חוות אלנבי

1. חוות אלנבי מחווה חקלאית לבית יתומים, ממנו למפקדה צבאית, לבית ראשון למתיישבי הקיבוץ, ובהמשך – לבית הספר הקיבוצי, וכיום – אתר ארועים ותצוגות אמנות. צילום ועריכה – יגאל מורג. מוזיקה – יותר מזה אנחנו לא צריכים – קורן / אימברמן. מפי שלמה ארצי.

2. כמה מילים מן הכתובים, על תולדות המקום. ראשיתה של "ביר סאלם" ("חוות שפון") טמונה בחזונו של אדם בודד – יוהן לודוויג שנלר, חבר במיסיון פרוטסטנטי גרמני אשר שם לעצמו למטרה להכשיר את חבריו לעבודת קודש בארץ ישראל. וכך היה, כבר בשנת 1854 נשלח לודוויג שנלר לירושלים במטרה להכשיר מיסיונרים נוצרים. לאחר הטבח בנוצרים בלבנון אשר ארע בשנת 1860, יצא שנלר להביא לירושלים יתומים מניצולי הפרעות. תחילה הובאו עמו לירושלים תשעה יתומים, אולם עם השנים נוספו חניכים מהסביבה ומארמניה, בית היתומים הלך וגדל ובשלהי המאה ה-19 הפך לפנימייה ששמה נודע למרחוק כ"בית היתומים הסורי", מוסד מיסיונרי שהעניק חינוך עיוני ומקצועי קפדני לנערים יתומים נוצרים במטרה להקים מעמד איכרים נוצרים יצרני בארץ ישראל. לצד המוסד המרכזי בירושלים, פעלו בעת זו שני סניפים זה לצד זה: האחד בנצרת - "בית היתומים הגלילי", והשני הלא הוא "בית היתומים הפלישתי" אשר בביר סאלם. בשנת 1875 יצא לודוויג שנלר לסיור בשפלת פלשת לאיתור קרקע נאות להקמת סניף לבית היתומים שבירושלים, הוא איתר חלקת קרקע בת כ-10 קמ"ר ממערב לרמלה. באותה עת היתה זו חלקה חרבה ושוממת נטולת מעיינות וצמחייה. עם זאת - פנה לשלטונות הטורקים בבקשה לרכשה. חרף הקשיים ובהתערבות הקיסר הגרמני עצמו, נחתם בשנת 1882 חוזה חכירה למשך 40 שנה של 345 הקטאר בין "בית היתומים הסורי" והממשלה הטורקית. בשלהי 1889 נוסדה "מושבת רמלה" עבור בוגרי "בית היתומים הסורי" במטרה להכשירם להתיישבות חקלאית יצרנית בשטח המושבה עצמו. ראשית דבר פנו המייסדים לאתר מקור מים זמינים. באר נחפרה, ובעומק של 54 מ' נמצאו מים.

3. הבאר, היחידה באזור כולו, נקראה ע"י שנלר עצמו "באר הישועה" (The well of salvation) ובתרגום שלו לשפת המקום "ביר סלאם". הותקנו משאבות ומנועים ומים החלו לזרום באדמות המושבה. בשנת 1895 זרמו לראשונה מים מבריכת ההשקיה אשר ניזונה מ"באר הישועה" להשקיית הפרדסים שזה עתה ניטעו.בשנת 1897 נפתחה ברוח חזונו של לודוויג שנלר המנוח, (כשנה לאחר מותו) חווה חקלאית בביר סלאם, כמנהל מונה הברון מתיאוס שפון - חקלאי מווירטמברג. החווה עצמה זכתה לתנופת פיתוח חקלאי: ניטעו כ-10,000 עצי תפוז ולימון, כרמי גפן וזית, תאנים, חבושים, שזיפים, אפרסקים, תפוחים ואגסים. משק החווה גודר בגדר חיה של צבר ושיטות, ניטעו עצי אקליפטוסים, חרוב וברוש כעצי שדרה וצל. עם זאת טרם נמצאו חניכים אשר רצו להתיישב במקום בתום לימודיהם, אלו העדיפו לעבוד בתעשייה ובמלאכה על פני התיישבות חקלאית בחבל ארץ אשר עד לאותה עת נתפס כשממה. יתרה מזאת - כל אותה עת האדמה עצמה הייתה עדין בחזקת אדמה חכורה, ובלב מקבלי ההחלטות במיסיון ובלב המתיישבים עצמם ניקר החשש שהממשלה התורכית תדרוש לרשותה את האדמה בתום תקופת החכירה לנוכח עלייה בערכה. מתוך כך ועל אף הפיתוח החקלאי אשר החל לתת אותותיו,התפתחות המושבה התעכבה סה"כ חיו בה בין 7 ל-12 איש אשר נעזרו בפועלים בדווים בני המקום לעיבוד הקרקעות. בתום 6 שנות פעילות ההוצאות הראשוניות של פיתוח הקרקע וחפירת הבאר עלו בעשרות מונים על ההכנסה מהיבולים והמושבה שקעה בחובות כבדים.

