מצגת לוועדת ששינסקי 2 לבחינת מדיניות התמלוגים ממשאבי טבע לאומיים 10.11.13

1. מצגת לוועדת ששינסקי2 לבחינת מדיניות התמלוגים ממשאבי טבע לאומיים 10.11.13

2. מילת תודה • אנו מודים לכם על ההזמנה להופיע בפני וועדה נכבדה זו. • המלצות וועדת ששינסקי 1 מוכיחות שניתן לתקן ולשנות עוול ציבורי והקצאות לא צודקת של משאבים, גם אם מדובר במדיניות הקיימת מזה שנים. • הקמת הוועדה הנוכחית והעלאת נושא הצדק החלוקתי במשאבי ישראל לסדר היום, היה אחד ממטרות האגודה החל מהקמתה. • אנו מקווים ומצפים שהמלצות וועדת שישינסקי 2 ויישומן, ימשיכו בדרך אותה התוותה הוועדה הראשונה ואף יצעדו מעבר לה בהשגת יעדים של צדק חלוקתי במשאבי הציבור.

3. האגודה לצדק חלוקתי • האגודה לצדק חלוקתי הינה חברה לתועלת הציבור הפועלת למען ניהול והקצאה שוויוניים של מקרקעי ומשאבי ישראל. • האגודה הוקמה על ידי קבוצת חברים שהיו שותפים בעתירת הקשת הדמוקרטית המזרחית, (עתירת הקרקעות) והחליטו לצקת תוכן במבחן "הצדק החלוקתי" שנקבע בהחלטת בג"צ זה ולקדם את יישומו. • במסגרת פעילות האגודה, אנחנו מוציאים ניוזלטר חודשי הכולל ניתוח דינים והחלטות העוסקים בהקצאת המשאבים, נפגשים עם מקבלי החלטות, מגישים ניירות עמדה, פועלים בתחומי התקשורת הכתובה והאלקטרונית, משתתפים בדיונים בכנסת, מגישים עתירות לבג"צ ומקיימים הליכים משפטיים נוספים.

4. תפיסת העולם של האגודה • מדינת ישראל הינה מדינה קטנה, וכמות המשאבים שבבעלותה הינה מצומצמת ומוגבלת. • לכל משאב תכונות והסדרים חוקיים שונים. היות ומשאבי המדינה שייכים לכולנו מתוקף אזרחותנו, קיים מכנה משותף והוא שהסדרת משאבים אלו אמורה לשקף את חלקו של הציבור במשאב שהינו למעשה בבעלותו. • ההסדרים כלפי משאבי המדינה השייכים לכלל הציבור, אמורים לשקף את חלקו של הציבור במשאבים אלו. • ניהול כושל של המשאבים גורם למדינה להפסדים רבים – וכפועל יוצא נפגע הציבור ובמיוחד השכבות המוחלשות ומעמד הביניים.

5. כללי המשחק במשאבי טבע בשנים הפורמטיביות של משטר המקרקעין הישראלי • כ 93% משטח ישראל, פורמאלית בבעלות ציבורית. • לרוב המחזיקים זכויות עמומות, היכולות להילקח או להסתיים ולחזור לבעלים - מקרקעי ישראל. • הקצאה יוצאת מנקודת מבט לפיה המדינה היא הבעלים האולטימטיבי והאפקטיבי של רוב משאבי הציבור: • במקרקעין: • קיבוצים ומושבים • חוכרים עירוניים - חוזה ל 49 +49. • דיירים בדיור ציבורי - פינוי תוך 60 יום. • בין פולשים לבני רשות - (כפר שלם, גבעת עמל). • כפרים בלתי מוכרים - מסיגי גבול. • משאבי טבע בבעלות הציבור וככל שהם בעלי ערך משמעותי הם גם בשליטתו: שמורות טבע, מים, מפעלי ים המלח, תדרים, נתיבי תחבורה.

