Download
1 / 42
420 likes | 578 Views
קסם מזרחי באוזבקיסטאן בוכרה א-שריף (האצילה). טיילו, צלמו וערכו - אביבה ועמי וינד אוקטובר 2011. הפעילו רמקולים. רודאכי אבי השירה הפרסית חיבר שיר על עירו האהובה בוכרה: "תחי בוכרה ! לבשי מחלצותיך, מאושר האמיר החופז אליך ! הירח – האמיר בוכרה – הרקיע הו רקיע אור הירח קרב ומגיע"
E N D
קסם מזרחי באוזבקיסטאן בוכרה א-שריף (האצילה) טיילו, צלמו וערכו - אביבה ועמי וינד אוקטובר 2011 הפעילו רמקולים
רודאכי אבי השירה הפרסית חיבר שיר על עירו האהובה בוכרה: "תחי בוכרה ! לבשי מחלצותיך, מאושר האמיר החופז אליך ! הירח – האמיר בוכרה – הרקיע הו רקיע אור הירח קרב ומגיע" וכך כל אמיר שעזב את גבולות העיר ביעדי כיבוש שונים, דהר חזרה אל העיר שכונתה "הקדושה ", "כיפת האסלאם", "האצילה", "עמוד האמונה". ב"בוכרה היפה" כ-300 מונומנטים, שרידי עבר מפואר, העיר העתיקה הוכרזה כאתר מורשת עולמית לשימור ע"י אונסקו.
המוזוליאום של האמיר איסמעילהסאמאני(Ismail Samani). זהו המבנה האיסלמי הקדום ביותר (המאה העשירית) העומד על תילו במרכז אסיה, בנוי מלבני חומר שרופות בתבניות שתי וערב משתנות.
מלאכת מחשבת פשוטה ומפוארת בגלל זויות ההנחה השונות מתחלפים צבעי המבנה במשך היום בהתאם לזוית השמש.
המבנה שעובי קירותיו כשני מטרים כמעט ולא שופץ למעט כיפתו. במקום קבורים איסמעיל בונה המקום, אביו ואחד מנכדיו.
יאביחאוז(Lyabi-Hauz) (בטג'יקית – מסביב לבריכה) – זוהי כיכר מרכזית הבנויה סביב לבריכה והינה שריד חיוור לפאר העבר. בעבר עברה מערכת תעלות מים שהשקתה את העיר והתנקזה לבריכה זו, המוקפת עצי תות עתיקים.
בצל העצים נבנו בתי תה בהם מקומיים ותיירים אוכלים ושותים כדרך המסורת, כלומר בישיבה ליד טאפצ'אן – רהיט גדול דמוי ספת ענק מרופדת כריות שהסועדים ישובים סביב, אוכלים ומנמנמים לסרוגין.
פסלו של חוג'ה נסאר א-דין (שוטה חכם), המככב גם בתרבות שלנו (המחזמר נאסר א-דין) נחשב לגיבור לאומי שלקח מהעשירים ונתן לעניים. על פי האגדה נהג לדבר עם עצמו משום שרצה לדבר עם אדם חכם.
בבוכרה שווקים ובזארים רבים, חלקם מקורה. לבזאר המקורה כיפות רבות כדי שאוויר קר יזרום ויצנן את המוכרים והקונים כאחד. בשיא תפארתה היו בבוכרה עשרות בזארים יחודיים לתחומים שונים.
כיום נותרו שלושה בזארים ששופצו בתקופה הסובייטית. שוק חלפני הכספים, שוק סורגי הכיפות ושוק הצורפים. רובם פועלים כחנויות מזכרות ובכולם מוכרים את אותם הדברים. מוכר התבלינים
מינארטKalon (בטג'יקית – הגדול) – 47 מ' גובהו ויסודותיו בעומק עשרה מטרים. אפילו ג'ינג'יס חאן נפעם מגובהו וציווה לא לפגוע בו. נבנה ב-1127 ונחשב בזמנו לגבוה ביותר במרכז אסיה.
מדרסת מירי עראב(Miri-Arab) בעלת הכיפות הכחולות מהווה ניגוד בולט לצבע החום השולט מסביב. מדרסה זו פעלה מאז המאה ה-16 ועד 1920. במהלך מלחמת העולם השניה נפתח המקום בשנית ע"י סטאלין כדי לזכות באהדת המוסלמים.
מסגד Kalon נבנה במאה ה-16 כמסגד ציבורי ויש בו לעשרת אלפים מתפללים. בתקופה הסובייטית שימש כמחסן נעליים, ורק ב-1991 נפתח מחדש לתפילה, אולם רק בימי חג ורמדאן הנוכחות בו גדולה.
מדרסתNodir Divan Beghi – במקור נבנתה כ-Caravan Serai, אולם החאן חשב שהמקום ראוי שישמש כמדרסה, וכך היה משנת 1622
חזית הבנין מעוטרת בדמויות של בעלי חיים מיתולוגיים ושמש בעלת פנים אנושיים. עוף הפניקס אף הפך לסמלה של בוכרה. קישוטים אלו הם זכר לפולחנים קדומים הקשורים לזראטוסטרה.
למן המאה התשיעית הפכה בוכרה למרכז חינוך אסלמי חשוב, ונבנו בה עשרות מסגדים ומדרסות. בין המפורסמים שלמדו ועבדו בבוכרה היה הרופא והמדען איבן סינא.
כיום משמשות המדרסות באוזבקיסטאן כמקום ממכר מזכרות לתיירים, מלונות או אולמות ארועים.
Char Minar (ארבעת הצריחים) – אלו אינם מינרטים אלא ארבעה מגדלים מקושטים שנבנו ע"י סוחר עשיר שעל פי האגדה היו לו ארבע בנות, לכל בת צריח. ויש האומרים שהצריחים הם ארבעת הדתות שפעלו בעיר והכיפה האמצעית היא הרקיע.
ה-Ark – המצודה, היא עיר מלכותית בתוך עיר, עם חומה ושער כניסה מרשים. כאן התגוררו שליטי העיר מהמאה החמישית ועד 1920, כשהמקום הופצץ ע"י הצבא האדום. שני האמירים האחרונים של בוכרה העדיפו את ארמון הקיץ משום העזובה הרבה במצודה.
מסגד Bolo Hauz נבנה ב-1718. זהו מקום התפילה הרשמי של האמיר שהיה מגיע לכאן מה-Ark הסמוך. שרידי הפאר ניכרים לעין, עשרים עמודי עץ מגולפים וצבועים הינם תוספת משנת 1917. המקום פעיל גם כיום.
המקומיים רואים בבוכרה את רוח העולם בעוד חיווה היא בבת עינו – האישון.
בד בבד עם יסוד האמירות בבוכרה (המאות ה-12-13) הפכה העיר למרכז החיים היהודיים של מרכז אסיה. פליטים רבים הגיעו מאירן ואפגניסטאן, ונבנתה השכונה היהודית – המחלה.
בבוכרה נשאר קומץ יהודים שעדיין מקיימים אורח חיים יהודי בשני בתי כנסת פעילים, גני ילדים ובית ספר. בעבר היו כאן כשבעה בתי כנסת.
בבית הספר הנחשב למעולה לומדים גם תלמידים לא יהודים רבים
מרבית אנשי הקהילה הבוכרית חיים כיום בארץ, כאשר ראשוני היהודים החלו לעלות ארצה כבר לפני 135 שנה. בתיהם המפוארים מאוכלסים ע"י מקומיים.
סוף לחץ לאתר המצגות של אביבה ועמי וינד
