ארץ ישראל בתקופת התלמוד

1. ארץ ישראל בתקופת התלמוד ליקט וערך: ד"ר מרטין ססלר מרכז השתלמויות בית יציב בבאר-שבע אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

2. לוח זמנים • ניסיון לשקם את בית המקדש בימי יולינוס קיסר 362-3 • דור חמישי של אמוראי א"י 360-400 לסה"נ • חתימת התלמוד הירושלמי וביטול הנשיאות 425 לסה"נ • כישלון הכיבוש הפרסי של ארץ-ישראל,614-628 לסה"נ • הכיבוש הערבי של ארץ ישראל בשנת 636 לסה"נ • דור ראשון של אמוראי א"י225-260 לסה"נ • המשבר הכלכלי באימפריה הרומית במאה השלישית 235-284 לסה"נ • דור שני של אמוראי א"י260-290 לסה"נ • טבריה מושב הסנהדרין מסוף המאה השלישית לסה"נ • דור שלישי של אמוראי א"י280-320 לסה"נ • דור רביעי של אמוראי א"י320-360 לסה"נ • התנצרות האימפריה הרומית 324 לסה"נ • היווצרות האימפריה הביזנטית במאה הרביעית • המרד בגלוס קיסר ומלחמת אורסיקינוס 351-2

3. אמוראי ארץ ישראל • אמוראים" הוא כינויים של חכמי ישראל שפעלו בארץ ישראל ובבבל מחתימת המשנה בשנת 200 לספירה ועד לחתימת התלמודים: התלמוד הירושלמי בסוף המאה הרביעית והתלמוד הבבלי בסוף המאה החמישית. • האמוראים פעלו בא"י במרכזים שונים בתקופות השונות, בהם ציפורי, טבריה וקיסריה. • חכמים רבים נסעו מבבל לא"י ומא"י לבבל. חכמים אלה נקראו "נחותאי" (=יורדים), והם העבירו את תורתם של אמוראי א"י לחכמי בבל ולהפך. • אמוראי ארץ ישראל נקראים בתואר "רבי", ואמוראי בבל בתואר "רב". נוהגים למנות חמישה דורות של אמוראים בא"י ושבעה דורות בבבל.

4. דור ראשון של אמוראי א"י225-260 לסה"נ כשישים פעם בתלמוד הירושלמי. באגדה עסק רבי יהושע בן לוי, גם הוא תלמידו של בר קפרא. בן העיר לוד היה, עמד בראש הצבור, והופיע כנציג העם בפני הרומאים. בדור הראשון אחרי רבי יהודה הנשיא שימש רבן גמליאל נשיא, כפי שצווה רבי בצוואתו, ועמו הנהיגו את העם. תלמידי רבי: רבי חייא שעלה מבבל וערך קובץ של ברייתות, רבי אלעזר בר קפרא, רבי חנינא בר חמא שעלה כנראה מבבל ובצוואתו הורה רבי למנותו לראש בית המדרש המרכזי בציפורי. רבי חנינא סרב לקבל את המינוי, כי רב אפס, חכם מן הדרום, היה גדול ממנו בשתי שנים ומחצה. רק לאחר מותו הסכים רבי חנינא לקבל את המינוי. גם רבי אושעיה רבה היה מן הדרום, והיה תלמידם של בר קפרא ור' חייא. כשני רבותיו סידר גם הוא קובץ ברייתות שנלמד בדורו ובדורות הבאים. ברייתות מקובץ זה נזכרות

5. הפולמוס היהודי-נוצרי בתקופת אמוראי ארץ ישראל • יוסטינוס מרטיר - דיאלוג עם טריפון היהודי • יליד שכם-נֶאָפוליס, שנולד כפגני, • הוצא להורג ברומי בסביבות שנת 165 לסה"נ. • יוסטינוס מתגלה בספרו זה כתלמיד נאמן של פאולוס, מתוך הקצנה של עמדותיו. יש בדבריו משום עדות למאבק שהתחולל בין יהודים לנוצרים על נפשות הפגנים. • עיקר המאמץ של יוסטינוס מופנה להוכחה שאבד הכלח על מצוות התורה, כגון השבת וברית המילה, • שבחירת האל עברה מישראל לנוצרים • שהמקרא מעיד על לידתו של ישו מן הבתולה, על אלוהותו, הכול בהתאמה למסופר באוונגליונים. • ב`דיאלוג` מאות מובאות מן המקרא, רובן ככולן מתרגום השבעים. • ראוי שהנוטלים חלק בדיאלוג בין יהודים לנוצרים בימינו, יתייחסו לטיעוני יוסטינוס, כשורשי האנטישמיות הנוצרית. בדין היה שיהיו קורין עשרת הדיברות בכל יום; ומפני מה אין קוראין אותן? מפני טענת המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני. ירושלמי, ברכות א, ג ע"ג שאומות העולם עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראין בה יונית, והם אומרים: אנו ישראל". תנחומא, כי תשא, לד

6. רבי יהושע בן לוי מלוד • מעשה באדם, שהיה מבוקש על ידי המלכות, כדי להעמידו למשפט ולחייבו מיתה. ברח אותו אדם ללוד, אל ר' יהושע בן לוי. באו חיילות המלך, הקיפו את העיר, ואיימו, שאם לא יוציאו אליהם את המבוקש, יחריבו את כל העיר. הלך ר' יהושע בן לוי ושכנע את הבורח, שיסגיר את עצמו, וכיוון שהסגיר את עצמו, מסרו ר' יהושע לחיילות המלך. התלמוד מוסיף ומספר, שעד אותה שעה היה ר' יהושע בן לוי זוכה לגילוי אליהו, ומאותה שעה ואילך לא התגלה אליו עוד. התענה ר' יהושע בן לוי כמה תעניות, ולבסוף, כשנתגלה אליו אליהו, שאל אותו ר' יהושע, מדוע פסק להתגלות אליו. השיב לו אליהו: "וכי למסורות אני נגלה?!", כלומר: האם אני נגלה למי שמסגיר יהודי לגויים?! שאל ר' יהושע בן לוי לתומו: "ולא משנה עשיתי?!", כלומר: וכי לא נהגתי כדין? והלא שנינו, שאם הגויים מבקשים אדם מסוים, מותר להסגירו, כדי להציל את כלל תושבי העיר?! על כך השיב לו אליהו, שאף שמן הדין מותר לעשות כן, הרי אין דרך חסידים לנהוג כך. תלמוד ירושלמי, תרומות,

