סטלה מאריס – מערת אליהו הנביא – תל שיקמונה צילם וערך: שלומי כהן ביה"ס'שיפמן' טירת כרמל

1. סטלה מאריס – מערת אליהו הנביא – תל שיקמונה צילם וערך: שלומי כהן ביה"ס'שיפמן' טירת כרמל סטלה מאריס 1894 (מקור תמונה: ויקיפדיה) סטלה מאריס ממוקמת בקצה הצפון מערבי של ראש הכרמל שבחיפה בגובה של כ- 140 מטרים מעל לים התיכון. סטלה מאריס (בלטינית: Stella Maris - כוכב הים)הוא אזור בראש הכרמל בו שוכנים מנזר וכנסייה השייכים למסדר הכרמליתי ומבנה ובו מגדלור. המושג "כוכב הים" במסורת הנוצרית קתולית, הוא אחד ההיבטים של הבתולה הקדושה. בהקשר זה קשורה במיוחד אל הים ומגוננת על יורדי ים, מלחים ודייגים. כנסיות, מנזרים ומוקדי פולחן קתולי של הבתולה הקדושה המכונים "כוכב הים" קיימים בארצות שונות, בדרך כלל בחופי ים או באתרים הצופים אל עבר הים.

2. המנזר והכנסייה הכרמליתים הינם מסדר קתולי קדום שנוסד על הר הכרמל בתקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה) במהלך המאה ה-12 לספירה. שמם "כרמליתים" נגזר מהר הכרמל, שם פעל על פי המסורת אליהו הנביא שהוא קדושם הנערץ ופטרונם העליון. לאחר נפילת עכו הצלבנית בשנת 1291 גורשו הנזירים מהכרמל. בשנת 1631 האב פרוספר חתם עם שליט הכרמל, האמיר טורבאי, על חזרת המסדר לכרמל. הוא הקים מנזר ליד מערת אליהו, אך גורש משם בלחצם של המוסלמים על ידי שליט עכו דאהר אל עומר ב-1767. ב-1769 זכו הכרמליתים ב"פירמאן" בו אישר השולטן הטורקי חסות צרפתית על האזור ועל אנשי המנזר. החל מאז נקרא הרכס וסביבותיו הכרמל הצרפתי. ב-1767 החלו בבניית המנזר החדש. המנזר ב- 1934, (מקור תמונה: ויקיפדיה). ב-1799 החל נאפוליון במצור על העיר עכו. הבניין נסוב לבית חולים לפצועי הקרבות ולחולי דבר מקרב חייליו. כשנסוג נפוליאון מארץ ישראל הוא השאיר את הפצועים במנזר. אחת הסברות שנרצחו על ידי חיילים טורקיים, את עצמותיהם אסף האב יוליוס שחזר לאזור ב-1804. הוא קברם בקבר אחים ומצבה הוקמה מספר שנים אחר כך.ב-1821 פקד עבדאללה פחה, שליט עכו, להרוס את מבנה הכנסייה, ולהשתמש באבניו על מנת להקים לעצמו בית קיץ, (בית קיץ זה משמש כיום כמגדלור ובסיס חיל הים). ב-1827 החל האב קאסיני לבנות מחדש את המנזר. הכנסייה נפתחה ב-1836 והבנייה הושלמה ב-1853. המקום שימש כמנזר, בית חולים ואכסניה ונבנה כחומה בצורה, עם פתחים קטנים, אות להתנכלויות שהיו במקום מיום שהוקם. ב-1839 העניק האפיפיור גרגוריוס השישה עשר לכנסייה תואר כבוד של "בסיליקה מינור" כאות שהכנסייה נחשבת "כנסיית אם" של המסדר. בתקרת הכנסייה ציורי קיר העוסקים בסיפורי התנ"ך (אליהו הנביא עולה בסערה השמיימה, דוד פורט על נבל ועוד) ובקדושי המסדר הכרמליתי. על פי המסורת הנוצרית, הכנסייה ממוקמת על מערת אליהו. אחד משערי הכניסה למנזר

