כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ אַחֲרֵי הַמַּסָּע אֶל בִּקְעָה בְּלֵב הַיָּרֵחַ. הַלֵּב זַרְחָנִי וּמְתַקְתֵּק, מַשּׂוּאוֹת יְרֻקּו

1. כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ אַחֲרֵי הַמַּסָּע אֶל בִּקְעָה בְּלֵב הַיָּרֵחַ. הַלֵּב זַרְחָנִי וּמְתַקְתֵּק, מַשּׂוּאוֹת יְרֻקּוֹת נִשָּׂאוֹת לְאוֹת לָרְחוֹקִים שֶׁעוֹדָם בַּדֶּרֶךְ. השירים מתוך הספר "עיר ירח", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999 מַרְאוֹת – עיצוב ובניית מצגות שרית שץ מעבר שקופית בלחיצה

2. מערבה מכאן מַעֲרָבָה מִכָּאן עוֹמְדִים צוּקִים וּמְחַכִּים, וּמְחַכִּים. מַעֲרָבָה מִכָּאן יֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים. מִגְדָּלִים. צִפֳּרֵי עֲנָק. שְׁעוֹנֵי-קוּקִיָּה מוּזָרִים. מַעֲרָבָה מִכָּאן, הַכֹּל אַחֵר לֹא כְּדַאי לְהַרְחִיק מַעֲרָבָה מִכָּאן. מַסְפִּיק לְהַגִּיעַ עַד קְצֵה הַחוֹל מָקוֹם שָׁם הַמֶּלַח מַחְלִיד אֶת גִּדְרוֹת הַזְּמַן. כְּשֶׁהָעֶרֶב יוֹרֵד, יֵשׁ לָצֵאת לְטַיֵּל עִם אַרְנָק. מִטְרִיָּה, כְּפָפָה. מַקֵּל. לַעֲקֹף אוֹתִיּוֹת וְאוֹתוֹת בְּלָבָן לַחֲצוֹת שְׁבִילֵי חָצָץ, לְסַלְסֵל תִּימְרַת עָשָׁן זְעִירָה. וְלָשׁוּב לַמִּפְתָּן הַמֻּכָּר וְהַחַם מִן הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר שׁוֹקַעַת לָשֶׁבֶת שָׁם רֶגַע, שְׁנֵי בְּנֵי-אָדָם וּלְטַפֵּס לְמַעְלָה - צַעַד צָעַד אַחַר-כָּךְ אֶפְשָׁר לִכְתֹּב עַל זֶה סִימְפוֹנְיָה מְשַׁגַּעַת.

3. לו היו שתי ידי לוּ הָיוּ שְׁתֵּי יָדַי אֲרֻכּוֹת יוֹתֵר, הָיִיתִי עַל הָאֹפֶק מִתְמַתַּחַת לְאִטִּי אוֹ מַהֵר וְצַוָּארִי שׁוֹטַחַת עַל הַחוֹל לִרְאוֹת סְבִיבִי הַרְבֵּה יוֹתֵר וְלַסִּירוֹת שֶׁעַל הַיָּם הָיִיתִי מְנַחֶשֶׁת מַה יָּבוֹא וְאִם יִהְיֶה אַחֵר וְאֵדַע שֶׁהַסִּירוֹת הַיְּשָׁנוֹת אֵינָן שָׁבוֹת לַחוֹף, אִם הַלֵּב שֶׁבְּתוֹכָן אַחֵר.

