31.7.11-3.8.11 מדריך: שי בייטנר

1. ירדן מצגת מס' 1 [חלק א] עם ביס"ש כפר עציון 31.7.11-3.8.11 מדריך: שי בייטנר דיפדוף בתמונות ע"י העכבר או ENTER

2. גשר שייח' חוסיין מסלול הטיול גַדרה - אום קייס - צפון ירדן עג'לון גרש עמאן עראק אל אמיר - בית טוביה - חשבון - חיסבאן - מידבא הר נבו

3. דרך המדבר דרך המלך דרך הערבה מסלול הטיול נחל ארנון דרום ירדן פטרה כפר דנה כרך נחל ארנון נחל זרד דיבון - דיבאן -

4. ירדן 1 2 ירדן נחלקת לשלושה אזורים גאוגרפיים רצופים ממערב למזרח. הבקעה, במת ההר והמדבר, המשתרע על ארבע חמישיות משטחה. במת ההר היא חוט השדרה של ירדן. היא נמשכת מבקעת הירמוך בצפון ועד למפרץ אילת בדרום, לאורך של כ- 380 ק"מ. היא תחומה בבקע ממערב ובמדבר הסורי-ערבי ממזרח. רוחבה כ- 40-50 ק"מ וגובהה – כ- 900 מ'. מרבית המאורעות ההיסטוריים החשובים התרחשו באזור במת ההר – בגלעד, במואב, בעמון ובאדום. גם כיום היא מהווה את עיקרה של ירדן ובה מרוכזים כ- 80% מהישובים ומהאוכלוסיה. הסיור בירדן מתמקד באזור זה, שבו נמצאים האתרים החשובים לאורך "דרך המלך" ההיסטורית. חשיבות רבה נודעת גם לבקעת הירדן, המספקת בשנים האחרונות את רוב התוצרת החקלאית – לתצרוכת עצמית ולייצוא. הבקעה מעובדת בשיטות מודרניות, במסגרת "מפעל הע'ור" המנצל את מי הירמוך. בתקופות קדומות היה זה אחד האזורים המיושבים ביותר בירדן. מצביעים על כך התלים הרבים, ובהם כאלה הקשורים לתולדות ישראל, בעיקר בעמק סוכות, שבו שכנו ערים חשובות הנזכרות במקרא: פנואל, סוכות, מחניים וצָרְתָן, שהיה בהם יישוב ישראלי בתקופת הברזל. ירדן מצטיינת בנופים מרהיבים: נופים של הרים נישאים במגוון צבעים וצורות בדרום; נופי מדבר ממזרח, ונופים הרריים ומוריקים בצפון, מחורצים בעמקי נחלים רחבי ידיים ועתירי מים וצמחיה הגולשים מערבה. במת ההר, המתרוממת בתלילות מעל לבקע בהפרש גבהים ניכר – בעיקר באדום – מצטיינת בנופים מרשימים ובנקודות תצפית מרהיבות. בין הידועים שבהם באדום נזכיר את ואדי רם, פטרה, הר ההר, ראס א-נקב, דנה וטפילה, אשר אחדים מהם צופים על הנגב והערבה. בין נקודות התצפית האחרות נזכיר את כרך, מכוור, הר נבו, עג'לון, פלה וגַדרה. לגבי המבקר הישראלי יש להם משמעות מיוחדת, שכן הם צופים על ארץ ישראל המערבית, על הרי יהודה וירושלים במרכזם ועל הרי שומרון והגליל. מרשימים במיוחד המראות מהר נבו מערבה, ומגַדרה על הכנרת וחמת גדר. הנוף היישובי בירדן הוא בעיקרו של כפרים ועיירות, השוכנים ברובם בגב ההר. אעפ"כ, הרוב המכריע של תושבי ירדן מתגורר בערים. מספר הערים מועט והן קטנות יחסית למעט עמאן הבירה המונה 2.2 מיליון תושבים. הביקור בירדן פירושו ביקור באתריה הארכיאולוגיים, כאשר אחדים מהם זכו לשם עולמי. העיר האגדית פטרה על נופיה ומאות קבריה ומקדשיה הציוריים, מפת מידבא – המפה הקדומה ביותר של א"י ששרדה עד ימינו, הכנסיות הרבות ובעיקר רצפות הפסיפס המרהיבות, הערים הרומיות המפורסמות ובראשן גרש – העיר הרומית הפרובינקיאלית השלמה והמרשימה ביותר בעולם, ארמונות המדבר ומצודות צלבניות ומוסלמיות בראשי הרים. התלים, הבולטים בצורתם המיוחדת, מזוהים בחלקם עם ערים מקראיות ובהן חשבון, דיבון, רבת מואב, ערוער, סוכות ועוד. רק חלק מהם נחפר ועל אף חשיבותם לחקר הארכיאולוגיה המקראית – הביקור בהם מאכזב בשל מצב השתמרות גרוע. יש מגמה להצניע במחקר את חשיבות התלים, ככל שהדבר נוגע לשרידים המצביעים על נוכחות בני ישראל והקשר לתנ"ך. מבחינה היסטורית וגיאוגרפית, עבר הירדן היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל, ותולדותיה שזורים בדברי ימי האומה בראשיתה. ממרומי עבר הירדן נתגלתה א"י המערבית לראשונה לעיני אבות האומה. בפנואל שבעמק סוכות ניתן ליעקב השם ישראל (בראשית כד,כט). מהר נבו ראה משה את הארץ המובטחת ושם מת. בעבר הירדן התיישבו שלושה שבטים שסימלו את ראשית ההתנחלות בארץ, ומכאן בא ראשון הנביאים הגדולים – אליהו הגלעדי. בימי בית שני היה בעבר הירדן ישוב יהודי גדול. יהודי עבר הירדן קיימו קשרים הדוקים עם א"י ועלו אליה לרגל בשלושת הרגלים והביאו ביכורים למקדש.

5. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה הפך האזור לחלק מן המנדט הבריטי על ארץ ישראל. בשנת 1921, בעקבות "ועידת קהיר", החליטה הממלכה המאוחדת לנתק את האזור שממזרח לנהר הירדן משטח המנדט, ולכונן בו אמירות ערבית בראשות עבדאללה הראשון, שהוא ומשפחתו (השושלת ההאשמית) עזרו רבות לבריטים במלחמתם בשלטון הטורקי. "האמירות ההאשמית של עבר הירדן" שהוקמה הייתה ישות אדמיניסטרטיבית נפרדת מארץ ישראל, אולם הייתה כפופה לנציב העליון הבריטי. בשנת 1946 קיבלה האמירות עצמאות והפכה להיות "הממלכה ההאשמית של עבר הירדן". האמיר עבדאללה הפך להיות המלך עבדאללה. הממלכה שקיבל עבדאללה הראשון הייתה שונה מאוד מן הממלכה של ימינו, שכן הרכבה הדמוגרפי כלל בעיקר ערבים בדואים, אשר היו נאמנים לשושלת ההאשמית. מלחמת העצמאות של ישראל ב-1948, בה השתתף צבא ירדן, הביאה עמה גל של מאות אלפי פליטים פלסטינים שחצו את הירדן וקיבלו אזרחות, והפכו עד מהרה לרוב תושבי הממלכה. בנוסף, שלטה הממלכה על הפלסטינים בגדה המערבית שסופחה לאחר המלחמה. עבדאללה נרצח ביולי 1951 על ידי פלסטיני בעת ביקור בהר הבית. את כיסאו של עבדאללה ירש בנו הבכור טלאל, אך הודח לאחר שנה בשל מחלת נפש. בנו הצעיר של טלאל, חוסיין, עלה לשלטון במקומו והוכתר למלך בשנת 1953 בהיותו בן 18. שלטונו של המלך הצעיר היה בתחילה לא יציב. היו אלו שנים בהן פרחה התנועה הלאומית הערבית מייסודו של גמאל עבד אל נאצר. בעקבות מלחמת ששת הימים, בה השתתפו הירדנים בלחץ מדינות ערב, הפסידה הממלכה את שטחי הגדה המערבית ומזרח ירושלים לטובת ישראל. לאחר המלחמה, ארגוני הטרור הפלסטיניים הקימו בסיסים בירדן, וניהלו את ענייני קהילת הפלסטינים, שמנתה באותה העת כ-80 אחוזים מאזרחי ירדן. התגברות תקיפות הפלסטינים נגד ישראל משטח ירדן, וכן האיום על יציבות משטרו שכלל נסיון להתנקש בחייו בעידוד סוריה, הניעו את חוסיין להורות בשנת 1970 על מתקפות על בסיסי אש"ף, אירועים שזכו לכינוי "ספטמבר השחור", בהם נהרגו אלפי פלסטינים, ואנשי אש"ף נסו לדרום לבנון. במלחמת יום הכיפורים לא חזר חוסיין על הטעות שבהצטרפות למלחמת ששת הימים, ונמנע מלהצטרף לסוריה ולמצרים. זאת לאחר שהחל מסוף שנות השישים ניהל חוסיין מערכת יחסים סודית עם ישראל, שהפכה להיות גלויה יותר ויותר עד לחתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994. בשנות התשעים החל מצב בריאותו של חוסיין מידרדר. מזה שנים היה ידוע כי יורשו הוא הנסיך חסן, אחיו הצעיר. סמוך למותו הדיח חוסיין את אחיו מתפקיד יורש העצר, ומינה לתפקיד זה את בנו עבדאללה, אשר עלה לשלטון עם מותו של חוסיין, בשנת 1999. עבדאללה השני הוביל את ירדן לאימוץ כלכלה חופשית ולקו פרו-מערבי ברור, תוך נסיון לשמר את מורשת אביו, לאזן בין הגורמים השונים בממלכתו, ולשמור על כיסאה של השושלת ההאשמית. ממלכת ירדן במאה ה- 20

