Download
1 / 100

" צדקה תציל ממוות " - PowerPoint PPT Presentation


  • 232 Views
  • Uploaded on

" צדקה תציל ממוות ". ראשי פרקים. מבוא -עמוד 3 באילו מקרים צדקה מצילה ממוות? - עמודים 30-4 במה שונה מצוות צדקה ממצוות אחרות? עמודים 43-31 האם יהיו מקרים בהם יעשה מעשה הצדקה,וגזר הדין לא ישתנה? עמודים 69-44 האם זה הוגן שאלו שלא מסוגלים לקיים את מצוות הצדקה לא יזכו לכפר על

loader
I am the owner, or an agent authorized to act on behalf of the owner, of the copyrighted work described.
capcha
Download Presentation

PowerPoint Slideshow about ' " צדקה תציל ממוות "' - joey


An Image/Link below is provided (as is) to download presentation

Download Policy: Content on the Website is provided to you AS IS for your information and personal use and may not be sold / licensed / shared on other websites without getting consent from its author.While downloading, if for some reason you are not able to download a presentation, the publisher may have deleted the file from their server.


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - E N D - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
Presentation Transcript

"צדקה תציל ממוות"


ראשי פרקים

מבוא -עמוד 3

באילו מקרים צדקה מצילה ממוות?- עמודים 30-4

במה שונה מצוות צדקה ממצוות אחרות?עמודים 43-31

האם יהיו מקרים בהם יעשה מעשה הצדקה,וגזר הדין לא ישתנה?עמודים 69-44

האם זה הוגן שאלו שלא מסוגלים לקיים את מצוות הצדקה לא יזכו לכפר על

עוונותיהם?עמודים 78-70

פרשנויות של חכמיםעמודים 86-79

סיכוםעמוד 87

נספחים- עמודים 100-88


מבוא

בעבודה שלנו בנושא צדקה תציל ממוות חקרנו נושאים רבים. העלנו שאלות רבות

וניסינו לענות על כמה שיותר מהן.

משאלות אלו העלנו מסקנות בהתאם. למשל שאלנו את מי הצדקה מצילה?, האם

יהיו כאלה שהיא לא תציל?

באילו מקרים צדקה תציל ממוות?, האם במקרה והצדקה היא לא לשם שמים היא

תציל ממוות?, איפה אנו רואים מקרים כאלו? וכו'....

בחרנו בנושא זה משום שהוא מעלה שאלות מוסריות רבות ומצאנו כי הוא מעניין

אותנו וכי ניתן ללמוד ממנו רבות.

חקרנו עליו במקורות רבים כמו ספרות חז"ל , מאמרים שונים ופנינו למקורות

תלמודיים.

מקווים שתיהנו מקריאת העבודה, כפי שאנו נהננו לעשות אותה.

אורטל .ט., אורטל .נ. ומיכל.

חזרה לראשי פרקים


באילו מקרים צדקה מצילה ממוות?

על מנת לחקור את הנושא "צדקה תציל ממות" ניגשנו למספר אגדות המביאות מקרים שבהם הצדקה מצילה ממות. ממקרים אלו נסיק את מסקנות הרלוונטיות לנושא.


שאלות מנחות

שאלות:

1. האם בתו של רבי עקיבא הייתה מודעת

לגזר דינה?

2. מדוע ואיך ניצלה בִּתו של רבי עקיבא?

3. מה תפקיד הנחש בסיפור?


בתו של רבי עקיבא

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד ב

דר"ע הויא ליה ברתא,

(=שרבי עקיבא הייתה לו בת,) תלמוד בבלי וירושלמי

אמרי ליה כלדאי: רבי עקיבא

(=אמרו לו החוזים בכוכבים:)

ההוא יומא דעיילה לבי גננא - טריק לה

חיויא מיתא. (=באותו יום שתיכנס לחופה

יכיש אותה הנחש, ותמות.)

הוה דאיגא אמילתא טובא.

(=הייתה דואגת לדבר הרבה. )

ההוא יומא שקלתא למכבנתא,

(= באותו יום של חתונתה לקחה סיכה

מראשה,)


המשך...

דצתא בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא.

(= נעצה בחור שבכותל לשמירה ונזדמן

שנכנסה סיכה בעינו של נחש.)

לצפרא כי קא שקלה לה - הוה קא

סריך ואתי חיויא בתרה

(= בבוקר, כשהוציאה את סיכתה

היה נמשך ובא הנחש אחריה)

אמר לה אבוה: מאי עבדת?

(= אמר לה אביה: מה עשיתשזכית

להינצלמהנחש?)

אמרה ליה: בפניא אתא עניא, קרא אבבא,

(= סיפרה לו: בערב בא עני ודפק על הדלת)


המשך...

והוו טרידי כולי עלמא

בסעודתא, וליכא דשמעיה.

(=. והיו טרודים הכל בסעודה

ולא היה מי שישמע אותו.)

קאימנא, שקלתי לריסתנאי דיהבית לי, יהבתיה ניהליה.

(=קמתי, לקחתי את מנתי שנתת לי, ונתתי אותה לו.)

אמר לה: מצוה עבדת!

(=מצווה עשית)

נפק ר"ע ודרש: וצדקה תציל ממות ולא

ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה.

(= אמר לה. רבי עקיבא דורש: צדקה

תציל ממות.)


הסבר הסוגייה

הכלדיים (רואים בכוכבים) אמרו לרבי עקיבא שביום שבתו תתחתן

יכיש אותה נחש למוות.

באותו יום של החתונה היא לקחה סיכה מהראש שלה ותקעה אותה

בכותל. אותה הסיכה ננעצה בעינו של הנחש והרגה אותו. בבוקר,

כשהוציאה את הסיכה מהכותל הנחש נשאר עליה ומבלי ששמה לב

נמשך אחריה. אביה ראה זאת, והבין כי היא ניצלה מגזר דינה. הוא

שאל אותה מה היא עשתה? היא סיפרה לו שבערב חתונתה, בשעה

שכולם היו "טרודים בסעודה"- כלומר בשיא של השמחה, היא שמעה,

ורק היא שמעה, את קולו של העני הקורא בפתח. היא יצאה מנשף

חתונתה ונתנה לו את מתנתה. אביה מבין שדבר זה הציל אותה ממוות

ועל כן הוא דורש את הפסוק: "צדקה תציל ממוות".


מסקנות

ביתו של רבי עקיבא ניצלה מגזר דינה על ידי ביצוע מעשה צדקה.

הצדקה היא ששינתה את מהלכו הכפוי מראש של העולם. הכיצד? בתו של

רבי עקיבא בשיא שמחתה לא הייתה שרויה באותה שמחה אישית

ובהאזנה מוחלטת לעצמה בלבד. באירוע החשוב בחייה, בזמן ששאר

המשתתפים שרויים בשמחתם ואטומים לגמרי לקולו וצרכיו של העולם

-היא היחידה ששמעה את קולו של העני.

עניין נוסף שאפשר לראות בסיפור הוא העובדה שרבי עקיבא אינו מתווכח

עם פסק הדין של החוזים בכוכבים. כאשר מתברר לו שבתו הצליחה

להמית את הנחש, ובכך להתגבר על הנבואה הרעה,הוא רק שואל אותה

"מה עשית". הוא יודע שיש קשר בין הנחש המת שמשתרך אחריה ובין

העובדה שהיא עדיין בחיים ואולם הבת הרי איננה

יודעת על הנבואה הרעה.

אפשר לראות בבירור כי הצדקה אשר ביצעה בתו של רבי עקיבא הצילה

אותה מגזר דינה.



שאלות מנחות

שאלות:

1.כיצד ניצל בן ישראל ממוות?

2. מדוע שמואל בטוח כי אם הוא בן ישראל, הוא יחזור?

3. האם עזרה לו העובדה שהוא בן ישראל?

4 מה תפקיד הנחש סיפור?


שמואל ואבלט

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד בתלמוד בבלי וירושלמי

דשמואל ואבלט הוו יתבי

(=ששמואל והחכם הנוכרי אבלט היו יושבים) אבלט

והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא. רב שמואל

(=היו הולכים כמה אנשים לאגם)

אמר ליה אבלט לשמואל

(=אמר לו אבלט לשמואל)

האי גברא אזיל ולא אתי, טריק ליה חיויא ומיית

(=אדם זה ילך ולא יבוא יכיש אותוהנחש וימות).

אמר ליה שמואל: אי בר ישראל הוא - אזיל ואתי.

(= אם בן ישראל הוא-ילך ויבוא.)

אדיתבי אזיל ואתי.

(=הלך ובא)


המשך...

אבלט, שדיה לטוניה אשכח ביה חיויא

דפסיק ושדי בתרתי גובי.

(= קם אבלט השליך מאותו איש את

משאו ומצא בתוכו נחש חתוך ומושלך בשני גזרים.)

אמר ליה שמואל: מאי עבדת?

(= אמר לו שמואל: מה עשית?)

אמר ליה: כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן.

(= אמר לו: בכל יום היינו מטילים ונותנים פת

ביחד ואוכלים יחדמן הפת.)

האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה

ריפתא, הוה קא מיכסף

.(= היום היה אחד מאיתנו שלא היה

לו לחם והיה מתבייש.)


המשך...

אמינא להו: אנא קאימנא וארמינא

.(=אני אקום ואקח את הלחם )

כי מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן

דשקילי מיניה, כי היכי דלא ליכסיף.

