Download
1 / 38
450 likes | 778 Views
פרק שני – כיצד מתפתחת זהות?. הגישה הביו- חברתית. עמוד 15 הסיפור של אנה ואיזבל. עמוד 15 משימה: קראו את האירועים על שתי הילדות אנה ואיזבל ודונו בזוגות על הנושאים הבאים: מה נפגם בתהליך החיברות של כל אחת מהבנות?. מהי המסקנה העיקרית משני הסיפורים?
E N D
הגישה הביו- חברתית • עמוד 15 הסיפור של אנה ואיזבל
עמוד 15 משימה: קראו את האירועים על שתי הילדות אנה ואיזבל ודונו בזוגות על הנושאים הבאים: מה נפגם בתהליך החיברות של כל אחת מהבנות?
מהי המסקנה העיקרית משני הסיפורים? המסקנה המרכזית העולה משני המקרים: תורשה היא תנאי הכרחי אך לא מספק לשם פיתוחן של תכונות אנושיות. רבות מן התכונות האנושיות הבסיסיות כמו: דיבור, חשיבה מופשטת ועוד, מצריכות לימוד המתאפשר רק תוך מגע עם בני אדם אחרים. את ההבדל בין אנה ואיזבל ניתן להסביר בכך שאיזבל זכתה בכל זאת למגע אנושי. תנאי הכרחי: אי אפשר בלעדיו תנאי מספיק: אין צורך להוסיף עליו.
ההבדל בין סיפוריהן של אנה ואיזבל, מאיר את חשיבותו של המגע האנושי בתהליכי החיברות. מכל המקרים ניתן ללמוד כי תורשה היא תנאי הכרחי אך לא מספיק להתפתחות ולמידה חברתית, וכי זהותו של הפרט נובעת מיחסי הגומלין המסובכים בין הגנים לבין הסביבה. רוב התכונות האנושיות – כמו דיבור ומחשבה מופשטת – מצריכות לימוד, והדבר אפשרי רק מתוך אינטראקציה עם הסביבה האנושית. מכאן, שהסביבה האנושית וההתנסות החברתית הכרחיות להתפתחותו של האדם ולתהליך הלמידה שלו. לקשרים החברתיים יש תפקיד מרכזי גם מבחינת היכולת לממש את הפוטנציאל
אדם ובעלי חיים • חיות פועלות מתוך אינסטינקטים הטבועים בהן מלידתן. לעומתם בני אדם זקוקים ללמידה מהסביבה החברתית שלהם.
במה שונה החיברות של האדם מחיברות של בעלי חיים? • היצרים של בני האדם אינם מכתיבים להם דפוס התנהגות מסוים לסיפוק היצרים. התרבות מכוונת את האדם לדפוסי ההתנהגות המקובלים בה. • האדם מסוגל לתהליך למידה ארוך. • האדם זקוק למידע אנושי לצורך התפתחות תקינה. • האדם תלוי בהוריו במשך תקופת הינקות. • לאדם יש שפה המאפשרת לו למידה רבה ומורכבת.
שני מרכיבים משפיעים על התפתחות האדם בחברה תורשה סביבה תכונות ביולוגיות: תהליך החיברות מרכיב גנטי מולד. מרכיב נלמד, נרכש
הגישה הביו-חברתית • גישה זו מציעה הסבר המגשר על הוויכוח בדבר מקומן של התורשה והסביבה בהתפתחות של האדם בחברה. • הגישה הביו חברתית נקראת גם הגישה הסוציו-ביולוגית.
הגישה הביו-חברתית (סוציו-ביולוגית) לחיברות המשך • מדענים מועטים טוענים כיום כי ההתנהגות האנושית נקבעת אך ורק על ידי גורמים ביולוגיים-גנטיים מולדים (תורשה) או אך ורק על ידי גורמים חברתיים-תרבותיים (סביבה). • מרבית החוקרים סבורים שההתנהגות האנושית נקבעת על ידי שתיהן יחד.
