מה קורא בחטיבה הביתית?

1. מה קורא בחטיבה הביתית? בי"ס מקיף עירוני ע"ש רוגוזין – קרית אתא ביה"ס הקהילתי – חטיבת ביניים ב' גליון ינואר 2011 איזה כיף בחטיבה ב' – על יום ספורט לא שגרתי בכלל ועל כיתה מיוחדת במינה - עמ' 2 לרוגוזין הגעת, אתגר מצאת! – מחשבים זה לא רק Facebook... - עמ' 3-4 להתנדב עם כל הלב – על תלאותיה של מתנדבת בעיר הגדולה ועל מועצה לא פחות גדולה - עמ' 5 זוכרים ומזכירים – על טקסי זיכרון בבית הספר ועל פעילויות להנצחת השואה - עמ' 6 הכרמל בלהבות – ההר הירוק שהפך שחור - עמ' 7 טיולים "סוף הדרך" – על חטיפים, צחוקים וגם כמה מסלולים... - עמ' 8 צילום שטח – תחביב מרתק – עמ' 9 ומה נקרא החודש? – ספרים ששווה לקרוא - עמ' 10 עורכים: טל שוורץ, מירי ליכטנברג, הדס אברג'יל עיצוב: רויטל בלס

2. איזה כיף בחטיבה ב' יום ספורט אטרקטיבי לבנות שכבת ח' בסוף חודש אוקטובר הגיעה לבית הספר ניידת כדורגל מ"בית אתנה", גוף שמקדם את השתתפות הנשים בספורט, והפעילה את בנות שכבת ח'. הבנות השתחררו משעת לימודים אחת ויצאו לחצר בית הספר לשחק כדורגל עם שחקניות מקצועיות מהארץ. בחצר הבנות קיבלו חולצות של "אתנה", שמעו מוסיקה ושיחקו בכדור בתרגילים שונים בקבוצות, שכללו תלמידות ממספר רב של כיתות – דבר שהביא לגיבוש השכבה והכול באווירה כיפית וספורטיבית. רקדנו,שיחקנו והיה כיף ובעיקר מצחיק. האירועים הכי מצחיקים קרו במהלך תרגיל שבו היה צריך לכדרר את הכדור מצד אחד של המגרש לצידו האחר. בגלל שאנחנו בנות "וכל כך טובות בכדורגל" הכדור התגלה כ"לא ממושמע" והתגלגל לאן שהוא רצה: לצדדים, לקצה המגרש, החוצה....רק לא לאן שכיוונו אותו... חוץ מזה הייתה תחרות בין הקבוצות,שבמהלכה היה צריך ללבוש חולצה ומכנסיים, לבעוט לשער ואז לפשוט את הבגדים, להעביר לילדה הבאה בתור וכך הלאה. מה שקרה בפועל הוא שהבנות לבשו חצי שרוול בחוץ וחצי בפנים, המכנסיים היו הפוכים ועקומים והכדור...עף רחוק מהשער... למרות "ההצלחה המסחררת" נהנינו מאוד. שחף דרור – ח'6 כיתת מל"א בבית ספרנו יש הרבה כיתות, אך כיתת מל"א יש רק אחת. זו כיתה שיש בה אוירה לימודית וגם נעים ללמוד בה. בכיתת מל"א אנו לומדים, משחקים במשחקי חשיבה, מעשירים את שפתנו, ובכלל, נהנים לשהות בכיתה. לעיתים יש פעילויות מעניינות כמו ימי יצירה ופעילות בספרייה. בה אנו צופים במצגות ודנים בנושאים שמעסיקים אותנו ובסוף הפעילות שרון הספרנית ממליצה לנו על ספרי קריאה. המורות בכיתת מל"א תומכות, מעודדות, מקשיבות ומקדמות אותנו. הן מלמדות אותנו להקשיב ולתמוך אחד בשני. אנו נהנים מכל דקה בתוכנית זו. תודה לצוות. מתן קהלני ודור גבאי - ח'4

3. לרוגוזין הגעת, אתגר מצאת! הערכה בכפות ידינו השנה, אנו ,תלמידי כתה ט'6 - מדעים, נחשפנו לפרויקט "הערכה בכפות ידיך", הממומן ע"י "קדימה מדע" . נושא הפרויקט הוא שאלות חקר העוסקות ב"כביש עוקף קריות" , הנסלל בימים אלה, קרוב לאזור מגורינו. לצורך הפרויקט, העמותה "קדימה מדע", ציידה אותנו במחשבים ניידים משוכללים, המאובזרים באמצעים טכנולוגיים מגוונים. בתחילת הפרויקט נחשפנו למחשבים הניידים ולפונקציות הרבות שלהם, כמו: צילום, הקלטת וידאו, כתיבה, שרטוט ועוד, זאת תוך כדי פעילות בית ספרית, שמטרתה הייתה בניית חנוכייה, על טהרת חומרים ממוחזרים ותוך חשיבה ירוקה. בהמשך דנו