וויסות רמת הגלוקוז בדם או סיפור על שני הורמונים והומאוסטזיס

1. וויסות רמת הגלוקוז בדם או סיפור על שני הורמונים והומאוסטזיס

2. *הפקת האנרגיה ברוב תאי הגוף נעשית על-ידי פירוק מולקולות גלוקוז. * קליטת הגלוקוז ע"י התאים נעשית באמצעות השפעה הורמונלית. . *רק המח, הלבלב, הכבד ותאי הדם האדומים לא קולטים גלוקוז באמצעות השפעה הורמונלית.

3. באדם בריא ריכוז הגלוקוז בממוצע בדם כ-100 מ"ג ב-100 סמ"ק דם.

4. ריכוז הגלוקוז בדם בכל רגע נתון הוא תוצאה של מאזן בין תהליכים שונים • ירידהבריכוז הגלוקוז • *קליטה מהירה של גלוקוז בעיקר בתאי שריר ותאי שומן. • * בניית גליקוגן מיחידות של גלוקוז. • * ספיגה ממערכת העיכול (בעיקר פירוק עמילן) • * פירוק גליקוגן (רב סוכר) –חומר תשמורת בכבד ובשרירים לגלוקוז. • יצירת גלוקוז כתוצאה מחילוף חומרים (פירוק שומנים וחו' אמיניות) עלייה בריכוז הגלוקוז

5. וויסות רמת הסוכר בדם נעשית ע"י 2 הורמונים אינסולין וגלוקגון

6. 2 ההורמונים מיוצרים ע"י הלבלב

7. אינסולין – מופרש מתאי β באיי לנגרהנס שבלבלב. תאי המטרה של האינסולין הם רוב תאי הגוף, פרט לאלו שקולטים ישירות את הגלוקוז. האינסולין הוא הורמון חלבוני המופרש לדם ונקשר לקולטנים על-גבי קרום התא. יצירת התצמיד גורמת להגברת חדירות הקרומים לגלוקוז, וכתוצאה מכך גלוקוז חודר לתאי המטרה. ללא פעולת האינסולין מצטבר הגלוקוז בנוזל הדם. כאשר ריכוז הגלוקוז בדם עולה על ערך מסויים מופרשים עודפי הגלוקוז בשתן. זהו אחד הסימנים למחלת הסוכרת.

8. מבנה האינסולין בשנת 1950 פוענח מבנה האינסולין. האינסולין הוא חלבון המורכב משתי שרשרות: שרשרת קצרה המכילה 21 חומצות אמיניות ושרשרת ארוכה יותר המכילה 30 חומצות אמיניות. את שתי השרשרות מקשרים קשרי דיסולפיד (S-S). אינסולין הוכן לראשונה בכמות הדרושה לטיפול בחולי סוכרת בשנת 1923, ובשנת 1965 הוכן לראשונה בסין באופן מלאכותי. היום מפיקים אינסולין בשיטות של הנדסה גנטית המבוצעת על ידי חיידקים שלגנום שלהם מוחדר גן האינסולין האנושי. הישגים אלה הביאו להקלה בטיפול במחלת הסוכרת, והם גם סללו דרך למחקר מקיף יותר הקשור במבנה ההורמונים ובתפקודם בגוף.

9. גלוקאגון – הורמון המופרש מתאי α באיי לנגרהנס בלבלב, ופעולתו הפוכה לפעולת האינסולין. הגירוי העקרי להפרשת גלוקאגון הוא ריכוז גלוקוז נמוך בדם. תאי המטרה של הגלוקאגון הם, בין היתר, תאי הכבד ותאי רקמת השומן.

10. האינסולין והגלוקאגון פועלים כאנטגוניסטים בוויסות רמת הגלוקוז בדם.

12. בקרת ההפרשה של ההורמון אינסולין נעשית באמצעות משוב שלילי הן ישירות והן בעקיפין. עלייה בריכוז האינסולין בדם מעכבת ישירות את הפרשתו מהלבלב. בנוסף, ירידה בריכוז הגלוקוז בדם, בעקבות הפרשת האינסולין, מפחיתה את הפרשת האינסולין מהלבלב .

14. קישור לאנימציה על וויסות רמת הגלוקוז בדם. http://www.mhhe.com/biosci/genbio/tlw3/eBridge/Chp27/animations/ch27/1_glucose_regulation.swf

15. ירידה ברמת הגלוקוז בדם מתחת ל50 מ"ג ל100 סמ"ק דם תגרום ל: סחרחורת, ואיבוד הכרה. • עלייה מוגזמת ברמת הגלוקוז בדם גורמת ל: • עליה בנפח השתן- איבוד נוזלים והרגשת צמא. • פגיעה בזרימת דם בכלי דם- עיוורון, נמק,..( המנגנון לא ברור) ממאפייני מחלת הסוכרת