6. שנות ה- 80 ואילך תהליכי ההפרטה: "מי למעלה, מי למטה" • "מהפכת ההפרטה" מתרחשת באופן הדרגתי, 1977, או 1985 (חוק ההסדרים תכנית הייצוב). האידיאולוגיה הניאו-ליברלית מקבלת מעמד כמעט הגמוני. • פערים חברתיים גוברים והולכים. כמות המיליונרים והעניים גוברת. • מקולקטיביזם להפרטה סלקטיבית והפרטה חלקית (חברות ממשלתיות, בנקים, תקשורת, כבישים, בריאות, חינוך, לרבות אוניברסיטאות, בדרך דואר, חברת החשמל וכו'). • ביזור סמכויות כלפי רשויות מקומיות מעמיק ומקבע פערים. (תמר מול דימונה וערד). • הפרטה/הפרמה זוחלת של מקרקעי ישראל. (מקיבוץ לחוות בודדים). • מי ישמור עלינו מפני המפריטים (הון-שלטון, דלת מסתובבת).

7. ניצול המעבר ממשטר קניני אחד לשני • בשלב המעבר, מקורבים לצלחת, בעלי ידע, הון וכו' מנצלים את שלב המעבר כדי לגרוף זכויות ומשאבים. • אצלנו מיעוט קבוצות ומשפחות הון גורמים למיעוט תחרות ושחקנים וכך בשלב ההפרטה ולאחר מכן יוצרים מונופולים וקרטלים. • רגולטורים העוסקים בהפרטות ובתנאיהן עוברים לאחר תקופת צינון קצרה לעבוד אצל בעלי המשאבים המופרטים. • זה קרה במדינות הקומוניסטיות לשעבר, וזה קורה בצורה פחות קיצונית גם אצלנו. • כך בקרקעות, וכך בתחומים אחרים. • זה היה הרקע לעתירת הקרקעות.

8. עקרון הצדק החלוקתי בחלוקת משאבי ציבור "הערך של צדק חלוקתי הינו ערך כבד משקל, אשר כל רשות מינהלית חייבת לתת לו משקל ראוי בכל החלטה שלה בדבר חלוקת משאבים ציבוריים... קיים אינטרס ציבורי רב משקל בכך שמשאבים מסוג זה יחולקו על-ידי המדינה, או הרשויות הפועלות מטעמה, באופן הוגן, צודק וסביר... למשפט תפקיד חשוב בכל הנוגע לפיקוח על החלטות שעניינן חלוקת עושר בחברה, וכי תפקיד זה הוא לפתח מערכת נורמטיבית המבטיחה כי החלטות בעלות השלכות חלוקתיות יהיו תוצאה של הליך צודק ופתוח, בייחוד לנוכח הסכנה שהחלוקה תיטיב רק עם קבוצות לחץ מאורגנות היטב." בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות, ניתן באוגוסט 2002

9. עקרון הצדק החלוקתי בחלוקת משאבי ציבור • האגודה פועלת מזה שנים בניסיון להגן על משאבי הציבור, אשר פעמים רבות מוקצים ו/או משמשים בידי מעטים, כאשר הציבור שהוא בעליו של המשאב, אינו זוכה לתמורה נאותה בגין השימוש בו ו/או הענקתו. • המטרה שלנו היום להציג בפני חברי הוועדה מספר בעיות מרכזיות בתחום הקצאת המשאבים הציבוריים, לרבות בתחום המקרקעין. • אנו סבורים, כי פתרון בעיות ועוותים אלו וטיפול בהם עשויים להביא להגדלה משמעותית של תקציב המדינה, לשמש בסיס לפתרון חלק ניכר מהבעיות התקציביות בתחומים החברתיים, וכמובן לשרת עקרונות של חברה מתוקנת וצודקת בחלוקת משאביה.

10. עקרונות כלליים • שקילת שיקולי שוויון וצדק חלוקתי לרבות שקילת השלכות רוחב של החלטות והקצאות. • שקיפות • כימות • שיתוף ציבור • שימוש במכרזים (שיכולים לכלול תנאים מעבר למחיר כגון חקלאות אורגנית, שימור שטחים ירוקים, אנרגיה לא מזהמת וכו' לפי קביעת מוציאי המכרז).