בהשלכות השונות שיש לסלילת הכביש, על הסביבה, על האדם והיצורים החיים ובמושגים אקולוגיים הקשורים לנושא, כל זאת במסגרת שיעורי הביולוגיה, הגיאוגרפיה והאזרחות. הלמידה התבצעה תוך שימוש באתר של "כביש עוקף קריות" וכמו כן ע"י סרטונים, תמונות, מפות ומצגות. לאחר שסיימנו להכיר את הנושא באופן תיאורטי, יצאנו לסיור מתוכנן לאורך הכביש. בסיור ביקרנו במספר מוקדים עיקריים, כמו- צומת קרית-אתא וכרי נעמן. במהלך הסיור השתמשנו בפונקציות הצילום והכתיבה של המחשבים הניידים, על מנת לתעד את הנלמד בו. הידע שרכשנו בתהליך הלמידה עד כה, ישמש אותנו בהמשך התהליך, וכשנגיע לסוף הפרויקט תתקבל עבודת חקר משמעותית, פרי עמלנו. עמרי סגן-כהן, שי בך, הוד פרץ – כתה ט'6

4. לרוגוזין הגעת, אתגר מצאת! כנס בנושא "חשיפה למדעי המחשב" בתאריך 10 בינואר 2011 נסענו, בנות כיתה ט'6, לכנס בנושא "חשיפה למדעי המחשב" שנערך בטכניון בחיפה, אשר מומן על ידי גוגל. בכנס שמענו הרצאות שונות על מקצוע מדעי המחשב בכלל ועל מקצוע מדעי המחשב בקרב נשים בפרט וכן על חשיבות למידת מקצוע זה בתיכון. כשהגענו למקום כובדנו באוכל ושתייה ולאחר מכן נכנסנו לאולם כדי לשמוע את ההרצאות. בהרצאה הראשונה הרצתה בפנינו מהנדסת צעירה העובדת בגוגל, והיא תיארה בפנינו את מעשיה בחברה ואת הלו"ז היומי שלה. בהרצאה השנייה הציגו בפנינו מוצרים שפותחו על ידי גוגל ועוזרים לנו בחיי היום יום, ובהרצאה השלישית הציגו בפנינו פאנל של נשים העוסקות במקצוע "מדעי המחשב". בהרצאה זו הנשים נשאלו שאלות שונות על ידי מנחת הפאנל וגם על ידי התלמידות שהגיעו לכנס. נהנינו מאוד מן הכנס שגרם לנו לשקול שנית את לימודינו בשנה הבאה בכיתת מחשבים. נועה נדלר - ט'6

5. להתנדב עם כל הלב דבר יו"ר מועצת התלמידים שלום לכולם! שמי עמית דריי מכתה ט'6ואני יו"ר מועצת התלמידים שלכם. ברצוני לספר לכם מעט על פעילויותינו השנה, אך קודם לכן נחזור קצת אחורה בזמן. הכול התחיל לפני מספר חודשים, כאשר התקיימו הבחירות. בשכבה ז' התקיים יום ה"הייד-פארק", בו נבחרי הכתות הציגו את מצעיהם בפני כל השכבה ולאחר מכן נערכו בחירות דמוקרטיות, במהלכן כל תלמיד בחר נציג שכבתי ונציג כיתתי. בשכבות ח' ו-ט' הבחירות התקיימו במסגרת שיעורי החברה וכל המועמדים הציגו עצמם ואת עמדותיהם בנושאים שונים ולבסוף נבחרו בכל כתה שני נציגים. ב- 30 בדצמבר 2010נערכו גם הבחירות ליו"ר המועצה. נציגי שכבה ט', נאמו לפני כל חברי המועצה ולבסוף נבחרה יושבת ראש המועצה- אנוכי, בבחירות דמוקרטיות. כך התגבשה לה "נבחרת" מועצת התלמידים, אשר נפגשת בימי חמישי. במסגרת המפגשים השבועיים, אנו מעלים רעיונות חדשים ודנים בהם. חלק מפירות המפגשים שלנו כבר טעמתם: הקפיטריה שמתחדשת ומשתדרגת כל הזמן, פרויקט "רדיו ביה"ס", שפועל השנה בפעם הראשונה, במסגרתו אנו משמיעים לכם את השירים האהובים עליכם ביותר בימי ראשון, שני ושישי. הפעילות המבורכת ביותר שלנו, שהיא כבר מסורת בית-ספרית, היא הביקור במוסד "גן-אור", שהוא מוסד המטפל בנכים וחריגים. נציגי המועצה הגיעו אליהם בחג החנוכה, בליווי שתי מורות ושרו להם, נגנו, רקדו, הדליקו נרות ,סובבו סביבונים ולבסוף חילקו סופגניות וכך לשעה קלה הצליחו להעלות חיוך רחב על פניהם ולצקת בליבם רגע של אושר. אז מה מחכה לכם בהמשך? כרגע הפרויקט הגדול