"איורי תנ"ך עבריים מלנינגרד"

1. מצגות קלריטה ואפרים "איורי תנ"ך עבריים מלנינגרד" אוסף פירקוביץ

2. האלבום "איורי תנ"ך עבריים מלנינגרד", שממנו אנו מביאים לפניכם מספר דפים, פורסם לראשונה על ידי גינסבורג וסטאסוב. לא ידוע בכמה עותקים הודפס הספר המפואר במהדורתו הראשונה, אך נדירותו של הספר כיום היא שעוררה את הרצון לפרסמו מחדש על ידי מוסד ביאליק. כוונת גינסבורג וסטאסוב היה לפרסם את האלבום בלנינגרד ב1886, אבל הוא יצא לאור רק ב1905 בברלין. היות שבשנים ההם לא היה צילום בצבע כפי שאנו מכירים כיום, כל הפרגמנטים הועתקו ונצבעו ביד על ידי האמן נצ'ייף, שהעתיק את התמונות מכתבי היד שהונחו לפניו. האלבום כלל 25 דפים, רק 7 דפים הציגו עמודי שטיח בשלמותם, רוב הדפים כללו בתוכם ערבוביה גדולה של ציורים שהעתקו מכתבי יד שונים, וזוהו רק על ידי מספרים שנרשמו לידם, ללא סדר וללא הסבר על הציורים בכל דף ודף, אלה כנספח בסוף הקובץ. שיטה זו של שימוש בפרגמנטים שהועתקו ונצבעו ביד הייתה מקובלת מאוד במאה הי"ט. שער המהדורה האוריגינלית משנת 1905.

3. מוסד ביאליק הוציא את הפקסימיליה של האלבום בשנת 1990, ללא שינויים, אבל נלווה לספר הציורים ספר עם הקדמה והסברים חדשים "איורי תנ"ך מלנינגרד", מאת בצלאל נרקיס.

6. חומש לנינגרד הראשון, ארץ ישראל או מצרים, 929. זהו כתב היד המתוארך המוקדם ביותר ואחד מן החשובים שבין החומשים השלמים הקיימים כיום. הטענה המקובלת היא, שכתב היד הועתק על ידי הסופר שלמה בן בויאעה, תלמידו של סעיד בן פרג'וי;אולם שתי השורות הראשונות בקולופון שבכתב היד שהכילו את שמות הללו, נעלמו, בעוד שער הקולופון נותר בשלמותו. כותב הטעמים והמסרן, שהקולופון שלו עדיין קיים, היה אפרים בן רבי בויאעה, שהשלים את חלקו בכתב ביום 18 בנובמבר 929, 'עבור רבן ברהון ולרבנה צליח בנוהי דרבנה מימון‘. בעמוד שטיח זה יש דגם של תימורה הממוקם בצדו השמאלי. הימצאותו במקום זה, הצד שבו נפתח ספר בכתוב עברית, מצביעה על כך כי בא לחקות את סוגר הכריכה.

7. חומש לנינגרד הראשון, ארץ ישראל או מצרים, 929. לוח II הלוחות II ו-III מכילים תכנית של המשכן עם כמה מכליו, המתוארים בצורה מסוגננת מאד. בלוח II מתוארת המנורה, בעלת שבעת הקנים, הממוקמת במרכזה של החצר הפנימית של המשכן. לימינה מחתת-קטורת, ולשמאלה כמה כלים אחרים. מעל למנורה מצוי שולחן לחם-הפנים ומעליו המתחם המגודר של קודש הקודשים, ובתוכו ארון העדות. העמוד כולו מוקף בעמודים ובווילונות המייצגים את מבנה המשכן.

8. חומש לנינגרד הראשון, ארץ ישראל או מצרים, 929. לעמוד זה יש מסגרת שונה. היא מקיפה את המשכן שיש לו כניסה בעלת שלושה שערים מקושתים. מעל לכניסה, במרכז, מנורת שבעת הקנים, ומעלה, מעל לפרוכת, מתואר ארון העדות, כשמשני צדיו כרובים דמויי עלים. בצד ימין נמצאות צנצנת המן, ומעליה מזבח הקטורת, ולימינו אחד משני העמודים ממקדש שלמה. מצד שמאל מצוירים כלים נוספים של המשכן.

9. חומש לנינגרד הראשון, ארץ ישראל או מצרים. עמוד שטיח המכיל את שמותיהם של שני הפטרונים של החומש ‘ [אברהם] וצליח בני מימון.

