הודו פרק 2

1. הודו פרק 2 צילמה חוה רחמן India Chapter 2 Brought to you by Studio Oscar

2. ההודים מאד שמרנים בענייני לבוש וצניעות. לבוש הסארי הוא הלבוש הלאומי והוא נפוץ מאד, על אף כל ההתקרבות למערב.גם נקודת הצבע האדומה על המצח, אות להיות האשה נשואה, הוא חוק בל יעבור. כמו כןההודים מקפידים מאד על היצמדות לקאסטה (מעמד) שלהם בנישואין ובחברה.

3. תחנת "מוניות" (טוקטוקים) בדלהי

4. בית התפילה ("המקדש") הבהאי בניו דלהי. זהו בית התפילה ה-7 והאחרון שנבנה ע"י הבהאים בעולם (1989), הכל מתרומות המאמינים בדת (תרומה מאנשים מחוץ לדת אינה מתקבלת). המרכז העולמי נמצא על הכרמל אצלנו. הבניין בנוי בצורת 9 עלי לוטוס נפתחים, מה שמסמל את הטוהר.

5. מסביב למבנה יש 9 בריכות, המוסיפות ליופי ומצננות את המבנה. המאחד את צורות בתי התפילה הבהאיים בעולם הוא שלכולם 9 צלעות, המספר הגבוה ביותר, שמסמל שלמות. מייסד הדת היה הבּאבּ, שהכריז עלהקמתה בפרס ב-1844.

6. כּוּתְבּ אוּ-דין היה הסולטן המוסלמי ה-1 של הודו, בסוף המאה ה-12. הוא בנה בדלהי מסגד מפואר ולידו מינראט בעל 5 קומות ובגובה 73 מ'. וכל זאת כדי להנציח את ניצחון המוסלמים על ההינדים. שלטון המוסלמים נמשך מ-1200 עד 1526, שנת עלייתו לשלטון של הוּמאיאן, מייסד שושלת המוּגולים. המינראט שנבנה ב-1193 נשאר עד היום בשלמותו, והוא האתר השלם העתיק ביותר בכל הודו.

7. למוסלמים אסור פיסול וציור של בני אדם ובעלי חיים. לכן כל עיטוריהם מורכבים מקאליגרפיה (כתב אומנותי), מציורי צמחים ומצורות גיאומטריות. תקריב מהמסגד.

8. ראג' גאט הוא מקום הנחת אפרו של מהטמה גנדי, בצפון ניו- דלהי. להינדים אין מצבות קבורה, כי גופותיהם נשרפות והאפר מושלך לנהר הקדוש, הגנגס. אך בשל חשיבותו של גנדי עשו לו מעין מצבה, שאש התמיד בוערת בה, וההודים עולים לרגל לשם כל יום, ללא הבדל דת, גזע ומין. גנדי, שהטיף כל חייו לאי-אלימות, דווקא הוא נרצח ב-1948, שנה אחרי קבלת העצמאות, ע"י הינדי קנאי, שהתנגד לחלוקת הודו להודו (להינדים) ולפקיסטאן (למוסלמים). ודווקא מותו הוא שהשפיע על הרגעת הרוחות בקרב כל האומה.

9. כל בוקר מהשעה 5:00 עד 7:30 מתחילה פעילות רבתי על גדת הגנגס. הנהר נחשב לנהר של האל שיווה, הבורא וההורס, ולכן הוא קדוש להינדים, וכל מי שטובל בו זוכה לברכה בחיים. לכן באים כל בוקר כ-60,000 איש לעיר וארנאסי, השוכנת על שפתו, מתרחצים במימיו כדי להיטהר, מכבסים את הבגדים ואף שורפים את גופות המתים ומשליכים את אפרם למימיו, כדי שהמתים יזכו מייד לשחרור מגלגול הנשמות ("מוקשה")..

10. על כל סירת תיירים עולים ילד וילדה, ומוכרים לכל אחד מהיושבים פרח ובתוכו נר דולק. את הפרח והנר ישליכו אחר כך התיירים לנהר, וכל הנרות יצופו על פני המים. פירוש שם העיר "וארנאסי" הוא "עיר האור", והנר מסמל זאת.