שאנו עובדים עליו, הוא "חודש בית-הספר שלי", במסגרתו נעלה ערב כישרונות צעירים, נערוך תחרות לכתיבת המנון ביה"ס ונציגים מכתות ט' יעבירו שיעורים בכתות ז', בנושא ההתנדבות. מחכות לכם הפתעות רבות בהמשך, יש למה לצפות! בברכת המשך שנה מהנה ומוצלחת- עמית דריי ונציגי מועצת התלמידים. מיומנה של מתרימה יומני היקר, בהתחלה ניסיתי ללכת לבתים מפוארים, אבל זה לא הצליח לי, כי הם לא תרמו ( הקמצנים האלה! ), הם בזבזו את הכסף על הטירה הענקית שבנו, ומה שנשאר להם הולך לארנונה. אז אל תצפו לשחות באמבטיה של דולרים , וגם לא בג'קוזי שלהם. הבנתי שלא הולך לי במחלקה הראשונה, אז עברתי לפשוטי העם, לבתים קטנים ולהפתעתי גיליתי שהם תורמים כסף, אך לא מספיק עבורי או יותר נכון כדי לזכות בפרס. למרות הכסף שהתרמתי ( כ-20 ₪ ) , רציתי להמשיך להתרים, תמיד רוצים עוד, כשמדובר בכסף ( אפילו אם הוא לא שלך ). התחלתי לפנות לאנשים ברחוב, אז אם אתם רואים פיליפינית מעוצבנת- יכול להיות שתרמתי למצבה המעורער. שאלתי אם היא רוצה לתרום, היא ענתה שאינה מבינה עברית, אז עברתי לשפת הסימנים, אך ללא הועיל. ויתרתי והמשכתי לדרכי. לאחר זמן מה התייאשתי לשאול אנשים ברחוב ולקבל מהם את אותה התשובה: " אין עלי כסף כרגע " אז החלטתי לחזור לבניינים, ובאחד מהם פגשתי שוב את אותה פיליפינית, ושנינו צחקנו , בכל זאת יש גם צחוקים ולא רק תסכול. הגעתי לאיזו חצר, צרחתי במשך מספר דקות " סליחה! יש מישהו בבית?" עד שיצאה אלי אותה הפיליפינית הפעם בצרחות בשפתה הלא מוכרת לי. הבנתי שלושה דברים: האחד שכנראה הלכתי בסיבובים וחזרתי לאותה הנקודה,הדבר השני שהיא די כועסת,ודבר שלישי שלא תמיד בפעם השלישית מקבלים גלידה. המשכתי להתרים באותו בניין, הגעתי לאחת הדירות, את הדלת פתח בחור כבן עשרים פלוס ( כנראה שזה הפלוס היחיד שלו ), שאלתי אותו אם הוא רוצה לתרום והוא ענה:"אמא אמרה לי להגיד שאנחנו לא בבית". חשבתם שזה מעצבן? אני אגיד לכם מה באמת מעצבן: להגיע לדירה ובאמצע המשפט הפותח שלי :"ערב טוב אני מתרים ל....." קוטעים אותי ואומרים " כבר תרמנו". מרגיז מאוד, נכון?! איזה אנשים מוזרים ,או שהם לא מוזרים ,אלא פשוט שבעים מלתרום למיליון עמותות בשמות מוזרים. בסופו של דבר לא זכיתי בפרס, אך זכיתי בחוויה מאתגרת ומהנה. דניאל אמסלם – ח'5

6. זוכרים ומזכירים טקס הזיכרון ליצחק רבין טקס כ"ט בנובמבר ב- 4 בנובמבר 1995, אור לי"ב בחשון התשנ"ו, בסביבות שעה 21:45, בתום עצרת תמיכה בהסכמי השלום ב כיכר מלכי ישראל בתל אביב, בעת שצעד לעבר מכוניתו, נורו 3 יריות לעברו של יצחק רבין. הוא הובהל למרכז הרפואי תל אביב, שם נפטר כעבור 40 דקות מפצעיו. כבכל שנה ציין בית הספר את יום הזיכרון ליום רבין. לפני הכניסה לאודיטוריום התלמידים נעמדו לפני גל עד מספר דקות. בטקס ציינו את תרומתו הרבה של רבין למדינה ופירטו את התפקידים בהם שימש. רבין תרם רבות למדינה כרמטכ"ל, שגריר ישראל בארה"ב, שר ביטחון, ראש ממשלה ועוד. במהלך הטקס כשתיארו את זמן רציחתו השמיעו את היריות ואת קולות האנשים המפוחדים, בוכים, לא מאמינים. התחושה באולם הייתה כאילו אנו נמצאים עם הציבור ההמום והלא מאמין. קשה להאמין שבמדינת ישראל, מדינה דמוקרטית השואפת לשלום יבוצע רצח נורא המסכן את הדמוקרטיה בישראל. במהלך הטקס הדגישו את האיום שבאלימות