תלמידים כותבים סיפורים בית ספר רמב"ם, נהריה תש"ע

1. תלמידים כותבים סיפורים בית ספר רמב"ם, נהריה תש"ע

2. רינה והפרח ביום רביעי אחד היה לרינה רעיון מוצלח: לשתול פרחים לאבא ואמא לכבוד האביב. רינה חפרה גומה קטנה וזרעה בגומה זרעים של צבעוני. היא השקתה את הזרעים והם צמחו. יום אחד, רינה ראתה שהצבעוני גדל, קטפה אותו ושמה אותו בכד. אמא ואבא ראו צבעוני מיוחד בכד. אמא ואבא שמחו מאוד. כתבה: עינב סיסטה כיתה: א'1

3. אח קטן דן היה הולך לביה"ס כל יום לבד, כי הוא היה ילד גדול. פעם אחת, כשהוא חזר מבית הספר, אמו אמרה לו שעוד מעט יהיה לו אח קטן. דן לא רצה אח קטן, כי אחים קטנים בוכים הרבה. הוא אמר את זה לאמו ואמו אמרה: "אולי הוא לא יבכה". דן אמר: "תמיד הם בוכים". אמו אמרה: "אי אפשר לדעת" ודן השיב: "אולי את צודקת". ביום שנולד התינוק הוא קצת בכה, אבל הוא הפסיק מהר. דן שמח שיש לו אח קטן וחיכה שיהיה לו עוד אחד כתב: צחי חמיאס כיתה ב'1

4. לאמא שלי נולד תינוק חדש לאמי נולד תינוק חדש. אני ממש נרגשת. אנחנו מתלבטים באיזה שם נקרא לתינוק: יובל או נועם. בסוף מצאנו את השם הטוב, קוראים לו יובל. בגיל 8 ימים עשינו ליובל את "ברית המילה". יובל גדל וגדל והוא הפך להיות נער צעיר כתבה: מירי טל כיתה ב'1

5. נעה, שובי הביתה נעה ילדה חמודה. יום אחד, נעה לא שבה הביתה. היא חיכתה בחוץ עד הלילה. אמא אמרה: "נעה, שובי כבר הביתה". אך נעה סירבה. בלילה, תחת הלבנה, נעה ישבה והיה לה קר וחשוך. אבל היא התגברה, כי היו לה בגדים חמים. היא ראתה עוד ילד אחד בבגדים קרועים. היא אמרה לו: "שלום" והוא השיב: "שלום, קר". היא אמרה: "כן, קר מאוד". הוא סיפר לה שהוא יתום ועני. נעה שבה הביתה ואיתה הילד. נעה שמחה כל כך. אמא אמרה שהיא מסכימה. נעה שיחקה עם הילד והתרגלה אליו והוא היה לה כמו אח קטן. כתבה: אוראל קורצ'רו כיתה ב'1

6. גנב הכספת יום אחד, בשעת הלילה, כשכולם ישנים, באו גנבים לכספת. הם נסעו באופניים כדי שלא יהיה רעש. כאשר הגיעו הגנבים הם התחפשו למנהלים, כדי לעבוד על השומר. כשהיו בתוך המקום של הכספת, התחילו לחשוב. הם חשבו וחשבו איך יוכלו לפרוץ לכספת. ופתאום, החבר השני שלא חשב, נגע בטעות באזעקה. השומר שהבין שהגנבים התחפשו למנהלים כדי לפרוץ לכספת. השומר מהר מהר הזמין משטרה. המשטרה רצה אחרי הגנבים. רון קם ועזר לשוטרים. הוא התלבש והלך מהצד השני כי השוטרים והגנבים לא ידעו שרון שם סירנה של המשטרה, הגנבים לא ידעו שזה רק צעצוע. הם עצרו במקום והשוטרים רצו במהירות שיא המהירות שלהם ותפסו את הגנבים. פתאום השוטר הבין שרון שם את הסירנה. השוטר הודה לו ואפילו נתן לו פרס מזהב. רון נורא נורא שמח וחזר לישון. בבוקר, רון סיפר לאמא ואבא ואחיותיו את מה שקרה בלילה. כתבה: נגה בן אילוז מכיתה ב'2

7. השתיל העצוב יום אחד יצא דן לגינה וראה שתיל קטן. השתיל היה עצוב מאוד. דן שאל את השתיל: "למה אתה עצוב?". השתיל אמר לו: "אני עצוב כי אף אחד לא שם לב אליי ולא משקה אותי". דן הלך אל ביתו והביא מים והשקה את השתיל. השתיל שמח מאוד. בלילה דן חזר לביתו. כתב: יעקוב קורדובה מכיתה ב'2.