11. זריחה על הגנגס

13. מקדשים לאל שיווה על גדת הנהר.

16. אתר שריפת הגופות. מי ששורפים את הגופות הם אלו שאינם שייכים למעמדות, אפילו לא לנמוך ביותר. הם מכונים "הטמאים", כי אסור אפילו לגעת בהם. המת מטמא, ורק הם – שהם טמאים במילא, יכולים לגעת בו.

17. ההינדים מאמינים בגלגול נשמות: גורלך נתון בידיך, ואם עשית טוב בגלגול הזה, נשמתך תהיה במעמד גבוה יותר בגלגול הבא, ולהפך. עד שבסוף, אחרי 7-8 גלגולים, תזכה ל"מוקשה", מונח מקביל ל"נירוואנה" אצל הבודהיסטים: שחרור מגלגול נוסף ושלווה מתמדת. אך מי שגופתו נשרפת על גדת נהר הגנגס זוכה מייד למוקשה.

18. הפרות מסתובבות חופשי ברחובות, אך היום המשטרה מחרימה וממיתה אותן, משום שהן הגורם העיקרי לתאונות הדרכים בהודו. ההינדים אינם אוכלים בשר בכלל, משום שהם מאמינים בגלגול נשמות, וחוששים שאולי בגוף הבהמה או החיה התגלגלה נשמתו של איזשהו אדם.

19. המכבסה של בומביי (מומביי), "דובי גאט". בעיר המונה 16 מיליון איש יש עדיין כמה מיליונים שאין ידם משגת רכישת מכונת כביסה. למענם הוקם האתר הזה.

20. הכובסים הם רובם מכת ה"כובסים"(-דובי), קאסטה (=מעמד) משנית של הקאסטה הנמוכה ביותר. אחת לשבוע הם באים לבתים, מסמנים על הכבסים קווים ונקודות ולא שמות, משום שרובם עדיין אנאלפאביתיים. הם מביאים את הכבסים לכאן, בסוף היום מחזירים את הכבסים יבשים, מגוהצים ומקופלים לכל בית.

21. V.T. – "ויקטוריה טרמינוס", תחנת הרכבת הראשית של בומביי. לאנגליה, שהתחוללה בה באמצע המאה ה-19 המהפכה התעשייתית, היו אפשרויות ייצור רבות אך לא חומרי גלם. כדי שהמכונות יעבדו בתפוקה מלאה, ניצלה אנגליה את הודו ורוששה אותה, בכך שהוציאה מהמדינה את חומרי הגלם (כותנה, צמר, ואפילו מלח!) כדי לייצר מוצרים מוגמרים בארצה היא. מצד שני אנגליה גם "ייבאה" דברים מועילים להודו, ואחד מהם הוא רשת מסילות הברזל הענפה, שנשארה מפותחת עד היום.

22. ציור קיר במקדש היאן בבומביי. בהודו יש למעלה מ-350 דתות ותתי-דתות, ואחת מהן היא יאניזם, שמקורה בהינדו. נציגה המפורסם של דת זו הוא גנדי. המאמינים אינם אוכלים בשר, אך גם מוגבלים באכילת ירקות: כל ירק שהוא שורש (תפ"א, בצל, גזר ועוד) אסור באכילה, משום שבכך הם יזיקו להמשך צמיחתו. עיקר תורתם הוא אי-אלימות ואי-גרימת נזק לכל יצור שהוא. לכן הם גם הולכים ברחוב כשאפם ופיהם מכוסים, שמא יזיקו למישהו בנשיפתם את האוויר.

23. פטיפור סיקרי, עיר רפאים בדרך לאגרה, נבנתה ע"י הקיסר המוגולי ה-3 אכבר, ושימשה כעיר בירה בשנים 1571-1585, 14 שנים בלבד. היא נעזבה כנראה בשל חוסר מים באזור המדברי. אך דווקא האקלים המדברי, הוא שהגן על המבנים, שנשארו בשלמותם עד היום, במשך כמעט 500 שנה.

26. סוף מצגת צילמה חוה רחמן