פופ

1. פופ • הפופ אינה תנועה עם מניפסטים והופעות קבוצתיות, נושאי יצירות הפופ שאולים מן המרקם האורבני (בעיקר ניו יורק), המשקף את השפע הכלכלי, את התרבות הצריכה ואת השיווק כמאפייני החברה האמרקנית בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. • אמנות הפופ התפתחה בניו יורק בעוקבות שני קטבים אמנותיים • רעיונותיו של מרסל דושאן ויצירתו של פרנאנד לז'ה • ציורי המחווה – האספרסיוניזם המופשט.

2. 1 • חפצי הריידי מייד של דושאן הם חסרי רגישות, הקו הנקי והוצאתו של החפץ היומיומי משימושו וטענתו במשמעות אחרת. • לז'ה העריץ את האורבניזם וטען שלמוצר התעשייתי יש איכות פלסטית שאין לה מתחרים. המוצר הוא הריאליזם החדש.

3. 2 • ציור המחווה – עיסוקם של הציירים האקספרסיוניסטים המופשט עסק בנשגב, במטאפיזי, שהוא מעבר לזמן והמקום. • אמני הפופ שבאו אחריהם היו צריכים להתעמת עם ממסורת זו, נתנו ביטוי למאפייני החברה שחיו בה: חברה צרכנית בערים הגדולות. חברת תרבות השפע והפנאי. ולא חברה שמתעסקת בבעיות פילוסופיות.

4. Richard Hamilton “Just What Is It That Makes Today’s Homes So Different, So Appealing?” 1956, collage. 26 x 25 cm Kunsthalle Museum, Tübingen, Germany

5. חברה צרכנית ותרבות הצריכה הם מאפייני החברה מאחר מלחמת העולם השנייה ועד היום. הרצון של היצרן לפתות את הקונה הביא לפיתוח שיטות הפרסום. • הפרסומת מגיע אל הקונה דרך מה שנהוג לכנות תקשורת המונים: כלומר עיתונות, רדיו, קלנוע וטלביזיה, שבאמצעותם מגיעה הפרסומת למיליוני מאזינים וקונים פוטנציאלים • בנוסף לדרכי הפרסום הטכנולוגיות קיים סוג נוסף של פרסומת, סטטי יותר, חלונות ראווה, שלטים, שלטי ניאון וכו'. • לפרסומות, לתקשורת ההמונים ולמיכון, ישנה השפעה עצומה על אורח חיינו. ניתן לומר שהם קובעים את סגנון החיים והם הגורמים לשינויים תרבותיים.

6. מבשרי הפופ

7. רוברט ראושנברג • סגנונו של ראושנברג קרוב לאקספרסיוניזם המופשט, נוכל להבחין ביצירותיו במגע ידו ובמשיכות המכחול החופשיות שלו, חופשיות במידה כזו שניתן לראות טפטופים של צבע. עם זאת ציורו של ראושנברג מתרחק בצורה קיצונית האקספרסיוניזם המופשט. • ראושנברג משלב צילומים וחפצי ריידי מייד, ומשלב אותם ביצירות. • יצירותיו מכונות "שילובים" Combines מהמילה Combinations והן למעשה אסמבלאז'ים (פיתוח של הקולאז' והפוטומונטאז') • הוא יוצר שילובים בן ציור אקספרסיבי מופשט ודימויים מהסביבה הנגישה. והוא יוצר גם שילובים בין ציור ופיסול. • הוא שילב בעבודות בקבוקי קולה, ציפורים, שלטים, שעונים, ובכולם חיפש את ביטוי הפער שבין המציאות לאמנות. • חשיבות יצירתו של ראושנברג לפופ היא בהציגו את נוכחות הדימוי הפשוט היומיומי, מבלי לשנותו או לעוותו.