11. קרקעות חקלאיות המוחזקות על ידי חברות לעיבוד חקלאי חברות לעיבוד חקלאי דוגמת "מהדרין" ו-"יכין חק"ל" מחזיקות בשטחי אדמה חקלאית בהיקפים אדירים באזורי הביקוש במרכז הארץ. הקרקע מוחזקת על ידי החברות כאמור מכוח הסכמי חכירה היסטוריים כאשר תמורתה משולמים סכומים זעומים מידי שנה. בפועל קרקעות רבות אינן מעובדות כלל והחברות לעיבוד חקלאי פועלות, בין היתר, לשינוי ייעוד בקרקעות אלה. המדינה אינה אוכפת את זכותה החוזית לקבל לידיה את הקרקעות בחזרה, בין מכוח אי עיבודן ובין מכוח שינוי יעודן למטרות אחרות, כגון מגורים ומסחר. אי אכיפת חובת השבת הקרקע, כמוה כמתנה יקרת ערך מהמדינה לחברות לעיבוד חקלאי, בסך מיליארדי ₪ על חשבון הקופה הציבורית.

12. הפתרון המוצע: • על המדינה לאכוף זכותה לקבל לידיה קרקעות אלה, בין משום שאינן מעובדות ובין משום שינוי ייעודן למטרות מגורים ומסחר. • מתן הזכות לחברות לעיבוד חקלאי ליזום שינוי יעוד בקרקע חקלאית ולהותירה בידיהן, מקנה לחברות אלה הטבות בלתי סבירות ומנוגדת לרציונאליים שבשמן נמסרה לחברה הקרקע החקלאית. • הקרקע החקלאית האמורה, אשר, בין היתר, עתידה לעבור שינוי ייעוד באזורי הביקוש, תוכל לספק מספר רב של יחידות דיור אשר תמורת שיווקן תשולם לאוצר המדינה ולא לידיהן של החברות לעיבוד חקלאי.

13. היתכנות הפתרון מבחינה משפטית וכלכלית יתרונותיו: • בהתאם להחלטה 1146 של מועצת מקרקעי ישראל יש למינהל מקרקעי ישראל הסמכות לדרוש את הקרקע חזרה בעת שינוי ייעוד או כאשר חדל עיבודה. נוכח האמור, יש לאכוף את חובת השבת הקרקע שייעודה שונה, ולהשיב לאלתר לידי המדינה את הקרקעות שייעודן שונה ע"י חברות העיבוד החקלאי או שאינן מעובדות. • הפיתרון דורש אכיפה של חובת השבת הקרקע החקלאית בעת שינוי ייעודה. • המעמסה התקציבית נמוכה ביותר, אם בכלל. למעשה הקרקעות יפיקו למדינה הכנסות חדשות ואלו יזכו להיכנס לקופה הציבורית במקום לכיסים פרטיים של בעלי הון. • המדינה תוכל להבטיח הגשמתן של מטרות ויעדים מעבר להיבט הכלכלי ושקילת שיקולים רלבנטיים נוספים, כך למשל שילוב פתרונות של דיור בר השגה במסגרת הקצאת הקרקע במכרז.

14. מדיניות הקצאת המים המינראלים חוק המים, התשי"ט-1959 קובע כי "מקורות המים שבמדינה הם קניין הציבור, נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצרכי תושביה ולפיתוח הארץ". החוק נועד לשמר בידי המדינה את הזכות לנהל ולפקח על משק המים החל משלב ההפקה ועד האספקה לצרכן הסופי על מנת להגן על בעלותו של הציבור במשאב יקר ערך ומוגבל זה. בישראל פועלות 3 חברות מים מינרלים מובילות, אשר מוכרות לציבור מים שמקורם במקורות מים טבעיים ברחבי המדינה. ההסדר שרשות המים הנהיגה עבור חברות אלה קובע כי הן ישלמו למדינה עבור השימוש בהתאם לתעריף לתעשייה, שנמוך אף מהתעריף לצרכן הביתי הרגיל. ההסדר הנוהג אינו תואם – לדעתנו – את הוראות חוק המים, אשר ביקש להנהיג משק מים סגור, כאשר מים מוקצים לשימוש בלבד, לצרכני קצה בהתאם לצרכיהם. המדובר ב – כמעט מיליארד קוב בשנה, ושוק המגלגל מאות מיליוני ₪, כאשר עלות חומר הגלם מגיע כדי פחות מפרומיל מהמחיר לצרכן. אין מכרז על הזכות לשאוב מים ממקורות מים אלה.

