Siren Boeotian black-figure dish, ca. 570–560 BC. Found in Tanagra. Musée du Louvre, Paris

1. The Sirens Σειρῆνας Siren Boeotian black-figure dish, ca. 570–560 BC. Found in Tanagra. Musée du Louvre, Paris

2. במיתולוגיה היוונית, הסירנות היו נימפות ים המתוארות בדרך כלל כנשים יפות וענוגות. הן היו הצאצאיות של אל הנהר אכלואוס מהמוזה טרפסיכורה* , מהמוזה קליופה**, או מהמוזה מלפומנה*** . ורגיליוס מציין את פורקיס, אל הים הקדום, כאביהן. * טרפסיכורה - מוזת הריקוד ** קליופה - מוזת השירה האפית ***מלפומנה – מוזת השירה והטרגדיה Henrietta Rae , The Sirens, 1903

3. Pseudo-Apollodorus, Bibliotheca 1. 18 (trans. Aldrich) (Greek mythographer C2nd A.D.) : "[The Mousa (Muse)] Melpomene bore to Akheloios (Achelous) the Seirenes (Sirens), whom we shall discuss in the course of the tale of Odysseus.“ Pseudo-Apollodorus, Bibliotheca E7. 18 : "The Seirenes (Sirens). They were the daughters of Akhelous (Achelous) and the Mousa (Muse) Melpomene, and their names were Peisinoe, Aglaope, and Thelxiepeia." Apollonius Rhodius, Argonautica 4. 892 (trans. Rieu) (Greek epic C3rd B.C.) : "Lovely Terpsikhore (Terpsichore), one of the Mousai (Muses), had borne them [Seirenes (Sirens)] to Akheloios (Achelous)." Nonnus, Dionysiaca 13. 313 ff (trans. Rouse) (Greek epic C5th A.D.) : "Lake Katana (Catana) [in Sicily] near the Seirenes (Sirens), whom rosy Terpsikhore (Terpsichore) brought forth by the stormy embraces of her bull-horned husband Akheloios." Frederick Richard Pickersgill, The Sirens, 19th century, Russell-Cotes Art Gallery and Museum

4. מספרן של הסירנות נע על פי המסורת בין שתים לארבע. לפי פרשנות לאיליאדה מספרן היה ארבע: תלקסיאפאיה - המקסימה בשירתה, פרתנופס - העוטה פני בתולה, פיסינואה- המשכנעת וליגיאה הצורחת Hesiod, Catalogues of Women Fragment 47 (from Scholiast on Homer's Odyssey 12. 168) (trans. Evelyn-White) (Greek epic C8th or C7th B.C.) : "He [Apollonius] followed Hesiod who thus names the island of the Seirenes (Sirens) : ‘To the island Anthemoessa (Flowery) which the son of Kronos (Cronus) [Zeus] gave them. And their names are Thelxiope or Thelxinoe, Molpe and Aglaophonos. Hence Hesiod said that they charmed even the Anemoi (Winds).’" Suidas s.v. Seirenas (trans. Suda On Line) (Byzantine Greek Lexicon C10th A.D.) : "The names of the Seirenes (Sirens) : Thelxiepeia, Peisinoe, Ligeia." George Owen Wynne Apperley (1884-1960) , The Sirens

5. שמותיהן של הסירנות ומשמעותם על פי שלושה סופרים Adolphe La Lyre (1850 – 1935), Sirens Awaiting Their Prey

6. הסירנות היו בנות לוויתה של פרספונה, בתה של דמטר – אלת הזרעים, החקלאות והיבולים. בשל התרשלותן שגרמה לנערה להחטף על ידי האדס אל השאול, הן קוללו על ידי דמטר והפכו יצורים היברידיים שמחציתם העליונה גוף נשי ומחציתם האחרת ציפור. Jean-Charles-Joseph Rémond The Rape of Proserpina, 1821) Bibliotheque de l'Ecole des Beaux-Arts, Paris

7. Apollonius Rhodius, Argonautica 4. 892 ff (trans. Rieu) (Greek epic C3rd B.C.) : "Lovely Terpsikhore (Terpsichore), one of the Mousai (Muses), had borne them [Seirenes (Sirens)] to Akheloos (Achelous), and at one time they had been handmaids to Demeter's gallant Daughter [Persephone], before she was married, and sung to her in chorus. But now, half human and half bird in form, they spent their time watching for ships from a height that overlooked their excellent harbour; and many a traveller, reduced by them to skin and bones, had forfeited the happiness of reaching home." Proserpinas Companions changed into sirens. Mythologischer Bildatlas, 1885.

8. Ovid, Metamorphoses 5. 552 ff (trans. Melville) (Roman epic C1st B.C. to C1st A.D.) : "The Acheloides [Seirenes (Sirens)], why should it be that they have feathers now and feet of birds, though still a girl's fair face, the sweet-voiced Sirenes? Was it not because, when Proserpine [Persephone] was picking those spring flowers, they were her comrades there, and, when in vain they’d sought for her through all the lands, they prayed for wings to carry them across the waves, so that the seas should know their search, and found the gods gracious, and then suddenly saw golden plumage clothing all their limbs? Yet to reserve that dower of glorious song, their melodies' enchantment, they retained their fair girls' features and their human voice." Funerary statue of a siren in Pentelic marble, found in the Necropolis of Ceramics at Athens. The siren laments the dead, wings folded, playing on a tortoiseshell lyre. The right hand, which would have held the plectrum, is missing. The strings, probably made of bronze, would have been attached to the holes which can be seen in the body of the instrument. The plumage and other parts would have been picked out in colour. The statue flanked the stele of the Athenian warrior Dexileo who fell in combat in 394/393 BC , (Work of 370BC, National Archeological Museum, Athens).