11. שם התמונה "גלוריה" מתייחס לנישואי גלוריה ואנדרבליט, אישה עשירה מהחברה הגבוהה בניו-יורק, שנישאת כאן בפעם השלישית. תמונתה, הלקוחה מעיתון, מודבקת ארבע פעמים בחלק העליון של התמונה. (כאילו רומז לנו שהיא עוד עתידה להמשיך ולהינשא שוב ושוב) “Gloria” Oil and Paper Collage 1956 The Cleveland Museum of Art, Ohio

12. הסגנון קרוב לאקספרסיוניזם המופשט – משיכות צבע חופשיות וטפטופי צבע, משטחי צבע גדולים. • בציור אין מוקד מרכזי. הוא כולל (משלב) ארבעה גזרי עיתונים (דימוי הלקוח מהמציאות), משיכות מכחול מופשטות, ושתי שורות של אותיות שנבחרו מלוח מודעות. • לפי ראושנברג כל יסוד חשוב ביצירה במידה שווה, אין שיא אלא מתקיימת שוויוניות בפרטים המשולבים בציור. השילוב הוא בין ציור מופשט ותצלומים. הדימוי לקוח מהמציאות והשילוב שלו בתוך הציור יוצר שיווין בין כל פרטי היצירה, האמיתי והאמנותי. כך נוצר טשטוש בין האמנות ובן המציאות. בן הגבוהה לנמוך.

13. קישורים • מפגשים מהסוג החזותי

14. ג'ספר ג'ונס

18. Flag Encaustic’ oil and collage on fabric mounted on plywood, The Museum of Modern Art, New York

19. הציור "דגל" הוא ציור פשוט ורגוע לעומת הציור בסגנון האקספרסיוניזם המופשט. האם זהו דגל או ציור אמנותי? כבר ראינו משחקי משמעות אצל פיקאסו ב"טבע דומם עם מקלעת קש" ואצל אמני דאדא. דושאן העמיד את האובייקט עצמו ושאל האם זוהי אמנות. גם ג'ונס מעמיד לפנינו את האובייקט, אך בראייה מקרוב מתברר לנו שהאובייקט הוא למעשה יצירת אמנות. דושאן הפך את הריידי מייד לאמנות כאשר הפך את תהליך הבחירה של החפץ – לפעולה המשתווה ליצירתיות עצמה. ג'ונס הרחיק לכת יותר מידושאן והופך את האובייקט לציור.

20. מספר נקודות לגבי האמנות של גו'נס: • בעבודות של ג'ונס יש האחדה פרדוקסאלית של התמונה כציור וכדימוי. • הוא מבצע היפוך בתהליך של הייצוג הרגיל שבו אובייקט תלת מימדי מוצג כאשליה דו מימדית, הוא נותן להם משקל ומרקם ממשיים יותר. הוא הופך אותם לחפצים. • התמונה והנושא מתמזגים באופן בלתי ניתן להפרדה

21. הנושאים של גו'נס הם חפצים שהם מעשה ידי אדם • כלומר דברים שאפשר לעשות ולא כמו הטבע שאפשר רק לחקות . למשל את הרחוב אפשר רק להדמות אבל את לוח המטרה אפשר לעשות. • הציור לא מייצג שום דבר מלבד עצמו. • הדברים שהוא בוחר לתאר הם דברים כללים נטולי מעמד חברתי • הוא מתאר מספרים עיתון גדל מספרים (ולא מתאר תוכנית קרקע של הטא'ג מאהל)

22. הדברים שהוא בוחר להשתמש בהם מופעים תמיד בצורה שלמה ונכונה, (הפונט שהוא בוחר למספרים הוא פונט של בית דפוס, אם הוא יבחר בפונט אחר זה כבר יהיה אמנות. שלא כמו בעבר כאשר אמנים הוסיפו כאלה הם סמלו את התגייסותן לאמנות ושינו אותם או שעשו אותם אומנותם. • אצל גו'נס אין זכר לגחמות או לרישול של תוצרי הדאדא המקוריים. • את הפיפ של מגריט אי אפשר לעשן • אבל על המטרות של גונ'ס אפשר לזרוק חצים או להסתכל במפה או ללמד ילדים מספרים. • בחירת הנושאים רחוקה מלהיות שרירותית, רחוקה מרוח הדאדא או מכל שאיפה שהיא להתגרות בחברה האדישה.