(=כשהגעתי אליו עשיתי עצמי כאילו

לקחתי ממנו כדי שלא יתבייש.)

אמר ליה: מצוה עבדת!

(=אמר לו שמואל: עשית מצווה.)

נפק שמואל ודרש: +משלי י+ וצדקה תציל ממות

ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה

(=יצא שמואל ודרש על סמך מעשה זה: "וצדקה תציל ממות".)


הסבר הסוגייה

בסוגייה זו מסופר על דו שיח בין רב שמואל לאבלט. הם רואים בדרכם איש.

אבלט אמר: אם האיש הזה ילך יכיש אותו נחש.אמר לו רב שמואל: אם

הוא בן ישראל הוא יחזור.אותו האיש חזר. שאל אותו רב שמואל: מה

עשית?(שהרי לפי אבלט הוא היה צריך למות מהכשת נחש).

סיפר לו האיש על מקרה קודם. האיש סיפר על מנהג שבו הם היו

יושבים במעגל, פורסים את לחמם וכל אחד היה תורם משלו. באותו

המעגל היה איש שלא היה לו לחם, והוא נתן מלחמו לאיש. הוא עשה

זאת בצורה שמנעה מהאיש בושה מכל הקבוצה.

אמר לו שמואל בתגובה: עשית מצווה. שמואל הבין שמעשהו הקודם

של האיש הציל אותו מגזר דינו. מסקנה: צדקה מצילה ממוות.


מסקנות

הדרשה שדורש שמואל היא: 'צדקה תציל ממוות',

והיא עיקרה של האגדה התלמודית .

אדם מישראל ניצל רק לאחר שקיים מצוות צדקה,

כלומר, בזכות מצווה זו מעשי הפורענות הקודמים

שלו התבטלו. מצוות הצדקה, היא

שמגדירה אותו כ'ישראל'. ביטול הגזירה תלוי לא

רק במוצאו של הניצול, שהוא מישראל, אלא גם

בקיום מצוות הצדקה.



שאלות מנחות

שאלות:

1.איך מפגשם של השניים עם הזקן הציל אותם

ממוות?

2. מה הייתה הכוונה באמרה: "ואלוהיהם של

היהודים מתפייס בחצי כיכר"?

3. איך אנו יכולים לראות כי הצדקה מצילה ממוות על

פי סיפור זה?

4. מה תפקיד הנחש סיפור?


תלמידיו של רבי חנניא

תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק ו דף ח טור ד /ה"ט

תרין תלמידין מן דרבי חנינה הוון נפקין מקטוע כיסין.

(=שני תלמידים של רבי חנינא יצאו לקצץ עצים)

חמתון חדא איסטרולוגוס אילין

(=וראם אסטרולוג אחד ואמר)

מתרין מי נפקין ולא חזרין

(=שניים הללויוצאים ולא יחזרו)

מי נפקין פגע בהון חד סב אמר לון :זכון עמי!

(=שיצאו פגע בהם זקן חד ואמר להם: זכו עימי).

דאית לי תלתא יומין דלא טעמית כלום

.(=הרי שלושה ימים שלא טעמתי כלום).

והוה עמון חד עיגול, קצון פלגא ויהבינה ליה.

(=והייתה עימם כיכר אחת, פרסו לחצי ונתנו לו).

אכל וצלי עליהון

(=אכל והתפלל עליהם).


המשך..

אמר לו: תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומך היך

דקיימתון לי נפשי בהדין יומא .

(=אמר להם: כשם שקיימתם היום את

נפשי כך תתקיים היום נפשכםלי נפשי בהדין יומא .

נפקון בשלם וחזרון בשלם .

(=יצאו בשלום וחזרו בשלום).

והוון תמן בני אינש דשמעון קליה .

(=והיו שם בני אדם ששמעו בקולו).

אמרין ליה :ולא כן אמרת: אילין תרין

מי נפקין ולא חזרין?

(=אמר לו: ולא כך אמרת: שניים הללו

יוצאים ולא יחזרו?)


המשך...

אמרו: אי דהכא גברא שקר, דאיסתרולוגייא

דידיה שקרין!

(=אמרו: יש כאן אדם שקרן, שהאסטרולוגיה שלו שקר!).

אפילו כן אזלון ופשפשון ואשכחון חכינתה

(=אף על פי כן הלכו ופשפשו ומצאו נחש).

פלגא בהדא מובלא ופלגא בהדא מובלא .

(=חצי הנחש בחבילה אחת והחצי השני בחבילה שנייה).

אמרו: מה טיבו עבידתכון יומא ?

(=אמרו: מה דבר טוב עשיתם היום?)

דין ותניין ליה עובדא .

(דיברו ביניהם על אותו מעשה).

אמר: ומה ההוא גברא יכיל עביד?

(=אמר: ומה האדם יכול לעשות?)

דאלההון די יהודאי מתפייס בפלגות עיגול .

(=ואלוהיכם של היהודים מתפייס בחצי כיכר!).


הסבר הסוגייה

באגדה זו מסופר על הפרתה של גזרה בזכות מצוות צדקה.

בנוסף מסופר על אסטרולוג אחד אשר מנבא את מותם

של שני תלמידי רבי חנינא, בדרכם לקצץ עצים. נבואה זו

של האסטרולוג אינה מתקיימת, מכיוון שבדרכם הם פוגשים

זקן הרעבללחם שלא אכל שלושה ימים. הם חולקים עמו

את כיכר הלחם שלהם. כאשר פתחו את חבילותיהם, נמצא

בהם נחש מבותר.

שאלו אותם: מה עשיתם? והם סיפרו להם על אשר עשו.


מסקנות

התלמידים של רבי חנינא ניצלו כיוון שביצעו מעשה צדקה- הם נתנו

צדקה לזקן.

ניתן להבין כי הם ניצלו על ידי כך שהנחש היה מבותר, כלומר לא הכיש

אותם.

בסוף הסיפור אחד מהנוכחים אומר:" ואלוהיהם של היהודים מתפייס

בחצי כיכר". אמרה זו מביעה את דרכו של אלוהים הפייסן שמבטל גזר

דין מוות ליהודי כיוון שנתן צדקה.(במקרה הנ"ל חצי כיכר לחם).

בסיפור זה אפשר לראות כי יש שינוי ברור בגזר הדין. ממצב של גזר

דין מוות, על ידי מעשה צדקה יחיד גזר הדין הרע נעלם. לא מסופר מה

היה מעשה הפורענות אשר גרם לאותם תלמידים "לזכות" בגזר דין

זה, רק מסופר שהוא התבטל.


מוטיב הנחש

הנחש מופיע כמוטיב חוזר בשלושת הסיפורים.

בסיפור הראשון בתו של רבי עקיבא נעצה את סיכתה בעינו של הנחש,בסיפור השני

הנחשים החתוכים הופיעו בתיק האיש ובסיפור השלישי

הנחשים החתוכים הופיעו בתיקי התלמידים.

הנחש מסמל במקורות את הנחש הקדמוני, השטן, יצר הרע ומלאך המוות, ולכן

כאשר הנחש מת כך גם לכאורה השטן מת. ולכן הגזרה של

המוות מתבטלת.

בכל שלוש הסוגיות ניצל אדם מישראל רק לאחר שקיים מצוות צדקה, כלומר בזכות כך שקיים את המצווה- ניצל.

מצוות הצדקה היא שמגדירה את האדם כ'ישראל'. ההצלה כלומר ביטול הגזרה לא

תלויה רק במוצאו של הניצול, שהוא ישראלי, אלא גם בקיום

מצוות הצדקה, על-פי העיקרון של 'מידה כנגד מידה'. בזכות השבת נפשו והחייאתו

של אדם,הן פיסית והן רוחנית, באמצעות מניעת בושה ממנו

מבוטל גזר דינו.




המשך...

השוואה:




האם יהיו מקרים בהם יעשה מעשה הצדקה,וגזר הדין לא ישתנה?

אדם חָנון ורחום שעושה מתנות חינם נקרא צדיק. ישנם הרבה חילוקי דעות בקרב התנאים ואמוראים בחשיבותה, משקלה וגודלה של הצדקה. בכוחה לכפר על עוונות האדם, אולם, לא תמיד מעשה הצדקה מכפר על העוונות ומציל את האדם מעונש על עבירותיו.במסגרת עבודתנו נתקלנו בסוגייה העוסקת במצווה ,שכמו מעשה הצדקה מצילה מפורענות. על כן בחרנו לשייך אותה לפרק זה.


הסוטה הצדקה,וגזר הדין לא ישתנה?

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כא עמוד א

ויש זכות תולה ג' שנים כו'.

(= הזכות היא לסוטה: אישה שבעלה חושד בה שמא זנתה)

זכות דמאי? (= זכות של מי?)

אילימא זכות דתורה, הא אינה מצווה ועושה היא!

(= אם תאמר שלמדה זכות של התורה, הרי שלכל הדעות הוא המצווה על האישה

ללמוד תורה ואין על מעשה זה שכר מרובה כל כך)

אלא זכות דמצוה,(= אלא תאמר זכות שמצווה שעשתה)

זכות דמצוה מי מגנא כולי האי?(= אולם זכות של מצווה האם היא מגינה כל כך?)

והתניא(= והרי שנויה בבריתא):

את זו דרש רבי מנחם בר יוסי: (משלי )" כי נר מצוה ותורה אור"

תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור,

את המצוה בנר, לומר לך: מה נר אינה מגינה(= אינה מגינה על האדם על ידי האור)

אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה;(= כל עוד הוא דולק בידו אף

מצווה מגינה באותה שעה)


המשך.. הצדקה,וגזר הדין לא ישתנה?