7. דור שני של אמוראי א"י260-290 לסה"נ יחד אתו פעל רבי שמעון בן לקיש, תלמידו, חברו ולאחר מכן גיסו. מבבל עלה ר' אלעזר בן פדת. עני מרוד היה ולמד תורה בהתלהבות. מהרה הפך להיות חברו של ר' יוחנן, נתמנה לדיין, ובדור הבא ירש את מקומו של ר' יוחנן והיה לראש ישיבת טבריה. מאמריו בתלמוד ובמדרשים מגיעים לאלפים. בדור השני של האמוראים שימש רבי יהודה נשיאה כנשיא הסנהדרין. הוא ישב בטבריה, ועמו כמה מחכמי הדור. הוא היה קרוב לר' אושעיה רבה. ר' יהודה הנהיג תקנות שנתקבלו בכל ישראל. באחת מהן התיר שמן של נכרים, שהיה אסור דורות רבים. השלטון הרומאי הכביד את עול המסים, ורבי יהודה נשיאה כנציג היישוב היהודי כלפי הרומאים, נאלץ להטיל מסים גם על החכמים, דבר שעורר את התנגדות החכמים, מחשש שתפגע הפצת התורה בעם.גדול אמוראי ארץ ישראל היה רבי יוחנן, ראש ישיבת טבריה, שפעל בדור השני לאמוראים. רבי יוחנן הניח את היסודות לעריכת התלמוד הירושלמי. רבי יוחנן הנהיג את העם בתקופה קשה: רעב ואינפלציה היו בארץ, הנכרים השתלטו על אדמות, וירידה של יהודים לבבל החלה בממדים מדאיגים. כנגד כל אלה עמד רבי יוחנן.

8. רבי יוחנן נחלקו רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, אם מותר לשתות מים מבאר של אפרודיטי, דבר המצריך התכופפות לפני הפסל. א"ר יוחנן ..... מים של רבים אין נאסרין.

9. המשבר הכלכלי באימפריה הרומית במאה השלישית235-284 לסה"נ • בין הביטויים למשבר: • "משמת רבי הוכפלו הצרות" (תוספתא סוטה טו, ה). • החלשות האריסטוקרטיה הוותיקה והפקידות האזרחית. • החלפה תכופה של קיסרים, (כל שנתיים בממוצע) • ירידת כוח הצבא והאנרכיה בכל האימפריה. • הירידה בערך הכסף. • להתמוטטות המסחר, החקלאות והתעשייה. • החלשת הכוח המרכזי של האימפריה. • הטלת מסים רבים על התושבים: ארנונה, ארנונה צבאית, מס ה"טירוניה", אכסניא, אנגריא, מכס. משך התקופה בין השנים 235 ו-284 לספירה, כלומר בין רצח הקיסר אלכסנדר סוורוס לבין עלייתו של הקיסר דיוקלטיאנוס, זכה למספר כינויים בהיסטוריה הרומית: • "תקופת המשבר האימפריאלי", • "תקופת האנרכיה" • "האנרכיה הצבאית", • "עידן הקיסרים המצביאים".

10. המאבק על הבכורה בין א"י לבבל בעת המשבר • מדרש שיר השירים רבה, ח',י"א רב זעירא יצא לשוק לקנות דבר לפרנסתו. אמר לזה ששקל, "שקול יפה". אמר לו: לך מכאן, בבלי שאבותיך החריבו [את בית המקדש]. באותו זמן אמר ר' זעירא: אין אבותי כאבותיו של זה?! עלה לבית הועד, ושמע קולו של רבי שילא שישב ודרש: "אילו עלו ישראל חומה מן הגולה, לא חרב בית המקדש פעם שניה." אמר [רב זעירא לעצמו]: יפה לימדני עם הארץ. • במאה השלישית מתנהל מאבק חריף על הבכורה בהנהגת העם בין בבל לארץ ישראל. ארץ ישראל נחלשת, ואילו בבל מתחזקת. במחצית המאה השלישית היה מאזן הכוחות שבין שתי הארצות שווה, ואז החל מאבק ההנהגה: רב יהודה מיסד את ישיבת פומבדיתא, ורבה תלמידו עומד בראשה אחריו. בארץ ישראל עומד ר' יוחנן בראש הישיבה בטבריה. רב יהודה אוסר על תלמידו לעלות לארץ ישראל, משום שהוא רואה את בבל כמרכז התורה [כתובות קיא, א] אמנם רב יהודה אוסר גם לעזוב את בבל לשאר ארצות (שם, שם) ). במקביל אוסר ר' יוחנן על תלמידיו לעזוב את ארץ ישראל אפילו באופן זמני.

11. שכל הדר בארץ-ישראל דומה למי שיש לו אלוה (בבלי, כתובות ק"י) הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' (ויקרא כה) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודה זרה וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודה זרה • בבלי, כתובות ק"י, ע"א • ת"ר הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות כופין אותה לעלות ואם לאו תצא בלא כתובה היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא ויתן כתובה היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת כופין אותה שלא לצאת ואם לאו תצא בלא כתובה הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת ואם לאו יוציא ויתן כתובה. • ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה גוים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל

12. שלא יעלו ישראל בחומה (כתובות קי"א) • דף קיא,א גמרא  (ירמיהו כז) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'. • ג' שבועות הללו למה? • אחת שלא יעלו ישראל בחומה • ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם • שלא יגלו את הקץ ושלא ירחקו את הקץ. • ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי. • אמר רבי אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה

13. המאבק על האחיזה בקרקע בא"י בימי המשבר • אין משכירים להן [לגויים] בתים בארץ ישראל, ואין צריך לומר שדות. ובסוריה - משכירין בתים אבל לא שדות. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: אף בארץ ישראל משכירים להם בתים, ובסוריה מוכרים בתים ומשכירים שדות, ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו. ירושלמי, עבודה זרה א, ט • ריכוז רב של תקנות והלכות מצוי בדור השני של האמוראים בארץ ישראל, בתקופתו של ר' יוחנן ותלמידיו אחריו. תקנות אלה הן תגובה להתרופפות האחיזה בקרקע בידי יהודים, ולמשבר הכלכלי הרחב שהקיף את האימפריה הרומאית.

14. בתי כנסת קדומים בגליל, המאות ב' – ג' לסה"נ • בית הכנסת עתיק בנבוריה שביער ביריה המתוארך לסוף המאה ה-1. בית הכנסת שכן בתוך יישוב יהודי קטן אשר התקיים עד לתקופההביזנטית. • באתר נמצאו שרידים ליישוב מתקופת הברזל ומימי הבית הראשון. הכפר, אשר התגלה כבעל אוכלוסייה יהדויתשיגשג בתקופת הבית השני. הוא מזוהה עם כפר נבוריא, מולדתם של אמוראים מדור רביעי, וביניהם רבי יעקב איש כפר נבוריא. מכאן יצא גם "רבי יעקב איש כפר נבוריא", שלימד בצור ובקיסריה בניגוד להלכות, ועל כך הלקו אותו ונזפו בו הרבנים.

