מנגנוני הפיקוח על מערכת הבריאות בישראל

1. מנגנוני הפיקוח על מערכת הבריאות בישראל שעור מס' 3

2. היחס בין אחריות פלילית ומשמעתית סעיף 61 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963 (להלן - החוק) קובע: " אחריותו של עובד המדינה לפי חוק זה בשל עבירת משמעת פלוניתאינה גורעת מאחריותו הפלילית בשל אותו מעשה או מחדל ומותר לנקוטנגדו אמצעי משמעת לפי חוק זה אף אם נענש או זוכה על אותו מעשה או מחדל בבית-המשפט." כאשר עבירת המשמעת הנעברת על-ידי עובד המדינה היא גם עבירה פלילית, אין השיפוטהמשמעתי בא במקום השיפוט הפלילי אלא בנוסף לו.

3. בבג"ץ 13/57 צמוקין נ' ביה"ד המשמעתי של עובדי המדינה כב' הש' שניאור חשין: "לא הרי הליך פלילי כהרי דיון משמעתי. התביעה הפלילית נועדה לקבוע אם הנאשם עבר על החוק ואם הוא ראוי כי יטילו עליו את העונש הקבוע בחוק, ואילו הדיון המשמעתי לא נועד להעניש את ה'עבריין', כי אם לקבוע, בראש ובראשונה, אם הוא עודנו ראוי לאמון אשר רחשו לו השלטונות והציבור לפני שנמתח עליו קו של חשד. לשון אחרת, הדיון המשמעתי אין מהותו פלילית כי אם אזרחית ואין תכליתו ענישה כי אם הגנה".

4. פקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976 • פרק ד': אמצעי משמעת • סמכויות השר • 41[1]. ראה השר, על יסוד קובלנה של המנהל או של אדם שנפגע, כי רופא מורשה עשה אחת מאלה, רשאי הוא, בצו חתום בידו, לבטל את הרשיון של הרופא או להורות שהרשיון יותלה לתקופה שקבע בצו, או לתת לרופא נזיפה או התראה: • (1) נהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה; • (2) השיג את רשיונו במצג-שוא; • (3) גילה חוסר יכולת או רשלנות חמורה במילוי תפקידו כרופא מורשה; • (4) התמיד להפר הוראות פקודה זו; • (5) הורשע בעבירה פלילית שלא לפי פקודה זו; • (6) סירב ללא סיבה סבירה להציג לפני המנהל את הדיפלומה לאחר שנדרש לכך לפי סעיף 20; • (תיקון מס' 4) • תשנ"ו-1996 • (7) הפר הוראה מהוראות חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996[1] סמכויות השר הואצלו לשופט (בדימ') ו' זילר בי"פ תשס"ד מס' 5294 מיום 3.5.2004 עמ' 2777.

5. בע"א 50/91 ד"ר אדגר סבין נ' שר הבריאות פד"י מז(1) 27 פסק הנשיא שמגר : " תפקיד ועדת המשמעת, המוקמת מכוח סעיף 44 לפקודה, הוא לסייע לשר בגיבוש החלטתו בדבר הסנקציה המשמעתית ההולמת בכל מקרה ומקרה , ולספק לו תשתית עובדתית ונורמטיבית עליה יוכל לבסס ההחלטה ... יחד עם זאת, המלצת הועדה אינה מחייבת את השר ושיקול הדעת הסופי הוא של השר".

6. 42. רופא מורשה העוזר למי שאינו רופא מורשה, במתן הרדמה או בדרך אחרת, לטפל באדם, להשגיח עליו או לנתחו, והענין דורש שיקול דעת או מיומנות מקצועיים של רופא, יראוהו כמי שנהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה. 43. רופא מורשה אשר במזיד או ברשלנות חתם או נתן, בתוקף מקצועו, אישור, דין-וחשבון, הודעה או תעודה כיוצא באלה, והיא כוזבת, מטעה או בלתי הוגנת, יראוהו כמי שנהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה.

7. 44. (א) לא יינתן צו לפי סעיף 41 אלא אם ניתנה לרופא הזדמנות להגיש הגנתו בכתב ולטעון טענותיו לפני ועדה שחבריה הם המנהל ואנשים אחרים שמינה השר ובהם נציג היועץ המשפטי לממשלה. (ב) יראו כמתן הזדמנות לרופא להתגונן לפי סעיף קטן (א), אם שלושים יום לפחות לפני שניתן הצו הומצאה לו אישית, או הונחה בשבילו לפי מענו הידוע לאחרונה או נשלחה אליו לפי מענו זה בדואר רשום, הודעה על כוונה ליתן צו לפי סעיף 41. (ג) לועדה כאמור בסעיף קטן (א) יהיו הסמכויות הנתונות לועדה רפואית לפי סעיף 31(ב), ולענין זה יהיה בית המשפט המחוזי רשאי ליתן צו כאמור בסעיף 31(ג) לפי בקשת המנהל או יושב ראש הועדה. (ד) שר המשפטים יקבע סדרי דין לענין ביצוע סעיף קטן (ג). (ה) הועדה תגיש דין וחשבון בכתב לשר הבריאות.