ואת התורה באור, לומר לך: מה אור מגין לעולם, אף תורה

מגינה לעולם.(= ואת התורה תלה באור)

ואומר( על התורה): +משלי ו+ בהתהלכך תנחה אותך

(= כשאתה מתהלך חי בתוך העולם הזה) וגו',

בהתהלכך תנחה אותך(= "בשכבתך תשמור עליך והקיצות

היא תשיחך")- זה העוה"ז, בשכבך תשמור עליך(= זו זמן המיתה

שהאדם שוכב בקיברו) - זו מיתה, והקיצות היא תשיחך- לעתידלבוא

(=לאחר תחיית – יקיצת המתים) ; משל, לאדם שהיה מהלך באישון

(=חושך) לילה ואפילה, ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים(= הבורות) ומן

הברקנים ומחיה רעה ומן הלסטין(=שודדים),ואינו יודע באיזה דרך

מהלך,(אם) נזדמנה לו אבוקה של אור (=אש,שהיא משל למצווה)ניצל מן


המשך הסוגייה הצדקה,וגזר הדין לא ישתנה?

הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין

ואינו יודע באיזה דרך מהלך,כיון שעלה עמוד השחר (שהוא משל ללימוד התורה)

ניצל מחיה רעה ומן הליסטין( שאינם משוטטים עוד בדרכים), ועדיין אינו

יודע באיזה דרך מהלך.(אם) הגיע לפרשת דרכים(ומכיר את הדרך)-ניצל מכולם.

ד"א(דבר אחד): עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה, שנאמר: +שיר השירים

ח+ מים רבים לאיוכלו לכבות את האהבה (שיר השירים ח,ז) (ומכל מקום ,

משמע מכאן שאין המצווה שעשתה קודם מגינה עליה עכשיו מן הפורענות

ואם כן כיצד תגן זכות המצווה על הסוטה?)

א"ר יוסף(כך צריך להבין את ההשוואה): מצוה, בעידנא דעסיק(=בזמן שהוא עוסק) בה-

מגנא(=מגינה מן הפורענות) ומצלא,(=ומצילה)

בעידנא דלא עסיק בה - אגוני מגנא, אצולי לא מצלא(=בזמן שאינו עוסק בה-מגינה היא מן

הפורענות אבל להציל אינה מצילה מן היצר);

תורה, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה - מגנא ומצלא(=בין בזמן שהוא

עוסק בה, בין בזמן שאינו עוסק בה. ואם כן, גם לפי האמור בברייתא יכולה זכות המצווה

שעשתה להגן עליה מפורענות.)


הסבר הסוגייה הצדקה,וגזר הדין לא ישתנה?

בתלמוד הבבלי מסכת סוטה דף כא' עמוד א ישנו דיון לגבי האישה.

שאלה העולה היא, האם אישה המקיימת מצווה של למידת תורה, ניצלת על ידי

המצווה.

הטענה העיקרית היא שמשום שעל האישה אין חיוב קיום מצווה זו, אין היא מגינה

עליה. אבל היא מעניקה לה זכות.

זכות זו אינה מצילה אותה מן הפורענות, אלא רק מגינה עליה.

זאת הוכח בברייתא על ידי משל. במשל מסופר על אדם בעובר במקום לא מוכר.

במידה ועשה מצווה-מגן עליו, במידה ועשה מצוות תורה-התווספה עליו הגנה. אך

ברגע שכבר ידע את הדרך(היה צדיק) היה מוגן מכל.

ממשל זה אנו מבינים שהמצווה לא תגן על הסוטה (שכן ניתן לכבותה כמו אש), אך

התורה מעניקה הגנה כל שהיא. היא אינה מצילה מפורענות, אלא מגינה ממנה

בלבד.

מכאן אנו רואים שהמצווה המצילה מפורענות(כדוגמת צדקה) לא תציל במקרה הזה

את האישה הסוטה בלבד. כלומר, יש יוצא מן הכלל.


מסקנות הצדקה,וגזר הדין לא ישתנה?

מסוגיה זו אנו רואים שתי נקודות בנוגע לסוטה:

  • המצוות שתקפות על הגבר, לא תקפות על האישה הסוטה. ומכאן גם שהזכויות שהמצווה מזכה בהן לא תקפות עליה.

  • "מצוות התורה" היא מצווה שעל פי הסוגייה מצילה מפורענות. אנו רואים פה לראשונה מצווה, שאיננה מצוות הצדקה, אך פועלת כמותה.


מתוך ספרו של א.א.אורבך:"חז"ל-אמונות ודעות":

ישנן עברות אשר בכוחן לבטל מצוות. בנוסף , אדם העובר עברות מתוך מחשבה

לכפר עליהם מאוחר יותר על ידי מצוות, גם אם קיים אותן-נשאר רשע.

המרבה בצדקה ועושה עברות-אינו יכונה צדיק.

קיימת הבחנה בין שני סוגי אנשים. האחד שולט ביצרים שלו, ואילו השני מאפשר

ליצרים לשלוט בו.

האדם השולט ביצריו, הוא צדיק אשר נמנע מחטא. אך מבלי לעשות מעשי צדקה, אין

הוא נחשב כצדיק גמור.

קיימת הבחנה נוספת בין צדיק טוב וצדיק שאינו טוב.

צדיק טוב הוא אדם טוב כלפי אלוהים (שמיים) וכלפי האנשים שעל הארץ(הבריות).

לעומת זאת, אדם שטוב לשמיים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב.

"אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו" (ישעיהו פרק ג,י).

אדם העושה מעשי צדקה, ייהנה מהרווחים בהמשך.

הרעיון הוא שאין אפשרות להיות צדיק בלי לעשות מעשי צדקה בולטים, קדום הוא,

כלומר זוהי דעה ישנה שהייתה מקובלת בעבר.(שלא נכונה בהכרח להווה).


המשך א.א.אורבך:"חז"ל-אמונות ודעות":

על פי ספר זה ניתן להבין שאם אדם עושה מעשה צדקה לא

לשם שמיים (שיש לו מניעים אישיים) צדקה זו לא תציל אותו מפורענות.


להלן שני קטעים מתוך הרמב"ם הלכות תשובה המהווים דוגמא לכך שנעשה מעשה צדקה והוא לא הציל ממוות.

רמב"ם הלכות תשובה פרק א הלכה ד

ולעולם (=אפילו כשעברו עליו הרבה פעמים יום הכיפורים) אין

מתכפר לו עד שיבואו עליו ייסורין ובאלו נאמר "ופקדתי בשבט

פשעם ובנגעים עונם" ( תהילים פט, לג).

(= לומדים שיש עבירה שצריכה יסורים על מנת לכפר)

במה דברים אמורים(=שיסורים מנקים את עוונותיו של האדם,

ומכפרים עליהם) שלא חילל את השם(= שלא היה חוטא ומחטיא

אחרים) בשעה שעבר אבל המחלל את השם אע"פ שעשה תשובה

והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו

מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים

ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות

וגו' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון.


הסבר הסוגייה תשובה המהווים

אין כפרה עד שהוא איננו עובר ייסורים. במה הדברים תלויים?

  • שלא עשה את עבירת חילול השם. אדם שחילל את השם אפילו

    עם חזר בתשובה , ועבר את יום כיפור, וחווה ייסורים אין עליו כפרה

    מוחלטת עד שימות.

    מדובר בשלושה שלבים:

    1. חזרה בתשובה,

    2. יום הכיפורים.

    3. ייסורים,

    לאחר ביצוע שלושת השלבים האדם נמצא לכאורה בהמתנה

    הוא עדיין איננו זכאי אך הוא גם לא אשם הגורם הסופי שמכפר הוא מוות.


רמב"ם הלכות תשובה פרק ב' הלכה ד' תשובה המהווים

מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי

ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר

שחטא בו ומשנה שמו כלומר, אני אחר ואיני אותו האיש

שעשה אותן המעשים,ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה

וגולה ממקומו שגלות מכפרת עוון מפני שגורמת לו להכנע ולהיו

ת עניו ושפל רוח.


הסבר הסוגייה תשובה המהווים

בקטע מפורט כיצד עושים תשובה: צועקים לפני ה', בוכים

ומתחננים לסליחה ,עושים צדקה כמה שיכולים, ומתרחקים

מהחטא הקודם על יד כך.

בנוסף, הם משנים את שמם ובכך מצהירים שהם בני אדם

אחרים, ומשנים את מעשיהם למעשים טובים, הולכים בדרך

הישר ועוברים מקום, מפני שהגלות גורמת לאדם להיות שפל,

צנוע וכנוע.


מסקנות תשובה המהווים

בקטע השני נתונה לנו הצדקה כאחת מדרכי התשובה מכאן ניתן להבין

כי החזרה בתשובה כרוכה במעשה צדקה.

בקטע הראשון אנו מבינים כי התשובה לא עזרה לבן אדם לשנות את גזר דינו.

נאמר כי כאשר חילל אדם את שם ה', אין דבר שיכול לעשות על מנת

לכפר על המעשה עד שימות.

בקטע זה נאמר כי התשובה איננה מכפרת על החטא ומכאן אני

מסיקים כי הצדקה איננה מצילה ממוות.