23. Painted Bronze 1960, Bronze Mr. and Mrs Robert C. Scull Collection’ New York

24. קישורים • מפגשים מהסוג החזותי

25. מבשרי הפופ סללו את הדרך לפופ: • פתחו פתח לעולם החיצוני, במקום הביטוי שנובע מהעולם הפנימי. • שימוש באובייקטים הסובבים אותנו. • כל נושא אפילו יומיומי וחסר חשיבות יכול להיכלל באמנות הפופ. מזון, קומיקס וכו'.

26. אמנות הפופ בניו יורק • אמנות הפופ קשורה בחוויית ההתנסות של האמן בעולם הסובב אותו – בחברה המודרנית. • החברה המודרנית היא "חברת שפע" שמתרחקת יותר ויותר מתוצרת בית ומעבודת כפיים ומתבססת על המוצר המתועש ועל הייצור ההמוני. • ארה"ב היא המדינה המתועשת ביותר בעולם ושם צומח הפופ. • חברת השפע היא חברה שצורכת, וצריכה קשורה בפרסום ובתקשורת המונים: עיתונות, רדיו, קולנוע, טלביזיה שבאמצעותם מגיעה הפרסומת למילוני צרכנים. • בנוסף לפרסום הטכנולוגי שהזכרנו ישנו גם פרסום סטטי: שלטי חוצות, חלונות ראווה, לוחות פרסומת. • לפרסום בכלל ישנו השפעה רבה על חיינו והוא שקובע את סגנון החיים.

27. אנדי וורהול

28. אנדי וורהול, הוא אולי אמן הפופ המפורסם ביותר, הוא עבד במגוון רחב של תחומים – ציור, צילום, קולנוע, עיצוב ומוסיקה. הודות ליכולתו המופלאה להבין את תפקודה של התקשורת בעידן המודרני. הוא טיפח באמצאות אין ספור ראיונות טלביזיה את אישיותו הרב גונית והביזארית, שעזרה בקידומו האישי למעמד של אמן שהוא כוכב (סלבריטי) הוא שואב את השראתו מעולם הפרסום, כרזות רחוב ומגיב להם ביצירתו.

29. Campbell's Soup Cans. 1962. Synthetic polymer paint on thirty-two canvases, Each canvas 20 x 16" (50.8 x 40.6 cm).

30. הנושא: לקוח מעולם הצרכנות של ההמונים. וורהול נותן חשיבות לאובייקט היומיומי על ידי הכפלות ושכפולים כמו בסרט נע של בית חרושת. מוצר צריכה כנושא מרכזי באמנות והצבעה על אחידות המוצר התעשייתי, וצמצום הפער בין האמנות לחיים. המסר: ביקורת על הג'אנק פוד, על השיווק והצרכנות, על פסי הייצור של בית החרושת ועל אחידות המוצר התעשייתי, מכניזציה וטעויות שלה, וייצור המוני בעידן של צריכה המונית.

31. וורהול מנסה ליצור קופסאות מרק שייראו "אמיתיות", כאילו נעשו ללא מגע אישי ובאמצעות מכונה. במבט ראשון מפתיעה העובדה שהצייר מתאר קופסאות מזון בלבד, משום שלפתע נתקל הצופה בפריט סתמי וטריוויאלי כל- כך, שבחיי היומיום לא היינו מבחינים בו. עובדה מפתיעה נוספת היא הימצאותן של קופסאות כה רבות, הנראות זהות במבט ראשון. רק במבט בוחן יותר נבחין שכל קופסה נושאת תווית עם שמו של מרק אחר. האובייקט היומיומי במרכזה של יצירת אמנות מצמצם את הפער בין המציאות לאמנות עד שכבר אינו קיים. בניגוד לדושאן וורהול טרח לצייר כל קופסא ובקבוק בנפרד ולא השתמש ב"רדי-מייד".