9. Pseudo-Hyginus, Fabulae 141 (trans. Grant) (Roman mythographer C2nd A.D.) : "The Sirenes (Sirens), daughter of the River Achelous and the Muse Melpomene, wandering away after the rape of Proserpina [Persephone], came to the land of Apollo, and there were made flying creatures by the will of Ceres [Demeter] because they had not brought help to her daughter. It was predicted that they would live only until someone who heard their singing would pass by." Two book holders in the form of sirens Cast bronze on marble, Italy, end of 16/early 17century Kunstgewerbemuseum Berlin

10. הסירנות ישבו על סלעים במצרי מסינה בין סיציליה ודרום איטליה ניגנו ושרו ליורדי הים. שירתן העריבה והמשכרת גרמה למלחים לאבד את עשתונותיהם וספינותיהם נטרפו. Nonnus, Dionysiaca 2. 10 ff (trans. Rouse) (Greek epic C5th A.D.) : "When a sailor hears the Seiren's (Siren's) perfidious song, and bewitched by the melody, he is dragged to a self-chosen fate too soon; no longer he cleaves the waves, no longer he whitends the blue water with his oars unwetted now, but falling into the net of melodious Moira (Fate), he forgets to steer, quite happy, caring not for the seven starry Pleiades and the Bear’s circling course." Arnold Böcklin Sirens, 1875 Alte Nationalgalerie, Berlin

11. שושלת היוחסין של הסירנות מספקת הסבר לתכונותיהן. אביהן אל הנהר אכלואוס היה בנם הבכור של אלי הים הטיטאנים, אוקיינוס ותטיס . הוא שהעניק להן את התכונה המבעיתה של משברי הגלים. אמן המוזה העניקה להן את יכולתן המופלאה לקסום בשירתן Charles Édouard Boutibonne, Sirens 1883

12. Auguste Rodin Sirens Budapest Museum of Fine Arts

13. Gustave Moreau The Sirens, ca. 1885 Musée Gustave Moreau

14. Edward Armitage The Siren, 1888 Leeds Art Gallery

15. Edward Poynter The Siren, ca. 1864

16. William Michael Rossetti described the picture thus: "The idea is that of a Siren, or Sea-Fairy, whose lute summons a sea-bird to listen, and whose song will soon prove fatal to some fascinated mariner". Dante Gabriel Rossetti A Sea-Spell, 1875-1877 Fogg Museum, Harvard University, Cambridge, Massachusetts

17. פאוסניאס, הגיאוגרף היווני שחי במאה השנייה לספירה, מספר על תחרות שירה בין הסירנות למוזות שהתקיימה במקדשה של הרה בבויאוטיה Pausanias, Description of Greece 9. 34. 3 (trans. Jones) (Greek travelogue C2nd A.D.) : "[At Koroneia (Coronea) in Boiotia (Boeotia)] is a sanctuary of Hera . . . in her [the statue's] hands she carried the Seirenes (Sirens). For the story goes that the daughters of Akheloios (Achelous) were persuaded by Hera to compete with the Mousai (Muses) in singing. The Mousai won, plucked out the Seirenes' feathers and made crowns for themselves out of them." Roman Marble sarcophagus with the contest between the Muses and the Sirens The deities Athena, Zeus, and Hera, assembled at the far left, preside over a musical contest 3rd quarter of 3rd century a.d. The Metropolitan Museum of Art, New York

18. Adolphe Lalyre , Les sirènes visitées par les muses, Musée Thomas-Henry, Cherbourg-Octeville

19. המוזות נצחו בתחרות ומרטו את נוצותיהן של הסירנות Rupert Bunny Muses Plucking the Wings of Sirens, c.1922

20. SIRENS & THE DEATH OF THE CENTAURS Lycophron, Alexandra 648 ff (trans. Mair) (Greek poet C3rd B.C.) : "Others [Odysseus] shall wander . . . the narrow meet of the Tyrrhenian Strait and the watching-place fatal to the hybrid monsters [the Kentauroi (Centaurs)] . . . and the rocks of the harpy-limbed nightingales [Seirenes]." Ptolemy Hephaestion, New History Book 6 (summary from Photius, Myriobiblon 190) (trans. Pearse) (Greek mythographer C1st to C2nd A.D.) : "In the Alexandra which Lykophron (Lycophron) wrote : ‘What sterile nightingale killer of Kentauroi (Centaurs) . . .’, these are the Seirenes (Sirens) who he called killers of Kentauroi (Centaurs)." Siren and Centaur , Bestiary Therouanne (?) ca. 1270

21. Ptolemy Hephaestion, New History Book 5 (summary from Photius, Myriobiblon 190) : "The Kentauroi (Centaurs) who fled from Herakles (Heracles) through Tyrsenia [in Italy] perished of hunger, ensnared by the soft song of the Seirenes (Sirens)." Workshop of Peter Paul Rubens, The Abduction of Deianeira by the Centaur Nessus, circa 1640, Lower Saxony State Museum, Hanover

