" צדקה תציל ממוות "

1. "צדקה תציל ממוות"

2. ראשי פרקים מבוא -עמוד 3 באילו מקרים צדקה מצילה ממוות?- עמודים 30-4 במה שונה מצוות צדקה ממצוות אחרות?עמודים 43-31 האם יהיו מקרים בהם יעשה מעשה הצדקה,וגזר הדין לא ישתנה?עמודים 69-44 האם זה הוגן שאלו שלא מסוגלים לקיים את מצוות הצדקה לא יזכו לכפר על עוונותיהם?עמודים 78-70 פרשנויות של חכמיםעמודים 86-79 סיכוםעמוד 87 נספחים- עמודים 100-88

3. מבוא בעבודה שלנו בנושא צדקה תציל ממוות חקרנו נושאים רבים. העלנו שאלות רבות וניסינו לענות על כמה שיותר מהן. משאלות אלו העלנו מסקנות בהתאם. למשל שאלנו את מי הצדקה מצילה?, האם יהיו כאלה שהיא לא תציל? באילו מקרים צדקה תציל ממוות?, האם במקרה והצדקה היא לא לשם שמים היא תציל ממוות?, איפה אנו רואים מקרים כאלו? וכו'.... בחרנו בנושא זה משום שהוא מעלה שאלות מוסריות רבות ומצאנו כי הוא מעניין אותנו וכי ניתן ללמוד ממנו רבות. חקרנו עליו במקורות רבים כמו ספרות חז"ל , מאמרים שונים ופנינו למקורות תלמודיים. מקווים שתיהנו מקריאת העבודה, כפי שאנו נהננו לעשות אותה. אורטל .ט., אורטל .נ. ומיכל. חזרה לראשי פרקים

4. באילו מקרים צדקה מצילה ממוות? על מנת לחקור את הנושא "צדקה תציל ממות" ניגשנו למספר אגדות המביאות מקרים שבהם הצדקה מצילה ממות. ממקרים אלו נסיק את מסקנות הרלוונטיות לנושא.

5. שאלות מנחות שאלות: 1. האם בתו של רבי עקיבא הייתה מודעת לגזר דינה? 2. מדוע ואיך ניצלה בִּתו של רבי עקיבא? 3. מה תפקיד הנחש בסיפור?

6. בתו של רבי עקיבא תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד ב דר"ע הויא ליה ברתא, (=שרבי עקיבא הייתה לו בת,) תלמוד בבלי וירושלמי אמרי ליה כלדאי: רבי עקיבא (=אמרו לו החוזים בכוכבים:) ההוא יומא דעיילה לבי גננא - טריק לה חיויא מיתא. (=באותו יום שתיכנס לחופה יכיש אותה הנחש, ותמות.) הוה דאיגא אמילתא טובא. (=הייתה דואגת לדבר הרבה. ) ההוא יומא שקלתא למכבנתא, (= באותו יום של חתונתה לקחה סיכה מראשה,)

7. המשך... דצתא בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא. (= נעצה בחור שבכותל לשמירה ונזדמן שנכנסה סיכה בעינו של נחש.) לצפרא כי קא שקלה לה - הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה (= בבוקר, כשהוציאה את סיכתה היה נמשך ובא הנחש אחריה) אמר לה אבוה: מאי עבדת? (= אמר לה אביה: מה עשיתשזכית להינצלמהנחש?) אמרה ליה: בפניא אתא עניא, קרא אבבא, (= סיפרה לו: בערב בא עני ודפק על הדלת)

8. המשך... והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא, וליכא דשמעיה. (=. והיו טרודים הכל בסעודה ולא היה מי שישמע אותו.) קאימנא, שקלתי לריסתנאי דיהבית לי, יהבתיה ניהליה. (=קמתי, לקחתי את מנתי שנתת לי, ונתתי אותה לו.) אמר לה: מצוה עבדת! (=מצווה עשית) נפק ר"ע ודרש: וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה. (= אמר לה. רבי עקיבא דורש: צדקה תציל ממות.)