15. מדיניות הקצאת המים המינראלים האגודה מצאה כי ענף המים המינראליים מגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה. הלכה למעשה, ובניגוד לדין – לטעמנו, המדינה העניקה פטור מלא מתמלוגים על הניצול של אחד ממשאבי הטבע הנדירים ביותר. במהלך שנת 2008 האגודה עתרה לביהמ"ש העליון, (בג"ץ 4277/08) על מנת שיאסור את המשך המכירה והשיווק של המים המינרלים במתכונתם הנוכחית ויחייב את המדינה לפעול להסדרת הנושא. בעתירה טענה האגודה כי שוק המים המינרליים בישראל הינו ככל הנראה תולדה של תקלה מנהלית רבת שנים, שכתוצאה ממנה מועברים מים המצויים בבעלות הציבור לידי חברות המים המינרליים בניגוד לחוק, ללא מכרז, וללא קבלת תמורה נאותה למדינה. . בדיון שהתקיים בעתירה, ביהמ"ש קבע כי לעת עתה, אין העתירה מקימה עילה להתערבותו, וקיבת את הצהרת המדינה כי בכוונת רשות המים להסדיר את הנושא כחלק מהליך הסדרה כולל של שוק המים.

17. בדו"ח מבקר המדינה האחרון שפורסם באמצע חודש אוקטובר, בחן המבקר את אופן הקצאת משאבי הטבע והסביבה במדינה, ובראשם משאב המים המינרלים, והצורך בהסדרתו, כלשון הדו"ח:"על רשות המים להשלים במהרה את הבחינה של סוגיית הטלת תמלוגים על חברות המים המינרליים או נקיטת כל שיטת גבייה אחרת שתתמחר כנדרש את השימוש במשאב טבע זה, ותיבחן באופן מקצועי ואובייקטיבי. כל עיכוב בטיפול בסוגיה זו פוגע בעקרונות הצדק החלוקתי ופוגע בהכנסות המדינה". מבקר המדינה מביא, בין היתר, מתוך מכתבו של מנהל רשות המים מר אלכס קושניר מיום 21/1/2013 שם נכתב: "לדעתנו גם מטעמי פשטות הגביה ותמחור התמורה למדינה,מומלץ לבחון מעבר הדרגתי משיטת הרשיונות ללא תשלום לשיטת מכרזים עבור זיכיון מוגבל בזמן לייצור מים מינרליים ומים ממקור מסוים – בתמורה לתשלום למדינה [ההדגשה במקור]. התמורה בגין הזכיון תיקבע בדרך של מכרז על ההקצאות למים מאותו מקור מסוים, הן לגבי מים המשמשים לייצור מים מינרליים והן לגבי מים בעלי תכונות ייחודיות לצרכים אחרים כגון מרחצאות מרפא". זוהי גישה ראויה, ויש להבטיח כי מהלך זה יחל ויתבצע במלואו. __________________

18. משאבים נוספים שמחייבים הסדרה • אתר החרמון שהינו משאב ציבורי ואתר ייחודי, מוחזק בידי יישוב נווה אטיב, שמשלם דמי חכירה סמליים של מאות ₪ מדי שנה, ונהנה מרווחי עתק מהפעלתו, זאת בעוד שאין כל הסדרה חוקית לנושא, וללא תמורה הולמת למדינה! • חרף היותו משאב ציבורי, שאמור להיות פתוח ונגיש לכלל הציבור, כאשר מבקרים באתר החרמון, הבעלות הציבורית אינה מורגשת כלל. האתר מצוי בחזקת מושב נווה אטי"ב, שגובה דמי כניסה מהציבור המעוניין לבקר בו, כאילו היה מדובר בנכס בבעלות פרטית. • מהתכתבות עם רשות מקרקעי ישראל בעניין, הסתבר כי משנות ה- 80 המדינה מאפשרת למושב • להחזיק וליהנות מפירותיו הכלכליים של אתר החרמון וזאת על אף שכפי הנראה ההחזקה לא הוסדרה באופן חוקי והמדינה לא זכתה לקבל תגמול הולם עבור השימוש המסחרי שנעשה בו.  • לאחרונה דנה מועצת מקרקעי ישראל בהצעה להסדר בין מושב נווה אטי"ב ורשות מקרקעי ישראל, בהתאם לו המדינה תתחיל לגבות תמלוגים בשיעור של 5% עבור השימוש במשאב הציבורי, והמחירים יהיו נתונים לפיקוח.