4. * אוֹר הַלְּבָנָה נוֹגֵעַ בַּגַּגּוֹת, כְּבָסִים תּוֹפְחִים לִנְשֹׁם אֲוִיר נָגוּעַ שֶׁל סִמְטוֹת חוֹלוֹת-רֵאוֹת, זְכוּכִית אוֹפְּטִית מִשְׂתָּרַעַת עַל הַיָּם רְוֵה-הַפִּתְאֹם, מְכַסָּה אוֹתוֹ בְּהַגְדָּלָה נִצְחִית, אוּלַי הוּא לְפָחוֹת יִרְאֶה אֶת הַנִּשְׂגָּב מִכָּל בִּינוֹת. זֶה, הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה, זֶה, הַנִּבְצָר מִדַּעַת, מַרְטִיט אֶת שְׂפָתַי לְנַשֵּׁק מִישֶׁהוּ כְּמוֹ הָיִיתִי עַל עֶרֶשׂ-דְּוַי פְּרוּעַת צַמּוֹת, חוֹרֶקֶת וְגוֹוַעַת. אוֹר הַלְּבָנָה נוֹגֵעַ בַּגַּגּוֹת. כְּבָסִים תּוֹפְחִים לִנְשֹׁם אֲוִיר נָגוּעַ שֶׁל סִמְטוֹת חוֹלוֹת-רֵאוֹת ... אֲנִי רוֹאָה אֶת פְּנֵי הַפַּחַד: הוּא חַי וְנַשְׁכָן, כְּגוּר פֶּרֶא, נְשִׁימָתוֹ נוֹשֶׁפֶת לַהַט... וְאֵלֶּה פְּנֵי הָעֶרֶב.

5. בינתים רְאֵה אֱמֶת שֶׁנּוֹתֵן לָנוּ הַזְּמַן כְּמוֹ הַמַּיִם לְאַט, וְלִפְעָמִים מַהֵר כְּמוֹ הַמַּיִם שָׁקוּף, וְלִפְעָמִים עֶשְׂבּוֹנִי וְצָפוּף הַרְבֵּה יוֹתֵר וּלְעוֹלָם אֵינוֹ שׁוֹנֶה מִשֶּׁהָיָה, כִּי לֹא יוּכַל לִהְיוֹת שׁוֹנֶה יוֹתֵר וְרַק אָנוּ עוֹצְמִים עֵינַיִם אוֹ פּוֹקְחִים לְפֶתַע, אוֹ בֵּינְתַיִם וְהִנֵּה הַזְּמַן כָּזֶה אוֹ אַחֵר וְהִנֵּה מַה קָּרָה, אוֹ לֹא-כְּלוּם שֶׁקָּרָה, בֵּינְתַיִם.

6. מול הראי מוּאָר נְמוּכוֹת. לַחַשׁ מִישֶׁהוּ בָּא. חָשׁוּךְ וּמְפֻסְפָּס. לַחַשׁ מִישֶׁהוּ כָּאן. נִבְעָתוֹת מוּל רְאִי הַפָּנִים הַנִּדְמוֹת, בּוֹהֲקוֹת וְחַדּוֹת אֶל גְּרוֹנִי הַמּוּכָן. נִטְמָעוֹת בִּרְחוֹבוֹת עֲקֻמֵּי מַרְפְּקִים וְצָרִים עַד אֵין רוּחַ לָלֶכֶת. פָּנַי הַטְּבוּעוֹת. פְּנֵי אָבִי הַיְּצוּקִים מוּל בִּתּוֹ הַנֵּרִית, הַדּוֹעֶכֶת. שֶׁלִּי, אַתְּ שֶׁלִּי אַתְּ, נִשְׁמַת עִצְּבוֹנִי. לְאוֹר יָרֵחַ לֹא בָּהִיר וַעֲשָׁנִי. לְאוֹר עַרְבַּיִם, אוֹ לְאוֹר דִּמְדּוּם אַחֵר, יִשְׁנִי וְעוּרִי לְאַט, אוֹ מַהֵר, בַּשֵּׁנִית. לְאוֹר הַחֹשֶׁךְ הַנּוֹרָא וְהַצָּבוּעַ, לְאוֹר הַתַּמְרוּרִים הַלֹּא קָבוּעַ יִשְׁנִי וְהָקִיצִי מִדֵּי אֲסָפֵךְ כּוֹחַ, לְהַצִּיב לָךְ הָרְאִי עַל אֶרֶץ רוּחַ.