15. טבריה - מושב הסנהדרין החל מסוף המאה השלישית לסה"נ • תושבי העיר לא השתתפו במרד הגדול בין השנים 66 - 73. היא הפכה למרכז יהודי משגשג ולפוליס היחידה בעולם הרומי שאוכלוסייתה יהודית. העיר הייתה מקום מושבה האחרון של הסנהדרין. השליטה בעיר נלקחה מהיהודים והועברה לידי תושביה הפגאנים בשנת 120 לערך, צעד זה היה ביטוי להחרפה ביחסים עם הרומאים שהתרחשה בזמן זה. • התלמוד הירושלמי חובר ברובו בטבריה ונחתם בה. בין האמוראים שפעלו בטבריה, רבי יוחנן וריש לקיש, ר' אמי ור' יוסי. בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בה התגלה רחוב העמודים, הקרדו, בית המרחץ, שער הכניסה הדרומי של העיר, מבני מגורים, רחובות ועדויות לאצטדיון ותיאטרון. אמת מים הוליכה את מימי נחל יבניאל אל העיר, וחומה ארוכה שכללה את הר ברניקי ממערב נבנתה בתקופה הביזנטית.

16. מה מחפש הליוס אל השמש בבית הכנסת בחמת טבריה? • הליוס, ברומא sol invictus • הוא אל השמש • חגו בשבוע האחרון של דצמבר (כסלו) • הנוצרים הפכו אותו לישו

17. מדוע אנחנו מוצאים ציורי קיר ופסיפסי אדם בבתי הכנסת בתקופת התלמוד • עזרא הסופר בציור קיר בבית הכנסת של דורא-אורופוס דוד המלך בית הכנסת בעזה • ביומוי דרבי יוחנן שרון ציירין על כותלא ולא מחי בידייהו" (בימיו של רבי יוחנן התחילו מציירים על הכתלים ולא מיחו בידם). (עבודה זרה פרק ג' הלכה ג'). • בימוי דרבי אבון שרון (התירו) ציירין על פסיפסים (שם, הלכה ד')

18. היווצרות האימפריה הביזנטית במאה הרביעית • חלוקת האימפריה הרומית • ראשיתה של האימפריה הביזנטית בפיצולה המדיני של רומא לאימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית, פיצול שבוצע לראשונה על ידי הקיסר דיוקלטיאנוס ב-305 לסה"נ. מטרתו של דיוקלטיאנוס הייתה ליצור מערך הגנה יעיל יותר מפני אויביה של רומא, לשפר את שלטון הקיסרים בפרוביניציות ולבסס את העברת השלטון מקיסר לקיסר ללא מלחמות אזרחים. האימפריה אוחדה שוב על ידי קונסטנטינוס הגדול, שגם הקים בירה חדשה על גדות הבוספורוס: אף על פי שקרא לה בשם "רומא החדשה" נקראה העיר בפי כל בשם קונסטנטינופל, או קונסטנטינופוליס (עירו של קונסטנטינוס). האימפריה חולקה ואוחדה שוב מספר פעמים, עד הפיצול הסופי ב-395, בין שני בניו של הקיסר תיאודוסיוס הראשון: ארקדיוד מושל המזרח, והונוריוס, מושל המערב.

19. דור שלישי של אמוראי א"י280-320 לסה"נ • גדול תלמידיו של רבי יוחנן היה ר' אבהו. איש יפה תואר, חזק בגופו ועשיר. היה ראש ישיבה ודיין בקיסריה, שהייתה בירת השלטון הרומי, וייצג את עם ישראל בפני הרומאים. היה חברם של ר' חייא בר אבא ושל ר' אמי ור' אסי, ראשי ישיבת טבריה.מבבל עלה ר' זירא. הופעתו החיצונית לא הייתה נאה, והדיוטות התקלסו בו. קשים היו חבלי קליטתו בארץ. הוא הספיק לפגוש את ר' יוחנן וריש לקיש ואת ר' אלעזר בן פדת. שקדן היה, ועד מהרה היה לתלמיד חבר לר' אבהו. כל כך הזדהה עם תורת ארץ ישראל, עד שהתענה מאה תעניות כדי שישכח את תורת בבל.גם ר' שמעון בר אבא עלה מבבל. בעל הלכה היה, וירא חטא. עני מרוד היה כל ימיו, וכל מאמצי חבריו לסייע לו לא הצליחו. באגדה עסק ר' שמואל בר נחמן, תושב העיר לוד. חכמים הפנו אליו שאלות באגדה.

20. Ευςεβιος ο Καιςαρειαςאֵוסביוס איש קיסריה • כתבים על ביקורת הטקסט המקראי ביקורת הטקסט של תרגום השבעים של הברית הישנה ובעיקר בברית החדשה • ה"כרוניקה" היצירה ההיסטורית הגדולה של אוסביוס היא ה"כרוניקון": "היסטוריה אוניברסלית" • ה"היסטוריה הכנסייתית" ב"היסטוריה הכנסייתית" שלו ניסה אוסביוס על פי הצהרתו-הוא להציג את ההיסטוריה של הכנסייה מהשליחים ועד לזמנו, תוך הדגשת הנקודות הבאות: * שושלת הבישופים במקומות החשובים; * ההיסטוריה של המורים הנוצרים; * ההיסטוריה של הכפירות; * ההיסטוריה של היהודים; * היחסים עם הפגאנים; * המרתירים (מקדשי השם) • "חיי קונסטנטינוס" • חי בין 275 - 339, לסה"נ, כונה גם "אֵוסביוס פמפילי", היה הארכיבישוף של קיסריה ונחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית בשל חיבוריו, המתעדים את ההיסטוריה של הכנסייה הנוצרית המוקדמת.

21. אונומסטיקון - ὀνομαςτικον • האונומסטיקון של אוסביוס • האונומסטיקון הידוע של ארת ישראל הוא של אחד מאבות הכנסייה, אוסביוס מקיסריה, אשר חיבר רשימה של יישובים ומקומות גאוגרפיים אחרים בארץ בתקופה הביזנטית. בספר מזהה אוסביוס אתרים המוזכרים בתנ"ך ובברית החדשה עם יישובים ומקומות בשטח, כפי שהיו במאה הרביעית. ככל הנראה ערך אוסביוס כחמישה מקורות היסטוריים שהיו לפניו ואף שוטט בארץ וראה את האתרים במו עיניו ושוחח עם אנשי הסביבה. כך מהווה האונומסטיקון של אוסביוס מקור אמין המתעד את שימור השמות בארץ ישראל במאה הרביעית. בחקירת שמות המקומות במפת מדיבא, נמצא דמיון לשמות היישובים המופיעים ברשימותיו של אוסביוס. בעת החדשה, בארץ ישראל, נעשה שימוש באונומסטיקון בעת עריכת סקרים ארכיולוגיים. בין השאר, בעקבות ספרו התגלה כי אזור דרומא היה עשיר ביישובים בתקופתו. על יסוד כך בוצעו באזור חפירות ארכיולוגיות אשר תמכו בפרטים המופיעים ברשימותיו.