19. המשך .. אתר החרמון לעמדת האגודה יש לבחון את ההסדר המוצע במסגרת החלטת מועצת מקרקעי ישראל כלפי משאב החרמון, באופן שישקף את האינטרס הציבורי, ובתוך כך, יש לבחון את אחוז התמלוגים המוצע (5%), ולתקן/לשנות את סעיפי ההסדר באופן שמתקן את מחדלה של המדינה רב השנים בהסדרת משאב זה, ושמבטיח העברת תשלום הולם וראוי לקופת המדינה. קביעת שיעור נמוך בלי בדיקה מקצועית על בסיס כימות שווי ההכנסות והרווח מהפעלת האתר, מעלה את החשש שאזרחי המדינה לא יזכו לתגמול הולם בגין משאב ציבורי נדיר זה. יש להקפיד על שקיפות תהליך קבלת ההחלטות בנוגע להסדרת משאבי המדינה בכלל, ובפרט בתהליך לגיבוש הסדר בעניין משאב מיוחד ונדיר זה, זאת על מנת להבטיח תוצאה ציבורית נאותה לטווח הארוך.

20. משאבים נוספים שמחייבים הסדרה • משאבי ים המלח:מוחזקים בידי חברת כימיקאלים לישראל הנמצאת בידיים פרטיות, ואשר זוכה להפיק רווחים אדירים ולסחור כמונופול במחצבים יקרי ערך, זאת תמורת תשלום זעום ומגוחך לאוצר המדינה בעזרת הסדר חוקי ארכאי שאינו מתאים לזמננו ובסיוע של מינהל ציבורי שאינו מקפיד ואינו נזהר בניהול נכסי המדינה. • בהתאם לתנאי הזיכיון, על כי"ל לשלם למדינת ישראל, עבור השימוש במחצבי ים המלח, תגמולים בשיעור של 5% משווי המכירות, בניכוי הוצאות מסוימות ובהפחתה נוספת של 10% מהסכום שהתקבל לאחר הפחתת הוצאות. למעשה, מדובר בתגמולים נמוכים ביותר, בשיעור הקרוב יותר לכ- 4.5% משווי המכירות בשוק. • יתרה מכך, עולה חשד כבד שאפילו שיעור התמלוגים הנמוך הזה לא משולם בפועל. • מדו"חות החברה לשנת 2009, עולה כי חברת כי"ל משתמשת בטכניקה של "מחירי העברה" כדי להקטין את בסיס המחיר שמשמש לחישוב סכום התמלוגים. במקום לקבוע את הסכום בהתאם למחירי השוק בניכוי סכומים מסוימים (כגון: הוצאות אריזה, עמלת מכירות, הובלה וביטוח),

21. המשך.. משאבי ים המלח אף על פי כן, עיון בתנאי הזיכיון מלמד כי למדינה סמכות לגבות מבעל הזיכיון תמלוגים בשיעור גבוה יותר עד 10%, בגין כמות ייצור ומכירה של אשלג העולה על מיליון טון בשנה. בפועל, המדינה לא ניצלה את זכותה ולא דרשה את השלמת התמלוגים ולאחרונה נחתם הסכם חדש בו המדינה מנסה להציג לנו את העלאת התמלוגים ל 10%, כהישג. לעמדת האגודה, יש להשוות את שיעור התמלוגים לכל הפחות לשיעור (הנמוך מדי) שנקבע לנפט וגז - הנע בין 50% ל-60%. כמו כן, בהסדר החדש גם נעדרת התייחסות לאופן גביית תשלום התמלוג. ואין התייחסות למשאבים נוספים שכי"ל זוכה להשתמש בהם באופן בלעדי; כריית הפוספטים שנעשית מכוח פקודת המכרות משנת 1925; ההחזקה והשימוש הבלעדי בקרקעות נרחבות; במקורות מים; הסדרים אלו לא נבחנו.