10. חומש לנינגרד השני צפון אפריקה או ארץ ישראל, 951 לספירה? אלג'יריה, ראשית המאה הי"ג? EXPEDITION IMPERIALE POUR LA CONFECTION DES PAPIERS DE L’ETAT, A ST.- PETERSBOURG

11. חומש לנינגרד השני צפון אפריקה או ארץ ישראל, 951 לספירה? אלג'יריה, ראשית המאה הי"ג? הקושי בזיהוי מדויק של מקור כתבי היד וזמן חיבורם נובע מכך שפירקוביץ נהג לזייף תאריכים בכתבי היד ולחלקם, לגזור קולופונים, ולתלוש דפים מתוכם.

12. מבחינת המוטיבים האיקונוגרפיים והסגנוניים בעיטור כתבי יד עבריים, ניתן להסיק שהתרבות ה"מארחת" בארצות מושבם השונות של היהודים שימשה מקור השפעה על העיטורים. בנוסף, חל מעבר מוטיבים בין הקהילות השונות עקב קשרי מסחר ולימוד, נדודי סופרים ממקום למקום לצורכי פרנסה וכן בגלל הגירושים השונים, שהביאו לעקירת קהילות ושילובן, על מסורותיהן הייחודיות, בתרבות המקום אליו הגיעו. הכרת השפעות האמנותיות התוך יהודיות והחוץ יהודיות שפעלו בכל אזור, חשובה לפיכך, גם להבנת התפתחות העיטור במיקרוגרפיה ותפקידו. הפרגמנטים של מוברך בן צדקה ארץ ישראל או מצרים, אמצע המאה העשירית.

13. הפרגמנטים של מבורך בן צדקה ארץ ישראל או מצרים, אמצע המאה העשירית. ‘שישה דפים המתפוררים לחתיכות‘ –גינסבורג* מקונן- 'זה היה כתב יד מושלם ביופיו, וכל מה שנותר הוא פרגמנטים אחדים של רשימות מסורה המעוטרים בצורה נפלאה, כי כתב יד החומש הועתק עבור מבורך בן צדקה בן יונה בן שלח ממשפחת ברדונה, כתב היד הוקדש על ידי נכדתו שהייתה ידועה בכינוי סית אל'חיר (אשת יופי) לבית הכנסת הקראי בקהיר ומשם הגיע לידיו של פירקוביץ. צילומים של חמישה מתוך ששת הדפים מאפשרים לנו לשחזר את כתב היד הזה, יש בו כנראה שני דפים המכילים ארבעה עמודי שטיח וארבעה דפים של רשימות מסורה, כתובות בשלוש עמודות, כל אחת מעוטרת בראשה ובתחתיתה. עמוד השטיח שלפנינו (לוח XIII) הוא הפרגמנט הגדול שבלוח XIII. במרכזו מופיעה כתובת הקדשה של הפטרון המקורי, מבורך בן צדקה.

14. הפרגמנטים של מבורך בן צדקה-פרט

15. הפרגמנטים של מבורך בן צדקה

16. דפי אהרון בן אברהם ארץ ישראל או מצרים, אמצע המאה העשירית לוח זה מורכב משני פרגמנטים הלקוחים משני הדפים המהווים את כתב היד הראשון. שני הדפים לקוחים מתחילתו של כתב היד של התנ"ך ונושאים את שמו של הפטרון: אהרון בן אברהם.

17. שריד של תנ"ך לנינגרד מצרים, המאה העשירית עיטור המיקרוגרפיה מופיע כבר בכתב יד סנט פטרבורג משנת 979, שהינו כתב היד המתוארך הראשון ששרד בידינו כיום. המיקרוגרפיה, המהווה מרכיב עיטורי אינטגראלי לקודקס, מלמדת שאמנות זו כבר אינה בחיתוליה בתקופה זו של ראשית המאה י' ושורשיה קדומים יותר. עם זאת, אין באפשרותנו לקבוע זמן מדויק להתחלת השימוש בה בגלל העדר ממצאים בכתב מהתקופה שבין מגילות מדבר יהודה וכתבי יד ראשונים אלו.