22. הסירנות ומסע הארגונאוטים יאסון, מנהיג מסע הארגונאוטים, מצא דרך להתמודד עם הבעיה שהציבו הסירנות בפניו ובפני חבריו לשיט. בעצת מחנכו הקנטאור הנבון כיירון הוא צירף לאונייתו את המוזיקאי המוכשר אורפאוס (בנה של המוזה קאליופה- מוזת השירה האפית) , שבשומעו את שירתן של הסירנות, החל לפרוט על גבי הלירה שלו. המוזיקה היפהפייה שאורפאוס הפיק הצליחה לגבור על קולות שירת הסירנות, והצילה את הארגונאוטים ממוות בטוח. רק אחד מהם נשבה בקסמן של הסירנות וקפץ לים הסוער אך למרבה מזלו אפרודיטה הצילה אותו. Seneca, Medea 355 ff (trans. Miller) (Roman tragedy C1st A.D.) : "[On the voyage of the Argonauts :] What, when the deadly pests [Seirenes (Sirens)] soothed the Ausonian sea with their tuneful songs, when, sounding back on his Pierian lyre, Thracian Orpheus well-nigh forced the Siren to follow, though wont to hold ships spell-bound by her song?" Wheelan, Albertine Randall Jason and the Argonauts on the Argo, 1918 (engraving)

23. Pseudo-Apollodorus, Bibliotheca 1. 135 (trans. Aldrich) (Greek mythographer C2nd A.D.) : "As they [the Argonauts] sailed past the Seirenes (Sirens), Orpheus kept the Argonauts in check by singing a song that offset the effect of the sisters' singing. The only one to swim off to them was Butes, whom Aphrodite snatched up and settled at Lilybaeum." Pseudo-Hyginus, Fabulae 14 (trans. Grant) (Roman mythographer C2nd A.D.) : "Butes, son of Teleon, though diverted by the singing and lyre of Orpheus [when the Argonauts encountered the Seirenes], neverthless was overcome by the sweetness of the Sirens' song, and in an effort to swim to them threw himself into the sea. Venus [Aphrodite] saved him at Lilybaeum, as he was borne along by the waves." Gustav Wertheimer, The Kiss of the Siren, 1882, Indianapolis Museum of Art

24. Apollonius Rhodius, Argonautica 4. 892 ff (trans. Rieu) (Greek epic C3rd B.C.) : "Before long they [the Argonauts] sighted the beautiful island of Anthemoessa, where the clear-voiced Seirenes (Sirens), Akheloios' (Achelous') daughters, used to bewitch with their seductive melodies whatever sailors anchored there. Lovely Terpsikhore (Terpsichore), one of the Mousai (Muses), has borne them to Akheloios, and at one time they had been handmaids to Demeter’s gallant Daughter [Persephone], before she was married, and sung to her in chorus. But now, half human and half bird in form, they spent their time watching for ships from a height that overlooked their excellent harbour; and many a traveller, reduced by them to skin and bones, had forfeited the happiness of reaching home. The Seirenes, hoping to add the Argonauts to these, made haste to greet them with a liquid melody; and the young men would soon have cast their hawsers on the beach if Thrakian Orpheos (Orpheus) had not intervened. Raising his Bistonian lyre, he drew from it the lively tune of a fast-moving song, so as to din their ears with a medley of competing sounds. The girlish voices were defeated by the lure; and the set wind, aided by the sounding backwash from the shore, carried the ship off. The Seirenes’ song grew indistinct; yet even so there was one man, Boutes the noble son of Teleon, who was so enchanted by their sweet voices that before he could be stopped he leapt into the sea from his polished bench. The poor man swam through the dark swell making for the shore, and had he landed, they would soon have robbed him of all hope of reaching home. But Aphrodite, Queen of Eryx, had pity on him. She snatched him up while he was still battling with the surf; and having saved his life, she took him to her heart and found a home for him on the heights of Lilybaion." Howard Davie, The argonauts passing the island of the Sirens

25. הומרוס היה ראשון הכותבים על הסירנות בשיר שנים עשר של האודיסיאה. הציטוטים בהמשך לקוחים מספר זה בתרגומו של שאול טשרניחובסקי נָשְׂאָה אִמְרָתָהּ אָז קִירְקֵי הַכְּבוּדָה וַתַּעַן וַתֹּאמֶר: "תַּמּוּ וְנִשְׁלְמוּ אֵלֶּה; אַךְ אַתָּה הַט-נָא אָזְנֶךָ לְכָל-דְּבָרַי אַגִּיד לְךָ, וִישִׂימֵם הָאֵל בְּלִבֶּךָ. תְּחִלָּה תָּבֹא לִנְאוֹת הַסִּירֵנוֹת שֶׁהֵנָּה מַקְסִימוֹת כָּל-בְּנֵי-הָאָדָם הַבָּאִים לְמִשְׁכְּנוֹתֵיהֶן, וּבְיַעַן כָּל-הַקָּרֵב לִשְׁמֹעַ שִׁירָתָן אֶת-שִׁיר הַסִּירֵנוֹת בְּאִי-יְדִיעָתוֹ, לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּב אֶל-בֵּיתוֹ נַחֲלָתוֹ; אִשְׁתּוֹ וְטַפּוֹ לֹא עוֹד לָשִׂישׂ עָלָיו יוֹסִיפוּ, כִּי הַסִּירֵנוֹת תִּקְסֹמְנָה לוֹ בְּכִשְׁפֵי שִׁירֵיהֶן הַמְצַלְצְלִים. יוֹשְׁבוֹת הֵן וְשָׁרוֹת בַּכָּר, וְסָבִיב נֶעֶרְמוּ הַרְבֵּה עַצְמוֹת בְּנֵי-אָדָם מַרְקִיבִים, וְעוֹרָן הַצָּפוּד עֲלֵיהֶן. שְׂטֵה וַעֲבֹר, וּלְרֵעֶיךָ תִּסְתֹּם אָזְנֵיהֶם בִּפְקָקִים, בְּדוֹנַג רַךְ וְרַב-מֶתֶק לְמַעַן שָׁמֹעַ לֹא יִשְׁמַע אִישׁ מֵהֶם; אַךְ אִם-תִּרְצֶה נַפְשְׁךָ שְׁמֹעַ שִׁירָתָן, יִקְשְׁרוּ כַּפּוֹת יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ אֶל-כַּנַּת הַתֹּרֶן שֶׁל-הָאֳנִיָּה הַמְּהִירָה, מְעֻמָּד תְּעֻקַּד בַּחֲבָלִים, לְמַעַן תַּעֲלֹז נַפְשְׁךָ לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל הַסִּירֵנוֹת. אֶפֶס אִם-תִּפְצַר בְּרֵעֶיךָ לְפַתַּח הַכְּבָלִים אוֹ תְצַוֵּם, כֵּן יוֹסִיפוּ וְיַרְבּוּ עָלֶיךָ חַרְצֻבּוֹת וַחֲבָלִים. Bartholomeus Spranger Ulysses and Circe, circa 1586/1587 Kunsthistorisches Museum , Vienna