3. סטלה מאריס הוא המנזר הקדוש והחשוב ביותר שבין מנזרי הכרמליתים בעולם, ומהווה את המרכז העולמי שלהם. בתחומי המנזר כנסייה בה נמצאת מערה הקדושה לנוצרים, ובה מזבח ועליו דמותו של אליהו הנביא הורג את נביאי הבעל. ע"פ מסורת נוצרית מהמאה ה-17 התגורר במערה אליהו הנביא בעת שברח מזעם מלך ישראל אחאב. המסורת היהודית המערה שבכנסייה מזוהה עם קברו של הנביא אלישע. במורדות הכרמל שוכנת מערת אליהו המקודשת לכל הדתות. מערה זו זוהתה כמערת אליהו גם על ידי הנוצרים, אך המוסלמים דחקו את הכרמליתים מסביבות המערה ועל כן התקדשה המערה שבמעלה ההרכמערת הנביא אליהו. פסל מרים ב-1894 נתרם על ידי ממשלת צ'ילה פסל מרים, אם ישו. הפסל עומד על עמוד שיוצר, ככל הנראה, על בסיס שברי תותחים ממלחמת האזרחים הצ'ילאנית ב-1891. ב-1841 הוקמה אנדרטה לזכר חיילי נפוליון וב-1876 הציבו חיילים צרפתיים את הצלב על גבי המצבה. במהלך מלחמת העולם הראשונה (מאי 1915) הרסו חיילים טורקיים את המצבה בתואנה של חיפוש מחבוא נשק תחתיה. הצרפתים זעמו על קונסול גרמניה בחיפה ובתגובה ירו מספר פגזים מפריגטה אל ביתו במושבה הגרמנית‏‏.

4. ארמון הקיץ של פחה והמגדלור לאחר שהארץ נכשה מהטורקים ע"י הבריטים ב- 1920,ארמון הקיץ של עבדאללהנתפס על ידי הצבא הבריטי. ב-1928 הוקם במבנה מגדלור ומכ"ם שפעל עד תום המנדט (בסוף יולי 1948).כיום משמש המקום כבסיס חיל הים.‏‏ המגדלור פיצוץ המכ"ם(מגלה כיוון ומרחק) לאחר תפיסות אוניות המעפילים "אנצו סירני" ו"אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז") ב – 1947, החליטה תנועת המרי העברי על ידי הפלמ"ח לפוצץ את מתקן המכ"ם הבריטי שהיה מצוי ליד סטלה מאריס ושימש את הבריטים לגילוי אוניות מעפילים. המקום הותקף שלוש פעמים. השם סטלה מאריס השתרש כשם המקום בספרים רבים אך אין מדובר על מקומו של המכ"ם כיום. ישנן עדויות המצביעות על כך שלא מכ"ם פוצץ במקום, אלא מכשיר רדיו אחר. ספינת המעפילים אקסודוס, (מקור תמונה:ויקיפדיה)

5. הכרמל, עיר תחתית, נמל חיפה, הקריות, מפרץ חיפה, שכונת בת גלים תמונת נוף פנוראמית הנשקפת ממצפור סן פרנסיסקו לאחר ביקור במנזר ובמצפור נתחיל לרדת לעבר מערת אליהו הנביא

6. 1 2 1. תחילת הירידה למערת אליהו הנביא משמאל למבנה המגדלור ברחבת חניית המכוניות. 2. בתחילה, שביל ההליכה מתון ועובר בסבך צמחייה. 3. לאחר כ- 100 מטרים מגיעים לגבעה ובה ספסל יחיד הצופה לנוף מדהים.4. מסלול הירידה לקפלת המשפחה הקדושה. מבנה הקפלה 3 4

7. ביה"ס לרפואה בבת גלים מצדה בכרמל ביוני 1940 כבשה גרמניה את צרפת, והשליטה בה ובמושבותיה סוריה ולבנון באו תחת שלטון פרו-נאצי, שהיה בו משום סכנה גלויה ליישוב היהודי בארץ ישראל. הנחת העבודה של הבריטים הייתה שפלישה גרמנית לארץ ישראל מצפון אפשרית ויש להיערך לקראתה. בקיץ 1940 החלו הבריטים להקים קווי ביצורים בגליל בעמק הירדן ובשומרון. בעקבות החשש מפני נפילת תעלת סואץ הגו הבריטים את תוכנית "המבצר האחרון". התוכנית התבססה על יצירת קו הגנה באזורים ההרריים של צפון הארץ. הקו אמור היה להתייצב במתחמים מוגנים בכרמל בגלבוע ובהרי השומרון, כאשר בכל מתחם מתבצר כוח לוחם שאמור לזנב בגרמנים ולעכב את התקדמותם. מצדה בכרמל היא שמה של תוכנית דומה של"ההגנה". כחלק מתוכנית זאת נבנו מספר ביצורים הנמצאים ליד קפלת הלב הקדוש. מבט לעבר המסלול היורד למערת אליהו הנביא קפלת המשפחה הקדושה (או הלב הקדוש)כנסייה קטנה שהוקמה כטחנת רוח שנתרמה על ידי עולה רגל מאלזס, שמעולם לא הופעלה מישום שלא הושלמה כלל. בשנות ה- 60 הוסב המבנה לקפלה המשמשת להתבודדות נזירים‏‏. בשטח סביב למנזר נמצאים מספר מבנים נוספים (רובם נטושים) המשמשים את הנזירים. רחבת תצפית לעבר שיקמונה, שכונת עין הים, כביש החוף , מסילת הברזל והמכון לחקר ימים ואגמים אחד מביצורי הבריטים כנגד אפשרות פלישת נאצים לארץ