18. לקט פירקוביץ סוף המאה העשירית, מצרים. עמוד-שטיח המתאר ארון עדות מסוגנן, בעל גמלון שבמרכזו ניתן להבחין בשני לוחות הברית שצורתם מלבנית. כל אחת מרצועות המסגרת מעוטרת בדגם צמחי שונה ובשריגים. השער בעל הגמלון מעוטר במוטיבים צמחיים, הנתונים בתוך משולשים ועיגולים, עשויים במיקרוגרפיה. מבנהו של הדף דומה במידה רבה לחומש לנינגרד הראשון ובחלקו לתנ"ך לנינגרד. יהיה מתאים לתארך את מה ששרד מתנ"ך זה לסופה של המאה העשירית ולקבוע את מוצאו ממצרים. יש לזכור שדפים אלה אינם צילום מהמקור אלה העתקים שצויירו על ידי אמן בצורה לא מאד מוצלחת.

19. לקט פירקוביץ מצרים, סוף המאה העשירית הלקט זה הוא סבך טיפוסי לפירקוביץ שטרם הותר כליל. תרכובת מוזרה זאת, הוגדרה על ידי החוקר דוד גינסבורג כ"אחד מן הפנינים היקרות ביותר שבאוסף, שלרוע המזל הושחתה על ידי פירקוביץ"

20. תנ"ך לנינגרד, פוסטאט (קהיר), 1008-1010. תנ"ך עברי שלם שנכתב במזרח הקרוב בימי הביניים המתקדמים, הוא היחיד ששרד בידינו מאותה התקופה ומשום כך הוא מן החשובים שבכתבי היד שבספרייה בלנינגרד. מבחינת חשיבותם של הטקסט והמסורה וקשריהם עם מסורת אהרון בן אשר מתחרה בו רק "כתר ארם צובא",שהוא מוקדם יותר, אולי איננו שלם. הקולופונים שבכתב היד מצביעים על מוצאו. שמואל בר יעקב הוא שהעתיק את כתב היד ורשם את המסורה והטעמים עבור מבורך בן יוסף בן נתנאל.

21. עמוד שטיח. ציור המסורה במיקרוגרפיה תנ"ך לנינגרד, שנכתב במזרח הקרוב בימי הביניים המוקדמים, הוא היחיד ששרד בידינו בשלמותו מאותה תקופה ומשום כך הוא מן החשובים שבכתבי היד שבספריית לנינגרד. מבחינת חשיבותם של הטקסט והמסורה וקשריהם עם מסורת אהרון בן אשר מתחרה בו רק 'כתר ארם צובא‘ , שהוא מוקדם יותר, אולם איננו שלם. הקולופונים וכתבי הקדשה הרבים נראים כמקוריים ומצביעים על מוצאו. כולם מאששים את ההנחה כי שמואל בר יעקוב הוא שהעתיק את כתב היד ורשם את המסורה והטעמים עבור מבורך בן יוסף בן נתנאל. קרוב לוודאי שכתב היד הושלם בפוסטאט (קהיר העתיקה) בין השנים 1008 ו-1010.

22. 28 27 26 חומש נתנאל, עירק או ארץ ישראל, 1088 ששת המוטיבים הצמחיים מציגים את הדקורציה שמעל לקולופון, הנמצאים בסופו של החומש. 29 30 31

24. חומש נתנאל, עירק או ארץ ישראל,1088

25. ציורי ישראל – לוח כב זהו לוח אחד מתוך "איורי תנ"ך עבריים מלנינגרד". בלוח שלפנינו אנו רואים מספר רב של ציורי מיקרוגרפיה שנבחרו מכתבי יד שונים שבאוסף.

26. שמונת הדפים של פירקוביץ שמונת הדפים שקובצו יחד על ידי אברהם בן שמואל פירקוביץ . מקורם בשני כתבי יד שונים ואולי אף יותר. דף זה הוא חלק מהתרכובת המוזרה שכינס פירקוביץ, שהוגדרה על ידי דוד גינצבורג כ'אחד מן הפנינים היקרים ביותר שבאוסף, שלרוע המזל הושחתה על ידי פירקוביץ'. לוח יא

27. עמוד שטיח עם תשלובת גיאומטרית ומסורה כתובה במיקרוגרפיה מתוך 'שמונת הדפים של פירקוביץ', אלג'יריה, המאה הי"ג. הספרייה הציבורית של לנינגרד

28. לוח V באוסף איורי תנ"ך עבריים מלנינגרד. בלוח זה ובלוח VI שבאוסף הועתקו איורים מהחומש הצבעוני מהמאה הי"א, שמקורו בארץ ישראל או בסוריה, ומתנ"ך יוסף בן יצחק, שמקורו בספרד או צפון אפריקה, ממחצית המאה העשירית לספירה.