32. הקוקה קולה הוא סמל הצלחתה של ארה"ב המוכר בכל העולם והפופולאריות הרבה של נובעת גם ממסעי פרסום גדולים. וורהול מרמז על הקפיטליזם האמריקני שמסמל במובהק את ההצלחה והעושר האמריקני שוורהול אגב הצהיר עליו שהוא אהוב עליו מכל. גם בקבוקי קוקה-קולה" היא יצירה שצוירה ביד. היא מהווה חיקוי לעבודת מכונה. אנו מביטים בשורות אינסופיות של בקבוקי קוקה קולה, הנפלטים מתוך מכונה ונערכים לאורך פסי הייצור של בית חרושת ממוכן, הערוך לייצור המוני. חלק מהבקבוקים אינו מלא במשקה, כאילו חלה תקלה בעבודתה של מכונת המילוי. כאן קיים משחק אמביוולנטי בין המכניות של הייצור לבין "הטעות" של המכונה. משחק המדגיש הן את מקומו של האינדיבידואל בתוך ההמון והן את חוסר תפקודה של הטכנולוגיה שהחברה נשענת עליה. "בקבוקי קוקה קולה", שמן על בד, 1962

33. קופסאות המרק והבקבוקים שייכות לתקופה שבה נהג האמן לצייר את נושאיו ביד, בניסיון ליצור אפקט שיזכיר ייצור המוני. בתקופה הבאה, החל מ 1962, דוחה וורהול את השימוש במכחול וצבע. תחת זאת הוא פונה בעצמו לייצור המוני ומתחיל להשתמש בשיטות הדפסה והעתקה שונות ובמיוחד בשיטת הדפס-רשת. בטכניקה זו נעשו גם שכפולים של היצירה כלומר אין עוד מקור אחד. ל"מסחריותה" יש ביטוי לא רק באובייקט המתואר אלא אף בשיטת הצגתו וב"שיווקו" הדפסי הרשת עוסקים במספר נושאים: בדמויות תקשורתיות מעולם הבידור והקולנוע: מרלין מנרו, אלביס פרסלי ועוד דמויות פוליטיות: גולדה מאיר, מאו תיאורי אסונות: אכזריות והחולניות שבהם נגועה החברה האמריקנית. דיוקנאות של יהודים מפורסמים במאה ה-20 ועוד

34. Marilyn Monroe Diptych  1962 Acryilic & Silkscreen on CanvasThe Tate Gallery, London

35. וורהול מעצב את דמותה מרלין מנרו (כך גם לגבי אלביס פרסלי, ליז טיילור ומפורסמים נוספים) כבעלת מאפיינים מסחריים: שער בלונדיני, שפתיים אדומות. אין ירידה לפרטים ואין טביעת יד של האמן. הדמות צבועה במשטחי צבע תעשייתי וזוהר. האמן הופך את מרלין למותג. כמו כל מוצר אחר המשוכפל ביצור המוני.

36. הטכניקה שבה עשויים הדיוקנאות היא שימוש מיוחד בהדפס רשת על בד. את ההדפס אפשר לראות באיכות הצילומית בפניה של מרילין (הדגמה יפה של הטכניקה אפשר למצוא בקישור שבדף הקישורים של וורהול בהמשך המצגת) בטכניקת ההדפס מדפיס האמן כל צבע לחוד. אך במקום להחזיר את הרשת כל פעם בזהירות למקומה המדויק, כמקובל, מסיט וורהול את הרשת (שעליה מוטבעים פרטי הציור) בכל פעם שהוא מוסיף צבע אחר. כתוצאה מ"רשלנותו" המכוונת משטחי הצבע אינם תואמים במדויק את גבולותיהם ואף יוצאים מהם (למשל בשפתיים החורגות מתחומו של הצבע הכהה המגדיר אותם)