9. הסבר הסוגייה הכלדיים (רואים בכוכבים) אמרו לרבי עקיבא שביום שבתו תתחתן יכיש אותה נחש למוות. באותו יום של החתונה היא לקחה סיכה מהראש שלה ותקעה אותה בכותל. אותה הסיכה ננעצה בעינו של הנחש והרגה אותו. בבוקר, כשהוציאה את הסיכה מהכותל הנחש נשאר עליה ומבלי ששמה לב נמשך אחריה. אביה ראה זאת, והבין כי היא ניצלה מגזר דינה. הוא שאל אותה מה היא עשתה? היא סיפרה לו שבערב חתונתה, בשעה שכולם היו "טרודים בסעודה"- כלומר בשיא של השמחה, היא שמעה, ורק היא שמעה, את קולו של העני הקורא בפתח. היא יצאה מנשף חתונתה ונתנה לו את מתנתה. אביה מבין שדבר זה הציל אותה ממוות ועל כן הוא דורש את הפסוק: "צדקה תציל ממוות".

10. מסקנות ביתו של רבי עקיבא ניצלה מגזר דינה על ידי ביצוע מעשה צדקה. הצדקה היא ששינתה את מהלכו הכפוי מראש של העולם. הכיצד? בתו של רבי עקיבא בשיא שמחתה לא הייתה שרויה באותה שמחה אישית ובהאזנה מוחלטת לעצמה בלבד. באירוע החשוב בחייה, בזמן ששאר המשתתפים שרויים בשמחתם ואטומים לגמרי לקולו וצרכיו של העולם -היא היחידה ששמעה את קולו של העני. עניין נוסף שאפשר לראות בסיפור הוא העובדה שרבי עקיבא אינו מתווכח עם פסק הדין של החוזים בכוכבים. כאשר מתברר לו שבתו הצליחה להמית את הנחש, ובכך להתגבר על הנבואה הרעה,הוא רק שואל אותה "מה עשית". הוא יודע שיש קשר בין הנחש המת שמשתרך אחריה ובין העובדה שהיא עדיין בחיים ואולם הבת הרי איננה יודעת על הנבואה הרעה. אפשר לראות בבירור כי הצדקה אשר ביצעה בתו של רבי עקיבא הצילה אותה מגזר דינה.

11. סוגייה שנייה

12. שאלות מנחות שאלות: 1.כיצד ניצל בן ישראל ממוות? 2. מדוע שמואל בטוח כי אם הוא בן ישראל, הוא יחזור? 3. האם עזרה לו העובדה שהוא בן ישראל? 4 מה תפקיד הנחש סיפור?

13. שמואל ואבלט תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד בתלמוד בבלי וירושלמי דשמואל ואבלט הוו יתבי (=ששמואל והחכם הנוכרי אבלט היו יושבים) אבלט והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא. רב שמואל (=היו הולכים כמה אנשים לאגם) אמר ליה אבלט לשמואל (=אמר לו אבלט לשמואל) האי גברא אזיל ולא אתי, טריק ליה חיויא ומיית (=אדם זה ילך ולא יבוא יכיש אותוהנחש וימות). אמר ליה שמואל: אי בר ישראל הוא - אזיל ואתי. (= אם בן ישראל הוא-ילך ויבוא.) אדיתבי אזיל ואתי. (=הלך ובא)

14. המשך... אבלט, שדיה לטוניה אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי. (= קם אבלט השליך מאותו איש את משאו ומצא בתוכו נחש חתוך ומושלך בשני גזרים.) אמר ליה שמואל: מאי עבדת? (= אמר לו שמואל: מה עשית?) אמר ליה: כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן. (= אמר לו: בכל יום היינו מטילים ונותנים פת ביחד ואוכלים יחדמן הפת.) האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא, הוה קא מיכסף .(= היום היה אחד מאיתנו שלא היה לו לחם והיה מתבייש.)