חזרה לראשי פרקים


במה שונה מצוות צדקה ממצוות אחרות? תשובה המהווים

ידוע לנו שבעזרת תפילה ותשובה אדם יכול לשנות

את דרגתו. כאשר דרגתו של האדם משתנה, האדם גם כן משתנה. על כן מאזנו משתנה בנוסף על היכולת שלו לשנות את הגזרות שלו.

עולה השאלה: במה שונה מצווה זו משאר מצוות התורה?, מדוע מצווה זו משפיעה על גזר דין האדם, ואילו מצוות אחרות אינן?


דרך להסביר זאת תשובה המהווים :

הצדקה משמשת כתחליף לגזרה. מקרה מסוג זה אפשר לראות

בסיפור הבא:

במוצאי יום כיפור ראה ריב"ז בחלומו,שאחיינו יפסידו באותה

שנה שבע-מאות דינרים. ריב"ז אינו מנסה לנקוט באמצעי

ביטחון, או תחבולות למינהן, למניעת הנזק.הוא יודע שזה

לא יועיל, כי "הגזרה אמת והחריצות שקר"(רמב"ן בראשית ל"ז, ט"ו).

מה כן עושה ריב"ז לעזרת אחייניו?

הוא מאלץ אותם להרבות בצדקה במשך כל השנה,

כך שבסוף השנה נחסר ממונם כמעט שמע מאות דינרים.

בערב יום כיפור תפסה המלכות את האחיינים.

שלח להם ריב"ז:אל תפחדו! יקח מכם בסך הכל

שבעה עשר דינרים.לתדהמת האחיינים מאיפה

ידע? מספר להם ריב"ז את החלום.

(מתוך מסכת בבא בתרא (י'). ).


ריב"ז ובני אחותו תשובה המהווים

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י עמוד א

דרש ר"י ברבי שלום: כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו

מראש השנה(בזמן שגוזר הקב"ה את דינו לכל השנה)

כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה(כמה כסף יפסיד),

(אם)זכה – "הלא פרוס לרעב לחמך", (הוא מוציא את סכום הכסף

שנגזר עליו להוציא ללצורך צדקה)לא זכה ועניים מרודים תביא בית ומספרים:

כי הא דבני אחתיה(כמו מעשה זה שבני אחותו) דרבן יוחנן בן זכאי חזא

להו בחילמא דבעו מיחסר שבע מאה דינרי(ראה עליהם בחלום שהם צריכים

להיחסר במשך השנה700 דינרים) ,

עשינהו, שקל מינייהו( כפה אותם, ולקח מהם ממון) לצדקה, פוש גבייהו

שיבסר דינרי( נשארו אצלם 17 דינרים מאותם 700 שלא לקח מהם).

כי מטא מעלי יומא דכיפורי ( כאשר הגיע ערב יום הכיפורים ), שדור

דבי קיסר נקטינהו (באו מבית הקיסר ולקחו מהם 17 דינרים).


המשך.. תשובה המהווים

אמר לה (להם) רבן יוחנן בן זכאי: לא תדחלון

(אל תפחדו שמא יקחו ממכם עוד), שיבסר דינרי

גבייכו שקלינהו מינייכו (17 דינרים שנשארו אצלכם,

אותם לקחו מכם).

אמרי ליה: מנא ידעת?(מניין יודע אתה) אמר להו (להם): חלמא

חזאי לכו.(חלום ראיתי עליכם וסיפר להם חלומו)

א"ל: ואמאי (מדוע) לא אמרת לן [דניתבינהו?] (לנו שהיינו

נותנים אותם לצדקה) אמר להו (להם):

אמינא, כי היכי דתעבדו (אמרתי כדי שתעשו) מצוה לשמה.

רבי יוחנן בן זכאי


הסבר הסוגייה תשובה המהווים

אמר רבי יהודה בשמו של רבי שלום: כשם שהממון של האדם קצוב לו(על יד ה')

מתחילת השנה, כך גם כמה כסף הוא יפסיד.

אם הוא זכה(במזונות) הוא צריך להוציא מכספו לצורך צדקה.

אם לא זכה(הפסיד כסף). סיפור שהיה:

רבי יוחנן בן זכאי חלם. בחלומו ראה שמבני אחותו יילקחו 700 דינרים במשך שנה.

בגלל שבחלומו ראה כי הם עומדים לאבד 700 דינרים לקח מהם מכסף זה ותרם

לצדקה.

ביום כיפור בא אליהם הקיסר לבית ולקח מהם את ה17 דינרים הנותרים.אמר להם

רבי יוחנן בן זכאי: אל תפחדו שהקיסר ייקח מכם עוד כסף-כי הוא לא. שאלו אותו:

מאיפה אתה יודע? ענה להם: בגלל החלום שחלמתי(וסיפר להם את החלום). אמרו

לו: ומדוע לא סיפרת לנו, אם היינו יודעים היינו נותנים אותו לצדקה.


המשך.. תשובה המהווים

אמר להם: משום שרציתי שתעשו צדקה-מצווה לשמה.

אם הם היו יודעים שייקחו מהם את הכסף ובגלל זה עשו את

הצדקה- אין זו מצווה לשמה. הם צריכים לבצע את המצוות

הצדקה-לשם שמיים, ולא משום שידעו שיאבדו את כספם.


מסקנות תשובה המהווים

בקטע זה אפשר לראות מספר נקודות:

במידה וה' נותן לאדם כסף- אותו אדם צריך לתת אותו לצדקה. במידה ולא השתמש

בכסף זה למתן צדקה והשאיר אותו אצלו-הכסף יילקח ממנו בסופו של דבר. על פי

הסיפור רואים כיצד הכסף של בני אחות רבי יוחנן בן זכאי נלקח מהם כאשר לא

מסרו אותו לצדקה.

אם האדם עושה את מעשה הצדקה מתוך ידיעה כי היא תועיל לו או כי הוא זקוק

לה(כדי לצאת מידי חובה) אין היא נחשבת למצווה לשמה. בסיפור זה הדבר בא לידי

ביטוי כאשר שאלו בני אחותו של רבי יוחנן בן זכאי מדוע לא סיפר להם לפני על כך

שכספם יילקח מהם. רבי יוחנן בן זכאי ענה: משום שהוא רצה שהם יעשו את המצווה

לשמה. שכן הם ידעו זאת לפני-היו עושים זאת בכדי לצאת מידי חובה.(כמו הסיפור

על ביתו של רבי עקיבא שאנו יודעים כי לא ידעה על כך שיש לה גזר דין מוות,

ואביה, למרות שידע, לא גילה לה).


מדוע הצדקה מצילה ממוות? תשובה המהווים

על פי מאמרו של הרב מאור(הלכה): http://courses.jercol.macam.ac.il/62/halacha

אדם שרצח אדם אשם בכך שמנע ממנו את הזכות לחיים והוא אחראי על

ביטול כל דורותיו. כך המחייה

עני כלומר נותן לו צדקה , שותף הוא לכל מעשיו ולכל מעשי דורותיו כל ימי חייהם.

אדם הנותן צדקה, או מי שנותנים בעבורו צדקה, זוכה מיד באין ספור זכויות. זכויות

כה רבות יכולות לשנות בצורה מהותית את דרגתו של אדם, וכך ישתנה גם כמות

הגזרות שלו בשמיים.

הזכויות של אדם הנוהג מנהגים משובחים ומשתדל בעבודת ה', אינם כזכויות של

אדם המורה אל הדרך הטובה ומיישר רשעים אל עבודת ה', שזכויותיו נכפלות

בעבור זכויותיהם. כל השותף בזכויות הרבים בכל דרך שהיא- זכויותיו מתרבות

בהתאם. לכן צדקה אינה עוד מצווה ממצוות התורה, אלא יכולה היא להציל ממוות,

ומשאר גזרות רעות.


מלאך המוות והחוטא תשובה המהווים

מדרש זוטא - שיר השירים (בובר)פרשה א'

במדרש זה אנו רואים מקרה בו מנומק לנו מדוע ואיך מעשה

הצדקה מציל ממוות.

כל הנותן צדקה אע"פ שהוא חטא ונתן הקב"ה רשות למלאך לשלוט

בו, שכר אותה צדקה שנתן מקדים למלאך ואינו מניחו לשלוט בו,

ולא עוד אלא שדוחפו וכופתו על פניו ומפייס עליו ואומר אע"פ

שחטא ונתנה רשות למלאך לשלוט בו אני קדמתי רשותי קדמה

לרשותו, כראיה היא הצדקה שנתן לרעבים ואלולי שהאכילן היו מתים,

הוא כסה ערומים ואלולי שכסן היו מתים,

כראיה היא הצדקה שקיים נפשות להציל ממות, וכה"א" מתן בסתר

יכפה אף ושוחד בחיק חמה עזה" (משלי כ"א י"ד).


הסבר הסוגייה תשובה המהווים

כל מי שנותן צדקה, למרות החטאים שלו, ה' נותן למלאך המוות

רשות לשלוט בו.

אדם הנותן צדקה זוכה בשכר כלשהו שמונע ממלא המוות מלשלוט

בו(למרות החטאים שלו). לא רק זאת, גם השכר דוחף את מלאך

המוות ומפייס אותו, מרגיע אותו ואומר לו שלמרות שיש לו רשות

לשלוט באדם זה- הרשות של השכר קודמת לרשות שלו.

המעשה שנתן לרעבים ולחלשים שאם לא היה מאכיל אותם היו

מתים היא ראיה, כמו כן המעשה שכיסה את האנשים הערומים שאם

לא היה מכסם היו מתים.