22. הבטחת האינטרס הציבורי בהקצאת משאבי ציבור • בדומה לחקיקה, ההחלטות שמתקבלות במינהל מקרקעי ישראל בתחום המקרקעין, משנות מצב משפטי קיים, ומעניקות זכויות או שוללות זכויות שכאלה. אולם בעוד שהליכי החקיקה בכנסת הם שקופים וחשופים בפני הציבור, שרשאי להגיש את עמדתו, להיות נוכח בדיונים ולקרוא את פרוטוקולי הדיונים, שמפורסמים באתר הכנסת. במינהל מקרקעי ישראל לעומת זאת, מרבית ההחלטות אינן מפורסמות ואין כל דרך לדעת על קיומן ולהתנגד להן. • כ-92% מהקרקעות במדינת ישראל הן ציבוריות, אך נמצאות בהליך מסיבי של הפרטה. על מינהל מקרקעי ישראל מוטלת חובה לנהל את הקרקע - הנכס הציבורי הראשון במעלה - בשוויון, בהתאם לעקרונות הצדק החלוקתי ולטובת הציבור בכללותו. מדובר במשימה לא פשוטה עבור מוסד שהמידע והתהליכים בו אינם נגישים ל"אזרח הקטן". • חוסר השקיפות שמינהל מקרקעי ישראל לוקה בו, מתבטא למשל באי פרסום החלטות הנהלה חשובות מאוד, כגון החלטות ועדות פטור, ועדות ביקורת, וועדות משנה - וכך גם פרוטוקולי דיונים בהן מתקבלות ההחלטות, כולל פרוטוקולי דיוני מועצת מקרקעי ישראל.

23. גם במועצת מקרקעי ישראל המצב רחוק מלהיות אידיאלי. סדרי היום לישיבת המועצה מפורסמים באתר האינטרנט ימים ספורים בלבד טרם התכנסות המועצה, כאשר כל סדר יום גדוש בהצעות החלטה סבוכות ולעיתים לא ברורות אף לבקיאים בתחום. • נסיבות אלה, שמקשות על חברי מועצת מקרקעי ישראל בעצמם, מקשות עוד יותר על הציבור, שמעוניין להגיש תגובה הולמת טרם הדיון. יותר מכך, העובדה שפרוטוקולי הדיונים אינם מפורסמים מותירה באפלה את אופן קבלת ההחלטה או המניעים לה. • אי פרסום החלטות וחוסר שקיפות מהווים "קרקע נוחה" לגורמים פרטיים ואחרים, המעוניינים להשפיע על ההחלטות שמתקבלות בעניינם. לכל זה מצטרף חוסר נגישות למידע ולתהליכים הנדרשים במינהל מקרקעי ישראל, המצריכים היעזרות במתווכים שונים - "מאכרים", שמנסים מצידם ליצור יחסי תלות או מחויבות של עובדי המינהל כלפיהם. • ייתכן שחוסר השקיפות והנגישות במינהל ובגופי התכנון הוא בין הסיבות שהובילו לכך, שבשנים האחרונות, אנו עדים ליותר ויותר חשדות לפרשיות שחיתות, ששיאן - בפרסומים אודות פרשת "הולילנד" ו"בריכות המלח".