6. חוסיין חוסיין בן עלי עבדאללה השני עבדאללה הראשון השושלת ההאשמית היא שושלת מלוכה שמקורה בחיג'אז שבחצי האי ערב, ובניה מולכים בממלכת ירדן למן הקמת הממלכה ועד היום. במהלך מלחמת העולם הראשונה ומיד לאחריה יועדה השושלת ההאשמית למלוך במרבית שטחי האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון שנכבשו בידי בריטניה בתמורה לסיועם לבריטים במלחמה, ובני השושלת אכן מלכו לתקופות מוגבלות גם בחיג'אז, בסוריה ובעיראק. מאז 1958 נותר בידי המשפחה רק כס המלוכה הירדני, ונציגה הנוכחי במלוכה הוא עבדאללה השני, בנו של חוסיין מלך ירדן.

7. סוריה הים התיכון עירק רצועת עזה ערב הסעודית ישראל מצרים שטחה של ירדן מגיע ל-92,300 קמ"ר (פי ארבעה וחצי משטחה של ישראל בגבולות ה"קו הירוק"), ורוב השטח הוא מדברי. ב-1947 מנתה אוכלוסיית ירדן כ-450,000 נפש בלבד. מאז גדלה במהירות בשל הגירה של כחצי מיליון פליטים פלסטינים שנהרו לירדן בזמן מלחמת העצמאות של ישראל בשנת 1948, (בנוסף למעטים במלחמת ששת הימים בשנת 1967), ואשר שינו את המאזן הדמוגרפי בירדן. נכון לשנת 2009, ע"פ נתוני סוכנות אונר"א, נמצאים בירדן כ-1.9 מיליון פלסטינים. בנוסף, ישנם כחצי מיליון פליטים ומהגרים שהגיעו מעיראק לירדן בעקבות מלחמת המפרץ ומלחמת עיראק. נכון ליולי 2011 מונה אוכלוסיית ירדן כ-6,500,000 נפש. רוב תושביה משתייכים לדת המוסלמית, בעיקר לזרם הסוני, ומיעוט הם נוצרים, דרוזים וצ'רקסים. מקורות המים של ירדן אינן עונות על הצריכה. על אף ניצול מי הירמוך וסכירת הנחלים, כמו גם שאיבת מי תהום ושימוש במים מושבים – ירדן מצויה במצב של מחסור במים. במסגרת הסכם השלום עם ישראל מועברים 50 מיליון קוב מים לשנה מהכנרת. ירדן ושכנותיה צילום לווין

8. ארץ האמורי נחל יבוק נחל חשבון נחל ארנון נחל זרד התנחלות שבטי ישראל בעבר הירדן שבטי ראובן וגד פנו אל משה בבקשה לקבל את נחלתם בעבר הירדן המזרחי, אחרי כיבושו מסיחון מלך האמורי ומעוג מלך הבשן. לאחר הסכמת משה לבקשתם, והתנייתה בהשתתפותם בכיבוש עבר הירדן המערבי יחד עם שאר שבטי ישראל, הצטרף גם חלק משבט מנשה לבקשה ולתנאי. בתחילת פעילותו של יהושע כמנהיג ישראל, הוא מזכיר לשבטים אלו את התחייבותם (יהושע א' י"ב- י"ח), והם שבים ומתחייבים לקיים את התנאי. בתחילת סיכום התנחלותם של שבטי ישראל נזכרת גם נחלתם של שבטים אלו כפי שחילק אותה משה (יהושע י"ג ט"ו- ל"ב), ולאחר התנחלות כל שבטי ישראל שולח יהושע את שניים וחצי השבטים חזרה לנחלותיהם בעבר הירדן המזרחי (יהושע כ"ב). שבט ראובן וגד התיישבו בין נחל יבוק הצפוני לבין נחל ארנון הדרומי, שנשפך למרכז ים המלח, וחצצו למעשה בין העמים-האחים עמון הצפוני ומואב הדרומי. עמון מואב אדום