15. המשך... אמינא להו: אנא קאימנא וארמינא .(=אני אקום ואקח את הלחם ) כי מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה, כי היכי דלא ליכסיף. (=כשהגעתי אליו עשיתי עצמי כאילו לקחתי ממנו כדי שלא יתבייש.) אמר ליה: מצוה עבדת! (=אמר לו שמואל: עשית מצווה.) נפק שמואל ודרש: +משלי י+ וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה (=יצא שמואל ודרש על סמך מעשה זה: "וצדקה תציל ממות".)

16. הסבר הסוגייה בסוגייה זו מסופר על דו שיח בין רב שמואל לאבלט. הם רואים בדרכם איש. אבלט אמר: אם האיש הזה ילך יכיש אותו נחש.אמר לו רב שמואל: אם הוא בן ישראל הוא יחזור.אותו האיש חזר. שאל אותו רב שמואל: מה עשית?(שהרי לפי אבלט הוא היה צריך למות מהכשת נחש). סיפר לו האיש על מקרה קודם. האיש סיפר על מנהג שבו הם היו יושבים במעגל, פורסים את לחמם וכל אחד היה תורם משלו. באותו המעגל היה איש שלא היה לו לחם, והוא נתן מלחמו לאיש. הוא עשה זאת בצורה שמנעה מהאיש בושה מכל הקבוצה. אמר לו שמואל בתגובה: עשית מצווה. שמואל הבין שמעשהו הקודם של האיש הציל אותו מגזר דינו. מסקנה: צדקה מצילה ממוות.

17. מסקנות הדרשה שדורש שמואל היא: 'צדקה תציל ממוות', והיא עיקרה של האגדה התלמודית . אדם מישראל ניצל רק לאחר שקיים מצוות צדקה, כלומר, בזכות מצווה זו מעשי הפורענות הקודמים שלו התבטלו. מצוות הצדקה, היא שמגדירה אותו כ'ישראל'. ביטול הגזירה תלוי לא רק במוצאו של הניצול, שהוא מישראל, אלא גם בקיום מצוות הצדקה.

18. סוגייה שלישית

19. שאלות מנחות שאלות: 1.איך מפגשם של השניים עם הזקן הציל אותם ממוות? 2. מה הייתה הכוונה באמרה: "ואלוהיהם של היהודים מתפייס בחצי כיכר"? 3. איך אנו יכולים לראות כי הצדקה מצילה ממוות על פי סיפור זה? 4. מה תפקיד הנחש סיפור?

20. תלמידיו של רבי חנניא תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק ו דף ח טור ד /ה"ט תרין תלמידין מן דרבי חנינה הוון נפקין מקטוע כיסין. (=שני תלמידים של רבי חנינא יצאו לקצץ עצים) חמתון חדא איסטרולוגוס אילין (=וראם אסטרולוג אחד ואמר) מתרין מי נפקין ולא חזרין (=שניים הללויוצאים ולא יחזרו) מי נפקין פגע בהון חד סב אמר לון :זכון עמי! (=שיצאו פגע בהם זקן חד ואמר להם: זכו עימי). דאית לי תלתא יומין דלא טעמית כלום .(=הרי שלושה ימים שלא טעמתי כלום). והוה עמון חד עיגול, קצון פלגא ויהבינה ליה. (=והייתה עימם כיכר אחת, פרסו לחצי ונתנו לו). אכל וצלי עליהון (=אכל והתפלל עליהם).

21. המשך.. אמר לו: תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומך היך דקיימתון לי נפשי בהדין יומא . (=אמר להם: כשם שקיימתם היום את נפשי כך תתקיים היום נפשכםלי נפשי בהדין יומא . נפקון בשלם וחזרון בשלם . (=יצאו בשלום וחזרו בשלום). והוון תמן בני אינש דשמעון קליה . (=והיו שם בני אדם ששמעו בקולו). אמרין ליה :ולא כן אמרת: אילין תרין מי נפקין ולא חזרין? (=אמר לו: ולא כך אמרת: שניים הללו יוצאים ולא יחזרו?)