26. Odysseus tied to the mast of his ship, sails past the island of the Seirenes. The three beguiling maidens are depicted with bird legs and wings. Mosaic from Dougga, Imperial Roman Period Bardo Museum, Tunis, Tunisia

27. כְשֶׁעָרַכְנוּ כָל-כְּלֵי הָאֳנִיָּה, כָּל-כְּלִי וָכֶלִי, נַחְנוּ, כִּי-הָיוּ הָרוּחַ וְהַהֶגֶה נוֹהֲגִים הַסְּפִינָה, קוֹלִי נָשָׂאתִי לְרֵעַי, כִּי נֶעֱצַב לִבִּי בְּחֻבִּי: "יְדִידַי, לֹא טוֹב הוּא שֶׁאֵדַע אָנֹכִי הָאֶחָד אוֹ שְׁנַיִם דְּבַר אֱלֹהַּ לִי נִבְּאָה קִירְקֵי הַיָּפָה-בָּאֵלוֹת. לָכֵן אַגִּידָה לָכֶם, לְמַעַן תֵּדְעוּ: נָמוּתָה וְאוּלַי נְמַלֵּט נַפְשֵׁנוּ מִמָּוֶת, מֵרֹעַ הַגְּזֵרָה. רֵאשִׁית דָּבָר צִוַּתְנוּ: לִשְׂטוֹת מֵעַל הַסִּירֵנוֹת, לֶאֱטֹם אָזְנֵינוּ מִשְּׁמֹעַ; רַחֲקוּ מֵאָחוּ הַפְּרָחִים, רַק לִי לְבַדִּי לִשְׁמֹעַ; אַךְ בַּחֲבָלִים תִּקְשְׁרוּנִי, כְּבָלִים חֲזָקִים תָּשִׂימוּ לְמַעַן אֶשָּׁאֵר בַּסְּפִינָה מְעֻמָּד אֶל-כַּנּוֹ שֶׁל-תֹּרֶן, וְאֵלָיו תִּקְשְׁרוּ הַחֶבֶל. אֶפֶס אִם-אַפְצִיר בָּכֶם אוֹ אֶפְקֹד לְפַתֵּח הַכְּבָלִים, כֵּן תּוֹסִיפוּ וְכֵן תַּרְבּוֹ לָשִׁית חַרְצֻבּוֹת וּכְבָלִים". Odysseus bound to the mast of his ship listens to the deadly song of the Seirenes. One of the bird-shaped maidens, casts herself from her perch in despair Attic Red Figure Stamnos, ca 500 - 480 BC British Museum, London