29. לוח VI - איורים מהחומש הצבעוני מהמאה הי"א, שמקורו בארץ ישראל או בסוריה, ומתנ"ך יוסף בן יצחק, שמקורו בספרד או צפון אפריקה, ממחצית המאה העשירית לספירה.

30. חומש טלמסן טלמסאן, אלג'יריה, 1225 חשיבותו של כתב היד טמונה בעובדה, כי זהו כתב יד מעוטר יחיד של תנ"ך הידוע לנו מצפון אפריקה מראשית המאה הי"ג, שתוכנית העיטור שלו דומה לזו של כתבי-יד מהמזרח הקרוב, שנעשו בין המאות התשיעית עד הי"א. בתור שכזה הוא עשוי להוות חולייה מקשרת עם ספרד המוסלמית, שממנה לא שרד אף לא כתב יד מעוטר אחד. קולופון: "אני יוסף בן אברהם הסופר כתבתי זו חמשה חומשי תורה ונקדתים ומסרתים , השלמתי אותם בעזרת אלהי אבי אברהם יום שני בשבת שבעה ועשרים יום לירח סיון שנת דתתקפה בבמאתא טלמסאן

31. נביאים אחרונים מטולדו, 1260 לערך. ארבעה עמודי שטיח מתוך הכרך של נביאים אחרונים, אחד מהכרכים של תנ"ך שלם שהועתק ועוטר בטולדו, שהיה מורכב מארבעה כרכים. כרך החומש אבד. שני הכרכים האחרים נמצאים בספרייה העירונית של מרסיי. כל ארבעת הכרכים עוטרו בצורה דומה, עמודי השטיח נמצאים בתחילת כתבי היד ובסופם, והם מוקפים בפסוק מן המקרא, כתוב באותיות גדולות. מתוך כתובת מהמאה הי"ג הנמצאת בכרך ג' שבמרסי, ובכרך שבלנינגרד, מתברר שהספרים היו שייכים למשפחת נחמיאס, שמושכנו בידי אשה צרפתיה בשם לאה, ולאחר מכן חזרו למשפחת נחמיאס. לפי כתובת שבכרך ב', הספרים חולקו בין בני משפחת נחמיאס בשנת 1562, ואחד מהעדים שחתמו על הכתב יד היה רבי משה קורדוברו המפורסם. מעריכים שיצחק בן ישראל מטולדו היה הסופר שכתב את ארבעת הכרכים של הת"ך..

32. חלק מדף הפתיחה של הספר.

33. דפי שטיח מחומש , צפון אפריקה, המאה הי"ג.

34. חומש-קטלוניה, 1380 לערך. עמוד שטיח זה הוגדר על ידי גינצבורג כשייך לחומש שמקורו בצפון אפריקה, אבל יתכן שהוא שייך לכתב יד הקרוב במקורו לתנ"ך פרחי.

35. ספר נביאים מספרד, המאה הי"ד פרגמנטים של מסורה מעוטרת, עשויה במיקרוגרפיה הנמצאת בשולי הטקסט, לקוחים מתוך כתב-יד של ספר נביאים ראשונים.

36. פרגמנטים של נביאים אחרונים וכתובים, ספרד, המאה הי"ד או ט"ו

37. חומש לנינגרד השני, צפון אפריקה או ארץ ישראל, 951 לספירה? מוטיבים עיטוריים בשילוב מיקרוגרפיה, מזכירים את האיורים בתנ"ך לנינגרד

38. בהוצאה הראשונה של כתבי יד עבריים מלנינגרד נוספו מספר לוחות שמקורם בספריות במוסקווה, פריס ולונדון. ספר כתובים תימני של גינצבורג, עדן, 1292. עיטורים בספר כתובים שנכתב על ידי הלל בן מסעוד.