הצדקה שהוא עשה שהצילה נפשות- גם היא ראיה לו.

וכן הוא אמר:אף מתן בסתר יכפה על החטא הקודם של האדם.


מסקנות תשובה המהווים

ממדרש זה אנו רואים נקודה חשובה הקשורה למעשה

הצדקה. אדם בעל חטאים קודמים, אשר עונשו מוטל על

מלאך המוות, במידה וקיים את מעשה הצדקה- השכר של

הצדקה מעביר את השליטה מידיו של מלאך המוות אליו.

אפשר לראות בכך את תמצית הפסוק:"צדקה תציל מוות".

גזר דינו של האדם החוטא נמחק במידה וקיים את מצוות

הצדקה. במידה שלאדם היה גזר דין של פורענות, הצדקה,

או השכר של הצדקה, מציל את האדם מגזר דין זה, כלומר

מהמוות.


על פי מאמרו של הרב מאור תשובה המהווים :

על פי מאמרו של הרב מאור(הלכה): http://courses.jercol.macam.ac.il/62/halacha

הצדקה יכולה להועיל לנו ע"י כך שהיא מקרבתאת בני ישראל ומונעת פילוג.

בספרים הקדושים הובא לנו שלא שייכת הכרת "אנכי ה' אלוקיך" אלא אם כן כל

ישראל מאוחדת. יש צורך ב"ויחן שם ישראל" - כאיש אחד בלב אחד. רק כך שייכת

השראת שכינה בישראל.

כל דבר הפוגע באיחוד כלל ישראל, מבטל דבקות בה' ומונע השראת שכינה בישראל.

לא ייתכן שאדם שנפגע ונעלב , עם כל ההצדקה שבדבר ,ירגיש אחווה ורעות עם

הפוגע בו. לכן המצער, הגורם לפרוד לבבות, גורם גם לסילוק שכינה מישראל. על כן

מובן שהאדם הגורם לסילוק השכינה, צריך להיענש בחומרה רבה על כך, פרט לעונש

על העבירה שעבר בין אדם לחברו.

על פי הגמרא אכן תשובה קורעת גזר דין רק לציבור, ואילו יחיד יכול להשפיע על גזר


המשך... תשובה המהווים

דין על ידי עשיית תשובה רק בין ראש השנה ליום הכיפורים.

על פי האר"י ז"ל לפני כל תפילה אנו למדים לומר: "הריני

מקבל על עצמי מצות עשה

של ואהבת לרעך כמוך". רבים התקשו להבין מה הקשר בין

ואהבת לרעך ובין ענין התפילה שכולה בין אדם למקום?

האר"י –רבי יצחק לוריא


כיצד צדקה מועילה? תשובה המהווים

אך לפי הסברנו אפשר להבין את הקושי : בכדי להשרות שכינה בתפילה

צריך צרוף של 600,000 איש מכלל ישראל ולכן חשוב להצטרף לכלל לפני

התפילה.

"אמרו הפרושים כי הכל תלוי בגזירה ובאלוהים, ורק מעשה הצדק והפכו

(מעשה הרע) נמצא בידי האדם. לעומת זאת אמרו האיסים כי כל מעשי

האדם נגזרו מראש על פי ההשגחה, ואין הוא עושה כלום על פי בחירה

חופשית, והצדוקים כפרו בגזרה ובהשגחת הבורא על ברואיו וטענו כי

המעשים נתנו בידי בני האדם".(קדמונית היהודים, יג', ה', ט').

אנו רואים פה שלוש גישות:

האחת, המוצגת על ידי *הפרושים. גישה זו אומרת כי גורל

האדם נתון בידי האלוהים, ורק על ידי מעשה צדקה יוכל

האדם לשנות את גורלו.


המשך... תשובה המהווים

השנייה, המוצגת על ידי *האיסים. גישה זו אומרת כי גורלו של

האדם נתון מראש ועל כן כל בחירה שהוא עושה-אינו בחירתו

באמת, שכן זה כתוב מראש שכך יבחר.

השלישית, המוצגת על ידי *הצדוקים. גישה זו אומרת כי הבחירה

היא כולה בידי האדם, ובידו

הכוח לשנות את גזירתו.

אייסים צדוקים ופרושים


מקור נוסף בו הצדקה מקרבת בין העם ומביאה גאולה:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י עמוד א

תניא( שנויה בבריתא):

א"ר אלעזר בר' יוסי: כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם

הזה (הריהם עושים בכך שלום גדול ומעמידים)שלום גדול

ופרקליטין (סנגורים) גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים,

שנאמר: (ירמיהו ט"ז ,ה)" אמר ה' אל תבא בית מרזח ואל

תלך לספוד ואל תנוד להם כי אספתי את שלומי מאת העם

הזה [וגו' את] החסד ואת הרחמים".

חסד - זו גמילות חסדים, רחמים - זו צדקה. (ומכאן

שכשיש בהם חסד ורחמים –עמהם שלום.)


הסבר הסוגייה ומביאה גאולה:

רבי אליעזר אומר שכל מי שעושה צדקה וחסד בעולם הזה –

עושה שלום גדול, מקרב בין עם ישראל לבין ה'. והוא מוכיח

מהפסוק : "אמר ה' אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל

תנוד להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה [וגו' את]

החסד ואת הרחמים". כלומר על פי הפסוק אנו מבינים שה'

אומר שלא צריך ללכת לבית המזרח או לספוד לה' כדי

לחזק את האמונה שלו לה'. במקום זה אתה יכול לעשות

צדקה וחסד כדי להתקרב לה'. והוא מוכיח זאת ע"י כך

שחסד= גמילות חסידים וע"י שרחמים= צדקה.


סוגייה אחרת: ומביאה גאולה:

תניא( שנויה בבריתא):

ר"י( רבי יהודה) אומר: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה. שנאמר: (ישעיהו נ"ו,א)"

כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות".

הסבר סוגיה:

רבי יהודה אומר שצדקה מקרבת גאולה. ומוכיח מהפסוק: "כה אמר ה' שמרו משפט

ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות".כלומר כתוב במפורש שה' אומר

שצדקה מקרבת ישועה= גאולה.

מסקנות:

על פי שני הקטעים הנ"ל אנו מבינים את חשיבותה של הצדקה. על פי הקטע הראשון

אנו מבינים שמצות הצדקה מקרבת בין עם ישראל וה'. ועל פי הקטע השני אנו

מבינים שצדקה מביאה גאולה.


על פי מאמר מאת הרב אריה שטרן ומביאה גאולה:

על פי המאמר מאת הרב אריה שטרן :

(http:’/216.119.96.212./invei-akerem/dvarim/rehe/mitzvat.htm)

קיימים שני סוגי אנשים: האחד מקבל והשני נותן.

האדם הנותן הוא למעשה האדם שנותן צדקה ומביט סביבו ומחפש אפשרות לתת

צדקה לאחרים. אדם זה מעניק לאחרים ומקריב מעצמו.למעשה הוא שם את

האחרים במרכז וכל הזמו מנסה להעניק להם. הוא האדם שמדובר על הפסוק:

":רודף צדקה וחסד, ימצא חיים צדקה כבוד"(משלי כא').

(פירוש רש"י: כי אם מוצא מצא חיים. עושר על פי כתוב צדקה, ובעלי אגדה על פי

הכתוב כבוד.)

האדם הנותן הוא האדם ש"רודף צדקה וחסד". הוא יפעל כך משום שהדבר טבוע

בתוכו, ועל כן שכרו יהיה כמצוין.

אדם זה יזכה לכך שבניו יזכו לחוכמה, כבוד ועושר.בניו, שזכו בחוכמה ועושר יוכלו

בעזרת אלה להמשיך את מצוות נתינת הצדקה שהתחיל אביהם וילמדו אחרים ללכת

בדרכם על ידי כך שהם בעלי אגדה(=כושר דיבור מלהיב ומשכנע). בנוסף על ידי

עושרם יזדמן להם לתת מכספם לנזקקים.


רבי עקיבא והחסיד, שנהג לתת צדקה ומביאה גאולה:

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ג

מסוגייה זו אנו למדים על דרך שבה הצדקה מועילה:

מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה פעם אחת הלך וישב בספינה

בא הרוח וטבע ספינתו בים.

ראהו רבי עקיבא ובא לפני ב"ד להעיד על אשתו להנשא.

עד שלא הגיע עת לעמוד בא אותו האיש ועמד לפניו.

א"ל את הוא שטבעת בים א"ל הן.

ומי העלך מן הים א"ל צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים.

א"ל מאין אתה יודע א"ל כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש

גדול מגלי הים שזו אומר לזו וזו אומר לזו רוצו ונעלה את האיש הזה מן

הים שעשה צדקה כל ימיו. באותה שעה פתח ר' עקיבא ואמר ברוך

אלהים אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים שדברי תורה ודברי חכמים

קיימין הם לעולם ולעולמי עולמים שנאמר שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים

תמצאנו (קהלת י"א א) ועוד כתב וצדקה תציל ממות (משלי י' ב').


הסבר הסוגייה ומביאה גאולה:

היה חסיד, שנהג לתת צדקה. פעם אחת שט בספינתו, באה הרוח

ואיש טבע עם ספינתו. ראה זאת רבי עקיבא ובא לפני בית הדין על

מנת לשאת את אשתו של החסיד. לפני שרבי עקיבא הספיק לעמוד מלפני בית הדין

בא אותו החסיד ונעמד מלפניו.