מילולית ופיזית על חיינו. כחברה אנו חייבים להלחם באלימות ולהוקיעה מקרבנו. שוהם בריגמן – ט'5 ב-29 בנובמבר 1947, י"ז בכסלו תש"ח, הצביעה העצרת הכללית של האומות המאוחדות בעד תוכנית חלוקת ארץ-ישראל (החלטה 181). החלטה זו הובילה למעשה להכרזה על מדינת ישראל ב-14 במאי 1948. כבכל שנה, בתאריך 29.11.2010, ציינה מערכת החינוך את יום  ההצבעה באו"ם על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל - כ"ט בנובמבר, והקמת מדינת ישראל. בתאריך זה, התכנסנו כל תלמידי בית הספר באודיטוריום, כדי לצפות בטקס שבו השתתפו תלמידי בית הספר ולהקת הזמר. אמנם, בשיעורי תרבות ישראל אנו התלמידים לומדים על כ"ט בנובמבר. אך, הטקס אפשר לי להרגיש כאילו גם אני הייתי חלק מהעם היהודי היושב בבית במתח וכוסס ציפורניים בזמן שהרדיו הקטן משדר את ההצבעה שהובילה לכל כך הרבה שינויים. בטקס הוצגו קטעי קריאה שהעשירו את התלמידים במידע על היום ההיסטורי, קטעי שירה והפתעה. הדבר החשוב ביותר שלמדתי מהטקס הוא שארץ ישראל היא אחת ויחידה, דורות רבים חלמנו ונלחמנו עליה, ואנו צריכים לשמור עליה. אין לנו ארץ אחרת. נוער נאמני זיכרון השואה אנו,ירדן סטולר וספיר אלון מכיתה ט'5משתתפות בפרויקט "נוער נאמני זיכרון שואה" המתקיים במכון ללימודי השואה בבית אייבשיץ שבחיפה. בכתבה זו ברצוננו לתאר את חוויותינו מן המפגש הראשון. אחת הסיבות המרכזיות להקמת "נוער נאמני זיכרון שואה" הוא גילם של ניצולי השואה. ניצולי השואה ממלאים תפקיד חשוב של אנשי עדות – "אוד מוצל מאש". הם מספרים לנו בצורה בלתי אמצעית על חיי הסבל, הגבורה האישית, והעמידה יהודית-רוחנית שחוו בשואה דרך סיפורם האישי. עתה, רבים מהניצולים הזדקנו וחלקם, לצערנו הרב – נפטרו ולכן מתפקידם של בני הנוער להמשיך ולהחזיק את לפיד העדות וזיכרון השואה. זיכרון השואה היא חלק בלתי נפרד מזהותנו היהודית ומחרדות הקיום שלנו.בתקופה שבה מתרבים מעשי האנטישמיות בעולם והכחשת השואה, עלינו, כבני נוער, להמשיך ולהחזיק את לפיד העדות והזיכרון ולהיאבק בתופעת האנטישמיות והכחשת השואה. המפגש במכון נערך פעם בחודש. במהלכו אנו מתחלקים לקבוצות עם תלמידים מבתי ספר אחרים. אנו חוקרים ולומדים מהיבטים שונים על השואה ומעמיקים בנושא. במפגש הראשון הסבירו לנו מה צפוי לנו בעשרת המפגשים הבאים. כל מפגש יכלול סדנא והרצאה או סרט על ניצול שואה. לאחר פעילות הכרות עם הצוות ושאר המשתתפים שמענו הרצאה מפיה של ניצולת שואה כבת 80. סיפורה האישי היה מזעזע. היא סיפרה לנו כיצד היא שרדה בתקופה איומה זו. היא הייתה צעירה וחזקה והגרמנים סיפקו לה עבודות, ולכן אפשרו לה לחיות. העבודות שחויבה לבצע היו קשות ואיומות. באחת מהעבודות חויבה בפינוי הגופות מהמשרפות (במחנה טרבלינקה). בסיפורה תיארה בפנינו סיפור קשה על אישה, שעמדה עירומה עם תינוק בין תשעה חודשים מול חייל גרמני. החייל שאל את האישה: "את או התינוק?" האישה ללא היסוס הצביעה על עצמה, אך החייל ירה בתינוקה ולאחר מכן ירה החייל הגרמני באישה. מהמפגש הראשון יצאנו בתחושה שאסור לנו לשכוח. תפקידנו כנוער להמשיך ולהעביר את סיפורם של ניצולי השואה שלא יהיו עימנו לנצח. על מנת שנזכור ולא נשכח אנו חייבים להעביר את זיכרון השואה מדור לדור כעין מרוץ שליחים אין סופי. לפיד שהוא פיקדון העובר מדור לדור.