4. חוגגים במחולות סגל ההוראה ותלמידי בית היתומים (תאריך לא ידוע). בנובמבר 1907 הגיע למקום תאודור לודוויג שנלר, בנו של יוהן לודוויג שנלר, כשעמו 30 יתומים מקורבנות טבח הארמנים, לפתיחה רשמית של "בית היתומים הפלישתי". מנהל החווה מראשיתה מ' שפון, נותר בתפקידו והפך למנהל בית היתומים.בשלב זה התגוררו אנשי המקום בצריפים דלים, ורק ב 1912 הוקמו מבני האבן , אותם אנו רואים גם כיום. שעור התעמלות

5. 1914– מלחמת העולם הראשונה - עם פרוץ המלחמה, נקראים כל אנשי סגל בית היתומים הגרמנים להתגייס לצבא. את חניכי בית היתומים שולחים לקרובי משפחותיהם. החווה עצמה הופכת למגורי חיילים וקצינים גרמנים, כשבאר יעקב הסמוכה משמשת כמפקדה למטה הצבא הטורקי.

6. 1917 - עם כיבוש רמלה ע"י הכוחות הבריטים, שוכן המטה הכללי של הצבא הבריטי בפיקודו של הגנרל אלנבי בביר סאלם כאשר מבני החווה משמשים להם בסיס לתוכניות כיבוש חלקה הצפוני של ארץ ישראל. סמוך לביר סאלם נסללה מסילת הברזל בין מצרים ללוד ובקרבתה הוקמו מחנות צבא, כשהצפוני מביניהם הוא "סרפנד", הלא הוא מחנה צריפין דהיום.יש אי ודאות לגבי משכנו ומשרדו האישי של הגנרל אלנבי, אך הדעה הרווחת היא שהיה זה ב"בית המורה" (בתמונה משמאל), שאכן דבק בו השם "חוות אלנבי"(אך יש גם הגורסים אחרת!!!).במקור היה הבית בן שתי קומות, והאנגלים הוסיפו לו קומה נוספת. כאמור - במקור היה הבית בן שתי קומות בלבד (סקיצה ימנית), ולאחר הקמת המפקדה נוספה לו עוד קומה. (סקיצה שמאלית). הגנרל סיר אדמונד הנרי היינמן אלנבי

7. מבני משק בחווה (תאריך לא ידוע) מבנה מגורי התלמידים וכיתות הלימוד של בית הספר. בשנת 1927, התפנו הכוחות הבריטים לחלוטין מאדמות ביר סאלם. בבוקר יום שבת ב-15 ינואר 1928, יום השנה להולדת האב שנלר, נפתח באופן חגיגי בשנית בית היתומים הפלישתי לקול צלצול חגיגי של הפעמון בראש מגדל בית המיסיון.

8. בשלהי 1938, לנוכח ההתפתחויות המדיניות והפוליטיות, הוחלט בוועד המנהל על סגירת בית היתומים בנצרת ובביר סאלם. ככל הנראה, באותה שנה ממש נפטר מתיאוס שפון, מי שניהל את החווה, ולאחריה את בית היתומים משנת 1897, במשך כ-30 שנה. במהלך המלחמה עצמה הוחרמה החווה ע"י הצבא הבריטי בשנית, צוות המורים והפועלים הושמו בהסגר כנתיני מדינת אויב. מבני החווה עצמם שימשו לשיכון מפקדת הצבא ובית הספר לקצינים. המשק החקלאי עצמו הוזנח, למעט חלקות אשר עובדו ע"י ערביי הסביבה.

9. 1948– עם פרוץ מלחמת הקוממיות נתפס המקום ע"י צה"ל, וב 20 ביוני עולה למקום חבורה ראשונה של "קבוצת בוכנוולד", בתחילת 49 ניתן למקום שמו – "קיבוץ נצר", וב 1952 הוסף לו השם "סרני" ע"ש אנצו סרני – מנספי הצנחנים באירופה.