22. המשך... אמרו: אי דהכא גברא שקר, דאיסתרולוגייא דידיה שקרין! (=אמרו: יש כאן אדם שקרן, שהאסטרולוגיה שלו שקר!). אפילו כן אזלון ופשפשון ואשכחון חכינתה (=אף על פי כן הלכו ופשפשו ומצאו נחש). פלגא בהדא מובלא ופלגא בהדא מובלא . (=חצי הנחש בחבילה אחת והחצי השני בחבילה שנייה). אמרו: מה טיבו עבידתכון יומא ? (=אמרו: מה דבר טוב עשיתם היום?) דין ותניין ליה עובדא . (דיברו ביניהם על אותו מעשה). אמר: ומה ההוא גברא יכיל עביד? (=אמר: ומה האדם יכול לעשות?) דאלההון די יהודאי מתפייס בפלגות עיגול . (=ואלוהיכם של היהודים מתפייס בחצי כיכר!).

23. הסבר הסוגייה באגדה זו מסופר על הפרתה של גזרה בזכות מצוות צדקה. בנוסף מסופר על אסטרולוג אחד אשר מנבא את מותם של שני תלמידי רבי חנינא, בדרכם לקצץ עצים. נבואה זו של האסטרולוג אינה מתקיימת, מכיוון שבדרכם הם פוגשים זקן הרעבללחם שלא אכל שלושה ימים. הם חולקים עמו את כיכר הלחם שלהם. כאשר פתחו את חבילותיהם, נמצא בהם נחש מבותר. שאלו אותם: מה עשיתם? והם סיפרו להם על אשר עשו.

24. מסקנות התלמידים של רבי חנינא ניצלו כיוון שביצעו מעשה צדקה- הם נתנו צדקה לזקן. ניתן להבין כי הם ניצלו על ידי כך שהנחש היה מבותר, כלומר לא הכיש אותם. בסוף הסיפור אחד מהנוכחים אומר:" ואלוהיהם של היהודים מתפייס בחצי כיכר". אמרה זו מביעה את דרכו של אלוהים הפייסן שמבטל גזר דין מוות ליהודי כיוון שנתן צדקה.(במקרה הנ"ל חצי כיכר לחם). בסיפור זה אפשר לראות כי יש שינוי ברור בגזר הדין. ממצב של גזר דין מוות, על ידי מעשה צדקה יחיד גזר הדין הרע נעלם. לא מסופר מה היה מעשה הפורענות אשר גרם לאותם תלמידים "לזכות" בגזר דין זה, רק מסופר שהוא התבטל.

25. מוטיב הנחש הנחש מופיע כמוטיב חוזר בשלושת הסיפורים. בסיפור הראשון בתו של רבי עקיבא נעצה את סיכתה בעינו של הנחש,בסיפור השני הנחשים החתוכים הופיעו בתיק האיש ובסיפור השלישי הנחשים החתוכים הופיעו בתיקי התלמידים. הנחש מסמל במקורות את הנחש הקדמוני, השטן, יצר הרע ומלאך המוות, ולכן כאשר הנחש מת כך גם לכאורה השטן מת. ולכן הגזרה של המוות מתבטלת. בכל שלוש הסוגיות ניצל אדם מישראל רק לאחר שקיים מצוות צדקה, כלומר בזכות כך שקיים את המצווה- ניצל. מצוות הצדקה היא שמגדירה את האדם כ'ישראל'. ההצלה כלומר ביטול הגזרה לא תלויה רק במוצאו של הניצול, שהוא ישראלי, אלא גם בקיום מצוות הצדקה, על-פי העיקרון של 'מידה כנגד מידה'. בזכות השבת נפשו והחייאתו של אדם,הן פיסית והן רוחנית, באמצעות מניעת בושה ממנו מבוטל גזר דינו.

26. השוואה

27. המשך..

28. המשך... השוואה:

29. המשך...

30. המשך...