37. התבונן שוב ב"דיפטיך של מרלין מונרו". דמותה של מרלין מופיעה כ- 50 פעמים בקומפוזיציה המזכירה את בקבוקי הקולה. וורהול נהג להתיר את הלכלוך על הרשת ובאופן זה הוא מכהה את הדמות או, שלחילופין, הוא משתמש בכמות קטנה מדי של צבע, וכך מבהיר את הדמות יתר על המידה. (כפי שניתן לראות בצד הימני של ההדפס) • באמצעות השימוש בשיטות אלה, עולה בידי וורהול לשבש את טכניקת דפוס הרשת המכני, ושוב כמו בדוגמת בקבוקי הקולה כאילו נעשתה "טעות מכנית" בהדפסה.

38. פן נוסף ביצירתו של וורהול הוא תיאורי אסונות שמבטאים את הזוועות של החיים המודרניים. וורהול טוען שהצופה מתבונן אדיש בטלוויזיה על אסונות כאלה שקורים ומשודרים לנגד עיניו ערב ערב, ומבודד אותם ביצירתו ובכך מבקש מהצופים לא לעבור לסדר היום ולהתבונן באסון שוב ושוב. וורהול אומר שאם אמנות הפופ היא הביטוי והמראה של החברה האמריקנית, עליה לבטא את כל מה שיש בה ולא רק את ההיבט הצרכני\מסחרי שלה. • האסונות קשורים לטכנולוגיה המתקדמת. תיאור זוועות החיים המודרניים כפי שמתוארים בעיתונות. אבל את העיתון קוראים ומיד זורקים לפח, ויצירת אמנות נשארת. וורהול מצביע על תופעת האדישות מול חדשות היום בעיתונים.

39. וורהול לקח תמונה מעיתון ופישט את הסצנה. השמיט את הפרטים על המקום ואת זהות האנשים והפך את האסון לאסון שיכול לקרות בכל מקום. כך הוא מקרב את תיאור האסון אל הקהל כיצירת אמנות בניגוד לעיתון אותו זורקים מיד לאחר קריאה בו. אנדי וורהול, "התרסקות מטוס", 1963 , אקריליק

40. עבודות נוספות של תיאורי אסונות "התאבדות" "אסון כתום"

41. מבקרים רבים טענו / טוענים שאמנות הפופ היא אמנות "קרה" הן בסגנונה והן בשל העובדה שהאמנים נמנעים ממעורבות חברתית. • התבונן ביצירה הבאה וחשוב מה דעתך בנוגע לאמירה הזו, חשוב גם על הסדרה של תיאורי האסונות.

42. Electric Chair196455.88 x 71.12 cm Synthetic polymer silkscreened on canvasDallas Museum of Art

43. לסיום נתבונן בסדרה נוספת של הדפסים. • הסדרה "עשר פורטרטים של יהודים של המאה ה-20". • בחן את עצמך האם אתה מכיר את כל הדמיות, מי היו, ומה עשו?

44. “Ten Portraits of Jews of the Twentieth Century” Gertrude Stein Franz Kafka

45. Martin Buber

46. Louis Brandeis George Gershwin

47. The Marx Brothers

48. Sarah Bernhardt Sigmund Freud

49. קישורים: • Andy Warhol(יש הדגמה של שלביהעבודה שלהדפס רשת) • Andy Warhol(מומלץ) • מפגשים מהסוג החזותי

50. רוי ליכטנשטיין • רוי ליכטנשטיין החל את דרכו האמנותית בסגנון פיגורטיבי. בשנת 1957 הוא פונה לצייר בסגנון של אקספרסיוניזם מופשט. ובשנת 1961 הוא מתחיל להשתמש בדימויים השאולים מתרבות הפופ. גם סגנונו משתנה ומשיכות המכחול