שאל אותו רבי עקיבא האם הוא זה שטבע בים. השיב לו האיש שכן. שאל אותו רבי

עקיבא איך הוא עלה מהים, ענה לו החסיד שהצדקה הצילה אותו.

שאל אותו רבי עקיבא: מאיפה אתה יודע זאת? ענה לו: כשטבעתי שמעתי רעש חזק

במים ושמע קולות אומרים אחד לשני שצריך להעלות את האדם הזה מהים, מפני

שעשה צדקה כל חייו.

כששמע זאת רבי עקיבא קרא לה' בתפילה ובירך אותו על כך שהוא פועל לפי דברי

החכמים שקיימים לעולם. ועוד דרש: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים

תמצאנו"(קהלת יא' א') ועוד: "צדקה תציל מווות".


מסקנות ומביאה גאולה:

על פי הסיפור הצדקה המרובה מצילה את האדם מפורענות. אנו רואים

זאת כאשר לאחר שכבר נחרץ דינו של החסיד, והוא טבע בים, הוחלט

להחזיר אותו משום הצדקות שעשה.

העקרון של מידה כנגד מידה בולט בסיפור זה שכן החסיד על ידי

מעשה הצדקה הציל חיים, וכך גומלים לו על ידי הענקת חיים.

בנוסף אנו רואים פה מקרה, שבו אדם מת ואדם אחר רוצה לשאת את

אשתו. במקרה זה האדם שרוצה לשאת את האישה חייב לוודא כי

בעלה מת, שכן אם הוא נושא אותה ומתברר שבעלה לא מת היא תהיה אסורה על

הבעל הקודם והחדש.

לכן היה חשוב לציין כי החסיד בא ממש לפני שרבי עקיבא הגיע לבית הדין.

בסוגיה זו אנו רואים כיצד הצדקה מועילה. היא מועילה לאדם שגזר דינו הוא מוות.


עונשו של המעלים עין ממצות צדקה ומביאה גאולה:

במחקרנו אודות השוני של מצוות הצדקה ממצוות אחרות נתקלנו במקור העוסק

בעונש של אדם שהתעלם מצדקה:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י עמוד א

רב פפא הוה סליק בדרגא ( היה עולה בסולם)

אישתמיט כרעיה בעי למיפל, ( נשמטה רגלו ועמד ליפול)

אמר: השתא כן איחייב מאן דסני לן,( עכשיו כך התחייב מי ששונא אותנו)

כלומר בלשון נקייה, והתכוון לומר: אני כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים

( כמחללי שבתות ועובדי עבודה זרה שמתיתם בסקילה).

א"ל( אמר לו) חייא בר רב מדפתי לרב פפא: שמא עני בא לידך ולא פרנסתו( ומשום

כך הראו לך שאתה ראוי לעונש הזה)


המשך... ומביאה גאולה:

דתניא( ששנויה ברייתא):

רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה

- כאילו עובד עבודה זרה(ומניין?) , כתיב הכא(ונאמר כאן):

+דברים ט"ו+ השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך

בליעל, וכתיב התם: +דברים י"ג+ יצאו אנשים בני בליעל...

מה להלן("בני בליעל")-כוונתו עובדי עבודת כוכבים, אף כאן

עובד עבודת כוכבים.


הסבר הסוגייה ומביאה גאולה:

רב פפא עלה בסולם, התחלקה הרגל שלו והוא עמד ליפול. אמר: הוא כמעט נענש

כמו עובד עבודת זרה וכמחלל שבת שעונשם הוא בסקילה.

אמר לו רבי חייא בר רב: הסיבה לכך היא שעני עבר לידך ולא פרנסת אותו-לא נתת

לו צדקה. משום כך הוא ראוי לעונש זה.

ששנוי בברייתא:

על פי רבי יהושע-כל מי שמעלים עין מעשיית צדקה-כאילו עובד עבודה זרה. כלומר,

דינו הוא כשל עובד עבודה זרה.ומניין אנו רואים זאת? על פי הכתוב בדברים

ט"ו ובדברים י"ג.

המשך פסוק ט"ו הוא: "ורעה בעיניך באחיך האביון ולא תתן לו" והמשך פסוק י"ג הוא

"וידיחו את יושבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים". משני פסוקים אלו אנו

מבינים:

בני בליעל-עובדי כוכבים.

בני הבליעל נענשו משום שראו אביון(עני) ולא עזרו לו.


מסקנות ומביאה גאולה:

מסוגייה זו אנו יכולים לראות כי העונש של אדם שמתעלם

מעשיית צדקה הוא כעונש של:

א. עובד עבודה זרה- אדם ש"בגד" באלוהיו.

ב. מחלל שבת-שוב, פגיעה באלוהים.

בן הבליעל(עובד עבודה זרה)נענש כאשר הוא לא עוזר לאביון ומכאן אנו

לומדים שמי שלא עוזר לעני נענש כמו עובד כוכבים.

בקטע הנ"ל רב פפא העלים עין מהעני שהיה בדרכו ועל כן

נענש בעונש זה.

רבי יהושע עורך השוואה בין שני המקרים ומוציא מזה

מסקנה לגבי העונש. (אם המקרים שווים כך גם העונש).

חזרה לראשי פרקים


האם זה הוגן שאלו שלא מסוגלים לקיים את מצוות הצדקה לא יזכו לכפר על עוונותיהם?

במהלך העבודה עלתה בנו השאלה מה עולה בגורלם של העניים? אנו יודעים כי

אדם המסוגל לתת מעצמו צדקה ולהעניק לזקוק יקבל כפרה על עוונותיו. מכאן

שאת אדם זה מעשה הצדקה עשוי להציל מגזר דין של מוות. עלתה השאלה מה

עם אלה שאינם מסוגלים

לתת מעצמם לנזקקים? האם זה הוגן שלהם לא תהיה הזדמנות לכפר על ידי

מעשה הצדקה על עוונותיהם?

במאמרו של פרופ' דב רפל("לפנים משורת הדין עקרון אתי, מוסרי ומשפטי")

מצויין כי העניים הם אלו שבעבר חטאו-ועל כן עונשם הוא עוני. מכאן עולה שאלה

מוסרית:

אם העניים הם אנשים שחטאו בעברם, ועל כן הם עניים, מדוע ציווה ה' לדאוג

להם? ויותר מכך, מדוע גזר ה' על העשירים(הצדיקים) לתת ומהעניים(החוטאים)

לקבל?(על כך ראה בעבודתם של אילן ורוני) ואם נתייחס להנחה כי העניים הם

עניים משום שחטאו בעבר, נוכל להבין מדוע הם אינם זכאים לכפר על עוונותיהם.


על פי במאמרו של פרופ' דב רפל("לפנים משורת הדין עקרון אתי, מוסרי ומשפטי"

פרופ' דב רפל במאמרו:

(ttp://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/lifnim.htm)

מציג גישה נוספת לסיבת קיום עניים ועשירים. הוא מציג את זה

כהרמוניה שה' קבע. הוא קבע עניים ועשירים שתפקידם לכלכל את העניים.

כלומר, אם אדם התברך בהרבה כסף הוא צריך להשתמש בכסף זה לצדקה ולא

לשמור אותו לעצמו.


מתוך ספר חסידים מהדורת מקיצי נרדמים:

"מי שהקב"ה מספיק ונותן לעשיר עושר, והוא אינו נותן לעניים...באים

העניים וצועקים לפני הקב"ה:"לזה נתת מה שהיה יכול לפרנס אלף, ולא

עשה עימי טובה!" ונפרע מן העשיר כאילו גזל עניים רבים. שאומרים לו

הספקתי לך עושר, כדי שתתן כפי שהשגת ידך עושרך לעניים, ולא נתת.

אפרע ממך כאילו גזלת וכאילו כפרת בפיקדון שלי. כי על כן נתתי בידך

העושר לחלק לעניים, ולקחת העושר לעצמך"(ספר חסידים,

מהדורת מקיצי נרדמים, ס' תתתקמ"ה(1345)).

מקטע זה אנו מבינים כי תפקיד העשיר הוא לכלכל את העני. בנוסף, עשיר שלא

נותן מהונו לעני, ה' יקח ממנו ממון זה, משום שהשתמש בו למטרות עצמאיות

בלבד


מסקנות נרדמים:

כשמחברים את הגישה הראשונה עם הגישה השנייה מבינים

כי:

העניים אינם ראויים לכפרה שמזכה הצדקה משום חטאם הקודם.

הם עניים לשם ההרמוניה ותפקיד העשירים הוא לדאוג להם.

אנו מכירים את האגדה בה טורנוספרוס שאל את רבי עקיבא

אם אלוהים אוהב את העניים מדוע הוא לא מפרנס

אותם?(בבא בתרא י' ע"א) רבי עקיבא ענה לו במשלים

שונים. על יד הגישה שהובאה כאן ועל יד תשובת הגמרא אנו

מבינים שעל מנת לדאוג לעניים ה' שם את העשירים שמכספם עוזרים

לעניים.


רבי עקיבא וטורנוסרופוס הרשע נרדמים:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י עמוד אוזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע: אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני

מה אינו מפרנסם?

א"ל: כדי שניצול אנו בהן (בגלל הצדקה) מדינה של גיהנם.

א"ל: אדרבה (זו הצדקה), זו שמחייבתן (את ישראל) לגיהנם (על שהם עושים

כן)!

אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית

האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו

והשקהו, כששמע המלך לא כועס עליו?