31. האם יהיו מקרים בהם יעשה מעשה הצדקה,וגזר הדין לא ישתנה? אדם חָנון ורחום שעושה מתנות חינם נקרא צדיק. ישנם הרבה חילוקי דעות בקרב התנאים ואמוראים בחשיבותה, משקלה וגודלה של הצדקה. בכוחה לכפר על עוונות האדם, אולם, לא תמיד מעשה הצדקה מכפר על העוונות ומציל את האדם מעונש על עבירותיו.במסגרת עבודתנו נתקלנו בסוגייה העוסקת במצווה ,שכמו מעשה הצדקה מצילה מפורענות. על כן בחרנו לשייך אותה לפרק זה.

32. הסוטה תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כא עמוד א ויש זכות תולה ג' שנים כו'. (= הזכות היא לסוטה: אישה שבעלה חושד בה שמא זנתה) זכות דמאי? (= זכות של מי?) אילימא זכות דתורה, הא אינה מצווה ועושה היא! (= אם תאמר שלמדה זכות של התורה, הרי שלכל הדעות הוא המצווה על האישה ללמוד תורה ואין על מעשה זה שכר מרובה כל כך) אלא זכות דמצוה,(= אלא תאמר זכות שמצווה שעשתה) זכות דמצוה מי מגנא כולי האי?(= אולם זכות של מצווה האם היא מגינה כל כך?) והתניא(= והרי שנויה בבריתא): את זו דרש רבי מנחם בר יוסי: (משלי )" כי נר מצוה ותורה אור" תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור, את המצוה בנר, לומר לך: מה נר אינה מגינה(= אינה מגינה על האדם על ידי האור) אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה;(= כל עוד הוא דולק בידו אף מצווה מגינה באותה שעה)

33. המשך.. ואת התורה באור, לומר לך: מה אור מגין לעולם, אף תורה מגינה לעולם.(= ואת התורה תלה באור) ואומר( על התורה): +משלי ו+ בהתהלכך תנחה אותך (= כשאתה מתהלך חי בתוך העולם הזה) וגו', בהתהלכך תנחה אותך(= "בשכבתך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך")- זה העוה"ז, בשכבך תשמור עליך(= זו זמן המיתה שהאדם שוכב בקיברו) - זו מיתה, והקיצות היא תשיחך- לעתידלבוא (=לאחר תחיית – יקיצת המתים) ; משל, לאדם שהיה מהלך באישון (=חושך) לילה ואפילה, ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים(= הבורות) ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הלסטין(=שודדים),ואינו יודע באיזה דרך מהלך,(אם) נזדמנה לו אבוקה של אור (=אש,שהיא משל למצווה)ניצל מן

34. המשך הסוגייה הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך,כיון שעלה עמוד השחר (שהוא משל ללימוד התורה) ניצל מחיה רעה ומן הליסטין( שאינם משוטטים עוד בדרכים), ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך.(אם) הגיע לפרשת דרכים(ומכיר את הדרך)-ניצל מכולם. ד"א(דבר אחד): עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה, שנאמר: +שיר השירים ח+ מים רבים לאיוכלו לכבות את האהבה (שיר השירים ח,ז) (ומכל מקום , משמע מכאן שאין המצווה שעשתה קודם מגינה עליה עכשיו מן הפורענות ואם כן כיצד תגן זכות המצווה על הסוטה?) א"ר יוסף(כך צריך להבין את ההשוואה): מצוה, בעידנא דעסיק(=בזמן שהוא עוסק) בה- מגנא(=מגינה מן הפורענות) ומצלא,(=ומצילה) בעידנא דלא עסיק בה - אגוני מגנא, אצולי לא מצלא(=בזמן שאינו עוסק בה-מגינה היא מן הפורענות אבל להציל אינה מצילה מן היצר); תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה - מגנא ומצלא(=בין בזמן שהוא עוסק בה, בין בזמן שאינו עוסק בה. ואם כן, גם לפי האמור בברייתא יכולה זכות המצווה שעשתה להגן עליה מפורענות.)