9. גשר שייח' חוסיין בעקבות הסכם השלום הקימו הירדנים מחדש על הירדן את גשר הירדן [ג'סר שייח' חוסיין]. לפני קום המדינה חצה כאן את הנהר הכביש שבא מחיפה, דרך עפולה ובית שאן. מעבר לגשר נמשך הכביש צפונה אל העיירה א-שונה שמול קיבוץ גשר, ועלה ממנה מזרחה לארביד שבמרומי הגלעד. מקור השם "שייח' חוסיין" בקבר שייח' סמוך. בשלהי המאה ה- 19, הוקם כאן לראשונה גשר קשתות ע"י המושל התורכי של בית שאן, ונהרס בידי התורכים הנסוגים בספטמבר 1918. עם ייסוד קיבוץ מעוז חיים בשנת 1937 הוא נקרא גם "גשר מעוז". ב"ליל הגשרים" (16 ביוני 1946) פוצצו לוחמי הפלמ"ח את הגשר ובמקומו הקימו הבריטים גשר פרקים ("ביילי"). בראשית מלחמת העצמאות פוצץ הגשר בשנית, כדי למנוע פלישה מעבר הירדן דרכו. מאז מלחמת העצמאות נותר הגשר הרוס למחצה וללא שימוש. במלחמת ששת הימים הירדנים הרסוהו לחלוטין, מחשש לפלישת כוחות צה"ל. הגשר נבנה מחדש רק עם כינון השלום באוקטובר 1994 ונקרא "גשר הירדן". גשר שייח' חוסיין בכביש בית שאן-אירביד (צילום לפני 1946) צילום אינטרנט מעבר הגבול בין ישראל לירדן – "גשר הירדן".

10. גדרה [ אום קייס ] המיניבוס שלנו ברחבת הכניסה לאתר.

11. גַדרה גַדרה נוסדה רק בראשית התקופה ההלניסטית, אולי בידי אחד המלכים התלמיים, שעמדו על חשיבותו האסטרטגית של המקום, השולט על מבואות הגלעד וקידמת סוריה. העיר נכבשה בידי אנטיוכוס השלישי בשנת 218 לפסה"נ וצורפה לממלכת הסלווקים. בשנת 101 לפסה"נ נכבש האזור בידי אלכסנדר ינאי במסעו לגולן. פומפיוס כבש את עבר הירדן בשנת 63 לפסה"נ וסיפחה לאימפריה הרומית וקומם את גַדרה מהריסותיה. גַדרה נותקה משלטון החשמונאים וצורפה לתחום ערי הדקפוליס. אוגוסטוס מסר את העיר לידי הורדוס. עם פרוץ המרד הגדול בשנת 66 לסה"נ הותקפה גַדרה בידי יהודים, יחד עם ערים נוכריות נוספות בצפון עבר הירדן. לאחר דיכוי המרד שוקמה גַדרה והעיר הגיעה לשיא פריחתה בתקופה הרומית, במאה ה- 2 וה- 3 לסה"נ. בגַדרה התקיימה קהילה יהודית. גדר (גדרה) היה אחד מהמקומות בעבר הירדן שבו העלו משואות בימי בית שני. פרסומם הרב של מעיינות חמת גדר משכו אליהם יהודים רמי יחס וביניהם נודע רבי יהודה הנשיא, שהיה בעל קרקעות באזור. גרם מדרגות בנוי ירד, כנראה, מהעיר גַדרה אל המעיינות החמים בעמק נהר הירמוך. רבי יהודה הנשיא פסק, כי תושבי גדר רשאים לרדת בשבת לרחוץ במעיינות, אך לבני חמת גדר אסור לעלות בשבת לעיר מחשש לחילול שבת. ..."אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה. כיצד? מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עֵרוּבו בעיר קטנה, בעיר קטנה ונתן את ערובו בעיר גדולה – מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה".(עירובין פרק ה'). עם הכיבוש המוסלמי איבדה העיר מחשיבותה ולאחר כמה דורות ננטשה.