24. פתרונות מוצעים: • לעמדת האגודה, הדרך הנכונה להתמודד עם תופעות מסוג זה היא בניית מנגנונים שמונעים או לפחות מצמצמים מאוד את האפשרות להישנות פרשיות שכאלו. •  ככל שתגבר השקיפות וככל שתשתפר היעילות במינהל מקרקעי ישראל, כך ילך ויפחת "אזור הדמדומים", המאפשר את קבלת אותן החלטות פגומות, אלו שמעשירות מעטים בחברה על חשבון נכסים השייכים לכולנו, ושגורעות כספים אדירים מהקופה הציבורית המצומצמת. • למעשה משאבי הטבע הנ"ל ואחרים כמותם, יפיקו למדינה הכנסות חדשות ואלו יזכו את הקופה הציבורית בסכומים שהיום מוזרמים לכיסים פרטיים של בעלי הון, ואשר יוכלו לשמש את המדינה במימוש והשגת מטרות חברתיות חשובות. נוכח האמור לעיל, מוצע לבנות שני מנגנונים שיחולו על הקצאת משאבי ציבור, האחד הינו מנגנון בקרה והשני הינו מנגנון אכיפה, כדלקמן:

25. א. החלת חובת פרסום על החלטות הקשורות להקצאת / שימוש במשאבי ציבור: חידוש חוזה ומשא ומתן עם גורם פרטי, אודות תנאי השימוש במשאב, מתרחש פעמים רבות הרחק מהעין הציבורית וללא שיתוף הציבור,שהינו כאמור בעליו של הנכס (ר' למשל דיון על אתר החרמון וגם עניין פי גלילות שם נטען כי חברת דור אלון קיבלה הטבה של כ מיליארד ₪). החלת חובת פרסום על החלטות העוסקות בהקצאת זכויות במשאבים ציבוריים או הארכתם, תרתיע מקבלת החלטות פגומות. ב. בקרה למניעת התנהלות בלתי תקינה וקשרי הון שלטון: קביעת מנגנונים ברורים, בטרם חידוש חוזים להקצאת משאבים ציבוריים כאמור, וקביעת סנקציות אישיות, שיוטלו על גורם המעניק הטבות במשאבי ציבור או מבטיח הבטחות ביחס למשאבים אלה, בניגוד לנהלים. ג. הענקת הטבות/ זכויות במשאבים רק לאחר קבלת חוות דעת כלכלית בדבר עלותן למדינה: מפתיע לגלות אך החלטה 979 והחלטות נוספות שקיבלה מועצת מקרקעי ישראל - המעניקות הטבות כלכליות יקרות ערך, חסרות תקדים ובלתי סבירות במקרקעי הציבור - עלותן למדינה לא נבחנה כלל. כתוצאה מכך, המדינה מאבדת כספים רבים שיכלו להיכנס לקופה הציבורית, אף ללא ידיעתה. לפיכך, מוצע לצרף לכל החלטה העוסקת בהקצאת/ שימוש במשאבי ציבור חוות דעת כלכלית המעריכה את עלותה לקופה הציבורית.

26. חוות דעת כאמור תאפשר למקבלי ההחלטות לקבל החלטה מושכלת יותר ותמנע העברת החלטות בהן מוענקות הטבות יקרות ערך במשאבים הציבוריים, מבלי שמתקבלת תמורה הולמת עבור הטבות אלה. ד. כמו כן, מוצע לקבוע מנגנון אכיפה במסגרתו יבדקו, באופן סדיר, תנאי החוזים הקיימים וביצועם, לרבות בדיקה מחודשת של ההתקשרות, קיום תנאי החוזים, והפעלת סנקציות במקרים בהם מופר החוזה. ה. חקיקת מסגרת הקובעת תנאי הקצאת משאבי ציבור.

27. לסיכום, כיום המדינה מפסידה כספים רבים בשל ניהול כושל של משאביה הציבוריים והנפגע העיקרי מכך הוא הציבור בכללותו, ובעיקר מעמד הביניים והשכבות הנמוכות בחברה הישראלית. מצב זה אינו מוסרי, אינו צודק ופוגע קשה בעקרונות של שוויון וצדק, להם מחויבת מדינת ישראל. לוועדת ששינסקי 2, ישנה סמכות לחולל שינוי תודעתי ותפיסתי ביחס למשאבים הצבורים, שנמסרים כיום בתמורה זעומה, להגדיל את חלקו של הציבור במשאבים אלו ולהעשיר את כלכלת המדינה. אנו מלאי תקווה שוועדה נכבדה זו תחולל את השינוי הנדרש ותגשים הזדמנות זו.

28. תודה רבה..