35. הסבר הסוגייה בתלמוד הבבלי מסכת סוטה דף כא' עמוד א ישנו דיון לגבי האישה. שאלה העולה היא, האם אישה המקיימת מצווה של למידת תורה, ניצלת על ידי המצווה. הטענה העיקרית היא שמשום שעל האישה אין חיוב קיום מצווה זו, אין היא מגינה עליה. אבל היא מעניקה לה זכות. זכות זו אינה מצילה אותה מן הפורענות, אלא רק מגינה עליה. זאת הוכח בברייתא על ידי משל. במשל מסופר על אדם בעובר במקום לא מוכר. במידה ועשה מצווה-מגן עליו, במידה ועשה מצוות תורה-התווספה עליו הגנה. אך ברגע שכבר ידע את הדרך(היה צדיק) היה מוגן מכל. ממשל זה אנו מבינים שהמצווה לא תגן על הסוטה (שכן ניתן לכבותה כמו אש), אך התורה מעניקה הגנה כל שהיא. היא אינה מצילה מפורענות, אלא מגינה ממנה בלבד. מכאן אנו רואים שהמצווה המצילה מפורענות(כדוגמת צדקה) לא תציל במקרה הזה את האישה הסוטה בלבד. כלומר, יש יוצא מן הכלל.

36. מסקנות מסוגיה זו אנו רואים שתי נקודות בנוגע לסוטה: • המצוות שתקפות על הגבר, לא תקפות על האישה הסוטה. ומכאן גם שהזכויות שהמצווה מזכה בהן לא תקפות עליה. • "מצוות התורה" היא מצווה שעל פי הסוגייה מצילה מפורענות. אנו רואים פה לראשונה מצווה, שאיננה מצוות הצדקה, אך פועלת כמותה.

37. מתוך ספרו של א.א.אורבך:"חז"ל-אמונות ודעות": ישנן עברות אשר בכוחן לבטל מצוות. בנוסף , אדם העובר עברות מתוך מחשבה לכפר עליהם מאוחר יותר על ידי מצוות, גם אם קיים אותן-נשאר רשע. המרבה בצדקה ועושה עברות-אינו יכונה צדיק. קיימת הבחנה בין שני סוגי אנשים. האחד שולט ביצרים שלו, ואילו השני מאפשר ליצרים לשלוט בו. האדם השולט ביצריו, הוא צדיק אשר נמנע מחטא. אך מבלי לעשות מעשי צדקה, אין הוא נחשב כצדיק גמור. קיימת הבחנה נוספת בין צדיק טוב וצדיק שאינו טוב. צדיק טוב הוא אדם טוב כלפי אלוהים (שמיים) וכלפי האנשים שעל הארץ(הבריות). לעומת זאת, אדם שטוב לשמיים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב. "אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו" (ישעיהו פרק ג,י). אדם העושה מעשי צדקה, ייהנה מהרווחים בהמשך. הרעיון הוא שאין אפשרות להיות צדיק בלי לעשות מעשי צדקה בולטים, קדום הוא, כלומר זוהי דעה ישנה שהייתה מקובלת בעבר.(שלא נכונה בהכרח להווה).

38. המשך על פי ספר זה ניתן להבין שאם אדם עושה מעשה צדקה לא לשם שמיים (שיש לו מניעים אישיים) צדקה זו לא תציל אותו מפורענות.

39. להלן שני קטעים מתוך הרמב"ם הלכות תשובה המהווים דוגמא לכך שנעשה מעשה צדקה והוא לא הציל ממוות. רמב"ם הלכות תשובה פרק א הלכה ד ולעולם (=אפילו כשעברו עליו הרבה פעמים יום הכיפורים) אין מתכפר לו עד שיבואו עליו ייסורין ובאלו נאמר "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם" ( תהילים פט, לג). (= לומדים שיש עבירה שצריכה יסורים על מנת לכפר) במה דברים אמורים(=שיסורים מנקים את עוונותיו של האדם, ומכפרים עליהם) שלא חילל את השם(= שלא היה חוטא ומחטיא אחרים) בשעה שעבר אבל המחלל את השם אע"פ שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות וגו' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון.