12. גַדרה גודלה של גַדרה שבתחום החומות הוא 1600 מ' ממזרח למערב ו- 450 מ' מצפון לדרום. העיר נחצית ע"י הקארדו ששימש ציר תנועה ממזרח למערב, ולארכו ניצבו המבנים החשובים של העיר. הרחוב, שארכו כ- 1450 מ', העפיל בשולי המדרון הצפוני של גבעת האקרופוליס. ברחוב מעבר מרכזי ומדרכות לצידיו ולארכו ניצבו שני טורי עמודים.

13. התאטרון מושבי התאטרון עשויים בזלת. בגוש המושבים התחתון 15 שורות בעוד שזה שמעליו נתמך בקמרון היקפי שהיטיב להשתמר. הווֹמַטוריום - פתחי הכניסה והיציאה מגושי המושבים בתאטרון

14. הדקומנוס – הרחוב הניצב לקארדו. כוונו ממזרח למערב. בגדרה, כוון הרחוב מדרום לצפון מתוך אילוצי השטח הטופוגרפי. מימין נראים עמודי הכנסייה המתומנת.

15. הכנסייה המתומנת בקצה הדרומי של הרחבה הציבורית נמצא מבנה רבוע ובתוכו מבנה מתומן. התחום הפנימי של המבנה היה מוקף עמודים עם גומחות חצי עגולות בפינותיו. הריצוף נעשה באריחים צבעוניים. המבנה הוא מהתקופה הביזאנטית ושימש ככנסיה מתומנת וכעדות – שרידי האפסיס בצידו המזרחי.

16. חנויות בדקומנוס

17. כותרת קורינתית עשוייה בזלת כותרת קורינתית

18. חמת גדר מבט מגַדרה אל עבר הגולן ואפיק נהר הירמוך. בעמק נצפה הכפר מוחייבה וחמת גדר.

19. מבט מגַדרה אל עבר הכנרת.

20. הקארדו

21. מאוזוליאום מפואר בקצה המערבי של הקארדו. הקבר העשוי בזלת, בנוי מתחת לפני השטח ובו שתי קומות של כוכי קבורה.

22. המוזאון בגַדרה המוזאון בגדרה נמצא בבית מגורים פרטי לשעבר, לא הרחק מהתאטרון הצפוני. במוזיאון מוצגים נבחרים שהועלו בחפירות, הכוללים פסלים, ארונות קבורה, פסיפסים, כלי זכוכית, מטבעות וכלים ועוד. בולט בתצוגה, פסלה של טיכה מגינת העיר (הפסל הוא קטום ראש). במוזאון, שתי קומות וגן שהוקם במאה ה- 19 והיה שייך למשפחת רוסן האמידה. דלת בזלת כבדה

23. מבצר עג'לון

24. מבצר עג'לון

25. בהרי גלעד שמצפון לגרש מתנשא מבצר גדול, שנבנה בידי השליטים הערבים בשנת 1184, כדי לבלום את התפשטות הצלבנים. בראשית המאה ה- 13 הורחב המבצר וב- 1260 הוא נפל לידי המונגולים, אך שוקם אח"כ בידי השליטים הממלוכים. על אבני המבצר חרותים צלבים, ויתכן כי בעבר היה כאן מנזר. לפי המסופר, התגורר בו נזיר בשם עג'לון, שנתן את שמו למקום. העיירה עג'לון נוסדה בזמן הקמת המבצר והיא נזכרת בספרות עולי הרגל המוסלמים, המציינים את שווקיה השופעים והמים הזכים של הנחל החוצה אותה. בעג'לון היתה קהילה יהודית במאה ה- 14, הנזכרת ע"י אשתורי הפרחי ושוב במאה ה- 16, כאשר בספרות השו"ת נידון מעמדה בזיקה לארץ ישראל.

28. ברחבה לפני הכניסה למבצר מעברים מוגנים במבצר בור מים עיטור קיר במבצר (מגל) חרכי ירי באחד מאולמות המבצר אבני קלע שהושלכו ע"י קַטַפוּלְטָה

29. שמורת טבע ברכס עג'לון. בשמורה עצי אלון, חרוב וזנים אחרים. מטפחים כאן זני אירוסים נדירים. ניצפו בשמורה סנאים וירגזי כחול (צפור שיר קטנה).