39. תנ"ך פרפיניאן. ספרד, פרפיפניאן, 1299פריס, הספרייה הלאומית תנ"ך שלם זה הוא אחד מהתנ"כים המוקדמים ביותר המכיל דפי-שטיח ובהם כלי המשכן והמקדש. כלי המשכן המתוארים בעמודים אלו מסודרים בצורה מקרית ומוקפים במסגרת, ואין להתייחס לסידורם כאל תכנית המשכן, מקדש שלמה או מקדש שני. למעשה הכלים המתוארים לקוחים מיותר ממקדש אחד, כך, למשל, מקורם של לוחות הברית באוהל מועד במדבר, ועוד האבנים המדורגות שלצידי מנורת שבעת הקנים מקורן בבית שני והן נזכרות במשנה בלבד. הכלים מייצגים את הכמיהה של העם היהודי לשוב ולבנות את המקדש בירושלים, כסימן לימות המשיח. איורים המסמנים תחילת הפרשה

40. חומש תימני מ-1408. הספרייה הבריטית. לפנינו דוגמת הציור , מצד שמאל, שצויר בצורה חלקית בקובץ, ולמעלה צילום עמוד השטיח בשלמותו.

41. תנכ"ים תימניים, המאות הי"ג - הט"ו דף זה מכיל אילוסטרציות שהעתקו משישה כתבי יד מהספרייה הבריטית, המובאים בצורה לא מסודרת, ולא מזוהים בצורה מדוייקת.

42. ציתות מאתר ספריית לנינגרד: The National Library of Russia in Saint Petersburg is among the greatest treasures in the country's cultural and historical heritage. Today the National Library of Russia houses more then 34.5 million items, of which 6.2 million items are in foreign languages. Oriental manuscripts Imperial Public Library started acquiring manuscripts in oriental languages as soon as it was established in 1795. By the time it was officially inaugurated in 1812 it had accumulated 183 such manuscripts, 103 of them being from P.P. Dubrovsky's collection. The largest acquisitions made during the early history of the Library became possible due to the successful action of the Russian Army in its campaigns against Persia and Turkey. The Ardebil, Akhaltsikh, Erzerum and Adrianopolis Collections number 420 manuscripts in Persian, Arabic and Turkish. Further growth of this collection became possible due to collecting activities of diplomats (I.O. Simonitch, D.I. Dolgoruky, A. Zhaba) and Russian and foreign scholars (V.D. Smirnov, I.P. Minaev, N.V. Khanykov, K. Tischendorff, J.-J. Marcele), of missionaries (Archimandrite Peter (Kamensky), Archbishop Porfiry (Uspensky), Archimandrite Antonyn (Kapustin), Z.F. Leontievsky). The largest private collection is that of the Karaim traveler, merchant and archeologist Avraam Firkovich which numbers some 18 000 items as well as the personal papers of its owner.Thanks to Firkovich and Archimandrite Antonin (1180 items) the collection of Jewish (or, be precise, Judaic) manuscripts in the National Library of Russia is one of the largest in the world.

43. סוף דבר בנימים צדקה מסכם את מאמרו בבקשה: כתבי היד העתיקים שבאוסף הולכים ונשחתים והדבר מחייב שימור וצילום - פעולות שידם של הרוסים קצרה מלבצע. בקיץ 1993 החלו הספרייה הלאומית והאוניברסיטה העברית בירושלים בצילום כתבי היד היהודיים שבאוסף. הציוד הטכני שהעבירה הספרייה הלאומית לרוסיה מאפשר לבצע צילומים מורכבים וברורים של כתבי יד, הנראים לכאורה בלתי קריאים. יש לקוות כי שלטונות הספרייה בסנקט פטרבורג ייעתרו לבקשה, וכך יצעד מחקר לימוד השומרונות צעדים ניכרים קדימה בהסתמך על המידע העצום שניתן לשאוב מן האוסף השומרוני. המאמר מבוסס על הערך "אברהם פירקוביץ'", שכתב פרופ' דן שפירא מאוניברסיטת בר-אילן, בעבור "האנציקלופדיה של היהודים בעולם האיסלם"

44. מקורות: אוסף התנכ"כים העבריים בלנינגרד, בצלאל נרקיס. תולדות הקראים, נתן שור. מצבות בית העלמין של היהודים הקראים בצ'ופוט-קלעה, קרים. ד"ר דן שפירא. http://bar-ilan.haaretz.co.il/?p=396&s=961 http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2319 http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_90.3(1).pdf http://aleph.nli.org.il/nnl/dig/books/bk001213441.html http://jnul.huji.ac.il/dl/books/djvu/1268262/index.djvu?djvuopts&thumbnails=yes&zoom=page http://tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qraim.html http://www.nlr.ru/eng/coll/manuscripts/eastscripts.html http://www.net.abimperio.net/node/1801 קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: www.clarita-efraim.com לתגובות: chefetze@netvision.net.il