7. הכרמל בלהבות ב-2 לדצמבר 2010 פרצה שריפה ביער הסמוך לישוב הדרוזי עספיא. בשל הרוחות העזות ומזג האוויר היבש התפשטה השריפה במהירות וכילתה 50,00 דונם וכ-5 מיליון עצים. השריפה הגיעה לבתי מגורים ביישובים סמוכים כגון טירת הכרמל, בית אורן, עיו הוד ועוד. 17,000 איש פונו מבתיהם במהלך השריפה ורבים נותרו חסרי-בית. 44 בני אדם, ביניהם שוטרים, קצינים בקורס צוערי שב"ס, כבאים ואף נער מתנדב בשירות הכבאות – אלעד ריבן, נספו באסון השריפה הנורא מכל בתולדות מדינת ישראל. תלמידי כתה ז'7, אשר יצאו לחופשת החנוכה כשפרצה השריפה, כותבים על רשמיהם מן השריפה בכרמל. אסון הכרמל • " אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת ..." • האסון בכרמל הוא אירוע טרגי עבור מדינת ישראל כולה. • האבדה היא עצומה: 44 הרוגים, 40,000 דונם של חורש שרוף. • אפשר לומר שהר הכרמל כבר לא "ההר הירוק תמיד". • מדינת ישראל לא הייתה מוכנה לשריפה הפתאומית הזאת. לא היינו מצוידים בכבאיות מודרניות, לא במטוס כיבוי ולא במערך כיבוי ארצי מאוחד ומתואם. • סיפור חנוכה נחגג בסימן המאבק של היהודים ביוונים , אך בחג החנוכה 2010 , בצורה אירונית , היו אלה היוונים שהתגייסו ראשונים לעזרתנו במאמצי הכיבוי. • 82 שעות אש! לאלוקים לא הספיקה הפעם אש נרות החנוכה. • אנשים רבים נדרשו לעזוב את ביתם ולהשאיר מאחור זיכרונות מפויחים. • בתוך כל החושך ניתן היה לראות גם אור הבוקע מליבה של מדינת ישראל, כמו בכל עיתות המשבר שפקדו אותנו , גם הפעם אנשים הושיטו ידם לעזרה באופנים רבים ותמכו פיזית ונפשית באנשים שניזוקו מהשריפה האיומה הזו, שנאחזה בעצים ולא רצתה להרפות. • אני מקווה שלא נחווה עוד חוויה נוראית שכזו ואם נדרש בכל זאת , שלפחות נהיה ערוכים כמו שמתחייב במצבים שכאלה. • "ההר הירוק כל ימות השנה, • אני עוד חולם ושואל • לנשום רוחותיך כבראשונה • לשכב בצילך כרמל.." • מיכל לוי - ז'7 אסון הכרמל מעולם לא חשתי מועקה , כמו המועקה שהרגשתי בחג חנוכה האחרון. כל כך חיכיתי לחופשה על מנת ליהנות ולבלות ולבסוף לא הרגשתי אווירת חג בכלל. נודע לי על השריפה כאשר אחי הגדול התקשר לאמי להודיע לה שהוא חוזר הביתה כי מפנים את אוניברסיטת חיפה. רק אז הבנתי , שהשריפה היא ממש רצינית. כל חג החנוכה היינו מרותקים למסך הטלוויזיה, על מנת להתעדכן במה שקורה בכרמל. כאב לי מאוד לראות את כל העצים והבתים השרופים, אבל יותר מכל כאב לי על האבידות בנפש, 44 בני אדם נשרפו ומשפחות שלמות נהרסו. יותר מכל מכעיס אותי, שאפשר היה למנוע את האסון, שהתחיל כשריפה קטנה באזור עוספיה. אני לא מבינה איך למדינה מפותחת כמו ישראל, אין מטוסי כיבוי ואין כבאיות חדשות? אם היה לנו מערך כיבוי מאורגן, יכול להיות שאפשר היה למנוע את האסון בסדר הגודל הזה. לאחר כיבוי השריפה, שארך כשבוע ימים, מדינת ישראל התגייסה להחזיר את הירוק לכרמל, קק"ל בשיתוף עם אזרחים אכפתיים אוהבי הארץ. אני מקווה שהלקחים נלמדו ויישמו אותם מהר, כדי למנוע מצב כזה בעתיד. דניאל מוספי - ז'7 השריפה הגדולה בתולדות המדינה בימי החנוכה, ימי אור וגבורה, חווינו ימים קשים מלווים באור מסוג אחר ובגבורה רבה של אנשים ,שלחמו וחרפו נפשם מול אוייב