8. מסלול הירידה לעבר מערת אליהו הנביא, צר ותלול ובו מספר רב של מדרגות, הירידה מלווה בתצפית בנוף מדהימה חלק מהמדרגות נחצבו בסלע הגיר בתקופות קדומות יותר וכיום הן שחוקות משנים של שימוש המאמינים

9. במהלך הירידה למערת אליהו נבחין במשטח סלע גירי בו נחצבו תעלות המובילות לבור אגירת מים, התעלות אספו וניתבו את מי הגשמים אל תוך בור האגירה שנבנה בתורת פעמון שקירותיו טויחו למניעת המשך חלחול המים לקראת ההגעה למערת אליהו נעבור לצד מספר עצי ברוש שנטעו בצפיפות בור המים החצוב בסלע

10. מערת אליהו הנביא מערה בצלע הר הכרמל בחיפה בה, לפי המסורת העממית, הסתתר אליהו הנביא בבורחו מפני מלכי ישראל. מערת אליהו קדושה ליהודים ומהווה אתר ביקור מקובל. בייחוד בחודש אב (בשבת הראשונה אחרי תשעה באב), ביום ראשון שאחרי שבת נחמו . בקירות המערה נוהגים להטמין פתקאות. מחוץ למערה נוהגים להדליק נרות ולהתפלל לשלום חולים, לזיווגים ולפרי בטן, כמקובל במקומות קדושים. המערה חצובה בסלע, ומחולק כיום לשני חלקים: תפילת גברים ולתפילת נשים. הערבים קוראים למקום בשם "אלחד'ר" זהו כינויו של אליהו הנביא ופירושו בערבית: ירוק, כי "אליהו חי וירוק תמיד במסורת העממית". הנוצרים הערבים קוראים לו מר אליאס ולהר הכרמל "ג'בל מר אליאס" - הר הקדוש אליהו. הנוצרים האירופאים קוראים למערת אליהו "מדרש הנביאים" המקור לכך בהנחה כי המערה הגדולה שימשה כבית המדרש לתלמידיו של אליהו כאשר ברח מאחאב מלך ישראל. אליהו הנביא, לפי המתואר בתנ"ך, היה נביא שפעל בזמן מלכותו של מלך ישראל אחאב, וידוע במאבקיו באחאב ובאשתו הצידונית איזבל. לדמותו ניתנה חשיבות רבה במסורת היהודית, והוא נחשב למבשר הגאולה (לפי מלאכי ג',כ"ג). לפי האמונה יהודית עממית, השהות במערת אליהו יכולה לרפא "חולי רוח". לכן נהגו להביאם ממקומות רחוקים, ולהשאירם במערה ימים אחדים בתקווה שה"שטן" יצא מהם ויתרפאו בזכות אליהו הנביא. האגדה מספרת שעל הכרמל התגלה המלאך מיכאל לאליהו הנביא: "מיכאל השר הגדול של ישראל, גילה לאליהו את הקץ והזמן של אחרית הימים. בימי הביניים נהגו עולי רגל יהודים לבקר במערת אליהו. אחד מהם כתב בשנת 1742: "וכשנכנסנו למערה נחה עלינו רוח אלוהים וראינו בנפשנו הארה גדולה עד מאד... וכל מי שנכנס לזאת המערה טמא, מיד יוצאים קילוחים של מים נובעים מארבע פינות המערה ורוחצת עצמה, ובזאת יודעים שטמא היה שם". על קירות המערה יש חריתות של מנורת שבעת הקנים. כן נמצאה במערה כתובת עברית "יצחק בן כומה". פנים המערה - 2007 ,(מקור תמונה ויקיפדיה) מערת אליהו, תצלום מלפני 1899, (מקור תמונה ויקיפדיה)