10. כאן אפשר לראות שבמרכז השדרה שעלתה אל הכניסה היתה בריכת נוי עשוייה שייש, ובהמשך – גרם מדרגות נאה שעלה אל השער עצמו, ששני עמודיו עומדים במקומם. שדרת וושינגטוניות מלווה את הכניסה אל החווה. ונא שימו לב לכביש 433 שנמתח כיום לאורך גדר המתחם. אנחנו עוברים לסקור את מבני החווה / בית הספר כפי שהם נראים כיום... מבט אל המבנה המרכזי (בית המיסיון) דרך שער הכניסה הראשי, שהיה ממזרח.

11. זהו "בית המיסיון" המכיל אולמות לימוד, המבנה עזוב כמעט לחלוטין, ודרך החלונות אפשר לראות "חדר ספורט" נטוש, ובקומה העליונה – חדרים עם ציוד לימודי נטוש. המתחם כולל שני מבנים גדולים בני שתיים ושלוש קומות, ועוד אי אילו מבני משק במצב התפוררות. במבנים אלה התגוררו בשעתו סגל מורי בית היתומים, והתלמידים עצמם, בהמשך שכנו בהם כוחות הצבאות השונים, ב 48 השתכנו כאן ראשוני קיבוץ נצר סרני, ובהמשך, ועד 2005, היה כאן בית הספר היסודי של הקיבוץ, שבאותה שנה התאחד עם בית הספר בנען.

12. המבנה הגדול השני – מבנה בית הספר הנטוש, עמד כמה שנים בשיממונו, אך ב מרץ 2010 עת ביקרתי במקום, עמלה שם חבורת אמנים צעירים בפינוי שאריות בית הספר, ובהפיכת אולמותיו למרכז תצוגה לעבודותיהם.

13. לאחר שנים של עזובה, הופכים האולמות הנטושים לאולמות תצוגה מרשימים, בהיותי במקום עדיין לא יכולתי לקבל אינפורמציה של ממש , אך בהמשך יכולתי למצוא באינטרנט את הפרטים הבאים: גלריית רומי נפתחה לקהל הרחב במתחם "חוות אלנבי" ומציגה עבודות של האמנים יעקב אגם, יצחק טרקאי, יובל וולפסון, מרק קנוביץ' פיטר מקס ועוד... והנה כמה מן התצוגות שצולמו על ידי בעת הקמת הגלריה. עבודות של מרק קנוביץ

14. שעות פתיחת הגלריה הינם ימים א-ה, מ 09:00 לערך ועד 17:00 לערך. ניתן לבקר בתאום גם בשעות אחרות. המתחם סגור בשבתות וחגים ! עבודותיו של יובל וולפסון

15. עבודותיו של יצחק טרקאי

16. בנוסף לשני המבנים הגדולים, פזורים בשטח עוד כמה וכמה מבנים קטנים, במצבי התפוררות שונים, ששימשו בזמנו כמבני משק או אף מבני מגורים, כמו גם כמה וכמה עצים אדירי מימדים ועמוסי שנים.

17. ועכשיו לא נותר לנו אלא לעבור למבנה הקרוי "חוות אלנבי", ששימש בעברו כ"בית המורים", והמשמש כיום כמרכז כנסים וארועים מסוגים שונים, ובאולמות שונים.

18. המבנה הוא זה בו כנראה התגורר הגנרל אלנבי ב 1917, ובשנים האחרונות עבר כמה גילגולים של מתקני אירוח והסעדה למיניהם, כיום הוא מנוהל כ"מרכז לכנסים ולארועים" (כמופיע בשלט שמתחתנו) ע"י משפ' קורץ (שהיא זו שארחה אותי בעת ביקורי במקום). אנחנו יוצאים לביקור במקום.

19. העיצוב הפנימי של המבנה מנסה לשמר במקצת את אוירת הימים שחלפו, עיטורי קירות, ריהוט כבד, כמה מוצגים "עתיקים" ותצוגת תמונות מן העבר.

20. בקומת המרתף – מרתף יינות למהדרין.

21. ואילו בקומה העליונה – אולם מרכזי, ועוד שניים שלושה חדרים.

22. ובעליית הגג, תחת קורות התקרה האורגינליות – חדרים קטנים, אינטימיים, למפגשים אישיים ומשפחתיים.

23. כאן לפנינו – "אולם החרוב". ומחוץ למבנה, בחצר הדרומית – "מקבץ" של "אולמות" פתוחים, או סגורים עם חלונות זכוכית, הכל מעוטר בגינון ירוק ופורח המשרה אוירה חגיגית וכפרית כאחד.

24. ואילו כאן - אולם נוסף (אולם השיטה), שעל גגו סוככת צמרת ענקית של עץ ייחודי בשם "שיטת הנילוס" שגזעה נטוע בלב האולם פנימה, וזהו הפרט הצפוני ביותר בעולם ממין זה!