ואתם (הרי) קרוין עבדים, שנאמר: +ויקרא כ"ה+ כי לי בני ישראל עבדים! (ואם

גזר הקב"ה על אדם שיהיה במחסור, נמצא שהנותן לו צדקה עובר על

רצון הבורא!)

אמר לו ר"ע: אמשול לך משל(הפוך), למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על

בנו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם

אחד והאכילו והשקהו,


המשך... נרדמים:

כששמע המלך(על כך, האם כתגובה) לא דורון (מתנה) משגר (שולח) לו?

ואנן (ואנו) קרוין בנים, דכתיב (שכתוב): +דברים י"ד+ בנים אתם לה'

אלהיכם.אמר לו (טורנוסרופוס): אתם קרוים בנים וקרוין עבדים,

בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים, ובזמן שאין אתם

עושין רצונו של מקום אתם קרוין עבדים, ועכשיו אין אתם עושים

רצונו של מקום (ונמצא שהמשל שאני נתתי מתאים יותר)!

אמר לו(רבי עקיבא), הרי הוא אומר: +ישעיהו נח+ הלא פרוס לרעב ל

חמך ועניים מרודים תביא בית, אימתי עניים מרודים תביא בית?

האידנא (עכשיו שצריכים להחזיק את החיילים הרומאים

בביתנו), וקאמר (ונאמר על אותה שעה עצמה): הלא פרוס לרעב לחמך.


הסבר הסוגייה נרדמים:

טורנוסרופוס שאל את רבי עקיבא: אם אלוהים אוהב את העניים,

למה הוא לא דואג להם ומפרנס מציל אותם מן העניות.

אמר לו רבי עקיבא: על ידי כך שאנו נותנים לעניים צדקה אנו ניצלים

מלהיות מדינה של גיהנום.

אמר לו: ההפך, הצדקה היא זו שעושה את ישראל למדינה של גיהנום!

בא טורנוסרופוס להוכיח את דבריו על ידי משל. במשל הוא מספ

ר על מלך שכעס על העבד שלו וכלא אותו במאסר. המלך ציווה שלא

להאכיל ולהשקות את העבד, ולאחר מכן בא אדם והאכיל והשקה את העבד.

כששמע על כך המלך, לא כעב?(שאלה רטורית הבאה להדגיש כי זה מובן מאליו שהמלך

יכעס).טורנוסרופוס מביא הוכחה מויקרא כ"ה על כך שישראל הם

עבדים ועל כן המשל תופס על ישראל.אמר לו רבי עקיבא בתגובה:

אני אביא לך משל אחר, הפוך:היה מלך שכעס על בנו ושם אותו במאסר.

הוא ציווה לא להאכיל אותו ולא להשקות אותו. בא אדם, האכיל

והשקה את הבן.


המשך... נרדמים:

כשישמע על כך המלך, לא ישלח לו מתנה?(שוב, שאלה רטורית

שהתשובה שלה היא חיובית).

רבי עקיבא ניגש לפסוק מדברים י"ד שם כתוב שישראל הם בנים(ולא עבדים

כפי שהדגים טורנוסרופוס.)

אמר לו טורנוסרופוס: ישראל קרויים בנים בזמן שהם פועלים לפי

דבר ה'. ישראל קרויים עבדים בזמן שאין הם פועלים לפי דברי ה').

בזמן הזה, אין ישראל עושים לפי רצונו של ה', ועל כן אתם נקראים עבדים.

רבי עקיבא מביא לו פסוק מישעיהו נ"ח שבו נאמר שצריך להביא לעני לחם(לתת לו צדקה)

בזמן שהחיילים הרומאים נמצאים בארץ- שזו התקופה שהיא עכשיו.


מסקנות נרדמים:

רבי עקיבא וטורנוסרופוס עורכים ויכוח ביניהם: האם צדקה היא לפי

רצונו של ה', או בניגוד לרצונו. ובהמשך לזה, האם יש לתת צדקה

לעניים או לא?

הטענה המרכזית של טורנוסרופוס היא שאלוהים לא מפרנס את

העניים משום שהוא העניש אותם, כמו שמלך מעניש את עבדיו, ועל כן

גם שאר העם אסור מלעזור להם.

טענתו העיקרית של רבי עקיבא היא שאלוהים לא מפרנס את העניים

משום שהוא הטיל על כל העם לעשות זאת ואת זה הוא לומד על פי

ישעיהו נ"ח, שם כתוב כי על ישראל לפרוס לחמם לעניים. מכאן אנו

מבינים שיש לדאוג לעניים ולתת להם צדקה.

הסוגייה מסתיימת שטענתו של רבי עקיבא, שהיא גם המסקנה של

הסוגייה: תפקיד הישראלי הוא לדאוג לעניים(לתת צדקה).

חזרה לראשי פרקים


פרשנויות של חכמים נרדמים:

המאמר של רבי יוסף אלבו –ספר העקרים:

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/ikarim/d2-2.htm)

עוסק על החוזים הכוכבים ועל גזרותיהם. כפי שידוע לנו החוזים בכוכבים חוזים על כך שהאדם יכול למות.המאמר מביא פרשנויות של חכמים חשובים כמו רש"י ורבי יצחק.


על פי המאמר של רבי יוסף אלבז –ספר העקרים:

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד א:

איתמר, רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל.

רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל.(שעם ישראל איננו כפוף שלטון

המזלות, ואין חוקי המזלות חלים עליו).

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה (והלך רבי יוחנן בזה בשיטתו) ,

דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר +ירמיהו י+

כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו

כי יחתו הגויים מהמה, גויים יחתו, ולא ישראל.

ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין

שאין מזל לישראל –שנאמר +בראשית טו+ ויוצא אתו החוצה.

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם +בראשית טו+

בן ביתי יורש אתי.


המשך... העקרים:

אמר לו: לאו, +בראשית טו+ כי אם אשר יצא ממעיך.

אמר לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות

(בידיעתי את חוכמת המזלות) שלי ואיני ראוי להוליד בן.

אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך,(והוא האמור ויוצא אותו)

שאין מזל לישראל.


הסבר לסוגייה העקרים:

בסוגיה המובאת אנו רואים מחלוקת בנוגע לאמרה: אין מזל לישראל.

רבי חנינא טוען כי יש מזל לישראל, משום שחוקי המזלות אינם חלים על עם

ישראל.

לעומתו, רבי יוחנן טוען כי אין מזל לישראל והוא לומד שאת על פי הפס':"כה אמר ה' אל

דרך הגויים אל תלמדו ומאתות השמיים אל תחתו כי יחתו הגויים המה, גויים יחתו , ולא

ישראל". מפס' זה אנו יכולים ללמוד כי ה' מכוון את האותות(מזלות) אל הגויים ומוציא את

ישראל מהמנהג הזה.

רב חושב כמו רבי יוחנן שטוען כי אין מזל לישראל, שאמר רב יהודה בשם רב: מאיפה אנו

לומדים שאין מזל לישראל:

מובא לנו סיפור בבראשית טו'. בקטע זה יש דו שיח בין ה' לאברהם. ה' אומר לאברהם

לצאת החוצה ולהביט בכוכבים- כמספר הכוכבים כך יהיה זרעו. אברהם עומד מלפני

האלוהים ואומר לו שהדבר לא נראה לו הגיוני על פי הידע שלו במזלות. אמר לו ה': אל

תתייחס לידע זה, שכן אין מזל לישראל.

רבי יוחנן בן זכאי

רבי חנניא


המשך... העקרים:

ע"פ רש"י:

רש"י פירש את האמרה "אין מזל לישראל "כך( כאשר ה' אמר לאברהם):

"שע"י צדקה ותפילה וזכות ישתנה מזלו לטובה".

ולכן אנו מבינים מכך שאם אדם יעשה צדקה הוא יכול לשנות את גזר דינו,

אפילו אם גזר דין מוות.

רש"י


תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב

ואמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם( שנכתב עליו לרעה,

ומשנים אותו לטובה), אלו הן:

(מתן)צדקה, צעקה( בתפילה), שינוי השם, ושינוי מעשה(ולכולם רמז במקרא:).

צדקה - דכתיב (משלי י) וצדקה תציל ממות,

צעקה - דכתיב (תהלים קז) ויצעקו אל ה' בצר להם וממצקותיהם יוציאם,

שינוי השם - דכתיב (בראשית יז) שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה,

וכתיב וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן,

שינוי מעשה - דכתיב (יונה ג) וירא האלהים את מעשיהם, וכתיב +יונה ג+ וינחם

האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה.

ויש אומרים: אף שינוי מקום( מבטל דינו של אדם) דכתיב +בראשית יב+ ויאמר ה' אל

אברם לך לך מארצך, והדר ואעשך לגוי גדול.

האר"י –רבי יצחק לוריא


מסקנות עמוד ב

על פי הקטע הנ"ל רבי יצחק אומר שאחת הדרכים

לשינוי גזירה הוא צדקה, והוא מוכיח זאת בספר

(משלי פרק י)

מכאן אנו מסיקים שגם רבי יצחק תומך באמרה

צדקה תציל ממוות. כלומר אם אדם יעשה צדקה

זה יציל אותו ממות.


מסקנות עמוד ב

לפי הדברים הנ"ל אנו רואים שרש"י ורבי יצחק תומכים

באמירה: "צדקה תציל ממות".

אנחנו גם רואים שלא רק צדקה יכולה להציל ממות אלא

גם עוד מעשים יכולים לשנות את גזר הדין.