30. הטור שלי... על אף שהצטנענו ודיבורינו שקט-שקט, היו הירדנים מצביעים עלינו ומכריזים: Israel...Israel... . הַיו אדיבים ומחייכים ובכל מקום ואתר. לעולם לא נדע, האם בשל מכירת מרכולתם או אולי בכל זאת – קירבה של שכנים. וכבר ידענו ערכו של הדינר ושוטטנו בשוק הפתוח בין הצעיפים והגלביות, הכובעים למיניהם, הכפכפים והגלויות המצויירות, כמו גם הנרגילות המפתות לשאוב את טעמם וריחם. בתוך סערת "אביב העמים הערבי", צעדנו על בהונות בבחינת "אל תעירו ואל תעוררו". האם ירדן תשקוט? האם תתקיים השכנות הרגועה? ימים יגידו. גרש - אורי איתיאל

31. גרש הכניסה לאתר גרש - קשת אדריאנוס וההיפודרום.

32. בעמק מרוחק בין הרי הגלעד נמצאות חורבותיה של גרש, אחת מערי הדקפוליס, שאתריה ורחובותיה שרדו כפי שהיו בימי שגשוגה בתקופה הרומית. גרש היתה עיר גדולה ומתוכננת היטב, שהחלק הציבורי שבה היה גדול במיוחד בהשוואה לרובעי המגורים שבמזרח העיר. מפעלי הבנייה המרשימים מעידים על עושרה הרב אשר מקורה היה מחקלאות וממיקומה בצומת דרכי מסחר בינלאומי. למן המאה ה- 2 לפסה"נ מצוייה בידינו ההתייחסות ההיסטורית הראשונה לגרש, כאשר היא נזכרת ע"י יוסף בן מתתיהו. ביקורו של הקיסר אדריאנוס בגרש בשנת 129 בישר תקופת בנייה חדשה והוקמה לכבודו קשת הנצחה. תקופה זו נחשבת ל"תור הזהב" של גרש, והוקמו בה רוב הבניינים הגדולים ששרדו עד היום. בגרש נמצאו קרוב לעשרים כנסיות, המעידות על המקום החשוב שהדת הנוצרית מילאה בגרש. בגרש היתה גם קהילה יהודית ונמצאו שרידים מבית כנסת המעוטר בפסיפסים המתארים את נוח והמבול. ראשוני היהודים התיישבו בגרש, כנראה, בימי החשמונאים. במשך מאות שנים נותרה העיר נטושה עד ליישובה בידי הצ'רקסים ב- 1878. חפירתה וחקירתה של גרש נעשו בידי מוסדות-על ומשלחות לאומיות ואף רב-לאומיות, בשל ממדיה העצומים של העיר. עבודות אלו סייעו להפוך את גרש לאחת משכיות החמדה ואתרי הביקור המרתקים והמרשימים ביותר בירדן ומחוצה לה. קשת אדריאנוס המצטיינת בפארה הרב ובמצב השתמרותה המעולה, הינה המבנה הבולט הראשון שנראה למבקר בגרש.

33. 3. הקארדו 4. השוק הבנוי 5. המוזיאון 7. הטטרפילון הדרומי 8. המכלול האומיי 9. הנימפיאון 12. הטטרפילון הצפוני 13. הפרופילאום 14א. דרך התהלוכות 17. כנסיית יוחנן המטביל מפת גרש התכנית העירונית של גרש נקבעה במחצית השנייה של המאה הראשונה לסה"נ ומשמשת דוגמא לעיר רומית אפיינית בעלת רשת רחובות ישרים מצטלבים, היוצרים גושי מבנים רבועים וסדורים. שטח העיר היה 847 דונם והיקף חומתה 3450 מ', כאשר מאה מגדלים ניצבו בחומה. הרחובות הראשיים רוצפו בלוחות אבן ועוטרו בשדרות עמודים. מקומות ההצטלבות של שני רחובות הערב עם הקארדו, צויינו ע"י שני מבני טטרפילון. בנוסף, הוקמו בעיר מספר כיכרות, כאשר הכיכר הסגלגלה היא ייחודית, וצורת ביניינה נבעה מהצורך לחבר את תוואי הקארדו, עם תוואי הדרך לכוון השער הדרומי.