לטענת חוקרים כמו וילסון מרבית ההתנהות בחברה האנושית היא תוצאה של התפתחות אורגנית יותר משהיא תוצאה של התפתחות אנושית. • תיאוריה זו קשורה לרעיונותיו של דארווין. "הסלקציה הטבעית". רק החזק/ שורד/מתאים. • והכוונה היא לתכונות חברתיות כמו גם לתכונות גופניות.
ה"סוציו-ביולוגים" טוענים שהמושג "התאמה" כולל גם תכונות חברתיות כמו היכולת להאוב והיכולת ל"הסתדר" עם אחרים. • המושגים המרכזיים בתיאוריה הסוציו-ביולוגית הם "התאמה" ו"הישרדות".
משמעותם של המושגים "התאמה" ו"הישרדות" • התאמה אישית והישרדות כלומר חיים ארוכים. • הולדה מתאימה והישרדות הרבה צאצאים בריאים. • התאמה גנטית והישרדות. כלל בני המשפחה.
ביקורת על התיאוריה הסוציו ביולוגית • בחברות רבות קשרי שארות מוגדרים חברתית ולא רק ביולוגית. • הגדרות תרבותיות מסבירות התנהגות תוקפנית לא פחות מגורמים ביולוגיים. • אין די הוכחות מדעיות התומכות בתיאוריה זו. • סוציו-ביולוגים טוענים כי התנהגות חברתית נמצאת בכל החברות האנושיות – ושהיא גנטית. הם למעשה מתעלמים מהבדלים הסטוריים, כלכליים ופוליטיים רבים.
לסיכום הגורמים הביולוגיים הכרחיים אך אינם מספקים, וגם לסביבה החברתית יש תפקיד משמעותי.
הגישה ההתנהגותית הגישה הביהביוריסטית לחיברות עמוד 24.
גישה זו מדגישה את השפעת הסביבה על הלמידה ההתנהגותית של פרטים בחברה. • פותחה על ידי הפסיכולוג ווטסון Watson בראשית המאה -20. • האדם נולד ללא מטען מולד. כמו לוח חלק.
האדם נולד ללא מטען מולד – כמו לוח חלק – והתפתחותו מושפעת מהסביבה החברתית שלו. למידה היא מושג מפתח בגישה הביהביוריסטית, והוא מתייחס לשינויים החלים בהתנהגות הסמויה או הגלויה של האדם כתוצאה מהתנסות. תהליך החיברות מתרחש במשך כל חיי האדם, והוא למעשה תהליך של למידה. הלמידה מתרחשת כתוצאה מחיזוקים שהפרט מקבל להתנהגותו.
החיזוק הוא תגובה שהפרט מקבל תוך כדי אינטראקציה ביחס למעשיו או התנהגותו. חיזוק עשוי להיות חיובי או שלילי, מיידי או דחוי, והוא פועל כפרס או כעונש על התנהגות. כאשר הפרט חש שתוצאותיה של התנהגותו הן חיוביות מבחינתו, הוא יחזור על התנהגותו עד שתהפוך להרגל.
דוגמה: • ילד צעיר לומד שכאשר הוא מקפיד על הרגלי ניקיון הוא זוכה לתגובות חיוביות. • הוריו מחמיאים לו והגננת משבחת אותו בפני חבריו. • כאשר אינו מקפיד על הרגלי ניקיון הוא מקבל נזיפות והערות. • החיזוקים מלמדים אותו, אולי במודע, כי "משתלם" להעדיף התנהגות מסוג מסוים, ולכן ימשיך בה.
שימו לב: • קראו בעמוד 24 בספר הלימוד, שימו דגש על הלמידה והחיזוק.
גישות תיאורטיות לחיברות הגישה הביו-חברתית סוציו-ביולוגית גישת האינטראקציה הסימבולית תהליך החיברות הגישה הפונקציונליבטית: לימוד תפקידים חברתיים הפונקציה של החיברות לחברה
גישת האינטראקציה הסימבולית לחיברות החיברות מנקודת ראותו של היחיד
הדימוי העצמי או התפיסה העצמית של היחיד. • בתהליך החיברות היחיד מגבש את זהותו באופן פעיל. • בגישה בת זמננו, החיברות אינו רק תהליך למידה של כללי התנהגות, אלא תהליך למידה של חוקים וכללים – אם הם הופכים לחלק מהדרך שבה אנו חושבים על עצמנו.