8. 44א. (א)היה למנהל יסוד סביר לחשד שרופא גרם ברשלנות חמורה למותו של מי שהיה בטיפולו או לפגיעה חמורה בו, או הוגש נגד רופא מורשה כתב אישום על עבירה שיש עמה, בנסיבות הענין, משום קלון, רשאי הוא, על פי המלצת ועדה מיוחדת שיכונן לענין זה, להתלות את רשיונו של הרופא או להגביל את תחומי עיסוקו לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים; חברי הועדה המיוחדת יהיו: רופא שמינה המנהל והוא יהיה היושב ראש, רופה שמינה המנהל מתוך רשימה שהגישה לו ההסתדרות הרפואית בישראל ונציג היועץ המשפטי לממשלה. (ב) הועדה המיוחדת תגיש את המלצתה למנהל לא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום מינויה, ובלבד שנתנה לרופא הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו; בנסיבות מיוחדות רשאי המנהל, לפי בקשת הועדה, להאריך את התקופה האמורה לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים ימים. (ג) לא הגישה הועדה את המלצתה למנהל תוך התקופה האמורה בסעיף קטן (ב), רשאי המנהל להתלות או להגביל את רשיונו של הרופא כאמור בסעיף קטן (א) אף בלא המלצה כאמור, ובלבד שהתייעץ ביועץ המשפטי לממשלה או במשנהו ושניתנה לרופא הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו לפניהם.

9. 44ב. הותלה רשיונו של רופא לפי סעיף 44א, או הוגבל תחום עיסוקו והוגשה נגדו קובלנה לפי סעיף 41, רשאי המנהל, על פי המלצת הועדה שהוקמה לפי סעיף 44 (א), להאריך את תקופת ההתליה או ההגבלה עד להחלטת השר לפי סעיף 41, או לבטל את ההתליה או ההגבלה. 44ג. (א)רופא שרשיונו הותלה או הוגבל לפי סעיף 44א או 44ב, רשאי לערער על ההתליה או ההגבלה לפני בית משפט מחוזי. (ב) בית המשפט המחוזי רשאי לבטל את ההתליה או ההגבלה, לשנותה או לקבוע בה תנאים. (ג) ההתליה או ההגבלה תעמוד בעינה עד להחלטה סופית בערעור זולת אם החליט בית המשפט אחרת. (ד) שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר המועד להגשת ערעורים לפי סעיף זה ואת סדרי הדין בהם.

10. חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 פרק ט' - נציב קבילות 43. (א) שר הבריאות ימנה, באישור הממשלה ובאישור מועצתהבריאות, נציב שתפקידו לטפל בקבילות הציבור (להלן - הנציב); על מינוי הנציב תחול הוראת סעיף 23 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959. (ב) תקופת כהונתו של הנציב תהיה חמש שנים מיום המינוי, וניתן למנותו לתקופת כהונה נוספת של חמש שנים. תנאים למינוי הנציב 44. לא ימונה ולא יכהן כנציב - (1) מי שאינו אזרח ישראל; (2) מי שהורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון; (3) מי שקשור, במישרין או בעקיפין, בעצמו או על ידי קרובו, סוכנו או שותפו בחוזה או בעסקה עם קופת חולים או עם נותן שירותים או עם מי שהוא בעל ענין בתאגיד הקשור עמם.

11. הגשת תלונה 45. כל תושב רשאי להגיש לנציב תלונה נגד קופת חולים, נותן שירותים כמשמעותו בסעיף 23(ג), עובד מעובדיהם או כל מי שפועל מטעמם, בכל הקשור למילוי תפקידיהם לפי חוק זה. סמכויות ודרכי בירור 46. )א( הסמכויות הנתונות לנציב תלונות הציבור בסעיפים 41, 42, 43 ו-45 לחוק מבקר המדינה, תשי"ח- 1958 [נוסח משולב], יהיו נתונות גם לנציב, בשינויים המחויבים. (ב) הנציב ידווח למנהל על תוצאות הבירור של כל תלונה. (ג) הנציב רשאי להמליץ לכל גורם מוסמך לנקוט אמצעים  מתאימים נגד מי שהוגשה עליו תלונה. (ד) הנציב רשאי להשתתף בישיבות מועצת הבריאות ולבקש ממנה כל חומר הקשור לעבודת המועצה כפי שיראה לנכון. (ה) אין בסמכויות הנציב לפי פרק זה כדי לגרוע מסמכויותיו ומתפקידיו של נציב תלונות הציבור לפי חוק מבקר המדינה, תשי"ח- 1958 [נוסח משולב].