22. דור רביעי של אמוראי א"י320-360 לסה"נ • עד,א גמרא א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדקנימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. • כי אתא רב דימיא"ר יוחנן לא שנו אלא שלא בשעת שמד אבל בשעת שמד אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אפי' שלא בשעת שמד לא אמרו אלא בצינעא אבל בפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור מאי מצוה קלה אמר רבא בר רב יצחק אמר רב • עד,ב גמרא  אפילו לשנויי ערקתאדמסאנא וכמה פרהסיא אמר ר' יעקב אמר רבי יוחנן אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם פשיטא ישראלים. בבלי, סנהדרין ע"ד • בדור הרביעי אנו מוצאים את ר' יונה ור' יוסי, ראשי ישיבת טבריה. שני חברים השוהים תמיד זה במחיצתו של זה, עוסקים יחד בתורה ושותפים במסחר ביין. בדור זה נקבע הלוח על פי החשבון הנהוג עד היום. בשנת 325 הוכרזה הנצרות כדת רשמית ברומא, והדבר לא היטיב עם יושבי הארץ. בשנת 351 היו גזרות של אורסיקינוס שר צבאו של גלוס, ור' יונה ור' יוסי התירו ליהודי הגליל לאפות לצבא הרומי לחם ביום השבת. את הקשר עם ישיבות בבל קיימו ר' דימי ורבין. שניהם נודדים בין בבל לארץ ישראל, ומעבירים את תורת חכמי ארץ ישראל לישיבות בבל.מבבל עלה ר' הונא. בבבל היה תלמידו של ר' יוסף, ובארץ למדו הוא ור' חזקיה חברו אצל ר' ירמיה בטבריה. מהרה היה לאחד מראשי הדור, וכאשר אסר השלטון הרומאי על היהודים לעבר את השנה, יש סברא כי הוא זה ששלח לבבל מכתב בסגנון של חידה, כדי להודיע להם על עיבור השנה. (סנהדרין יב.).

23. התנצרות האימפריה הרומית 324 לסה"נ • בתחילת המאה הרביעית לספירת הנוצרים מחליט קיסר רומי, קונסטנטין הגדול, לקבל את הדת הנוצרית כדתו הוא וכדת המדינה כולה. קדמו לכך מספר שלבים: ראשית כל, הוא משווה את זכויות הדת הנוצרית לזכויות הדתות האליליות, ורק לאחר מכן הוא עושה אותה לדת המועדפת. הנצרות באותו זמן כבר ממוסדת באופן יחסי. הממסד נוצרי כולל את ארץ ישראל, את איטליה ואת צפון אפריקה. באותה תקופה כבר היתה ספרות נוצרית ענפה, שכללה את האוונגליונים, את כתביהם של אבות הכנסיה, פירושים למקרא ולאוונגליונים וחיבורים תיאולוגיים דתיים חשובים. כאשר הנצרות מקבלת מעמד רשמי של דת מועדפת באמפריה הרומית, מצבם של היהודים נעשה קשה מאד. אם עד אז היו היהודים עם מורד בחלק מסויים של האמפריה, אך מבחינה משפטית היו שווים לשאר אזרחיה, הרי שמאז שהנצרות הפכה לדת מועדפת הפכו היהודים והיהדות לדמות העיקרית אליה כוונו חיצי השנאה וההאשמה הכבדה ברציחתו של "ישו המשיח בן האל".

24. מפעלי הבנייה של הלנה, אם הקיסר בראשית המאה הרביעית • העיר בית לחם נהרסה במהלך מרד בר כוכבא. תושביה היהודים גורשו מהעיר. ולאחריו הקימו הרומאים בעיר מקדש לאדוניס. בשנת 326 הקימה הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטינטס כנסיה במקום בו עמד המקדש. בסוף המאה הרביעית התיישב בעיר הירונימוס וייסד בה שני מנזרים. • כנסיית הקבר היא המקום הקדוש ביותר לנוצרים הקתולים והאורתודוכסים בארץ ישראל, שכן היא אוגדת בתוכה הן את מקום צליבתו של ישו, והן את מערת קבורתו. הכנסייה ממוקמת בלב הרובע הנוצרי בעיר העתיקה של ירושלים על גבעה הידועה בשמה הקדום גבעת הגולגולתא במקום שהיה מחוץ לעיר ירושלים בתקופתו של ישו. כנסיית הקבר נבנתה לראשונה ע"י הקיסר קונסטנטין ואימו הלנה סביב שנת 333 לספירה, אם כי המבנה נהרס עם פלישת הפרסים בשנת 614 לספירה.

25. המרד בגלוס המשנה לקיסר ב-351-2 • מחמת משטר הדיכוי והשחיתות בארץ פרץ בשנת 351 מרד יהודי נגד גלוס, המשנה לקיסר הביזנטי, הוא "מרד גלוס". • בשנת 325 לספירה ניסה היהודי המומר יוסף הקומס ("החבר", תואר כנסייתי שניתן בדרך כלל למומרים) לבנות כנסייה בעיר ציפורי, אך הניסיון נכשל. היה זה אחד האירועים שהביאו, בסופו של דבר, להתפרצות יהודית אנטי-רומית מחודשת בשנת 351. • יהודים קמו על חיל המצב במקום, הרגו את החיילים ונטלו את נשקם. כתוצאה מכך החריבו הרומאים את העיר. מאוחר יותר שוקמה העיר, והיישוב היהודי הוסיף להתקיים בה. • היקפו של המרד אינו ידוע. יש הסבורים שהיה מרד מקומי בלבד ויש סבורים שהקיף חלק נכבד מיהודי הגליל והדרום, כפי שעולה מכתבי אבות הכנסייה. המרד דוכא במהירות חכמים הוסיפו לפעול במרכזים שבהם פעלו לפני המרד ועוד שני דורות של חכמים שפעלו אחריו ידועים מהתלמוד הירושלמי. ייתכן שאפשר לשלב מרד זה בתהליך הכללי של הצרת צעדי היישוב היהודי בארץ והוא היה נדבך נוסף במערכת היחסים ההולכת ומתערערת בין היהודים ובין השלטון הביזנטי-הנוצרי.