חיברות "מוצלח" הוא המרה של פיקוח חברתי חיצוני (על ידי סוכני חיברות), בפיקוח פנימי, שהוא למעשה הפנמת התנהגות. • על פי גישה זו לעבור חיברות פירושו להשתייך לקבוצה. • החיברות כתהליך העצמי, מתרחש על ידי תהליכים שונים של למידה ושל השפעה חברתית כמו: חיקוי, חיזוק, משחק תפקידים, השוואה חברתית, הנחיה והערכה.
הערכה רפלקטיבית • מתייחסת לתפיסתנו בדבר האופן שבו רואים אותנו אחרים והאופן שבו הם מעריכים אותנו. • אנו תופסים את עצמנו כפי שאנו חושבים שאחרים – בעיקר משמעותיים – תופסים ומעריכים אותנו.
תיאורית התיוג • תוצאה של הערכה רפלקטיבית. • אנשים עשויים לחשוב על עצמם במונחים של התוויות שמיוחסות להם. • אפילו אם אין לכך בסיס או שהוא מוגבל. • סוג של נבואה המגשימה את עצמה.
תרומת האינטראקציה הסימבולית: • היחיד מתחנך כפעיל בתהליך החיברות שהוא עובר. • הוא מתייחס לאחרים, בוחר תגובה מתאימה, מפרש את הזולת ואף משפיע על אחרים. • התלהיך יעיל יותר כשהוא נותן ביטוי לרצונו של היחיד להשתתף בתהליך עצמו. • זה תהליך שיש בו הדדיות רבה בין היחיד לבין סוכני החיברות שלו.
ביקורת: • הגישה אינה מתייחסת למישור המקרו, ומתעלמת מהשפעתם של תהליכים חברתיים רחבים בתהליך החיברות. • הגישה מתעלמת מהיבטים התפתחותיים בתהליך.
"האני במראה" צ'ארלס קולי (1864 – 1929)
"אני במראה" • לכל אחד מאיתנו יש "עצמי" כלומר: הבנה של היותנו בעלי זהות נפרדת, שונה מאחרים. • זו לא הבנה מולדת, אלא נוצרת תוך מגעים עם אנשים אחרים.
העצמי מתפתח בתהליך חברתי בן שלושה שלבים: • אנו תופסים כיצד אחרים תופסים את התנהגותנו; • אנו תופסים מהו שיפוטם של אחרים לגבי התנהגותנו; • אנו מעריכים את התנהגותנו בהתאם לתגובות האחרים כלפיה.
שימו לב: • ה"אני במראה" אינו השתקפות ישירה של מה שאחרים תופסים לגבי היחד, אלא זהו שילוב של פעולות חברתיות: צפייה, דימיון, תגובות מצד אחרים, פרשנות מצד היחיד לתגובות אלה ופרשנות סובייקטיבית של היחיד.
ה"אני במראה" = עצמי • דימוי העצמי של היחיד המבוסס על האופן שבו הוא מאמין שאחרים תופסים אותו ומעריכים אותו. • האחרים הם מעיין מראה שבה משתקפת אישיות הפרט – בעיניו. • העצמי מתפתח בקבוצות ראשוניות. (למשל: משפחה).
האם גם אתם מוטרדים על הזמן בשאלה כיצד אנו נראים בעיני אחרים? • גם לגבי אחרים זרים עבורינו.... (מוכר בחנות, או קונים בחרנות) • גם לגבי אנשים קרובים ויקרים לנו.
לסיכום • זהותו של האדם מתפתחת תוך אינטראקציה עם הסביבה. האדם אינו מה שהוא חושב שהוא, הוא גם אינו מה שאחרים חושבים שהוא. האדם הנו מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא.
