פרק י"ח -בראשית בפרק שלושה חלקים: 1.ביקור המלאכים אצל אברהם והבשורה על הולדת הבן (פסוקים 1-16):

1. פרק י"ח -בראשית בפרק שלושה חלקים: 1.ביקור המלאכים אצל אברהם והבשורה על הולדת הבן (פסוקים 1-16): הפרק פותח בהתגלות ה' לאברהם "וירא אליו ה' באלוני ממרא.."(פס' 1).

2. בפסוק ב' נאמר "והנה שלושה אנשים נצבים עליו". אברהם רואה שלושה אנשים עומדים בקרבתו. בהמשך הסיפור יסתבר ששלושת האנשים הם מלאכי ה'.

3. מדוע נקראים שלושת המלאכים "אנשים"? 1.הכותב נוהג לגלות בהדרגה את זהות ה"אנשים" על מנת ליצור מתח ועניין בסיפור. 2.הקורא רואה את המלאכים דרך עיניו של אברהם.

4. אברהם יושב בפתח האוהל בשעת צהריים חמה ממתין לארח. אברהם רואה שלושה אנשים. אברהם אינו יודע מי הם, הוא רץ לקראתם, משתחווה לפניהם ומתחנן לפניהם שיואילו להתארח אצלו "אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך...אל נא תעבור...רחצו רגליכם" בדברי אברהם יש מעבר מלשון יחיד ללשון רבים. הסיבות לחילופים בין יחיד לרבים: 1.אברהם פונה אל האורח שנראה לו בכיר מבין השלושה ולכן הוא פונה אליו בלשון יחיד. 2.הסיפור משלב שני סיפורים ולכן: תחילת הפסוק שייכת לסיפור אחד ובו מסופר על שלושה אנשים והמשך הפסוק שייך לסיפור השני ובו מסופר על אורח אחד.

5. אברהם רצה לשכנע את האורחים להסכים להיכנס אליו וכדי שלא ירגישו שהם לטורח עליו הציע להם מעט או שאברהם חשב שהאורחים ממהרים בדרכם והוא לא רצה לעכב אותם. 2.ריבוי פעלים-בתיאור הכנסת האורחים יש מספר גדול של פעלים הקשורים באברהם. ריבוי הפעלים מלמד על הנכונות של אברהם לטרוח רבות למען האורחים: "וימהר אברהם...ויאמר...רץ...ויקח...ויתן...ויקח...ויתן...עומד עליהם"(פסוקים 6-8). 3.ייתור- אברהם מגיש לאורחיו בשר משובח "בן בקר(=עגל) רך וטוב"(פסוק 7),בשר העגל נחשב לבשר משובח משום היותו רך.בשר רך נחשב לבשר טוב.מספיק היה לציין "בן בקר",אבל המספר הוסיף גם את התארים "רך" "וטוב" כדי להדגיש את האיכות המשובחת של הבשר. 4.חזרה או מילה מנחה- השורש מ.ה.ר חוזר מספר פעמים ומשמש כמילה מנחה.השורש מבטא את המהירות והנכונות של אברהם למען אורחיו "וימהר אברהם האהלה...מהרי.."(פסוק 6-7). תיאור הכנסת האורחים (פסוקים ג-ח): המספר מתאר את הכנסת האורחים של אברהם. הכנסת האורחים מתוארת בעזרת אמצעים ספרותיים אומנותיים ובעזרת אמצעיים לשוניים. האמצעים הספרותיים האומנותיים: 1.ניגוד-יש ניגוד בין המעט שאברהם הציע לאורחים "יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ ואקחה פת-לחם וסעדו לבכם"(פסוקים 4-5),לבין מה שהגיש לאורחים ""...עוגות...בן-בקר...חמאה וחלב"(פסוקים 8-6).

6. האמצעיים הלשוניים: אברהם פונה אל אורחיו בלשון אדיבה מאוד. הביטוי " נא" חוזר מספר פעמים ומציין את תחינתו של אברהם בפני אורחיו כדי שיסכימו להתארח אצלו "אל נא תעבור..." (פסוק 3) ," יקח נא מעט מים"(פסוק 4). אברהם מכנה את אורחיו "אדוני" (אדון ברבים) ואת עצמו הוא מכנה "עבד" כדי לציין את מעמדם הגבוה של האורחים ואת חשיבותם בעיניו. אברהם גילה נדיבות רבה כלפי אורחיו כאשר הגיש להם סעודה עשירה מאוד, מן המיטב: עוגות סולת,חמאה וחלב ובשר משובח וכן בכמויות הגדולות "שלוש סאים קמח סולת"(=כ-20 ק"ג). אברהם טרח מאוד למרות גילו ולמרות העובדה שיש לו עבדים ושפחות שיכלו לסייע לו או להכין בעצמם. במהלך הסעודה אברהם אינו יושב לסעוד עימם אלא עומד לידם ומוכן לשרתם.

7. בשורת המלאכים(פס' ט-טו): האורחים שואלים את אברהם היכן שרה וכאשר אברהם משיב ששרה באוהל מבשר לו אחד מהשלושה ("ויאמר"-לשון יחיד): " שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך"(פס' 10). בעוד שנה יוולד לו בן משרה אשתו. שרה שומעת את הבשורה וצוחקת בקרבה. הצחוק של שרה מבטא את חוסר האמון שלה בהתגשמות הבשורה. המספר מציין את מה שחשבה שרה בליבה "אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן"(פסוק 12)?! זוהי שאלה רטורית שמשמעותה: האם אחרי שגופי בלה והתקמט מזקנה, הוא יהפוך לעור עדין כמו של אישה צעירה? מבחינה ביולוגית לא יתכן ששרה שהיא זקנה ואברהם שהוא זקן יצליחו להוליד ילד.