12. תלונה שענינה אי מתן שירותי בריאות (תיקון מס' 34) תשס"ו-2006 46א. (א) החליט הנציב כי תלונה של מבוטח שענינה אי מתן שירותי בריאות היא מוצדקת ולא פעלה קופת חולים על פי החלטת הנציב בתוך 21 ימים מיום מתן ההחלטה, יהיה המבוטח רשאי לפנות למנהל או למי שהוא הסמיך לכך (בסעיף זה – המנהל) בבקשה לאכוף את החלטת הנציב (בסעיף זה – הבקשה); הוגשה בקשה ורכש המבוטח את שירותי הבריאות, יורה המנהל למוסד על ביצוע החזר למבוטח בעד הרכישה, בסכום שיקבע, מתוך מקורות המימון המגיעים לקופה לפי סעיף 16(א)(1). (ב) לענין הפעלת סמכותו לפי סעיף זה, יחולו על המנהל ההוראות החלות על הוועדה שמינה שר הבריאות לענין סעיף 3א(ה)(3)(א), בשינויים המחויבים, ולענין ביצוע ההחזר יחולו על המוסד ההוראות החלות עליו לענין ביצוע החלטת הוועדה האמורה. (ג) (1) הוגשה לבית הדין לעבודה תובענה שענינה זכאותו של המבוטח לשירותי בריאות נשוא התלונה, תודיע על כך קופת החולים שבה רשום המבוטח בכתב למנהל. (2) על אף האמור בסעיף קטן (א), הוגשה תובענה כאמור בפסקה (1) במועד מוקדם מהמועד שבו הוגשה הבקשה, לא יעשה המנהל, או המוסד אם המנהל הודיע לו על כך, שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי סעיף קטן (א). (ד) מבוטח לא יהא זכאי להחזר כאמור בסעיף קטן (א), בעד שירותי בריאות שרכש בטרם ניתנה החלטת הנציב כאמור בסעיף קטן (א).

13. השופטת נגה אהד, מבית המשפט המחוזי מרכז, שקיבלה את ערעורו של ד''ר סרוב על פסק הדין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה.בית הדין הרשיע את ד''ר סרוב בעבירות משמעת בעקבות הרשעתו בית המשפט המחוזי בעבירת שוחד בסך 1000-800 שקל אותו קיבל מאסי אבוטבול.בעקבות ההרשעה השית בית הדין על ד''ר סרוב עונשים שכללו: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר ממשרתו כמנהל חדר מיון בבית החולים ''איכילוב'' ופסילה מעבודה במגזר המוניציפאלי למשך שנתיים. ד''ר סרוב ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין. (עמר"מ 39149-04-11 )השופטת קבעה כי: ''עבירת שוחד היא עבירת שוחד. ואולם, לטעמי, בית הדין לא שקל את עבירת השוחד הייחודית במערומיה כפי שעמדה בפניו, וככזאת יש לשקול עבירה זו כפי שהיא, במערומיה, אל מול תכלית הדין המשמעתי, אל מול האינטרס הציבורי, לרבות אינטרס בית החולים איכילוב שמשקלו, לא נופל ממשקל האינטרס הציבורי בכללותו.''לאור האמור לעיל אני מוצאת שיש בכל הנסיבות כפי שתוארו לעיל כדי לחרוג מהענישה המקובלת בעבירות שוחד בדין המשמעתי. אני מקבלת את הערעור ומקלה באמצעי המשמעת שהוטלו על המערער כדלקמן: א. עונש הפיטורין לאלתר בטל. במקומו יבואו פיטורין על תנאי שהמערער לא יעבור על העבירה בה הורשע בבית המשפט המחוזי בתוך שנתיים ממועד מתן גזר הדין בבית הדין המשמעתי. ''ב. תקופת ההשעיה במגזר המוניציפאלי, שהוטלה על ידי בית הדין, בטלה. במקומה אני מורה על תקופת השעיה בת 7 חודשים, שמניינה יחל מיום גזר הדין שנתן בית הדין המשמעתי. ג. יתר הוראות בית הדין תשארנה על כנן.