40. הסבר הסוגייה אין כפרה עד שהוא איננו עובר ייסורים. במה הדברים תלויים? • שלא עשה את עבירת חילול השם. אדם שחילל את השם אפילו עם חזר בתשובה , ועבר את יום כיפור, וחווה ייסורים אין עליו כפרה מוחלטת עד שימות. מדובר בשלושה שלבים: 1. חזרה בתשובה, 2. יום הכיפורים. 3. ייסורים, לאחר ביצוע שלושת השלבים האדם נמצא לכאורה בהמתנה הוא עדיין איננו זכאי אך הוא גם לא אשם הגורם הסופי שמכפר הוא מוות.

41. רמב"ם הלכות תשובה פרק ב' הלכה ד' מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר, אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים,ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עוון מפני שגורמת לו להכנע ולהיו ת עניו ושפל רוח.

42. הסבר הסוגייה בקטע מפורט כיצד עושים תשובה: צועקים לפני ה', בוכים ומתחננים לסליחה ,עושים צדקה כמה שיכולים, ומתרחקים מהחטא הקודם על יד כך. בנוסף, הם משנים את שמם ובכך מצהירים שהם בני אדם אחרים, ומשנים את מעשיהם למעשים טובים, הולכים בדרך הישר ועוברים מקום, מפני שהגלות גורמת לאדם להיות שפל, צנוע וכנוע.

43. מסקנות בקטע השני נתונה לנו הצדקה כאחת מדרכי התשובה מכאן ניתן להבין כי החזרה בתשובה כרוכה במעשה צדקה. בקטע הראשון אנו מבינים כי התשובה לא עזרה לבן אדם לשנות את גזר דינו. נאמר כי כאשר חילל אדם את שם ה', אין דבר שיכול לעשות על מנת לכפר על המעשה עד שימות. בקטע זה נאמר כי התשובה איננה מכפרת על החטא ומכאן אני מסיקים כי הצדקה איננה מצילה ממוות. חזרה לראשי פרקים

44. במה שונה מצוות צדקה ממצוות אחרות? ידוע לנו שבעזרת תפילה ותשובה אדם יכול לשנות את דרגתו. כאשר דרגתו של האדם משתנה, האדם גם כן משתנה. על כן מאזנו משתנה בנוסף על היכולת שלו לשנות את הגזרות שלו. עולה השאלה: במה שונה מצווה זו משאר מצוות התורה?, מדוע מצווה זו משפיעה על גזר דין האדם, ואילו מצוות אחרות אינן?

45. דרך להסביר זאת: הצדקה משמשת כתחליף לגזרה. מקרה מסוג זה אפשר לראות בסיפור הבא: במוצאי יום כיפור ראה ריב"ז בחלומו,שאחיינו יפסידו באותה שנה שבע-מאות דינרים. ריב"ז אינו מנסה לנקוט באמצעי ביטחון, או תחבולות למינהן, למניעת הנזק.הוא יודע שזה לא יועיל, כי "הגזרה אמת והחריצות שקר"(רמב"ן בראשית ל"ז, ט"ו). מה כן עושה ריב"ז לעזרת אחייניו? הוא מאלץ אותם להרבות בצדקה במשך כל השנה, כך שבסוף השנה נחסר ממונם כמעט שמע מאות דינרים. בערב יום כיפור תפסה המלכות את האחיינים. שלח להם ריב"ז:אל תפחדו! יקח מכם בסך הכל שבעה עשר דינרים.לתדהמת האחיינים מאיפה ידע? מספר להם ריב"ז את החלום. (מתוך מסכת בבא בתרא (י'). ).

46. ריב"ז ובני אחותו תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י עמוד א דרש ר"י ברבי שלום: כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה(בזמן שגוזר הקב"ה את דינו לכל השנה) כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה(כמה כסף יפסיד), (אם)זכה – "הלא פרוס לרעב לחמך", (הוא מוציא את סכום הכסף שנגזר עליו להוציא ללצורך צדקה)לא זכה ועניים מרודים תביא בית ומספרים: כי הא דבני אחתיה(כמו מעשה זה שבני אחותו) דרבן יוחנן בן זכאי חזא להו בחילמא דבעו מיחסר שבע מאה דינרי(ראה עליהם בחלום שהם צריכים להיחסר במשך השנה700 דינרים) , עשינהו, שקל מינייהו( כפה אותם, ולקח מהם ממון) לצדקה, פוש גבייהו שיבסר דינרי( נשארו אצלם 17 דינרים מאותם 700 שלא לקח מהם). כי מטא מעלי יומא דכיפורי ( כאשר הגיע ערב יום הכיפורים ), שדור דבי קיסר נקטינהו (באו מבית הקיסר ולקחו מהם 17 דינרים).