28. John William Waterhouse, Ulysses and the Sirens, 1891, National Gallery of Victoria, Melbourne

29. כֵּן לַעֲמִיתַי סִפַּרְתִּי דָבָר וְדָבָר עַל-אָפְנָיו. וּסְפִינָתֵנוּ הַבְּנוּיָה-לְתִפְאָרָה מִהֲרָה בְּדַרְכָּהּ עַד לְבֹא אִי-הַסִּירֵנוֹת, כִּי רוּחַ רְצוּיָה נָשָׁבָה. נִרְגְּעָה הָרוּחַ מִיָּד וְהָיָה הַשֶּׁקֶט, גָּלִינָה נִמְתְּחָה סָבִיב, כִּי דֵימוֹן הִכְנִיעַ אֶת-כָּל-הַמִּשְׁבָּרִים. קָמוּ עֲמִיתַי, הוֹרִידוּ אֶת-נִסֵּי הַסְּפִינָה וְקִפְּלוּם, בְּקַרְקַע הַסְּפִינָה הַגְּדוֹלָה הִנִּיחוּם, וְאֵצֶל הַמְּשׁוֹטִים יָשְׁבוּ הִקְצִיפוּ הַמַּיִם בָּאֳרָנִים מְהֻקְצָעִים לְמִשְׁעִי. רֶגֶב גָּדוֹל שֶׁל-דּוֹנַג נִתַּחְתִּי בְּחַרְבִּי הַחַדָּה נְתָחִים נְתָחִים קְטַנִּים, אַף לַשְׁתִּים בִּזְרוֹעוֹת חֲזָקוֹת. הוּרַךְ הַדּוֹנַג מִיָּד מִלַּחַץ הַכֹּחַ הַגָּדוֹל וְכֹחַ קַרְנָיו שֶׁל-הֵלְיוֹס הַמּוֹשֵׁל, בְּנוֹ שֶׁל-הִפֶּרְיוֹן. הוֹלֵךְ מִשּׁוּרָה לְשׁוּרָה סָתַמְתִּי אֶת-אָזְנֵי עֲמִיתָי. וְהֵמָּה קְשָׁרוּנִי בַּסְּפִינָה, גַּם יָדַי גַּם רַגְלַי אָגָדוּ, מְעֻמָּד אֶל-כַּנּוֹ שֶׁל-תֹּרֶן וַיִּקְשְׁרוּ אֵלָיו הַחֶבֶל, וְהֵמָּה יָשְׁבוּ וַיַּכּוּ בַמְּשׁוֹטִים אֶת-מֵי יָם-הַשֵּׂיבָה. וּכְשֶׁקָּרַבְנוּ עַד כְּדֵי שְׁמֹעַ קוֹל קוֹרֵא מֵרָחוֹק, אָנוּ מְמַהֲרִים בָּאִים, וּמֵעֵינֵיהֶן לֹא נֶעֶלְמָה אֳנִיָּתֵנוּ בְּקָרְבָהּ, וּפָתְחוּ בְשִׁירָה מְצַלְצֶלֶת: Léon Belly Ulysses And The Sirens, 1867 Musée de l'hôtel Sandelin

30. "קָרְבָה, אוֹדִיסֵס הַנַּעֲלֶה, גְּאוֹנָם שֶׁל-הָאֲכַיִּים! הֵנָּה נְהַג אֳנִיָּתְךָ לְמַעַן תִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ, יַעַן לֹא עָבַר עוֹד אִישׁ בִּסְפִינָה מַשְׁחִירָה עָלֵינוּ, אֲשֶׁר לֹא הֶאֱזִין לְשִׁירַת פִּינוּ וּמַנְגִּינָתֵנוּ, לִהְיוֹת עוֹשֶׂה אֶת-דַּרְכּוֹ מְאֻשָּׁר וְעָשִׁיר בְּדָעַת. יַעַן יָדַעְנוּ הַכֹּל, כָּל-סִבְלוֹת בְּנֵי-הָאַרְגֵּאִים וְאַנְשֵׁי טְרוֹיָה הָרְחָבָה, שֶׁנָּשְׂאוּ בִּגְזֵרַת-הָאֵלִים, אַף כָּל-הַנַּעֲשֶׂה עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה הַבְּרוּכָה-בְמָזוֹן". כָּכָה שָׁרוּ הַשְּׁתַּיִם בְּחֵן וּבִנְעִימוּת, וּלְבָבִי כָּמַהּ מְאֹד לִשְׁמֹעַ, וָאֶפְקֹד עַל-רֵעַי לְפַתַּח כְּבָלַי בְּרֶמֶז גַּבּוֹתַי; וַיִּשְׁקְדוּ הֵמָּה וַיַּחְתְּרוּ, קָפְצוּ מִיָּד מִמְּקוֹמָם אֶבְרִילוֹכוֹס וּפֶּרִימֵדֵס, שָׂמוּ הוֹסִיפוּ עָלַי חֲבָלִים וַיִּקְשְׁרוּם הֵיטֵב. אַךְ כְּשֶׁעָבַרְנוּ עֲלֵיהֶן וְנֶחְבָּא קוֹלָן, וְלֹא נִשְׁמַע שִׁיר הַסִּירֵנוֹת בְּרַנְּנָן, וְקוֹלָן לֹא הוֹסִיף הַגִּיעַ, קָמוּ עֲמִיתַי, הוֹצִיאוּ הַדּוֹנַג הָרַךְ מֵאָזְנֵיהֶם אֲשֶׁר סָתַמְתִּי בּוֹ אוֹתָן וְהֵסִירוּ אֶת-כְּבָלַי מֵעָלָי William Etty The Sirens and Ulysses, circa 1837 Manchester Art Gallery

31. מספרים כי כנקמה באודיסאוס הסירנות הרגו את בנו טלמכוס Ptolemy Hephaestion, New History Book 7 (summary from Photius, Myriobiblon 190) (trans. Pearse) (Greek mythographer C1st to C2nd A.D.) : "Telemakhos (Telemachus) was put to death by the Seirenes (Sirens) when they learned that he was the son of Odysseus." Gerard de Lairesse Odysseus and the Sirens 17th century Staatsgalerie im Neuen Schloss, Zweiggalerie der Bayerischen Staatsgemäldesammlungen EG