עוצמתי ואכזר – אש. דונמים רבים של עצי חורש, בתים ו - 44 אנשים עלו באש ולא נותר מהם אלא אפר, פיח ועשן. בעת נסיעה במכונית שמעתי את החדשות הרעות, ליבי נצבט בכאב. התחושה היתה קשה. עם ישראל התאחד בתחושת הצער, היגון והתקווה שנצליח להשתלט על המפלצת הזו בעלת זרועות האש האוחזות בכל מה שנקרה בדרכה. צפיתי בהשתאות והערצה במאמצי הכיבוי, אשר כמעט לא נחו ושמחתי כשהגיעה עזרה ממדינות אחרות, זה מנחם לדעת שבעת צרה ,שמים בצד את כל המחלוקות ומתמקדים באדם ובערך החיים. במהלך הימים עלו בי זיכרונות יפים מטיולים משפחתיים בחיקו של חורש הכרמל. מקווה שבעתיד הכרמל ישוקם ואוכל להגיע עם משפחתי וליצור זכרונות חדשים. ירדן כהן – ז'7

8. טיולים "סוף הדרך" יש"מ חוף "דור הבונים" שכבת ז' בנחל יצפור ביום ראשון ה-31 לאוקטובר 2010 יצאה שכבה ז' לטיול בהר הגלבוע, בנחל יצפור. נחל יצפור הוא נחל אכזב, כלומר נחל שלא זורמים בו מים כל השנה, מה שאפשר לנו ללכת ולא לשחות. הנסיעה הייתה מעט ארוכה, אך העברנו את הזמן בשירה ובחידונים כיפיים שהכינה דלית המורה לשל"ח. נסענו על כביש ה"סרגל" ,הנקרא כך כי הוא ישר כמו סרגל ואט אט התחלנו לעלות עד שהגענו להר הגלבוע, שם עצרנו לארוחת בקר. האוויר היה צח ומזג האוויר נעים, אך הכי מפתיע היה הנוף המרהיב שנגלה לעינינו- אגמים, שדות מוריקים, שמים תכולים וציפורים נודדות. לאחר שסיימנו לאכול את כל סוגי החטיפים שיש כיום בסופרים, התכנסה כל כתה מול המדריך שלה , שמענו הסבר על האזור וגם קיבלנו המחשה גיאוגרפית , בה נבחר תלמיד ,שהעיד על עצמו כבעל שיווי משקל מצוין. הוא התבקש לעמוד על רגל אחת והמורה הדביקה עליו שמות של ערים ואזורים בארץ. ים המלח הודבק על מקום "אסטרטגי" בגופו של התלמיד וכולנו כמובן התגלגלנו מצחוק וגם הוא , מה שגרם לו לאבד את שיווי משקלו... משם נסענו לערוץ הנחל היבש. מספרים שהסיבה ליובש היא קללת דויד את המקום "הרי הגלבוע אל טל ואל מטר עליכם" (שמ"ב א' 21), על כך ששאול ובניו נהרגו שם. התחלנו ללכת בתוך האפיק , שם נדרשנו לתמרן בין אבנים גדולות ולפעמים אף לגלוש על הישבן בגלל גודל הסלע. היו תלמידים שאיבדו את שיווי משקלם ומעדו או הידרדרו, אך כולם שרדו ללא פציעות. הייתה אווירה ממש כייפית במהלך הצעידה , שרנו, סיפרנו חידות ובדיחות. מדי פעם עצרנו לקבל הסבר כמו למשל- שאנו צועדים במסלול שמסומן באדום לבן. בתחנה האחרונה במסלול, ממש לפני עלייתנו חזרה לאוטובוסים, ישבנו תחת עץ חרוב ודלית ספרה לנו שכל זרע חרוב שוקל קראט אחד וגם שאפשר לדעת את כמידת הנעליים , אם מניחים לאורך הסוליה זרעי חרוב, מספרם יהיה במידת הנעל. נדהמנו לגלות שזה אכן כך. לסיום קיבלנו משימה בזוגות – לנסות להשתחרר משני חבלים מוצלבים ולמרות שעשינו תנועות מאוד מוזרות והתפתלנו מצד לצד ומלמעלה למטה, בכל פעם שחשבנו שהצלחנו להשתחרר האחד מהשני גילינו שאנחנו עדיין מחוברים. חזרנו לאוטובוס במצב רוח טוב. במהלך הנסיעה הביתה שוב חדו לנו חידות וגם ספרנו עד שלוש כמעט בכל השפות, ומבלי שנרגיש הגענו לרחבת החניה מול ביה"ס. חזרנו הביתה מלאי חוויות , מצפים לטיול הבא. יובל עשור, משי בוגטי, בר אוזן ונופר אייזנקוט - ז'7. לפני כמה שבועות