הנחות יסוד לעבודה עם הורים לילדים בגיל הרך בחינוך המיוחד

1. הנחות יסוד לעבודה עם הורים לילדים בגיל הרךבחינוך המיוחד

2. "לא דמיינתי כזה ילד" שטרן- ילד הפנטזיה הקיים כבר בהריון – הילד המדומיין המושלם. פנטזיה טבעית של הורים – ביכולתי להגן על ילדי ולמנוע פגיעה בו. • מושגים ומשמעותם: ילד פגוע, חריג, נכה. ילד מיוחד הולדת ילד חריג או גילוי קושי בהמשך: • פרידה מהילד המדומיין/ ממשי • פגיעה נרכסיסטית • אשמה של ההורה – במסע לחיפוש "הסיבה" • כשהאשמה בלתי נסבלת עוברים להשלכה רציתי להוכיח לעצמי שאני יכולה ללדת ילד נורמלי

3. שטרן: "ריקוד משותף" בין תינוק לאם התנהגות התינוק פרשנות האם תפיסת התינוק את עצמו תפיסת התינוק את האחרים

4. פסיכולוגית העצמי-היינץ קוהוט ההורים הם הדמויות החשובות ביותר בחייו של הילד והוא זקוק להערכתם. צרכי ילדות נורמליים: • הורים שמגלים גאווה והנאה באינטראקציה עם ילד • הורים שמקבלים ונהנים מהילד ומאשרים את התבטאויותיו. • הורים המגיבים ספונטאנית תוך כדי סיפוק ביטחון, הרגעה, חיזוק וטיפוח. • יכולת של ההורים להיות מכוונים לצרכי הילד. • להתייחס אליו בהערצה והתפעלות ההורה נתפס כאידיאלי. מופנם "דימוי הורי אידיאלי". בהמשך - תסכול אופטימאלי. לעתים עצם ההורות לילד פגוע יוצרת פגיעה בדימוי העצמי ההורי, וגורמת לכך שדימוי לקוי זה מופנם ע"י הילד. תחושת עצמי קומפיטנטי, יציב, חזק.

5. לפי קוהוט צרכים מיוחדים של הילד (הקשורים לפרה דיספוזיציה גנטית, נכות או ליקויי למידה), עלולים לפגום ביכולתם להתפעל מילדם ולתת לו mirroring חיובי. Mirroring חיובי ליכולות הוריות של ההורים מוביל ליכולת שלהם להתפעל מילדם.

6. המרחב המשותף שבין הורה לילד עם"מוח מיוחד"ויניקוט – מרחב אימהי: מרחב המכיל ייצוגים המאפשרים לילד ויסות והרגעה של חרדות נטע עופר זיו ואסתר כהן: ילדים עם "מוח מיוחד" הינם ילדים עם איפיונים פסיכו נוירולוגים מיוחדים. מצוידים במכשור לפענוח הולם המכויל באופן שונה.

7. הדבר מוביל לסיכון רב יותר לטעויות בפרשנויות הדדיות. אני הורה לא טוב אני חסר אונים אני לא שווה קשה לי לווסת עצמי תסכול כעס תחושת כישלון אשמה האשמה

8. דפוסים מרכזים בעיתיים בהתייחסות הורים לילדים בעלי "מוח מיוחד" • הורדת ציפיות מהילד, ויתור,התרכזות מוגזמת בצרכיו. כולל הזדהות עם הילד,הכחשת קשייו או השלכתם על אחרים. 2. גישה דורשנית ובלתי מציאותית כלפי הילד. הילד נתפס כמניפולטיבי, "עושה דווקא".מאבקי כח רבים. 3. תנודות חזקות בין שני הדפוסים (במיוחד כאשר גם להורים קשיי ויסות).

9. תגובת הורים להולדת ילד נכה (רימרמן) ירידת ערך עצמי תחושה קשה של אובדן צער כרוני דחק פסיכולוגי

10. משבר השינוי – נובע מעצם התמורה שהתחוללה בחיי ההורה. משבר בערכים אישיים – יחס דו ערכי כלפי הילד אשר הסביבה מצפה שנקבל ללא תנאי. משבר המציאות – התנאים האובייקטיבים הקשים שמציב גידול ילד נכה.

11. יחסם של הורים לילד פגוע/ חריג • "עיבוד אבל" על מות ילד נורמלי, שעשוי היה להיוולד להם. • "אבל מראש" על הילד בעודו בחיים: הלם, ייאוש, אשמה, כעס, מרירות, הסתגלות למצב. • שימוש במנגנוני הגנה: הכחשה, השלכה, התקה, איטלקטואליזציה. המנגנונים מסייעים להורים להתמודד עם חרדה הנובעת מלידת תינוק נכה, ובאים להגן על מבנה "האני" שלהם.