32. מיתוס אחר מספר שלאחר שספינה עברה ליד הסירנות מבלי לטבוע, הסירנות הכושלות הטביעו עצמן במי הים Lycophron, Alexandra 712 ff (trans. Mair) (Greek poet C3rd B.C.) : "And he [Odysseus] shall slay the triple daughters [Seirenes (Sirens)] of Tethys' son [Akheloos (Achelous)], who imitated the strains of their melodious mother [Melpomene] : self-hurled from the cliff's top they dive with their wings into the Tyrrhenian Sea, where the bitter thread spun by the Moirai (the Fates) shall draw them. One of them [Parthenope] washed ashore the tower of Phaleros shall receive, and Glanis wetting the earth with its streams. There the inhabitants shall build a tomb for the maiden and with libations and sacrifice of oxen shall yearly honour the bird goddess Parthenope. And Leukosia (Leucosia) shall be cast on the jutting strand of Enipeus and shall long haunt the rock that bears her name, where rapid Is and neighbouring Laris pour forth their waters. And Ligeia shall come ashore at Tereina spitting out the wave. And her shall sailormen bury on the stony beach nigh to the eddies of Okinaros (Ocinarus); and an ox-horned Ares shall lave her tomb with his streams, cleansing with his waters the foundation of her whose children were turned into birds. And there one day in honour of the first goddess [Parthenope] of the sisterhood shall the ruler of the navy of Popsops [historical Athenian admiral Diotimos] array for his mariners a torch-race, in obedience to an oracle, which one day the people of the Neapolitans shall celebrate." Odysseus and his men encounter the Seirenes, musical bird-women. Odysseus stands tied to the mast, listening to their song, while his men row with ears blocked Paestan Red Figure, Bell krater, ca 340 BC (Late Classical Period) Antikenmuseen, Berlin, Germany

33. בעיר נפולי התקיים פולחן לסירנות Virgil, Georgics 4. 563 (trans. Fairclough) (Roman bucolic C1st B.C.) : "I, Virgil, was nursed by sweet Parthenope [i.e. the town of Naples, where the Seiren (Siren) was worshipped], and rejoiced in the arts of inglorious ease." Pliny the Elder, Natural History 3. 61 (trans. Rackham) (Roman encyclopedia C1st A.D.) : "On the coast stands Neapolis (Naples) . . . [also] named Parthenope from the tomb of one of the Sirenes (Sirens)." Detail of decorative Seiren on the side of the vase. She wears a Phrygian cap and holds a large vase in her hands Apulian Red Figure Loutrophoros, ca 350 - 340 BC The J. Paul Getty Museum, Malibu

34. Strabo, Geography 5. 4. 7 (trans. Jones) (Greek geographer C1st B.C. to C1st A.D.) : "A monument of Parthenope, one of the Seirenes (Sirens), is pointed out in Neapolis [Naples in Italy], an in accordance with an oracle a gymnastic contest is celebrated there." Strabo, Geography 5. 4. 8 : "Surrenton [in Italy], a city of the Kampanoi (Campania), whence the Athenaion (Athenaeum, temple of Athena) juts forth into the sea, which some call the Cape of Seirenoussai (Sirenussae) (of the Sirens) . . . It is only a short voyage from here across to the island of Kaprea (Capri); and after doubling the cape you come to desert, rocky isles, which are the called the Seirenes (Sirens)." Strabo, Geography 6. 1. 1 : "Sailing out past the gulf [Poseidonian Gulf of Leukania in Italy], one comes to Leukosia (Leucosia), an island, from which it is only a short voyage across to the continent. The island is named after one of the Seirenes (Sirens), who was cast ashore here after the Seirenes had flung themselves, as the myth has it, into the depths of the sea [following their encounter with Odysseus]. In front of the island lies that promontory which is opposite the Seirenoussai (Sirenussae) and with them forms the Poseidonian Gulf." . John Macallan Swan, The Sirens, 1910, Rijksmuseum Amsterdam

35. פליניוס הזקן מספר על האי לאוקסיה הנקרא על שם הסירנה הקבורה בו. האי נמצא מול חוף פאסטום בדרומה של איטליה Pliny the Elder, Natural History 3. 85 (trans. Rackham) (Roman encyclopedia C1st A.D.) : "[In southern Italy :] Opposite to the Bay of Paestanum is [the island of] Leucasia [la Licosa] after the Siren buried there." John William Waterhouse, The Siren, circa 1900

36. הומרוס (הראשון להזכיר את הסירנות) אינו מתאר באודיסיאה מה היה מראן הפיזי, אולם יופיין המפתה ושירתן הערבה והמשכרת כבשו את ליבם של הפרשנים השונים בעת העתיקה וכבר במאה ה-8 לפנה"ס הסירנות תוארו כיצורים היברידים, אולי בהשפעה מצרית. התיאורים המוקדמים ביותר מציגים אותן כציפורים בעלות ראש אשה ללא חזה או ידיים (דוגמת הסירנה המופיעה על כלי זה שנועד לשתיית יין). הסירנות צויירו על גבי כלים לאו דווקא כחלק מסיפורו של אודיסאוס אלא כמוטיב דקורטיבי כפי שמופיעות חיות או דמויות היברידיות אחרות דוגמת הספינקס. Black-figure Kylix with Sirens, 6th century BC, Walters Art Museum, Baltimore, USA