11. אנדרטה לזכר לוחמי הצוללת דקר ברחבת מוזיאון העפלה וחיל הים אח"י "דקר" הייתה צוללת מדגם T, אשר נבנתה בידי הצי הבריטי בשנת 1943 ושירתה את חיל הים הבריטי במשך מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-50 עברה שיפוצים נרחבים. בשנת 1964 נערכה עסקה בין ישראל ובריטניה, במסגרתה נרכשו שתי צוללות מדגם T, שמן שונה לאח"י דקר ואח"י לוויתן. במשך חודשיים עברה דקר בדיקות צלילה וים בסקוטלנד ועברה את כולן בהצלחה. ב-9 בינואר 1968 הפליגה דקר מאנגליה, לנמל חיל הים בחיפה ועליה 69 אנשי צוות. ב-15 בינואר עצרה לתדלוק בגיברלטר, שם נראו אנשי הצוות חיים בפעם האחרונה, ומשם המשיכה בצלילה במימי הים התיכון. הקשר האחרון עימה היה ב-25 בינואר 2 דקות לאחר חצות. התקשורת הבאה הייתה אמורה להתבצע בשעה 06:00 בבוקר. מאומה לא התקבל מהדקר באותה עת וקולה לא נשמע עוד. בבוקרו של 26 בינואר הוכרז על מבצע חיפושים בינלאומי. כל אניות חיל הים וצי הסוחר שהיו בקרבת האזור הוזעקו לחיפושים. מטוסי חיל האוויר הישראלי ומטוסי חיל האוויר הבריטי מקפריסין ביצעו מאות גיחות במאמץ לאתר את הצוללת האבודה. מבצע החיפושים הבינלאומי הסתיים ב-31 בינואר. מבצע החיפושים הישראלי נמשך עוד ארבעה ימים ב-6 במרץ 1968 הכריז שר הביטחון משה דיין כי הדקר ואנשי צוותה נחשבים אבודים. אבל לאומי הוכרז ודגלי הלאום הורדו לחצי התורן ברחבי המדינה. משלחת החיפוש של חברת נאוטיקוס שנשכרה על ידי חיל הים הישראלי מצאה את גוף הצוללת בין כרתים לבין קפריסין ב-28 במאי 1999 כשהיא מונחת על קרקעית הים בעומק של 2,900 מטר, ולמחרת זוהתה הצוללת אח"י "דקר" בוודאות. גשר הפיקוד של הצוללת נמשה מהים ומוצג במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה. אונית המעפילים "אף על פי כן" לאחר ביקור במערת אליהו נרד בשביל ונחצה את הכביש, מעל נבחין ברכבל שנבנה בימיו של אריה גוראל. הוקם למטרות תיירות על ידי החברה הכלכלית לחיפה ב-1986‏‏. אורכו 355 מ' והפרש הגבהים בין שתי תחנותיו 130 מטר גשר הפיקוד של הצוללת דקר – אנדרטה לזכר 69 לוחמיה צוללת חיל הים שיצאה משירות פעיל

12. לאחר תצפית על מוצגי מוזיאון ההעפלה וחיל הים, נמשיך על גבי הגשר לכיוון הים, נרד בגרם המדרגות, נחצה את הכביש בזהירות ונצעד על חוף הים לכיוון תל שיקמונה

13. בדרך נבחין בפסולת הרבה המצטברת על החוף ומזהמת את הסביבה הימית והחופית. לזיהום השלכות רבות על סביבת החי והצומח הימי. כנסייה יוונית ותיקה, התמונה צולמה בזמן שיפוצים תל שיקמונה (בערבית: תל א-סמק) המכון הלאומי לחקר ימים ואגמים שיקמונה נבנה בין 1970 ל 1976 ומשמש את חקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל). חברה ממשלתית שהוקמה ב - 1967 על מנת ליצור ידע לצורך ניצול מושכל ושימור של משאבי הים, החופים והמים של ישראל. חיא"ל עוסקת במחקר ופיתוח בתחומי מדעי הים (אוקיאנוגרפיה), מדעי האגמים (לימנולוגיה) חקלאות ימית וביוטכנולוגיה. תל הוא שטח קרקע מוגבה, אשר נוצר כתוצאה מבניית יישוב באותו מקום במשך דורות רבים, כשכל דור בונה מעל חורבותיו של הדור הקודם. באופן בנייה זה רמת פני השטח עולה, ונוצר תל.