34. הכניסה הראשית לזירה קשת אדריאנוס חתך הכניסה המרכזית ההיפודרום אורכו הכולל של ההיפודרום הוא 261 מ' ורוחבו – 76 מ'. בהיפודרום היו 16 שורות מושבים, שנבנו על גבי קמרונות, מהן שרדו שורות בודדות, והיה בו מקום ל- 15 אלף צופים. הכניסה לזירה היתה מצפון, במרכזו של החלק המעוגל. ההיפודרום שימש בעיקר כזירה למרוצי סוסים, ולימים הוסב חלקו העגול לאמפיתאטרון ובו התקיימו קרבות גלדיאטורים, איגרוף, צייד, פולחנים ואסיפות. בזירה הופיעו גם לוליינים, ליצנים, תזמורת כלי נשיפה ונערכו מצעדים מפוארים.

35. מבט אל עבר העיר ג'רש. העיר מונה כ- 65000 תושבים ומהווה את בירת מחוז ג'רש.

36. השער הדרומי של גרש דומה בתכניותיו ובעיטוריו לקשת אדריאנוס שמדרום לעיר. חזיתות השער, הצפונית והדרומית, מעוטרות בארבעה עמודים אחוזים בקיר, נושאים כותרות קורינתיות, ומושתתים על אדנים גבוהים

37. הכיכר מהווה פשרה תכנונית, מאחר והיה צורך לקשר בין השער הדרומי של העיר לתחילת הקארדו, שביניהם משתרע מתחם זאוס. הכיכר שימשה מקום התכנסות לבאים בשערי מתחם זאוס. הכיכר הסגלגלה היא אחד האתרים הבולטים בגרש ותחומה בטור עמודים בעלי כותרות יווניות. העמוד במרכז הכיכר נקבע לאחרונה, כדי לשאת את הלפיד המודלק לרגל פסטיבל גרש, הנערך כאן בכל שנה בקיץ. הכיכר הסגלגלה

38. מתחם זאוס - שחזור הכיכר הסגלגלה מתחם זאוס משתרע על גבעה ממערב לכיכר הסגלגלה. המקום שימש אתרה הפולחני הקדום של העיר מראשיתה. המקדש, שהיטיב להשתמר, הוקם בשנים 161-166 לסה"נ. המתחם נמצא על שתי טרסות, שכל אחת מהן נתמכה מצפון-מזרח בקירות בנויים ובמערכת קמרונות חביתיים. גרמי מדרגות הובילו מטרסה אחת לשנייה. בזו העליונה השתרעה חצר רחבה, מוקפת סטווים במקורה ["סְטַיוֹ" הינו מונח אדריכלי, שפירושו: כעין מסדרון מקורה, הנוצר על ידי שורת עמודים העומדת במקביל לקיר, ועליה גג הסוכך על השטח שבין שורת העמודים לבין הקיר], שבמרכזה ניצב המקדש. מקדש זאוס

39. מהכיכר הסגלגלה מתחיל רחוב רחב ומרוצף, שהיה הציר המרכזי של העיר. אורך הקארדו עד לשער הצפוני כ- 800 מ'. במקומות אחדים ניתן לראות במרצפות את החריצים שחרצו גלגלי המרכבות. משני צידי הקארדו היו מדרכות רחבות ולצידן חנויות. הקארדו נחצה ע"י שני דקומנוס – רחובות ערב מצפון ומדרום, ובמקומות ההצטלבות הוקמו מבנים עיטוריים מפוארים (טטרפילונים). הקארדו

40. תכנית השוק הבנוי חזית השוק הבנוי סמוכה ומקבילה לקארדו ממערבו. זהו מכלול נאה ביותר הבנוי בסגנון רומי מובהק. השוק השתרע על כ- 3 דונם, בנוי בצורת חצר מתומנת שבמרכזה בריכה וסביבה חנויות, שלהן צורה מלבנית וחצי עגולה לסרוגין. 1.הקארדו 2.סטיו עמודים 3.שער בעל שלושה מעברים 4.חנויות 5.פסיפס השוק הבנוי

41. המבנה כלל ארבעה מסדים רבועים מרוחקים כ- 6 מ' זה מזה. כל צלע עוטרה באוֹמנוֹת פינתיות, כך שהחלק המרכזי שקוע מעט ובו נמצאת גומחה עגולה למחצה המעוטרת משני צידיה באומנות קטנות. בראש כל גומחה – קונכיה. על גבי ארבע הפינות של כל מסד ניצבו ארבע תושבות קטנות, שנשאו ארבעה עמודים שנסתיימו במבנה על. הטטרפילון הדרומי הטֶטְרַפִילוֹן הדרומי נמצא במקום הצטלבות הקארדו והדקומנוס הדרומי ותַחום בכיכרעגולה שקוטרה כ- 44 מ'.