37. על פי ההגות הדתית-פסיכולוגית במצרים העתיקה, הנשמה האנושית מורכבת מחמישה חלקים: הרן, הבה, הקה, השעות, והאיב. בנוסף לחלקים אלה קיים גם הגוף האנושי (הקרוי הא). • החלק החשוב ביותר היה האיב, שזהה במשמעותו ל"לב" לדעת המצרים הקדמונים, הלב הוא שהיה מושב הרגש והמחשבה, • ולא המוח. הלב נחשב למפתח לחיים שלאחר המוות. לאחר המוות, אנוביס ואלים אחרים בדקו את לבו של האדם, בטקס שקילת הלב. אם הלב היה כבד יותר מ"נוצתה של מעת'", אז הוא נאכל בידי השד אמית. • צילו של האדם, ה"שעות" שלו, תמיד היה נוכח. אדם אינו • קיים ללא צל, וגם לא הצל ללא האדם, ולפיכך הניחו המצרים • שהצל כולל בתוכו משהו מהאדם אותו הוא מייצג. • מסיבה זאת, לעתים התייחסו המצרים לפסלים של אנשים או • אלים כצל שלהם. הצל בדרך כלל הוצג כדמות אנושית קטנה, • שחורה לחלוטין, וכן כדימוי למוות, או כמשרת של אנוביס. • שמו של אדם (רן במצרית) ניתן לו בלידה והוא יתקיים • כל עוד יאמרו אותו, דבר שמסביר מדוע ניסו להגן עליו, • ושמו אותו במספר רב של כתבים. • הבא הוא כנראה המושג הקרוב ביותר למושג ה"נשמה" • ביהדות או בתרבות המערבית, אך הוא גם מייצג את כל מה • שמייחד את האדם, ולכן דומה למושג האישיות. כמו הנשמה, • הבה הוא חלק מאדם שחי לאחר מות הגוף, והוא מיוצג • כציפור בעלת ראש אדם שעפה מתוך הקבר על מנת • להצטרף ל'קה' בחיים שלאחר המוות. • הקה היה כח החיים, ההבדל בין אדם מת לחי, והמוות אירע כאשר הקה עזב את האדם. הקה נוצר על ידי האל חנום על אובניים • של קדרים, או שהועבר לילדים דרך הזרע של אביהם. המצרים האמינו גם שהקה מחוזק בעזרת מאכל ומשתה. לפיכך ניתנו למתים מנחות של מאכל ומשתה, למרות שהקה שבתוך המנחות, ולא המנחות עצמן, הוא שנאכל. הקה הוצג באיקונוגרפיה המצרית לעיתים קרובות כדמות שנייה של האדם. טקס שקילת הלב המתרחש לאחר המוות. על הכף השמאלית של המאזניים - הלב, על הכף הימנית - נוצת המע'ת. הבה, המוצג כאן כציפור עם ראש אדם, ניצב בצד שמאל על מקדש קטן ומחכה לראות את שיעלה בגורלו. הדמות הגדולה עם ראש תן היא אנוביס, האחראי על השקילה. מתוך ספר המתים המצרי, פפירוס אני

38. בתקופה הארכאית , הסירנות נראות כציפור שראשה ראש אישה ושיער ראשו ארוך. Athenian oinochoe with siren and rosettes between circa 600 and circa 580 BC Nelson-Atkins Museum of Art, Kansas City, Missouri Neck: sphinxes (side A) and sirens (side B); belly: animals and sphinxes. Black-figure Attic amphora. From Athens, 600-575 BC Musée du Louvre, Paris Terracotta neck-amphora (jar), ca. 540 B.C. Greek, Chalcidian, Archaic Period The Metropolitan Museum of Art, New York

39. בתקופה הארכאית ניתן למצוא גם סירנות ממין זכר שפניהם מזוקנות Corinthian Round-Bodied Pyxis with Bearded Siren, c.570 BC Malibu, J. Paul Getty Museum Corinthian Pottery tripod pyxis (cosmetic box) with pairs of siren c. 600BC-575BC The British Museum, London

40. Terracotta Vase in the Form of a Siren This East Greek type of perfume vase takes the form of a siren, a mythical creature with a woman's head and a bird's body, known for her connections to the underworld and for her mesmerizing power over men. A pierced lug for hanging is attached to her back. circa 540 BC (Archaic) Walters Art Museum, Baltimore, USA Terracotta jug in the form of a siren Made in Sicily, c. 500BC The British Museum, London Pendant with a siren, Italic work, 5th century BC, Amber Metropolitan Museum of Art , New York

41. כלים עם דמויות של סירנות שימשו בטקסי מוות וקבורה. אולי בהשפעה מצרית, אולי בהשפעת סיפור חטיפתה של פרספונה שהפכה למלכת השאול ואפשר שאגדת אובדנם של אלו שהוקסמו משירתן היא הסיבה. The type of bronze hydria seen here, often found in graves and temples, served as a cinerary urn or prize for winners of athletic competitions. This vase was made in a workshop in Boeotia. Its shape and three handles are derived from simpler terracotta vessels used for carrying water. The siren and palmette decorating the vertical handle attachment are characteristic of a group of hydriai made in the 5th century BC. The decoration of this hydria is particularly refined. The lip, handles, and foot of the vase are decorated with a chiseled frieze of egg-and-dart, rosette, and foliage motifs. The lower vertical handle attachment features a siren with spread wings rising out of the tendrils emerging from the top of a palmette. This motif is characteristic of a group of hydriai made in the 5th century BC and is featured almost identically on many of them; only the hairstyle, certain facial features, and the form of the palmette vary. The mythical siren has a strong funerary connotation in its role as a psychopomp (guide of souls). The presence of the motif on this type of vase indicates the vessel's funerary function. Bronze hydria, 5th century BC Musée du Louvre, Paris

42. In Euripides’ Helen the playwright mentions the mythological sirens’ connection with death and mourning, as Helen calls for someone to sing the ‘strain of her threnody’. ‘How shall I agonize forth my lament? – To what Muse draw nigh? With tears, with death-dirges, or moanings of misery? Woe’s me, woe’s me! Come, Sea–maids, hitherward winging, Daughters of Earth’s travail throes, Sirens, to draw me nigh, That your flutes and your pipes may sigh In accord with my wailings, and cry To my sorrows consonant ringing With tears, lamentations, and woes. Oh would but Persephone lend Fellow-mourners from Hades, to blend Death-dirges with mine! I would send Thank-offering of weeping and singing Of chants to her dead, unto those on whom Night’s gate close.’ (Eurip. Hel. 164-178) Bronze figure of a siren. Probably a votive offering from a fertility cult, perhaps that of Cybele from Çeşme Izmir (province) Turkey, 6thC BC (circa) British Museum, London

