Talmudic Topoi: The Hermeneutical Methods of Legal Midrash and Greco-Roman Rhetoric

1. Talmudic Topoi:The Hermeneutical Methods of Legal Midrash and Greco-Roman Rhetoric

2. תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק ז הלכה יא שבעה דברים דרש הילל הזקן לפני זקני פתירא • קל וחומר • וגזירה שוה • וביניין אב וכתוב אחד • ושני כתובין • וכלל ופרט ופרט וכלל • וכיוצא בו ממקום אחר • ודבר הלמד מעניינו אילו שבע מידות דרש הילל הזקן לפני בני פתירא:

3. Aristotle, On Rhetoric, 2.23 From the more and the less (ektoumallonkaihētton); for example, “If not even the gods know everything, human beings can hardly do so”; for this is equivalent [to saying,] “If something is not the fact where it would be more [expected, it is clear that it is not a fact where it would be less.”

4. Cicero, Topics, 4.23 • From comparison all arguments are valid which are devised in this way: What holds in a wider sphere, should hold in a more restricted one (quod in re maiore valet valeat in minore), e.g., if boundaries are not regulated in the city, neither should water be excluded in the city. • Again, conversely: What holds in the more restricted sphere, should hold in the wider one. Here one can use the same example in reverse. • Again: what holds in the equivalent sphere, should hold as well in this case, which is equivalent; e.g. Because use and warranty of a piece of land run for two years, it should also be two years for a house. Yet in the law a house is not mentioned, and it is (evidently) treated as belonging with the category ‘all other things’ for which use is one year. Let equity prevail which requires equal rights for equal cases.

5. Quintilian, Institutes, 5.10.88 “If it is lawful to kill a thief in the night [when one is not sure if he threatens violence], how much more is it lawful to kill an armed robber [who definitely threatens violence]?” Mekhiltad’R. Ishmael, Nezikin 13 “If when a person definitely comes to steal [without threatening violence] and he [the victim] kills him [the thief], he [the killer] is liable, all the more so [qolva-homer] one about whom there is a doubt whether he comes to steal or whether he does not come to steal [that his killer would be liable].”

9. תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת פסחים פרק ו דף לג טור א /ה"א על שלשה דברים עלה הלל מבבל ... כתוב אחד אומ' ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחר אומ' שבעת ימים מצות תאכלו הא כיצד ששה מן החדש ושבעה מן הישן ודרש והסכים ועלה וקיבל הלכה

10. משנה מסכת ידים ד:ז אומרים צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם מטהרים את הנצוק אומרים הפרושים קובלין אנו עליכם צדוקי' שאתם מטהרי' את אמת המים הבאה מבית הקברו' אומרים צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבין ועבדי ואמתי שהזיקו פטורין מה אם שורי וחמורי שאיני חייב בהם מצות הרי אני חייב בנזקן עבדי ואמתי שאני חייב בהן מצות אינו דין שאהא חייב בנזקן אמרו להם לא אם אמרתם בשורי וחמורי שאין בהם דעת תאמרו בעבדי ובאמתי שיש בהם דעת שאם אקניטם ילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב לשלם:

11. מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק עריות הלכה ו זו שאלה שאל ר' יוסי בן תדאי איש טבריא את רבן גמליאל, מה אשתי שאני מותר בה, אני אסור בבתה, אשת איש שאני אסור בה, אינו דין שאהא אסור בבתה. אמר לו צא ופרנס לי כהן גדול, שכתוב בו כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, ואני אפרנס לך כל ישראל. דבר אחר, אין דנין לעקור דבר מן התורה, ונדהו רבן גמליאל.

12. ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא קו ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, ר' אחי בר' יאשיה אומר שתי נזיפות נזפה אלו אביה בשר ודם נזפה עד שתהא מוכלמת שבעה או מה אביה ב"ו שבעה מי שאמר והיה העולם ארבעה עשר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה אביה ב"ו שבעה אף מי שאמר והיה העולם שבעה.

13. משנה מסכת ידים ג:ב כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות היד מטמאה את חברתה ד"ר יהושע וחכ"א אין שני עושה שני אמר להם והלא כתבי הקדש שניים מטמאין את הידים אמרו לו אין דנין דברי תורה מדברי סופרים ולא דברי סופרים מדברי תורה ולא דברי סופרים מדברי סופרים:

14. ויקרא כ יז וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא: ספרא קדושים פרשה י ואיש להוציא את הקטן אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא בת אביו ולא בת אמו בת אמו ולא בת אביו מן האב ומן האם מנין תלמוד לומר אחותו מ"מ, ועד שלא יאמר הכתוב יש לי בדין אם חייב על אחותו מן האב ושלא מן האם מן האם ושלא מן האב קל וחומר מן האב ומן האם אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר אחותו ללמדך שאין עונשין מן הדין.

15. משנה יבמות ח:ג עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם אבל נקבותיהם מותרות מיד מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקבות רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד אמר ר' שמעון קל וחומר הדברים ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד אמרו לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם לא כי הלכה אני אומר ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות:

16. Josephus, Antiquities, 13.297  What I would now explain is this, that the Pharisees have delivered to the people a great many observances by succession from their fathers, which are not written in the laws of Moses; and for that reason it is that the Sadducees reject them, and say that we are to esteem those observances to be obligatory which are in the written word, but are not to observe what are derived from the tradition of our forefathers. And concerning these things it is that great disputes and differences have arisen among them, while the Sadducees are able to persuade none but the rich, and have not the populace obsequious to them, but the Pharisees have the multitude on their side.