7. * לַחְזֹר. כְּשֶׁחוֹזְרִים נַעֲשִׂים עֲנֻגִּים וּלְבָנִים, קֶצֶף-יָם שֶׁל רֵאשִׁית הַקַּיִץ, תָּמִיד בְּעָבְרִי נִפְלָאוֹת וְחוּצוֹת, אֲנִי אָצָה אֶל סְגוֹר הַבַּיִת. לַחְזֹר. לַחְזֹר. אֲנִי חוֹזֶרֶת בִּמְהִירוּת בַּצַּר לִי. כָּךְ לֻמַדְתִּי. קִירוֹת הַבַּיִת מִתְקָרְבִים לָגַעַת בְּעֶדְנָה, וְאֵין בִּי שֶׁקֶט. כָּך גֻּדַּלְתִּי. קְטַנִּים עֲנָפַי מִלָּגַעַת הַרְחֵק, אַךְ גָּדוֹל רְצוֹנָם וְרוֹעֵד מִבֹּשֶׁת, מָה אֶעֱשֶׂה בְּחַדְרִי הַמְּסֻיָּד, הַמְּנַקֵּר אֶת עֵינַי בַּחֹשֶׁךְ?

8. צמיחה שְׂרִיטָה בַּצִּפָּרְנַיִם עַל הַקִּיר: תְּמוּנַת מַכְאוֹב יָשָׁן. כַּמָּה יָפִים יְמֵי הַבֶּכִי הָרִאשׁוֹן, כַּמָּה עוֹלִים וּמִתְגַּבְּרִים הֵם. כְּמוֹ הֲמוֹן הַיָּם שֶׁמִּתְגַּבֵּר וּמִתְעַצֵּם עַד אֵין תִּכְלָה, וְשָׁב עַל גְּחוֹנוֹ לְאָחוֹר, וְאֵיזוֹ נִכְנָעוּת יֶשְׁנָהּ בַּטֶּבַע לִפְעָמִים. הַסּוֹד הַנִּהְיָה בַּגּוּף לְאַט: סוֹד הַצְּמִיחָה. עַכְשָׁו אֲנִי נוֹגַעַת בְּמוֹ יָדַי וּמַרְגִּישָׁה בִּפְעִימוֹת חַדּוֹת לְאַט. לְבַדּוֹ יִצְמַח הָאָדָם וְעֵינָיו לֹא יָדְעוּ לְעוֹלָם.

9. * ---- וַאֲנִי יָשַׁנְתִּי. עֲצוּבִים הָיוּ הָרְגָעִים הָהֵם מִכָּל רִגְעֵי חַיַּי וַאֲנִי, עַד כְּלוֹתָם, יָשַׁנְתִּי. סְפִינַת-שַׁחַר הִפְלִיגָה עַל פִּסְגוֹת הָרִים עֲדוּיָה בְּלָבָן, וַאֲנִי יָשַׁנְתִּי. עַד שְׂפָתַי הַכְּחֻלּוֹת נִרְעֲדוּ לְאִטָּן, טֶלֶפוֹן צִלְצֵל חָזָק. הֵקַצְתִּי. לְאוֹר הַיּוֹם גֹּרַשׁ אָבִי מִן הָעוֹלָם, אֶל מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין לוֹ תֵּאוּר וְשֵׁם, לְאוֹר הַשַּׁחַר הַבּוֹקֵעַ וְעוֹלֶה, נְבוּאִי, גֹּרַשׁ אָבִי, אֶל מֶרְחַקִּים, אֶל אִי...? וַאֲנִי כָּל אוֹתָהּ עֵת יָשַׁנְתִּי.