43. Caryatid Mirror with Aphrodite A graceful female figure serves as a "caryatid," or human support, for a mirror. The figure's pose, demure gestures, and simple drapery characterize the quiet elegance of the Early Classical style. The presence of the winged Eros figures (representing the god of love) above suggests that the maiden is a bride or perhaps Aphrodite herself. The siren at the top of the disk recalls the irresistible allure of these mythical bird-women. bronze, circa 460 BC (Classical) Walters Art Museum, Baltimore

44. בתקופה הקלאסית הסירנות מקבלות ידיים ובהדרגה גם חזה נשי. הן יכולות עתה ללוות את שירתן בנגינה בקתרוס, בלירה או באאולוס (חליל דן-קני) Terracotta stemless kylix (drinking cup), late 4th century B.C. Greek Culture, South Italian, Paestan, Classical Period The Metropolitan Museum of Art, New York Odysseus tied to the mast of his ship (not shown) listens to the music of the Seirenes. The bird-aidens stand on a rock, one singing, while the otherms play double-pipe and lyre Attic Black Figure Oinochoe, ca 525 - 475 BC Private Collection: Callimanopoulos, New York City, USA .

45. Pausanias, Description of Greece 1. 21. 1 (trans. Jones) (Greek travelogue C2nd A.D.) : "Down to the present day men are wont to liken to a Seiren (Siren) whatever is charming in both poetry and prose." Bird-Siren playing the di-aulos. Paestan Red Figure. 350- 340 B.C. Würzburg, Martin von Wagner Museum .

46. Plato, Cratylus 403d (trans. Lamb) (Greek philosopher C4th B.C.) : "[Plato uses the Seirenes (Sirens) in a metaphor on the binding power of death : He [Haides] binds with the desire which is the strongest of all, if he is to restrain them with the strongest bond . . . No one has been willing to come away from that other world, not even the Seirenes (Sirens), but they and all others have been overcome by his [death's] enchantments." The Siren of Canosa. Terracotta Statuette of a Siren, represented with legs, wings and a bird's tail, carrying a zither, and rising her right arm over her head (a typical moaning sign). It had a funerary and psychopomp condition. between 340 and 300 BC National Archaeological Museum of Spain

47. לפנינו כלי ששימש בטקסי מוות וקבורה . הסירנה מחזיקה בידה רימון שהוא האטריבוט של פרספונה. כיוון שאכלה ארבעה או ששה מגרגריו שעה שהייתה במחיצתו של האדס נאלצה פרספונה לשוב ולשהות לצידו במעמקי השאול כל חורף. Bronze Askos in the Shape of a Sirenfirst half of the 5th century BC, South ItalyMalibu, J. Paul Getty Museum

48. הסירנות מופיעות בתקופה הקלאסית על גבי מצבות קבורה, בין כתבליט ובין כפסל חפשי. הן משמשות כמקוננות: הן מורטות את שערותיהן ומכות על חזן, אפשר שהן "שרות" ומהללות את הנפטר (בסיפור אודיסאוס הסירנות שאינן עוזבות אף פעם את מושבן יודעות לספר לו את מעלליו במלחמת טרויה) ואולי כ'ציפור הבא' – הנשמה המצרית הן משמשות אמצעי קשר בין העולמות , העולם הזה והעולם הבא. Grave Stele depicting Siren and LoutrophorosAttic marble stele, found at Kalyvia, c.370Athens, National Archaeological Museum

49. The inscription at the top of the stele informs us that it commemorates Sostratos, the son of Teisandros, of the deme of Paiania (an administrative precinct of Athens). Sostratos is presented as an athlete. In his right hand, he holds a strigil, the metal scraper used to cleanse the skin after it had been rubbed with oil. The slave boy beside him holds the aryballos (oil flask) and carries a garment over left shoulder. The youth's hand touching his head suggests that he may be crowning himself after a victory. The placement of the fingers offers the alternative that the gesture is one of mourning. This theme is continued in The siren just above: she tears her hair and beats her breast—traditional expressions of grief. The sphinxes at each end of the superstructure are guardians of the tomb. Marble stele (grave marker) of Sostratos, ca. 375–350 B.C Late Classical Period The Metropolitan Museum of Art.

50. משני צידיה של המצבה הוצבו סירנות שקוננו על המת Reconstractin of Dexileos’s Peribolos Tomb Grave relief of Dexileos, son of Lysanias, of Thorikos (ca. 390 BC). On the pedestal is carved the inscription:"Dexileos, son of Lysanias of Thorikos, was born when Teisandros was archon and died in Corinth, when Euboulides was archon, one of the five horsemen". Dexileos was a horseman in the Athenian cavalry and was killed at the age of twenty near Corinth, in 394 BC, when the Athenians were defeated by the Spartans. The ashes of the youth and the others who fell in the battle were taken to Athens and placed in the Dmosion Sema (public burial ground). The relief on a site where the family grave enclosure was latter constructed. The weapons of the two warriors and reins of the horse, made of bronze and attached of the relief now stands in the place where it was found. Kerameikos Archaeological Museum (Athens).