יצאנו, כיתות ט', ליש"מ מטעם בית הספר בחוף "דור הבונים". כבר באוטובוסים נכנסנו לאווירה המתאימה, שרנו, צחקנו והעברנו את הנסיעה בכיף. נסענו דרך כביש החוף והגענו מהר. לאחר ישיבה (לא ארוכה מדי...) פנינו למסלול הליכה יפה לאורך חוף הים המפורץ בין אזור חוף הבונים לחוף תל דור. אחר כך ביקרנו בתל דור, מקום שבו נמצאים שרידי העיר המקראית דור, שהייתה מן החשובות שבערי החוף בתקופתה. לבסוף עלינו חזרה על האוטובוסים מלאי חול ורצוצים אך... מרוצים. אני ממליצה לכולם לבקר באזור גם עם המשפחה. משי אלמקיס - ט' 4

9. צילום שטח - תחביב מרתק ראיון עם אוהד משכבה ט' • אוהד, אתה מוכר בשכבה כצלם מקצועי ובכל אירוע חוץ בית ספרי נמצא אותך עם מצלמה ביד מצלם ומנציח את הרגע. איך הכול התחיל? • כשהייתי בן שמונה אבי קנה לעצמו מצלמה ונתן גם לי להשתמש בה. התחלתי לצלם דגים באקווריומים (גידול דגי נוי הוא התחביב השני שלי). כעבור שנתיים וכשהוריי ראו ש"נדבקתי בחיידק המצלמה" הם קנו לי מצלמה במתנה. בגיל שלוש עשרה ראיתי מודעה באינטרנט על קורס ליסודות הצילום שנערך בחיפה והחלטתי להשתתף בו. הקורס באמת שיפר את מיומנויות הצילום שלי ובסופו קניתי מצלמה מקצועית שאיתה נסעתי לסדנת צילום מטעם הקורס בפריז. לאחר מכן עליתי לקורס של צלמים מתקדמים והרחבתי עוד יותר את מיומנויות הצילום שלי. אני נוהג לצלם לא רק דגים אלא גם נופים, אנשים ולמעשה כל דבר שראוי לדעתי להיות מתועד בתמונה. • ומה לגבי העתיד? האם אתה רואה את עצמך הופך את התחביב למקצוע? • לא. אני מעדיף להשאיר אותו תחביב וזה גם מקצוע לא רווחי במיוחד.כיום אני חוסך כדי לקנות מצלמה עם עדשה יקרה שמצלמת אובייקטים רחוקים לצורך צילומי צפרות. • ספר על צילום אחד שנחרט בזיכרונך. • כשהייתי בן תשע טיילתי עם משפחתי באילת ובמצפה התת-ימי צילמתי דג מרהיב במיוחד שקרוי "קיסרון הדור". • למרות שהמצלמה לא הייתה מקצועית ועוד לא הייתי מיומן, התמונה יצאה מוצלחת וזה דרבן אותי להמשיך ולצלם. • כיום רבים משתמשים בטלפונים הניידים שלהם כמצלמה. תוכל לתת לנו כמה טיפים לצילום טוב יותר? • קודם כל עדיף לצלם בצל ולא בשמש כדי שהתמונה לא תצא חשוכה והאובייקט (מי שמצלמים אותו) לא ימצמץ. רוב האנשים מצלמים אנשים אחרים בגובה העיניים ורצוי לנסות זוויות צילום שונות ולא שגרתיות. התמונות יהיו מעניינות יותר ויציגו את המציאות אחרת. • מבחר מתמונותיו של אוהד קצת ממה שרצית לדעת על חוג צילום ועריכה ולא העזת לשאול אני סיוןחורסון מכיתה ז'5משתתף בחוג צילום ועריכה, שמעבירה המורה דבורה סופר. בחוג אנו לומדים עריכת וידאו וצילום דיגיטלי באמצעות מחשבים וטכנולוגיה מתקדמת. בימי חמישי תלמידים מן התיכון, שלמדו בעבר בחטיבה, מגיעים ומתרגלים איתנו עבודה באמצעות תוכנת פוטושופ. במהלך השנה צילמנו טקסים וערכנו סרטונים של פעילויות שנערכו בבית-הספר. אני ערכתי סרטון על פרויקט "עוקף קריות" עבור המורה פנית אמראל. הסרטון נשלח לאנגליה והוקרן במסגרת פרויקט בין-לאומי. יחד איתי משתתפיםבחוג: שגיא חן, אופק קורקוס, איוון קוזנצוב, ליאון ציפקיס, יובל עשור ויואב אלדר. אני ממליץ לכל מי שרוצה לרכוש לעצמו תחביב מעניין להרשם בשנה הבאה לחוג.