8. ט"ו בשבט הגיע פעם אחת היתה ילדה שקוראים לה תהילה. תהילה אמרה לאמא מתי מגיע טו' בשבט? ואמא ענתה: "מחר מגיע טו' בשבט". תהילה חשבה שהיום לא ייגמר. היא אמרה לאמא: "אמא, היום לא נגמר". אמא אמרה: "אל תדאגי זה יעבור מהר". היא חיכתה וחיכתה ועלתה לישון. תהילה מאוד חיכתה למחר. עבר היום והגיע היום הגדול. תהילה קמה מוקדם וצחצחה שיניים והלכה לקפוץ על אמא וקראה: "אמא! אמא! היום הגדול הגיע". תהילה התלבשה והגיע טו' בשבט. כתבה: תהילה אלפלוף כיתה ב'2

9. פרחים לאמא יום אחד אבא רצה להפתיע את אמא וקנה לה פרחים צבעוניים. הילדים אפו עוגה וחיכו שאמא תבוא מהעבודה. אמא הגיעה והכינה ארוחת ערב. כולנו אכלנו, ובסוף הארוחה אבא הגיש לאמא את זר הפרחים. אמא אמרה תודה רבה וחיבקה את כולם. כתבה: שובל יעקב כיתה ב'2

10. פרחים לאמא יום אחד רן ומתן שיחקו ביחד. הם רבו והיו ברוגז. הם לא שיחקו ביחד והיה להם משעמם. כל הזמן הם היו משחקים. יום אחד מתן בא אל רן ואמר: "רוצה שנהיה חברים לנצח?". אמר רן: "כן, אני רוצה שנהיה חברים לנצח נצחים, בסדר, אני מסכים". והם שיחקו ושיחקו עד שהם היו מבוגרים. ושיחקו ושיחקו והיה להם כיף מאוד. כתבה: ליאל בן שלום כיתה ב'2

11. מי ימצא את האפיקומן בחג פסח אני מתכונן לחפש את אפיקומן . כשאני אמצא אותו אני אקבל מתנה יפה. אני מאוד רוצה חצוצרה. בבית ספר אני לומד לנגן בחצוצרה. אני מאוד אוהב לנגן בחצוצרה. אם יהיה לי חצוצרה בבית אני אנגן כל יום. חג פסח הגיע. בליל הסדר קראנו את ההגדה ומצאתי את האפיקומן. קיבלתי חצוצרה ואין מאושר ממני בעולם . ליאור יוסף כיתה ג/1

12. סיפור העליה של אמי מאתיופיה כל המשפחה תמיד חלמה וחשבה על ארץ ישראל, כי סבא וסבתא תמיד סיפרו לנו סיפורים על הארץ, כמה שהיא יפה וקדושה. ארץ זבת חלב ודבש. סבא סיפר לנו שתגיע הגאולה, אנחנו עוזבים הכול ועולים לארץ ישראל. אחרי כמה שנים הגיעה סוף- סוף הגאולה. הגאולה היא כמו מין רוח שנכנסת לגוף של יהודי ואומרת: "קומו, עזבו הכול ותתחילו לעלות לארץ ישראל". אך בתקופה שהחלטנו לעלות לא"י הממשלה לא הסכימה לנו לעלות לארץ. כולנו נשארנו, חוץ מאחותי הגדולה שחלמה לעלות לארץ ישראל. היא לא הסכימה להישאר איתנו, אלא רצתה לעלות עם חבריה שגם הם התכוונו לעלות לא"י. אבא שלי הסכים לבקשתה ושלחו אותה עם חבריה דרך סודן. כל חבריה הגיעו לארץ ישראל בשלום, אבל היא נפטרה בגלל מחלה כלשהי בסודן. כאב לנו בלב נורא, והיה לנו קשה להאמין שהיא באמת נפטרה. שילמנו מחיר כבד מאוד. אחרי 6 שנים של כאב, שוב החלטנו לעלות לא"י ולא איבדנו תקווה. היה לנו רצון עז והרבה אמונה ואהבה לארץ ישראל. לקחנו סוסים וחמורים למשא של הציוד שלנו ולקחנו המון אוכל ומים. התחלנו ללכת באמצע הלילה, בשקט ובסתר, כדי שאף אחד לא יזהה אותנו, שאנחנו בורחים מהמדינה. היו לנו גם מלווים ומדריכים ששילמנו להם כסף כדי שידריכו אותנו במסע. המשכנו בתקוותינו להגיע לארץ ישראל, ארץ אבות אבותינו. בדרך סודן, במסע היה כל כך ארוך, קשה ומסובך. הדרך לסודן נמשכה כמה חודשים. בדרך היו הרבה בעיות וקשיים. נגמרו לנו המים והמזון והיו כל מיני נחשים, עקרבים ועוד חיות מסוכנות שנמצאות במדבר. במדבר אין כלום, חוץ מחום, רוחות וסופות חול. היו גם ילדים קטנים וזקנים ולהם היה הרבה יותר קשה. כתבה: ליז נגוסה כיתה ה'1

13. המצה הנברחת  לקראת חג הפסח, הוצאו כל הכלים. גם קערת הסדר הוצאה. אמא התחילה לבשל את סימני הסדר וגם את חבילת המצות. בינתיים בקערה, רעש מהומה, כל מצה רוצה להיות הראשונה, שממנה יברכו בהנאה. המצה הראשונה: "אני הראשונה והכי גדולה, לכן אני הכי מתאימה". המצה השנייה: "אני השנייה ברשימה, לכן אני הכי מרשימה". המצה השלישית: "אני השלישית והכי גאונית". רק המצה הקטנה בחבורה, יושבת בפינה ושותקת לה. אין לה מה להגיד. היא יושבת ובוכה. בה לא יבחרו, היא הכי קטנה. ובליל הסדר, מתח וציפייה. מי המצה שתזכה בתהילה? ואז בדיוק ברגע המיוחל, שינוי קטן- גדול חל. המצה הכי קטנה הוצאה ולא האמינה על עצמה. כל המצות מתלחשות ואומרות: "לה מגיע הכבוד, העידוד וההוד. כי היא המצה הנבחרת, היא ולא אחרת". כתבה: נעמי אוסמו כיתה ו'1