26. ניסיון לשקם את בית המקדש בימי יולינוס קיסר ב 362-3 • היהודים מהתפוצות החלו נאספים בירושלים החל מסתיו 362 ועד אביב 363. קיימת עדות‏‏ על הכנת כלי כסף כדי לעבד את אבני המזבח, משום שנאסר במפורש להניף עליהן ברזל [דברים כ"ז, ה' ]. הקיסר, בשהותו בבבל, ערב המלחמה עם הפרסים (מרס 363) דיווח ליהודי האזור: "אני מקומם בכל המרץ את המקדש החדש לאל העליון". • הפעולה הראשונה שבוצעה הייתה הרס יסודות מבנה על הר הבית. הנוצרים טענו שמדובר בהרס יסודות בית המקדש השני, אשר נוצרים נהגו להראות כשריד המוכיח את צדקת נבואת החורבן של ישו. אולם סביר יותר להניח‏‏, שהיהודים הרסו את יסודות המקדש האלילי לכבוד אדריאנוס שניצב שם מימי איליה קפיטולינה. עבודת הרס היסודות נמשכה עד ה-27 במאי 363. ייתכן שאת אבן הפינה הניחו ב-18 במאי, ל"ג בעומר של אותה שנה. • ב-26 במאי 363 נהרג יוליאנוס בקרב בפרס, ובאוגוסט נודע הדבר בארץ. יורשו היה הקיסר יוביאנוס שהיה נוצרי. כך בא הקץ לניסיון הקמת בית המקדש השלישי. • ב-362 הגיע יוליאנוס לאנטיוכיה, בדרכו למסע מלחמה כנגד הפרסים. הוא מצא זמן להפגש עם ראשי הקהילות היהודיות ושאל אותם, במעמד שריו, מדוע אינם מקריבים קורבנות לאלוהיהם. הוא ידע את התשובה, אך הייתה נחוצה לו בקשה פומבית. היהודים ענו שאינם יכולים להקריב כל עוד בית המקדש אינו קיים. בתגובה השביע אותם הקיסר, לפי ההיסטוריון בן הזמן, גרגוריוס איש נאזיאנזוס‏‏: • לחזור למולדתם ולהקים מחדש את המקדש ולחדש את השלטון כדרך אבותיהם. • יוליאנוס גיבה את ההצהרה בהבטחה לסיוע חומרי למפעל הקמת בית המקדש, כפי שהיה נהוג בביזנטיון. מטרתו של יוליאנוס לא הייתה בעיקר לחזק את היהודים אלא לתת מכה ניצחת לנוצרים, אשר אחד מעיקרי אמונתם היה ביזוי "הדת הקדומה", היהדות. כל עוד היהדות בזויה היהודים אינם עמו הנבחר של אלוהים והם נושאים בגלוי את העונש על כך שצלבו את יוש ואף מוכח שישו היה נביא אמת כשניבא [מרכוס, י"ג,ב'] שבית המקדש ייחרב.

27. צמיחת הנזירות • אנטוניוס "הקדוש ממצרים העליונה, שפרש במאה השלישית למדבר ,הפך לאידיאל של נזירי המדבר במצרים ובארץ ישראל. • ראשון הנזירים המתבודדים בארץ ישראל היה הילריון בן כפר טבתה שליד עזה . כצעיר אלילי נשלח בראשית המאה הרביעית ללמוד באלכסנדריה ושם הושפע מחיי הנזירות. • הופעת הנזירות מראשית המאה הרביעית היתה במצרים. • במהרה הפכה לתנועה בעלת השפעה רבה על התפתחותה של הכנסייה הנוצרית, על התפשטות הנצרות ועל דמותה וצביונה של הציוויליזאציה הנוצרית. • הנזירות היתה במידה רבה חיל החלוץ של הנצרות באזורים רבים. • לנזירים היתה השפעה רבה במאבקים התאולוגיים שהתחוללו בתוך הכנסייה. • רבים מראשי הכנסייה וגדוליה באו משורות הנזירים. • שונים היו דרכי הנזירות וצורות ההתארגנות של הנזירים, אך נקודת המוצא המשותפת לכולם היתה הפרישות מהבלי העולם הזה. • היו שהסתפקו בפרישות , שהיתה מבחן קשה כשלעצמו, והיו שהוסיפו על הפרישות מן החברה סיגופים שונים . • הנזירים המתבודדים, מורה הדרך ומחוללה של חיו ביערות או בבקתות או במערות

29. דור חמישי של אמוראי ארץ ישראל 360-400 לסה"נ • בנו ותלמידו של ר' יונה היה ר' מנא, מחכמי הדור החמישי, חברו של ר' חנניה מציפורי. תחילה היה ר' חנניה ראש ישיבת ציפורי, אך כאשר הבחין כי ר' מנא עולה עליו - מסר לו מרצונו את ראשות הישיבה.באגדה עסק ר' תנחומא, גדול הדרשנים בעולם האגדה. מדרש תנחומא הוא אוסף דרשותיו.

30. מדרש תנחומא • המדרש, בדומה לרוב מדרש אגדה, עוקב אחר הסדר של פרשות התורה, ומחולק לפרשות במקביל לפרשות השבוע. מדרש תנחומא נקרא גם בשם "מדרש ילמדנו", בשל פתיחת השאילתות בביטוי "יְלַמְדֵנוּ רבנו". המדרשים בנויים במבנה קבוע ובו ארבעה חלקים: • פסוק - לא בהכרח. • שאלה הלכתית. לשאלה פתיחות שונות: "ילמדינו רבינו", "אדם מישראל..", "הלכה". • תשובה הלכתית. • מעבר לדברי אגדה. • מדרש זה עוסק בחמשת חומשי התורה, ונקרא על שם האמורא הארצישראלי רבי תנחום בר אבא, שהרבה מאמרותיו מופיעות במדרש. רובו של המדרש נכתב בעברית, משום שהוא נאסף ונכתב בתקופת התנאים בארץ ישראל. בנוסף, קיים במדרש שימוש בארמית גלילית, ביוונית ובלטינית. מדרש זה הגיע לכלל גיבוש במחצית הראשונה של המאה ה-9 לספירה. כמדרש שמקורו בארץ ישראל מבוסס מדרש תנחומא על סדר קריאת התורה התלת שנתי שרווח בארץ ישראל.