8. הכותב מדגיש את זקנת אברהם ושרה מספר פעמים: 1."זקנים". 2."באים בימים"=זקנים (חזרה לצורך הדגשה). 3."חדל להיות לשרה ארח כנשים"-המחזור החודשי פסק ולכן שרה אינה פוריה,אינה יכולה להרות. ה' יודע את מה שחושבת שרה בליבה ושואל: "למה זה צחקה שרה לאמור האף אמנם אלד ואני זקנתי?"(פסוק 13). המלאך שינה את דבריה של שרה(בפסוק 12) ואמר לאברהם ששרה אינה מאמינה משום זקנתה. ה'/המלאך השמיט את העובדה ששרה אינה מאמינה גם בגלל זקנת אברהם וזאת כדי לשמור על השלום ביניהם-שלום בית. ה'-מלאך ה' חוזר על הבטחתו "למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן"(פסוק 14). שרה חוששת שהכעיסה את ה' ולכן היא מנסה לכסות על כך,אבל היא חוטאת בחטא נוסף:היא משקרת. שרה מכחישה את העובדה שצחקה אך מלאך ה' חוזר ומציין " לא! כי צחקת"(פסוק 15),ההכחשה של שרה לא התקבלה והמלאך חוזר וטוען ששרה כן צחקה.

9. 2.החלטת ה' ליידע את אברהם בעניין סדום (פסוקים 17 - 19): בפסוקים אלה מוצג אברהם כנביא ה': 1.ה' משתף אותו במה שהוא עומד לעשות. 2.אברהם מתחנן לפני ה' עבור אנשי סדום בדומה למשה וירמיהו שהתחננו לפני ה' למען העם. ה' עומד להחריב את סדום ושואל את עצמו :"המכסה אני מאברהם אשר אני עושה"?(פסוק 17),כלומר האם יכול ה' שלא לידע את אברהם לגבי כוונתי להשמיד את סדום?(אין מדובר בהתייעצות ,אלא במסירת ידיעה).

10. מדוע ה' צריך לרדת כדי לראות, שהרי ה' יודע ורואה הכל? דיברה תורה בלשון בני אדם"-ה' לא יורד מהשמים. הכותב תיאר את ה' במונחים אנושיים כדי שבני אדם יבינו את פעולתו. ה' שופט בצדק וכך גם שופטים בשר ודם צריכים לשפוט בצדק ולשם כך עליהם לבדוק מקרוב את הנסיבות לפני שהם חורצים גורל הנאשם.

11. אברהם פותח את דבריו בדרישה לנהוג בצדק וטוען כנגד ה' שלא ייתכן שצדיק ייענש יחד עם רשע. אברהם יוצא נגד כוונת ה' להשתמש בגמול קיבוצי ולהעניש את תושבי סדום באופן קולקטיבי. אברהם מנסה לשכנע את ה' להציל את כל תושבי סדום בזכות צדיקותם של מספר צדיקים. גם בבקשה זו יש חוסר צדק כי יש זהו גמול קיבוצי(= קולקטיבי) כאשר הצדיקים יישארו בחיים ,אבל גם הרשע לא נענש. בראשית דבריו דורש אברהם מה' שימוש במידת הדין ובצדק מוחלט (טוב לצדיק ורע לרשע),בהמשך הוא מבקש שימוש במידת הרחמים (הרשעים ינצלו בזכות הצדיקים). אם בקשה זו לא תיענה אז הוא מבקש שה' יעשה שימוש במידת הדין כי היא הצודקת. בדברי אברהם אל ה' יש: טענה - "חלילה לך מעשות כדבר הזה"(פסוק 25). העזה - "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"?(פסוק 25). רתיעה - "הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנוכי עפר ואפר"(פסוק 27). תחינה - "אל נא יחר לה' ואדברה אך הפעם"(פסוק 32).

12. חלקי הפרק והקשר ביניהם: בפרק שלושה חלקים: 1.פסוקים 1-16: ביקור המלאכים אצל אברהם והבשורה על הולדת הבן. 2.פסוקים 17-19 : החלטת ה' ליידע את אברהם לגבי כוונותיו. 3.פסוקים 20-33:תגובת אברהם על החלטת ה' בעניין סדום. הקשר בין החלקים: בחלק השני של הפרק מוצגת הסיבה להחלטת ה' לידע את אברהם היא תפקידו של אברהם: ללמד את הדורות הבאים שה' נוהג בצדק ומשפט. הדורות הבאים הם "בניו וביתו אחריו" (פס' 19).על הולדת הבן מסופר בחלק הראשון של הפרק. בחלק השלישי מסופר על משא ומתן קשה שמנהל אברהם עם ה' בכוונה לשנות את החלטת ה' לגבי סדום. אברהם דורש מה' לנהוג בצדק והויכוח של אברהם מעיד על התאמתו לתפקיד שנקבע לו על פי פסוק 19.אברהם מוכיח שהוא נלחם להשגת צדק ומשפט ומעז למתוח ביקורת על ה' כשנראה היה לו שה' לא התכוון לפעול בצדק.