47. המשך.. אמר לה (להם) רבן יוחנן בן זכאי: לא תדחלון (אל תפחדו שמא יקחו ממכם עוד), שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו (17 דינרים שנשארו אצלכם, אותם לקחו מכם). אמרי ליה: מנא ידעת?(מניין יודע אתה) אמר להו (להם): חלמא חזאי לכו.(חלום ראיתי עליכם וסיפר להם חלומו) א"ל: ואמאי (מדוע) לא אמרת לן [דניתבינהו?] (לנו שהיינו נותנים אותם לצדקה) אמר להו (להם): אמינא, כי היכי דתעבדו (אמרתי כדי שתעשו) מצוה לשמה. רבי יוחנן בן זכאי

48. הסבר הסוגייה אמר רבי יהודה בשמו של רבי שלום: כשם שהממון של האדם קצוב לו(על יד ה') מתחילת השנה, כך גם כמה כסף הוא יפסיד. אם הוא זכה(במזונות) הוא צריך להוציא מכספו לצורך צדקה. אם לא זכה(הפסיד כסף). סיפור שהיה: רבי יוחנן בן זכאי חלם. בחלומו ראה שמבני אחותו יילקחו 700 דינרים במשך שנה. בגלל שבחלומו ראה כי הם עומדים לאבד 700 דינרים לקח מהם מכסף זה ותרם לצדקה. ביום כיפור בא אליהם הקיסר לבית ולקח מהם את ה17 דינרים הנותרים.אמר להם רבי יוחנן בן זכאי: אל תפחדו שהקיסר ייקח מכם עוד כסף-כי הוא לא. שאלו אותו: מאיפה אתה יודע? ענה להם: בגלל החלום שחלמתי(וסיפר להם את החלום). אמרו לו: ומדוע לא סיפרת לנו, אם היינו יודעים היינו נותנים אותו לצדקה.

49. המשך.. אמר להם: משום שרציתי שתעשו צדקה-מצווה לשמה. אם הם היו יודעים שייקחו מהם את הכסף ובגלל זה עשו את הצדקה- אין זו מצווה לשמה. הם צריכים לבצע את המצוות הצדקה-לשם שמיים, ולא משום שידעו שיאבדו את כספם.

50. מסקנות בקטע זה אפשר לראות מספר נקודות: במידה וה' נותן לאדם כסף- אותו אדם צריך לתת אותו לצדקה. במידה ולא השתמש בכסף זה למתן צדקה והשאיר אותו אצלו-הכסף יילקח ממנו בסופו של דבר. על פי הסיפור רואים כיצד הכסף של בני אחות רבי יוחנן בן זכאי נלקח מהם כאשר לא מסרו אותו לצדקה. אם האדם עושה את מעשה הצדקה מתוך ידיעה כי היא תועיל לו או כי הוא זקוק לה(כדי לצאת מידי חובה) אין היא נחשבת למצווה לשמה. בסיפור זה הדבר בא לידי ביטוי כאשר שאלו בני אחותו של רבי יוחנן בן זכאי מדוע לא סיפר להם לפני על כך שכספם יילקח מהם. רבי יוחנן בן זכאי ענה: משום שהוא רצה שהם יעשו את המצווה לשמה. שכן הם ידעו זאת לפני-היו עושים זאת בכדי לצאת מידי חובה.(כמו הסיפור על ביתו של רבי עקיבא שאנו יודעים כי לא ידעה על כך שיש לה גזר דין מוות, ואביה, למרות שידע, לא גילה לה).