31. ביטול הנשיאות ב-429 לסה"נ 429-400, הוסיף עוד נדבך למצוקתו של היישוב היהודי בארץ ישראל, מצוקה שהחוקרים ראו בה את המניע לעריכת התלמוד הירושלמי באותה תקופה. • בתקופת התנאים ובמחצית הראשונה של תקופת האמוראים היו הנשיאים חכמים בעלי שיעור קומה ולפעמים הגדולים בדורם, כמו רבי יהודה הנשיא ונכדו רבי יהודה נשיאה [240-280]. אז היה גם כבודה של הנשיאות בעיני העם והחכמים רב. אך במחצית השנייה של התקופה היתה ירידה בשיעור קומתם של הנשיאים, בעיקר במאה ה-4, ולכן ירד כבודה של הנשיאות ושל השפעתה הדתית. ואף על פי כן, השלטונות עדיין ראו בנשיא את המייצג והמנהיג של העם היהודי וגם בעיני קהילות התפוצות לא פחתה סמכות הנשיא, גם לא מן הבחינה הפורמלית, כמעט עד סוף התקופה, כשבטלה הנשיאות. בסוף המאה ה-4, ובעיקר בתחילת המאה ה-5, היתה פגיעה במעמד הנשיאות כחלק מהחקיקה האנטי-יהודית. הפגיעה בנשיא, שהיה ראש היהודים, מטרתה היתה להחליש את היישוב היהודי מבחינה רוחנית וארגונית. יש להניח, כי תהליך ביטול הנשיאות, שחל בין השנים

32. חתימת התלמוד הירושלמי הישיבות הגדולות בארץ בימי האמוראים היו בטבריה, בציפורי, בקיסריה ובלוד. התלמוד הירושלמי נסדר ברובו בטבריה, אך לא נסדר כולו במקום אחד ולא בדור אחד. בגלל הקשיים שבהם היה נתון היישוב היהודי בארץ ישראל לא יכלו חכמי הדור לערוך את הירושלמי עריכה סופית כדרך שנערך התלמוד הבבלי. משום כך קצרים דברי הירושלמי, ובמקרים רבים אינם ברורים די הצורך. • לאחר חתימת המשנה המשיכו דורות האמוראים לעסוק בדברי המשנה ובדברי הקבצים שנשארו מחוץ לה ("ברייתות"). בשני מרכזים עסקו בלימוד: בבבל ובארץ ישראל. פרי עבודתם של ארבעה דורות אמוראים שבארץ ישראל שימש לבניין התלמוד הירושלמי.הקשר בין מרכזי התורה שבבל למרכזי התורה בארץ ישראל נעשה על ידי ה"נחותאי": רבי ירמיה ורבי זירא עלו מבבל לארץ ישראל, עולא, רב דימי ורבין ירדו מארץ ישראל לבבל. אלה ואחרים הביאו אתם את תורת מקומם למקום אליו הלכו, ומשום כך מכיל הבבלי דברים רבים מתורתם של אמוראי ארץ ישראל, והירושלמי מתורתם של אמוראי בבל. (האמוראים הארץ ישראלים, רבי יוחנן וריש לקיש, מוזכרים הרבה מאוד בבבלי, ורב ושמואל, אמוראי בבל, מוזכרים בירושלמי. רב היה זה שהוריד את המשנה לבבל, בשנת 219 לספירה).

33. בין תלמוד ירושלמי לתלמוד בבלי • בשני התלמודים אנחנו מוצאים סוגיות הלכתיות ודברי אגדה ובכל זאת יש הבדלים בסיסיים ביניהם: • א. בתלמוד הירושלמי הסוגיה קצרה והדיון בה תמציתי, לרוב רק לעניין הנדון ולפשוטו הסבר. • ב. דרך הציטוט –התלמוד הירושלמי מצטט לרוב את המקור בלא שינוי סגנון. • ג. העריכה – עריכת התלמוד הירושלמי נמשכה פרק זמן קצר (בשנים 425-400 בערך). אין עיבוד וגימור ולא תמיד קיימים מעברים ברורים בין העניינים או הסוגיות. פעמים רבות מסיים בשאלה שאין לה מענה – תופעה המקשה על הבנתו. • ד. ההיקף – התלמוד הירושלמי מכיל פירושים על שלושים ותשע מסכתות מהסדרים זרעים, מועד, נזיקין, נשים ומסכת נידה מסדר טהרות. התלמוד הירושלמי קטן בכמותו (כ-1,600 דף בדפוס וילנה) מן התלמוד הבבלי (כ-2,700 דף בדפוס וילנה). • גורלו של התלמוד הירושלמי נקשר בגורל מקום יצירתו, ארץ ישראל, בצוק העתים. בימים הראשונים לאחר חתימתו שימש חוט שדרה להלכה ולהגות בארץ ישראל ובאזורים שהיו בהשפעתה. • בן-ציון רוזנפלד

34. ארץ ישראל בימי הקיסרית אודוקיה 450 לסה"נ • במחצית המאה ה-ה' לספה"נ הגיעה אודוקיה אוגוסטה לירושלים. • בשנת 421 לספירה היא נישאה לקיסר הרומי שישב בבזנטיון, תואדוסיוס השני. בגלל חשד של בגידה בבעלה הוטל עליה עונש גלות, ואת גלותה היא בחרה לעשות בירושלים. • אודוקיה לא הסתפקה רק בישיבה בעיר אלא בנתה בכספה כנסיות וביצרה בפעם הראשונה את החלק הדרומי של ירושלים בחומה. החומה השתמרה עד המאה ה-11. • המלכה אודוקיה אהדה את היהודים והשתדלה לבטל את הגזרה האוסרת עליהם לבוא ולהתגורר בירושלים. • אודוקיה מתה בירושלים ונקברה כנראה בכנסייה שהיא בנתה. כיום עומדת במקום כנסייה של נזירים דומיניקנים ושמה סנט אטיין (לא רחוק משער שכם).

35. בתי כנסת מטיפוס "המעבר" , מאות ד' – ה' לסה"נ • בית הכנסת במרות • כ-4 ק"מ ממערב לתל חצור, נמצא שריד בית כנסת עתיק שנבנה בתחומי הישוב היהודי הקדום מרות הישוב מרות נוסד לראשונה ככפר חקלאי ככל הנראה בתקופתו של יהוחנן הורקנוס ה-1 (135-104 לפנה"ס) לבית חשמונאי והוא נושב ברציפות כישוב יהודי עד לשלהי התקופה הצלבנית (1099-1260 לספירה). גודלו של הישוב כ-50 דונם. מרות נזכרת בספרו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו "מלחמות היהודים" כאחד מישובי הגליל שבוצרו בזמן המרד הגדול ברומאים בית הכנסת נוסד לראשונה בשלהי המאה ה-4 או ראשית המאה ה-5 לספירה. בשלב מאוחר יותר נוספה לבית הכנסת רצפת פסיפס מרשימה ובה תיאור של לוחם וסביבו כלי נשק: חרב, קסדה ומגן. חוקרים אחדים מזהים את דמות הלוחם עם דוד המלך ואת כלי הנשק מסביבו ככלי נשקו של גולית הפלשתי אותם לקח דוד שלל לאחר הקרב המפורסם שנערך בין השניים בעמק האלה.