10. ומה נקרא החודש? רשימת הספרים המומלצים מאת: שרון גור – ספרנית ביה"ס יום שלישי, בארבע וחצי - מאת אשכר ארבליך-בריפמן. את שמה של הסופרת הזו אולי אתם מכירים מספרים כגון "ווינטר בלו", "אניס מכשפה מתחילה", אלוורה - מכשף מוכשר בהחלט", אך בספר הזה, בריפמן יוצאת מעולם הפיות ומתרכזת בבעיות הכי כואבות של בני נוער. אלי, נערה בת 14, שמנמונת ומצחיקה, מתיישבת כל שבוע בימי שלישי בארבע וחצי אחרי הצהריים לשיחה עם הפסיכולוג שלה. היא מגוללת בפניו את האירועים המשפחתיים שהיא חווה ויחד איתו היא מנסה להציל את משפחתה מפני קריסה. סיפור אישי שכמעט כל אחד יכול להזדהות איתו. שנון, אמיתי ומלא תקווה. ההצהרה מאת ג'מה מלי אם אתם אוהבים ספר מותח, שנע בין מציאותי לבין לא מציאותי, זה הספר שלכם. ההצהרה מספר את סיפורה של אנה, שנולדה בשנת 2125 והיא לא הייתה אמורה להיוולד. מאז שהיא זוכרת את עצמה אנה חיה במוסד, שעליו מופקדת מיס פינסנט המרשעת. מנהלת המוסד הזו גורמת לילדים לפחד ממנה ולציית לה בעיוורון. יום אחד מגיע למוסד פיטר. הוא מוצא את אנה ומודיע לה שעליה לברוח יחד איתו. אנה מבולבלת. היא יודעת שאם תברח יתפסו אותה ויחזירו אותה למוסד. אך פיטר נחוש בדעתו להוציא אותה משם ולהשיב לה את חייה. ספר מרתק, שלא תרצו לעזוב לרגע. מטלטל, מותח עם סוף מפתיע בהחלט. אירופה, אירופה מאת שלמה פרל סיפורו האמיתי של שלמה פרל, נער נער יהודי בן שש עשרה , במלחמת העולם השנייה, שמצליח לברוח ממוות בכך שהוא מצטרף לשורות הנוער ההיטרלאי. כלפי חוץ הוא אחד מנערי היטלר, בעוד שבתוכו פנימה הוא לא שוכח מיהו ומאיפה בא ומתייסר בדבר גורלם של בני משפחתו. סיפור מסעיר ומותח על אומץ לב, תעוזה, והרפתקנות. ספר שלא תרצו להפסיק לקרוא! הממלכה של קנסקי מאת מייקל מורפרוגואיזה שם מוזר לספר, תודו. אבל וואו, איזה ספר! זה לא ספר זה סרט!מייקל, ילד בן עשר, נופל לילה אחד מהיאכטה של הוריו ומוצא עצמו בלב ים. הוא מתעורר באי בודד ומגלה שהוא וכלבתו האהובה אינם לבד. יש מישהו באי שעוזר להם לשרוד, אך מצד שני לא רוצה שום קשר איתו. לאט לאט נוצרת מערכת יחסים עדינה ומיוחדת בין מייקל ובין האיש שחי באי והקשר ביניהם מוביל לחברות יוצאת דופן. ספר מלא הרפתקאות, דימיון ואהבה לטבע ולבעלי חיים. כדאי.   פרחים לגברת האריס גברת האריס היא עוזרת בית לונדונית, אישה ערירית ללא בעל וללא ילדים, אשר מנקה לפרנסתה, יומיום משך כל חייה, דירות וחדרים מעופשים. יום אחד היא מחליטה לקנות שמלה מבית האופנה הפריזאי – דיור. ובשל היא היא יוצאת למסע אישי להגשמת חלומה.הגברת הפשוטה ועם זאת כל כך מיוחדת, כובשת בסערה את פריס, מגשימה את שאיפתה הגדולה לקנות את שמלת דיור ,ותוך כדי עוזרת לרבים מידידיה בעיר בזכות קסמה, אומץ ליבה , חריצותה , ופשטות הליכותיה. במהלך העלילה היא נתקלת בדמויות שונות בעיר הבירה של ונוגעת לראשונה בחייה בעולם האופנה פול גאליקו כותב ספר קסום ומלא תקווה. זה ספר קריא ומרתק ובעיקר משמח. נפלא לקחת פסק זמן ולקרוא על חלום (ולו גם טיפשי או דמיוני). ולקבל כוח, ולחייך ולהאמין שניתן לפעמים לעצור ופשוט לחיות את החיים כפי שאנו רוצים באמת לחיות אותם. החתול השחור האחרון - אווגניוס טריוויזאס האגודה למען אמונות טפלות החליטה שיש להשמיד את כל החתולים השחורים כי הם אלה שמביאים מזל רע  לאנשים ואחראים על כל הצרות שקורות במדינה - המשבר הכלכלי , החינוך הלקוי, התברואה הגרועה - על כל אלה אשמים החתולים השחורים ועל כן יש לחסל אותם בכל דרך שהיא. מיד נערכת הממשלה לקראת חיסול החתולים. התקשורת מתייגסת וקוראת לתושבים לחסל את החתולים השחורים ויצאות פקודות שאסור להגן על חתולים אלה ומי שיימצא דואג להם - דמו בראשו. חתול שחור אחד מנסה לשרוד את התופת שפוקדת את חבריו. הוא מנסה לצאת כנגד הגזירות, הוא מנסה להציל את ידידיו הקרובים ממוות אכזרי ועל אף כל הקשיים הוא מנסה למצוא גם אהבה. "החתול השחור האחרון" משלב סיפור בלשי עם סיפורי הרפתקאות. מתח והומור שזוריםזה לצד זה. ספר שלא ישאיר אתכם אדישים. לא תרצו לעזוב אותו אפילו לרגע. מומלץ ביותר!!!