14. למרות ההזנחה והצטברות פסולת רבה, חוף שיקמונה מהווה שמורת טבע ובה מפגש צומח וחי של ים יבשה, החוף מעוטר בטבלאות גידוד הבנויות בסלע הכורכר. טבלאות הגידוד מאכלסות בע"ח חיים ימיים רבים מראש התל נצפה לעבר שרידי מזח עתיק ששימש סוחרים ימיים בתקופות עתיקות ירידה מהתל לעבר שרידי היישוב שנחשף בחפירות ארכיאולוגיות

15. מחסני אגירה לקנקני שמן ולהפקת ועיבוד צבע הארגמן מחילזון הארגמן. היישוב העתיק שיקמונה בשקמונה התיישבו כבר בתקופת הברונזה המאוחרת, עיסוקם של תושבי המקום היה מסחר ימי. היישוב הכנעני במקום חרב בשלהי המאה ה-13 לפנה"ס מסיבות שאינן מובנות ויושב מחדש רק בתקופה הישראלית. אך חרב בשריפה במאה ה-10 לפנה"ס במסגרת מסע המלחמה של שישק פרעה מצרים. בפעם השלישית התיישבו במקום במאה ה-9 לפנה"ס ששימש במשך למעלה ממאה שנים כמרכז תעשיית השמן באזור כולו. ממצאים רבים הכוללים שלושה בתי בד ומחסנים לאגירת קנקני שמן נחשפו בחפירות הארכיאולוגיות. בנוסף לתעשיית השמן שגשגה במקום גם תעשיית צבע הארגמן, וזאת הודות לאוכלוסיית מיני חלזון הארגמן שהיו נפוצים בחופי שקמונה עד לפני עשור. שקמונה חרבה בשנת 738 לפנה"ס במסגרת מסע המלחמה של תגלת פלאסר השלישי מלך אשור. אולם שוב, כמו לאחר החורבן הקודם, שוקמה העיר ונבנתה מחדש מיד לאחר הכיבוש האשורי וגלות ממלכת ישראל. ביישוב התגוררו תושבים שהוגלו לארץ ישראל בידי האשורים, תחום עיסוקם המרכזי - מסחר ימי, אך גם היישוב הנוכחי במקום לא האריך ימים וחרב במאה ה-7 לפנה"ס. שקמונה נושבה בפעם החמישית לאחר הכיבוש הפרסי, הפעם על ידי הפיניקים שקבעו את מושבתם במקום ועסקו בהפקתו ועיבודו של צבע הארגמן , מסחר ימי ודייג אשר חיזקו את כלכלת העיר, מה שהביא להרחבתה ולגידול במספר תושביה. היישוב בשקמונה המשיך להתקיים ברציפות גם בתקופה ההלניסטית והרומית. שיקמונה מוזכרת לראשונה בכתביו של יוסף בן מתיתיהו שבוחר לקרוא לה בשמה היווני "סיקאמינוס" ומספר על קורות המלחמה במקום בין אלכסנדר ינאי לתלמי לטירוס מושל קפריסין. בתקופה זו בוצרה העיר באופן משמעותי ונבנו בה מספר מצודות. הישוב הנוצרי בתקופה הביזנטית התאפיין בהמשך השגשוג הכלכלי. למונומנט העוגן המוצב על הסלע כיום. הדבר גרם להרחבת תחומי העיר וגידול נוסף באוכלוסייתה. ממצאים ארכאולוגיים מהתקופה חשפו מבנה של מנזר וכנסייה עם רצפות פסיפס רבות. שקמונה חדלה להתקיים במאה ה-7 לספירה. החפירות הראשונות על גבי התל ובסביבתו נערכו בשנת 1939 על ידי אגף העתיקות המנדטורי. חפירה נוספת בוצעה בין השנים 1963 – 1979 ו - 1994 . מלבד הממצאים הארכאולוגיים על גבי התל, נחשף בית הקברות של שקמונה הכולל מערכת קברים חצובים בדופן הכרמל, בסמוך שרידי ריצפת פסיפס שרידי היישוב וברקע שכונת עין הים וסטלה מאריס

16. קונכיית חילזון הארגמן, כיום קשה מאוד למצוא אותה בין שלל הקונכיות והצדפות שבחוף, קשה עוד יותר למצוא חילזון חי שבעבר הלא רחוק ניתן היה לצפות בפרטים רבים על גבי סלעי החוף בתום הסיור בשרידי היישוב שיקמונה נחזור דרך שביל העפר בחזרה לרחבת החנייה של המכון לחקר ימים ואגמים ונסיים את יום השדה או נמשיך לצעוד לאורך החוף לכיוון דרום עד לתחנת הדלק מקסים.