36. החקיקה האנטי-יהודית של שליטי ביזנטיון הנוצרית • איסור להחזיק עבדים לא יהודיים. סעיף זה היה בעלת משמעות כלכלית חמורה מפני שנאסר על יהודים בעלי מלאכה וחקלאים, להחזיק עבדים בכלכלה המבוססת על עבודת עבדים. • ב- 353 נחקק חוק שאסר על נוצרים להתגייר. • סילוק היהודים ממשרות ציבוריות ונאסרה השתתפותם במועצות הערים. • שלב ג'- מערכת משולבת של התקפה על היהודים ומוסדותיהם החל משלהי המאה ה- 4 עד 429 . • ב- 408 הוטלו הגבלות על חגיגת חג הפורים בתואנה שיש בחג ביטויי לעג נגד הדת הנוצרית. נאסר על היהודים לחגוג את חג הפסח בשנים בהן חל חג היהודים בחג הפסחא הנוצרי או לפניו שלב א'- חוקי קונסטנטינוס הגדול ( 306 – 337 לס') • לאחר ההכרה בנצרות כדת האימפריה נחקקו חוקים נגד היהודים שנגעו בארבעה נושאים: • איסור הגיור, • הגנה על משומדים, • איסור לשרת בשירות במועצות העירוניות • איסור העלייה לירושלים. • רבי שרירא גאון דיבר על רדיפות דתיות בארץ בימי אביי ורבא, כלומר בשלהי שלטונו של קונסטנטינוס.שלב ב'- חוקי קונסטנטינוס השני (337 – 361) • ב- 13 באוגוסט 339 נחקק חוק שנועד להבטיח הפרדה מוחלטת בין יהודים לנוצרים. היו בו 3 סעיפים: • איסור נשואים בין יהודים לנוצרים. העונש היה גזר דין מוות.

37. החקיקה האנטי-יהודית של שליטי ביזנטיון הנוצרית – חלק ב' • ב- 423 נאסר על בניית בתי כנסת חדשים ועל תיקונם של הישנים. • סופה של שושלת הנשיאות מבית הילל נוצל לחיסולה של הנשיאות ב- 429. • חוק מימי יוסטיניאנוס [527 – 565] הגדיר את היהודים ככופרים וכך הוסרה מהם חסות השלטון הנוצרי. • בין 451 ל- 527 נהנו היהודים מהפוגה ברדיפות נגדם משום שהנוצרים היו עסוקים במריבות פנימיות בענייני דוגמה. המריבות הביאו לפילוג בכנסייה הנוצרית. • אבל, עם התחלת שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס ב- 527 התחדשה המדיניות האנטי- יהודית, ונמשכה בימי יורשיו, במאה ה- 6 וראשית המאה ה- 7 .החקיקה נגעה ליהודים בכל חלקי האימפריה. • הקיסר פוקאס (602 – 610 ) גזר על היהודים גזירות שמד. ב- 607 הוא שלח את הנציב גיאורגיוס לירושלים ולשאר ערי הארץ במטרה להטביל את היהודים בכוח לנצרות.

38. ירושלים במאה השישית לסה"נ – מפת מידבא

39. ארץ-ישראל בימי מפת מידבא(המאה השישית-שביעית)

40. בתי כנסת מהטיפוס המאוחר, מאות ה' – ח' לסה"נ • בית הכנסת בבית אלפא נוסד במאה השישית לספה"נ. המבנה כלל חצר, פרוזדור, אולם מלבני, יציע בקומה השניה וחדר נוסף. • בכניסה לבית הכנסת על גבי הרצפה, התגלו שתי כתובות. • הכתובת הארמית מציינת כי הפסיפס נעשה בימי יוסטינוס, כנראה הקיסר יוסטינוס הראשון, שמלך בשנים 527-518. • הכתובת בשפה היוונית מנציחה את זכרם של האמנים שייצרו את הפסיפס, מריאנוס וחנינא בנו.גולת הכותרת של בית הכנסת היא רצפת הפסיפס שבאולם המרכזי. • הפסיפס מחולק לשלושה ספינים – "שטיחים", המתארים ארון הקודש, גלגל מזלות ואת תיאור עקידת יצחק.

41. בתי כנסת וכנסיות בנגב המערבי במאה השישית לסה"נ

42. עדות למעבר של ישוב יהודי לנוצרי אילו עיירות אסורו' בתחום צור שצתובצת ופי מצובה וחנותה עלייתה וחנותה תחתיה ובית בדיא וראש מיא ואמון ומזי אמר רבי מנא הדא דאת אמר בראשונה אבל עכשיו יש סוסיתהעיינוש ועין תרע ורם ברין ועיון ויעדוט וכפר וחרוב ונוב וחספיה וכפר צמח. תלמוד ירושלמי מסכת דמאי פרק ב דף כב טור ד /ה"א • פסיפס בכנסיה הביזנטית בחניתה • הגליל המערבי הפך ,בהדרגה, לנוצרי כתוצאה מניצור התושבים הפאגאניים ואליהם הצטרפו נוצרים שהגיעו מאירופה, ומרחבי האימפריה הביזאנטית. הם הגיעו כעולים לרגל למקומות הקדושים לנצרות והחליטו להשתקע בארץ. בגליל המזרחי היה עדין ריכוז של יישובים יהודיים, אבל, החלה גם התיישבות נוצרים, בייחוד במקומות הקדושים לנצרות. בטבריה וציפורי, שבעבר הוקמו בהן היכלי אלילים, הוקמו בסופו של דבר, ותחת השלטון הביזאנטי כנסיות. אבל, היהודים עדין היוו רוב בערים אלה. גם בכפר כנא שהיה מקודש לנצרות, התיישבו נוצרים, אבל עדין הייתה בו קהילה יהודית גדולה. היהודים גם היו עדין רוב בנצרת ב- 570 לס', כפי שהעיד אנטוניוס מפלאקאנטיה שביקר בארץ. הוא העיד גם על יהודים שהתגוררו בעכו, ואת שיקמונה (ליד חיפה), כינה "עיר היהודים". אומנם, בחפירות הארכיאולוגיות התגלתה במקום כנסיה ביזנטינית, שהעידה על נוצרים שחיו בעיר, אבל הם היו מיעוט.