42. עמודי גרניט לצד הקארדו. מאחר ואין גרניט בסביבה נשאלות שאלות: כיצד הובילו את העמודים הכבדים, איך הובילו, כיצד גררו אל חוף הים, איך העמיסו על ספינה וכיצד הובלו העמודים מהנמל לכאן ? התשובה נעוצה במונח "פקס רומנה" – השלום הרומאי. גרש היתה בשיא פריחתה במאה ה- 2 לסה"נ, כתוצאה מה"פקס רומנה". לא ניבנו מבצרים ונוצר שפע כלכלי, וגרש שחלשה על הסעיף הצפוני של "דרך הבשמים" ידעה שיגשוג. אפשר, שבשל כך ניתן היה לממן ולהציב כאן את עמודי הגרניט.

43. הקארדו – בדרך אל הנימפיאון

44. הנימפיאון נמצא סמוך לקארדו ממערבו. המבנה, שהתנשא במקורו לגובה שלוש קומות, מצטיין בעיטוריו העשירים וברמה אומנותית מדהימה. בין חזית הנימפיאון לרחוב היתה בריכת אבן גדולה, שאליה התנקזו המים מהצינורות שבנימפיאון. בגומחות שבקומת הקרקע היו, כנראה, פסלים שאחזו בידיהם כדים שמהם זלפו מים לבריכה הגדולה, שהיתה מתחתם. עודפי המים מהבריכה זרמו דרך פסלים של ראשי אריות, אל תעלות ניקוז לאורך המדרכות, שאחת מהן עוטרה בדולפינים. עיטורי הנימפיאון הם הנאים ביותר בגרש. הנימפיאון – שחזור לפי בראונינג הנימפיאון

45. 1. מקדש ארטמיס 2. הטמנוס (המתחם המקודש) 3. מזבח 4. סטווים מסביב לטמנוס 5. מזבח 6. כנסייה ביזנטית 7. גרם מדרגות מונומנטלי 8. פרופילאום 9. קארדו 10. כיכר הפרופילאום 11. "דרך התהלוכות" 12. קשת ובה שלוש כניסות 13. הגשר הצפוני הפרופילאום שממזרח לקארדו עמד בקצה "דרך התהלוכות", שנמשכה כ- 500 מ' ממזרח העיר אל מקדש ארטמיס. הדרך עברה את הנחל על גשר והסתיימה בפרופילאום שממזרח לקארדו. ממערב לקארדו מתרוממים פני הקרקע ולכן נבנה קיר תמך בגובה 14 מ', כאשר באמצעו נבנה גרם מדרגות שהוליך אל החצר הקדמית של המתחם. תוואי העולים אל המקדש הפרופילאום מתחם מקדש ארטמיס

46. ארטמיס היתה האלה המגינה של העיר והמקדש שהוקם לכבודה והוא הגדול והמרשים ביותר בגרש. המקדש הוא חלק ממכלול גדול, שכלל חצרות, שערים מונומנטליים ומבואה מרשימה שהוליכה אליו ממזרח, הידועה כ"דרך התהלוכות". מתחם ארטמיס נמנה עם סוג מתחמי הפולחן המפוארים שהיו במזרח האימפריה הרומית. הוא מילא לא רק תפקיד פולחני דתי, אלא סימל את עוצמתה של גרש ושגשוגה. מקדש ארתמיס ב"דרך התהלוכות" אל מקדש ארטמיס

47. הטטרפילון הצפוני

48. מבט מהטטרפילון הצפוני אל השער הצפוני בקארדו

49. כנסיית יוחנן המטביל נמצאת מדרום-מערב למקדש ארטמיס במכלול של שלוש כנסיות עם אטריום משותף. האטריום הוא חלל אשר סביבו מעבר מקורה המאפשר גישה לחלקים שונים של המכלול ומרכזו פתוח לשמים. כנסיית יוחנן המטביל רבועה במתארה החיצוני ועגולה בתכניתה הפנימית. בארבעת הפינות בנויות אכסדראות בצורת פרסה. לכנסייה אפסיס גדול במזרח, הבולט מהמבנה. כנסיית יוחנן המטביל

50. מבט אל עבר הככר הסגלגלה על רקע העיר גרש. בקצה הכיכר נראה השער הדרומי.