12. "אהבה התלויה בדבר" מאירה וייס מחקר בשלושה בתי חולים, מחלקות יולדות. צפיה בהתנהגות ממשית של הורים עם ילדיהם. 1450 מיקרים, בהם 1288 הורים לילדים חריגים או חולים ו- 162 יולדות שילדו ילד נורמאלי או ילד מת.

13. הורות – מיתוס במבחן "אהבה שאינה תלויה בדבר": אינסטינקטיבי אוניברסלי. מסקנות המחקר: אימהות לילדים נורמאליים עורכות להם בדיקה חיצונית לאחר הלידה – סדר ופרופורציה בין האיברים. מי לא עומד בבחינה? ילדים עם חריגות או מום חיצוני. תפיסת האחריות של הורים כלפי ילדם ונכונותם לקרבה או ריחוק טריטוריאלי ממנו הן תגובות הנובעות מהופעתו החיצונית של הילד כפי שהיא נתפסת ומתפרשת על ידם.

14. הורים נוטים לאמץ את ילדיהם כשהללו עונים על הקריטריונים האסטטיים שלהם (כפי שהם מקובלים תרבותית/חברתית). הורים נוטים לדחות את ילדיהם כשהם סותרים את הקריטיונים שלהם ליופי. הילד חריג בהופעתו קשיים במיקום הקוגניטיבי שלו (האם הוא "אדם" או "לא אדם?)" הילד מתויג לעתים כ"לא אדם ": "מפלצת" התנהגות בהתאם

15. מה אני כגננת יכולה לעשות עם כל הידע הזה? צרכים של הורים: • צורך בביטחון, קבלה והבנה • צורך במשמעות המעניקה רצף לתהליך ההורות • צורך בתחושת קומפטנטיות שיוצרת הגנה מפני חרדות וחוסר אונים.

16. חשיבות שיתוף הורים בטיפול • ההורים הם הדמויות המכירות את הילד טוב מכולם – מעבר לזמן ולמצבים השונים. • המטפל זקוק לידע של הורים על מנת לעזור לילד. • ההורים הם בעלי המוטיבציה החזקה ביותר לעזור לילד, ולכן יוכלו להשקיע בו יותר מהאחרים. קיימות הוכחות מחקריות על עליה ברווחים טיפוליים כאשר ההורים מעורבים בטיפול.

17. תחושת הביטחון והערך העצמי של ההורים התפתחות טובה יותר של הילד רווחת ההורים

18. ועכשיו, מה באמת עלי לעשות?... • להבין שכשהורים כועסים על צוות הגן זו לעתים השלכה של כעס על המצב/הילד. . • הבנה מסייעת להכלה ומצמצמת תחושה סובייקטיבית של פגיעה אצל צוות הגן. • להבין שהקושי בא לעתים מתוך השוואה חברתית. קיים עיוורון טבעי לקושי של הילד שלי, אבל לעתים נוצר קושי מראיית הילדים האחרים בגן. • לחזק את ההורה על הדברים הטובים שעושה עם ילדו, גם אם הם מעטים. • לא לוותר על נוכחות הורים בטיפולים.

19. לכבד תקופות של עייפות. • לעודד הורים לעבודה עם הילד, אך גם להכיר בחשיבות הספונטניות והמרחב המשחקי הטבעי. • לסייע להורים בשיקוף חיובי של הילד, ולעיתים לספק להם ולילד שיקוף זה, במקומם. • לתת לגיטימציה להכחשה. כל עוד הילד אצלנו, בגן המיוחד, סימן שההורה מבין שיש קושי, גם אם הוא לא מודה בכך. אין צורך להטיח את ה"אמת" בפרצוף. נזכור שלמנגנוני הגנה יש פונקציה הסתגלותית חשובה. • להבין שהתהליכים אצל ההורה (כמו לעתים אצלנו ) לוקחים זמן. • התפעלות ושיקוף חיובי לעבודת הצוות החינוכי יתקבל מפסיכולוג הגן , פיקוח וכו', ומתחושת הסיפוק האישית, ולא תמיד מההורים. • עבודת צוות תסייע בכך.

20. ומי יטפל במטפל? כדאי להתחלק בחוויות ולדאוג לתדלוק אישי על מנת למנוע שחיקה, ולגייס כוחות להמשך העבודה שאתן עושות במסירות כה רבה.