43. כישלון הכיבוש הפרסי של ארץ-ישראל,614-628 לסה"נ • היהודים הסתפקו בגירושם של הנוצרים. אבל, הרקליוס נכנע ללחצי הכנסייה והוגשה תביעה משפטית נגד היהודים על רצח נוצרים והרס כנסיות בירושלים ובגליל. • יהודים רבים הוצאו להורג ורבים התחבאו במדבר או בהרים או ברחו למצרים. • ההמון הנוצרי ערך אף הוא טבח אכזרי ביהודים. בעקבות הטבח ברחו יהודים מהארץ, ומספרם של היהודים הצטמק למיעוט מבוטל. • ב- 614 לס' כבשו הפרסים את הארץ ונתקבלו בברכה ע"י האנוסים שמיהרו לחזור ליהדות. • 20,000 מתנדבים יהודים מהגליל סייעו לצבא הפרסי נגד הצבא הביזאנטי. • ב- 628 לס' סולקו הפרסים, והיהודים היו במצב קשה. • משלחת של יהודים מטבריה, נצרת ואזור הגליל התייצבה לפני הקיסר הרקליוס והעניקה לו מתנות. • הקיסר הבטיח לא להעניש את היהודים על תמיכתם בפרסים • כאשר הגיע הקיסר לירושלים הפעילו עליו אנשי הכנסייה לחצים קשים. הכנסייה ניהלה הסתה פרועה נגד היהודים בטענה שבזמן הכיבוש הפרסי הם הרגו בנוצרים והרסו כנסיות. • מיכאל אבי-יונה דוחה את הטענה הנוצרית. הפרסים ערכו טבח בנוצרים לאחר כיבוש ירושלים והפקידו את השלטון, זמנית, בידי היהודים.

44. התמעטות הישוב היהודי בארץ ישראל בתקופה הביזנטית • תהליך התמעטות האוכלוסייה היהודית צבר תאוצה בעקבות המרד הגדול (66 – 70 לס' ) ומרד בר כוכבא (132 – 135 לס') ולאחר המרד עשו המנהיגים הרוחניים מאמצים לבלימת הירידה מן הארץ. בל התהליך נמשך בשל מאמצי הניצור מטעם הכנסייה והשלטון הנוצרי ביזאנטי,הגזירות נגד הדת היהודית, המשבר הכלכלי במאה השלישית, הדיכוי האכזרי של מרד גאלוס (351), החקיקה האנטי-יהודית, הטבח שערכו הנוצרים ביהודים כנקמה על הריסת כנסיות ומעשי טבח בנוצרים (עפ"י מקורות נוצריים) וכנקמה על עזרתם לפרסים בין 614 – 628. סביר להניח שמספר היהודים בתקופה הביזאנטית, שהוערך ב- 150,000 – 200,000 ירד ערב הפלישה הערבית ב-638 • אוכלוסיית הארץ כללה, תחת הכיבוש הנוצרי- ביזאנטי, עפ"י הערכתו של אבי יונה, במחקרו "בימי רומא וביזנטיון", בין 1,500,000 ל- 2,000,000 תושבים. • מגן ברושי , ארכיאולוג אף הוא, העריך במחקרו , "אוכלוסיית א"י בתקופה הרומית ביזאנטית", שמספר תושבי הפרובינקיה לא עלה על 1,000,000. • זאב ספראי העריך, בהסתמכות על מחקרים ארכיאולוגיים, במאמרו "גודל האוכלוסייה בא"י בתקופה הרומית- ביזאנטית", שמספר התושבים היה בין 2,000,000 ל- 2,500,000 .

45. הכיבוש הערבי של ארץ ישראל בשנת 636 לסה"נ • ירושלים נכבשה על ידי הח'ליף עומר (586-644) בלא שפיכות דמים. לדברי המקורות – ההערבים המוסלמים בעיקר – הפטריארך של ירושלים שמונה על ידי השלטון הביזנטי מסר את העיר לידי הח'ליף, לאחר שאלה הבטיחו לנוצרים כי זכויותיהם הדתיות יישמרו כפי שהובטח על ידי עומר בחוזה המכונה "חוזה עומר". • גלי הכיבוש הערבים שיצרו ישות מדינית המכונה האימפריה המוסלמית יצאו מחצי האי ערב והגיעו בתחילת המאה ה-7 לארץ ישראל. הכובשים המוסלמים הצליחו להביס את האימפריה הביזנטית המוחלשת ממלחמותיה עם האימפריה הסאסאנית (איראן של היום) ואחרי תבוסה בקרב בודד איבדו הביזנטים את השליטה על כל סוריה וכתוצאה מכך, גם על ארץ ישראל. • הצבאות הנצים נפגשו בקרב הירמוך (בסוריה) באוגוסט שנת 636 ואחרי לחימה של שבוע, ניגפו הביזנטים וגלי הכובשים המוסלמים שטפו את הארץ

46. תמונות • פסיפס בית הכנסת בציפורי: • www.aboutisrael.co.il/heb/tourism.php?actions...‎ • מטבע קטנסטינוס: • Roman_Coin_Itamar_Atzmon_collection.JPG‏ • הכיבושהחוזר של הקר'ליוס את ירושלים: • ww.wga.hu/tours/arezzo/battle_h.html‎ • הפיתוי של הלריון: Dominique-Louis-Féréa Papety • Montreal Museum of Fine Arts) • http://www.ancient-synagogues.com/ • מנורה בפסיפס, מעון-נירים צילום: דוד גרינשפיין, ארכיון צילומי קק"ל • מפת מידבא: haaretz.co.il/hasite/images/daily/D100210/468_Madaba_mark.jpg • La fontaine Trevi • http://pagesperso-orange.fr/jean-yves.jouin/italie_rome%20naples.htm • פסיפס גלגל המזלות בציפורי: http://www.itsgila.com/images/sepphoris5a.gif • בית הכנסת בבר-עם • www.uoregon.edu/.../courses/ejud/synagogues.htm‎ • רבי יהושע בן לוי בלוד: • פרופ' נחום רקובר, ניבי תלמוד, ספרית המשפט העברי תשנ"א • פסיפס לוד: • www.news-israel.net/article.asp?code=16596‎ • דף תלמוד בבלי: • http://www.laschoresch.org/media/talmud1523.jpg • טבריה: • http://www.iaa-conservation.org.il/Projects_Item_heb.asp?id=20&subject_id=8&site_id=12 • פסיפס חניתה • www.pnay.co.il/user/b_anner.php?id=94‎ • ארץ-ישראל בימי מפת מידבא: http://198.62.75.1/www1/ofm/mad/map.html

47. ביבליוגרפיה • אבי יונה, "בימי רומא וביזנטיון", ירושלים, תש"ל. • צבי אילן, בתי-כנסת קדומים בארץ-ישראל, תל אביב, תשנ"א. • ארץ-ישראל, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה. • מגן ברושי , אוכלוסיית א"י בתקופה הרומית ביזאנטית, בקובץ, ארץ ישראל מחורבן ב"ש עד הכיבוש המוסלמי, בעריכת צבי ברסושות', כרך א', 1982 • חדשות ארכיאולוגיות, אגף העתיקות והמוזיאונים, משרד החינוך. • זאב ספראי, גודל האוכלוסייה בא"י בתקופה הרומית- ביזאנטית, בקובץ, חקרי ארץ, עיונים בתולדות ארץ ישראל, בעריכת זאב ספראיושות', 1997 • קדמוניות, רבעון לעתיקות רץ-ישראל וארצות המקרא.