25. וכאן הגענו לסופו של מסעבן כ 120 שנה, שסקר את גילגוליו של מקום, שהושפע מהתהפוכות הגיאו-פוליטיות שפקדו את אזורנו בתקופה זו והותירו בו את חותמם. לכניסה לאתר "חוות אלנבי" הקליקוכאןוהמתינו בסבלנותלהעלאתו. מפת הגעה – בעמוד הבא

26. כיצד מגיעים ? – להלן הסבר מילולי, ומתחתיו מפת הגעה. סיפור דרך מתל אביב חולון וראשל"צ סעו דרך נתיבי איילון דרום ואחרי מחלף ראשון לציון מתחיל כביש מס. 431 (יציאה ימינה מכביש 20) . יורדים מכביש 431 לכביש 4313 לכיוון באר יעקב, עולים על הגשר ועוברים אותו לכיוון באר יעקב. ברמזור השלישי מהמחלף פונים ימינה לכיוון נצר סרני, בככר השניה פונים ימינה ונוסעים ישר עד הקיבוץ, בדרך עוברים ככר עם מזרקות, פסי רכבת ומפעל מלמ בצד שמאל, בכניסה לקיבוץ נצר סרני פונים שמאלה (שלט חום "חוות אלנבי"). סיפור דרך מאיזור המרכז סעו בכביש 4 לכיוון דרום, אחרי גשר ראשון לציון יוצאים מכביש 4 ימינה לכיוון נס ציונה במחלף גן רווה. נוסעים בנתיב השמאלי שמתחבר לכביש 431 לכיוון ירושלים. יורדים מכביש 431 לכביש 4313 ביציאה של באר יעקב. עולים על הגשר ועוברים אותו לכיוון באר יעקב. ברמזור השלישי לאחר המחלף פונים ימינה לכיוון נצר סרני, בככר השניה פונים ימינה ונוסעים ישר עד הקיבוץ, בדרך עוברים ככר עם מזרקות, פסי רכבת ומפעל מלמ בצד שמאל, בכניסה לקיבוץ נצר סרני פונים שמאלה (שלט חום "חוות אלנבי"). סיפור דרך מכביש 6 כביש 6 מכיוון צפון לקראת מחלף נשרים יוצאים ימינה לכביש 431 לכיוון ראשון לציון.  יורדים מכביש 431 לכביש 4313 במחלף שבו מופיע ראשון לציון מזרח ונס ציונה. יורדים במחלף לכיוון באר יעקב. ברמזור השלישי לאחר המחלף פונים ימינה לכיוון נצר סרני, בככר השניה פונים ימינה ונוסעים ישר עד הקיבוץ, בדרך עוברים ככר עם מזרקות, פסי רכבת ומפעל מלמ בצד שמאל, בכניסה לקיבוץ נצר סרני פונים שמאלה (שילוט). כביש 6 מכיוון דרום יורדים במחלף נשרים לכיוון כביש 431 לכיוון ראשון לציון. יורדים מכביש 431 לכביש 4313 במחלף שבו מופיע ראשון לציון מזרח ונס ציונה. יורדים במחלף לכיוון באר יעקב במחלף נס ציונה. ברמזור השלישי לאחר המחלף פונים ימינה לכיוון נצר סרני, בככר השניה פונים ימינה ונוסעים ישר עד הקיבוץ, בדרך עוברים ככר עם מזרקות, פסי רכבת ומפעל מלמ בצד שמאל, בכניסה לקיבוץ נצר סרני פונים שמאלה (שלט חום "חוות אלנבי"). סיפור דרך מירושלים נוסעים עד מחלף עניבה בכביש מס. 1 ועולים על כביש מס. 431 לכיוון ראשון לציון, 2 ק"מ אחרי מחלף רמלה יורדים מכביש 431 לכיוון ראשון לציון (מזרח) במחלף נס ציונה וממשיכים ימינה לכיוון באר יעקב. ברמזור השלישי לאחר המחלף פונים ימינה לנצר סרני, בככר השניה פונים ימינה ונוסעים ישר עד הקיבוץ, בדרך עוברים ככר עם מזרקות, פסי רכבת ומפעל מלמ בצד שמאל, בכניסה לקיבוץ נצר סרני פונים שמאלה לפי השילוט. 

27. צילום ועריכת המצגת – יגאל מורג morag-i@013.net.il ואתם מוזמנים לבקר באתר האינטרנט שלי, ע"י הקלקה על הקישור הבא:http://morag.artvision.co.il/