10. * דִּמְעַת אִמָּא שֶׁלִּי מְכַסָּה עַל הַפַּחַד. אֵינֶנִּי רוֹצָה שֶׁתִּבְכִּי. אֵינֶנִּי יַלְדָּה מִזְּמַן. (וְדִמְעָתָהּ נִגֶּרֶת, פַּס כָּבֵד וְחַם). אֲנִי לֹא שׁוֹכַחַת אוֹתָךְ לְעוֹלָם. אַתְּ הִיא זוֹ שֶׁתָּמִיד! שֶׁתָּמִיד! אַל תִּבְכִּי. אַתְּ אָחִי וְרֵעִי הַיָּחִיד. דִּמְעַת אִמָּא שֶׁלִּי. אַדִּירָה וּדְגוּלָה הִיא מִכְּדֵי שֶׁאֶפְשָׁר לְאָמְדָה. כַּבִּירָה וְנוֹאֶשֶׁת אָזְלַת-יָדָן שֶׁל אִמָּהוֹת אֶל מוּל חִוְרוֹן פָּנֶיהָ שֶׁל יַלְדָּה. (וַאֲנִי סוֹבֶרֶת: גַּם הַבֶּכִי טוֹב. כְּמוֹ כָּל הַמַּהֻיּוֹת שֶׁטֶּרֶם נִלְמְדוּ עַד תֹּם. אֲנָשִׁים עוֹד לֹא יוֹדְעִים מַה פֵּשֶׁר נְשִׁירַת עַלְווֹת, נוֹצוֹת, רִיסִים, טַל, יֶזַע כְּחֹם הַיּוֹם...)

11. שיר הנשמרת הַשָּׁמַיִם רָצִים, רָצִים, רָצִים, בַּתְּרִיסִים כָּל מִינֵי עִגּוּלִים נוֹצְצִים, כָּל מִינֵי דְּבָרִים נַעֲשִׂים יוֹתֵר וְיוֹתֵר סְמוּכִים. אֲנִי נִזְהֶרֶת מִדְּבָרִים נוֹפְלִים. מֵאֵשׁ. מֵרוּחַ. מִשִּׁירִים. בַּתְּרִיסִים כָּל מִינֵי רוּחוֹת מַכִּים. כָּל מִינֵי עוֹפוֹת מְדַבְּרִים. אֲבָל אֲנִי שׁוֹמֶרֶת אֶת נַפְשִׁי מֵהֶם. וְגַם אֵינִי בּוֹכָה. אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁבִּקַּשְׁתָּ שֶׁאֶהֱיֶה בְּרוּכָה. אֲנִי בְּרוּכָה. הַשָּׁמַיִם רָצִים. הֵם אֵינָם נוֹגְעִים בְּשֵׂעָר רֹאשִׁי שֶׁלְּךָ. אֵינָם מִתְקָרְבִים אֲפִלּוּ לָרוּחַ שֶׁבָּאָה אֵלַי מִמְּךָ. הַשָּׁמַיִם רָצִים לְמָקוֹם אַחֵר, וְהָרוּחַ סְבִיבֵנוּ, טַבַּעַת שְׁקוּפָה, כְּמוֹ בְּעֶרֶב שָׁרָב, אֲנַחְנוּ יָרֵחַ, הָרוּחַ סְבִיבֵנוּ עָבָה. קוראת: שרית שץ

12. אחרית הימים לדקה לַמְרוֹת שֶׁאֵינְךָ רוֹאֶה, אוֹ נִרְאֶה אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ. אַתָּה בַּכִּסֵּא הַיָּשָׁן וְהַחוּם, אַתָּה בַּכִּסֵּא שֶׁלְּךָ. כִּי עַכְשָׁו אַחֲרִית הַיָּמִים לְדַקָּה וְעַכְשָׁו מַתְחִילִים לָשׁוּב, הַיְּאוֹר הַשָּׁקֵט מֵבִיא אוֹתְךָ. אַתָּה עוֹלֶה מִתּוֹךְ הַסּוּף. אַתָּה מֹשֶׁה. אֲנִי עוֹמֶדֶת בֵּין קָנִים. אֲנִי מִרְיָם. אֲנִי מַבִּיטָה. כָּל הַזְּמַן מַבִּיטָה. אַתָּה בַּתֵּבָה. עַל הַיְּאוֹר הָעֲנָק, עוֹלֶה עַל גְּדוֹתֶיךָ, אַתָּה דּוֹמֶה לְאַתָּה. אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ מְאוֹד. אֲנִי מְלַטֶּפֶת אֶת מַה שֶּׁאָמַרְתָּ: הָעֶרֶב בָּא לְחֶסֶד. הוּא בָּא לְרַחֲמִים, שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בָּא כְּדֵי לְהַבְהִיל. אֲנִי יוֹדַעַת. אֲנִי מְלֵאָה מִלִּים. קוראת: שרית שץ

13. לפני שלושים שנה, ב-7 בספטמבר 1977, נפלה תרצה אתר אל מותה מחלון דירתה שבקומה השישית. בת שלושים ושש היתה במותה. המשוררת, המתרגמת וסופרת הילדים, שפירסמה ארבעה ספרי שירה ושבעה ספרי ילדים, ותירגמה למעלה משלושים מחזות – זכורה בעיקר כבתו של נתן אלתרמן. גם הביקורת המועטה מאוד שנכתבה על שירתה נטתה, כמעט כולה, לראות בה אפיגונית של אלתרמן, כמו מעולם לא מצאה לה קול עצמאי. אמנם, לכל אורך יצירתה, שיריה עמוסים בפניות אל אביה, בהתייחסויות ליצירתו ובציטוטים משיריו, וגם בשיבה מתמדת אל מצבי היסוד ואל הסמלים המרכזיים המרכיבים את עולמו הפואטי. אלא שזו תמונה מטעה. יש לראות בשירתה הצגה של התמודדות בין-דורית עם אחד המשוררים החזקים ביותר שידעה השירה העברית. בעיקרה היא דיאלוג ממושך עם אלתרמן האיש ועם הפואטיקה שלו, דיאלוג שיש בו קווים אירוניים וביקורתיים רבים. במסגרת דור משוררי שנות השישים בשירה העברית, שיריה הם תגובה מרתקת ומיוחדת במינה לדור משוררי המודרניזם העברי, ובראשם אביה. לשונה המלאה בצפיפות ביטויים שאולים משירת אלתרמן מתכתבת עם שיריו הקאנוניים בהתכתבות סמויה וכמו כותבת אותם מחדש, באופן המהפך את משמעותם המקובלת ואת דימויו של אלתרמן כאב וכמשורר. תרצה אתר והוריה נתן אלתרמן ושחקנית התאטרון רחל מרכוס למאמר השלם בעיתון "הארץ" תרצה אתר ב"ויקיפדיה" מאמר נוסף ב"הארץ" לקסיקון הספרות העברית החדשה

14. מפעל מצגות השירה, הנו שירות לציבור מטעם החוג לשוחרי שירה במטרה להפיץ את אמנות השירה בקרב הקהל הרחב: בוגרים בני נוער וילדים. הן נשלחות חינם לכל דורש. מטרתו היא חינוכית-תרבותית. אבקש בכל לשון של בקשה שלא לשנות מאומה במצגת – צורנית או תוכנית. אין לי אלא לסמוך על יושר לבם של מקבלי המצגת. מקווה שנהניתם. סייעו לנו בהפצת השירה ושלחו את המצגת לחבריכם. תודה שרית שץ החוג לשוחרי שירה מוסיקה מלווה: "בלדה לאישה". מוסיקה: משה וילנסקי. מילים: תרצה אתר • זכויות עיצוב המצגת שמורות לשרית שץ

15. אתר החוג לשוחרי שירה saritshz@gmail.com החוג לשוחרי שִירָה עם שָרִית תודה על הצפייה