ע"פ רש"י תפילה וזכות יכולות לשנות את גזר הדין (שזה כולל גם את המוות).

ועל פי רבי עיצחק צעקה, שינו השם, שנוי מעשה ואף שינו מקום יכולים

לשנות את גזר הדין.

חזרה לראשי פרקים


סיכום עמוד ב

בעבודה זו עסקנו בנושא: "צדקה תציל ממוות".

ניסינו להאיר את הנושא ולהבהירו על ידי:

א. הבאת מקורות מספרות חז"ל.

ב. הבאת מקורות תלמודיים.

ג. הבאת מאמרים- בנושא.

לצורך הבנתם, שאלנו שאלות חקר וניסינו לענות עליהן. דוגמא לשאלות ששאלנו:

*באילו מקרים צדקה מצילה ממוות?

*האם יש מקרים בהם נעשית הצדקה וגזר הדין אינו משתנה?

*האם אדם שעושה מעשה צדקה לא לשם שמיים-הצדקה תציל אותו מפורענות?

*מדוע הצדקה מצילה ממוות?

כמו כן ניסינו לבדוק כיצד הצדקה מועילה ובמה שונה מצוות הצדקה ממצוות

אחרות.

שאלות אלו הביאו אותנו למסקנות הבאות:

*מעשה הצדקה יכול, במקרים מסויימים, לבטל גזר דין מוות.


המשך עמוד ב

(לדוגמא הסוגייה על בתו של רבי עקיבא שניצלה מהכשת נחש.)

*במקרים אחרים ראינו כי מעשה הצדקה (או מעשים הדומים לה) א

ינם מצילים מהפורענות.(זאת ראינו בסוגייה על הסוטה שאינה

ניצלת מפורענות למרות עשיית מצוות תורה.)

*הצדקה איננה מצילה את האדם המקיים אותה לא לשם ש

מיים (למשל לתועלת אישית.)

*בדיון מוסרי שערכנו אודות גורל העניים הגענו למסקנה הבאה:תפקיד

הישראלי הוא לדאוג לעניים (לתת צדקה).

לסיום, העיון המעמיק בטקסטים השונים- הוציא אותנו נשכרים,

שכן למדנו רבות על נושא הצדקה בכלל, ועל "צדקה תציל ממוות בפרט.

אחת מהנקודות ש"לקחנו" מהעבודה היא שהמעשה נחשב באמת רק כאשר

הוא נעשה לשם שמיים ולא משום גמולו.(שלא על מנת לקבל שכר).

אורטל .נ., אורטל .ט., מיכל .מ.

חזרה לראשי פרקים


תלמוד בבלי וירושלמי עמוד ב

התלמוד הבבלי התקבל כספר הלכה המחייב את עם ישראל

הוא מסודר על פי סדר הש"ס (שישה סדרים), לפי המסכתות, הפרקים והמשניות שבמשנה. התלמוד הבבלי כולל מלבד חלק של דברי אגדה, מוסר והגות חומר משפטי רב ומגוון מבחינת צורתו הספרותית.

התלמוד הבבלי כתוב בארמית בבלית.התלמוד הירושלמי כולל את כל אותם הסוגים הספרותיים שיש בתלמוד הבבלי, כי יש בו הרבה יותר דברי אגדה. הירושלמי מתומצת מהבבלי. הוא כתוב בלשון ארמית גלילית.

מתוך מבוא לתורה שבעל פה

חזרה לסוגיה


אבלט עמוד ב

אבלט-חוזה בכוכבים

חזרה לסוגיה


רב שמואל עמוד ב

 אמורא בבלי דור השני. ואמר משמיה

דרב (ברכות י"ג ע"ב)

. חזרה לסוגיה


אייסים צדוקים ופרושים עמוד ב

על פי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו החברה היהודית ישנן שלוש קבוצות:

פרושים צדוקים אייסים. היהדות של היום היא יורשת עולמם של החכמים

ובני בניהם של חכמי ישראל הפרושים. הן בית שמאי ובית הלל והן החסידים

שבתוכם השתייכו לקבוצת הפרושים החכמים.

צדוקים, כינויה של קבוצה פוליטית ודתית בא"י בימי בית שני; רוב חבריה

היו בני השכבות העשירות בעם - כוהנים, סוחרים ובני האצולה - ושלטו

בעבודת בית המקדש. הושפעו השפעה רבה מההלניזם.

הצדוקים ראו בעבודת המקדש את היסוד החשוב ביהדות וסירבו לקבל את

התורה שבע"פ בדברים שלא הסתמכו במישרין על התורה שבכתב .

פרושים, כינויה של קבוצה דתית בעם ישראל, שבמשך זמן מה הייתה גם

קבוצה פוליטית בימי בית שני. בדרך כלל רואים את חכמי המשנה

כפרושים, בניגוד לצדוקים.הפרושים ראו עצמם ממשיכי דרכו של עזרא

הסופר ושומרי התורה שבע"פ שנמסרה למשה בסיני, ועד למאה ה-1


המשך עמוד ב

איסיים: הייתה קבוצה שונה מבחינה אירגונית וכנראה

גם מבחינתהשקפת עולם ישבה בדמשק מעבר לגבול ישראל

ולמרות זאת תעודותיה נמצאו יחד עם מגילות מדבר יהודה.

בנוסף הקבוצה הייתה מיוצגת על ידי יוחנן המטביל.

חזרה לסוגיה


רבי יוחנן בן זכאי עמוד ב

 (מאה 1), תנא אחרים מסופר שהיה הצעיר ב-80 תלמידיו

של הלל, שאמר עליו: "אב לחוכמה ואב לדורות".מעמדו

בעם וההערכה שהעריכו אותו חבריו ותלמידיו באו לידי

ביטוי באגדות הרבות שנרקמו אודותיו ובקינה עליו במותו:

"משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה" (משנה,סוטה,ט,טו).

חזרה לסוגה


האר"י –רבי יצחק לוריא עמוד ב

היה הבולט שבמקובלי צפת במאה ה- 16. הוא ייסד שיטה חדשהבקבלה (קבלת האר"י) המתמקדת בנושא הגלות והגאולה. נראה שהעיסוק של המקובלים במאה ה- 16 בגלות ובגאולה היה קשור למשבר הקשה שבא בעקבות גירוש ספרד(1492).הכינוי 'האר"י' הוא ראשי תיבות של הצירוף:האלוהִירבייצחק. האר"י נולד בירושלים, ולאחר פטירתאביו ירד למצרים והתחנך בבית דודו. בשנת 1570 עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת שהייתההמרכז הרוחני והתרבותי של ארץ ישראל באותה תקופה. בצפת חי האר"י כשנתיים וחצי, ושםנפטר בטרם מלאו לו 40 שנה.

חזרהלסוגיה


רש"י עמוד ב

רש"(1040-1105), ראשי תיבות של רבי שלמה יצחקי (שלמה בן יצחק), גדול

פרשני המקרא והתלמוד, יליד טרויש שבצרפת.רש"י התפרסם בשל

פירושיו למקרא ולתלמוד הבבלי. הוא פירש את רוב ספרי המקרא

(הפירוש לספרים עזרא, נחמיה ודברי הימים, המיוחס לו, אינו שלו),

ופירושו מתאפיין בנטייה לפשט ובשילובן של דרשות חז"ל בהלכה ובאגדה.

לעתים הוא מציע פירושים שלא מהמדרשים, או מציין שיש פירושים

פשטניים יותר. העברית של פירוש רש"י למקרא יפה ומדויקת.

בעיקרה היא עברית של לשון חכמים, אך יש בה הרבה מליצות

מקראיות ושימוש בעתיד מוארך ומקוצר.

חזרה לסוגיה


רמב"ם עמוד ב

-רבי משה בן מימון - היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי

הפילוסופים בימי הביניים, איש מדע, חוקר ומנהיג. רמב"ם נולד ב

שנת 1138 בעיר קורדובה שבספרד, שבה שימש אביו, מימון,

כדיין. עד שנת 1148 חי רמב"ם עם משפחתו בקורדובה. באותה שנה,

בהיותו בן 10, פלשו המוסלמים הקנאים – המואחידון – מצפון אפריקה

לספרד הדרומית, והחלו לרדוף את היהודים. יהודים רבים ברחו מדרום

ספרד צפונה, לאזורים שהיו בשליטת הנוצרים. משפחת מימון לעומת זאת

ברחה דרומה, ונדדה במשך 10 שנים בדרום ספרד ובצפון אפריקה, עד

שהתיישבה בשנת 1158 בעיר פס שבמרוקו.

המשך לסוגיה


רבי עקיבא עמוד ב

בשמו המלא עקיבא בן יוסף.מגדולי ההלכה. בעל השפעה

מכרעת על התפתחות התנאים.לפי מסורת אחת היה בן למשפחת

גרים. עבד כרועה אצל כלבא שָׂבוע, מעשירי ירושלים.

רחל, בתו של מעבידו, התאהבה בו ונישאה לו למרות התנגדות אביה.

על פי אחת מהאגדות יצר לאשתו את התכשיט "ירושלים של זהב".

עקיבא היה חדשן נועז במדרשי הלכה הוא ראה במסורת

ובתקדימים מקור ההלכה, אך החשיב את הדרשה כמקור

יוצר בהלכה ובכך תרם רבות להתפתחותה. הוא אחת הדמויות

המרכזיות בתלמוד, הן בהלכה הן באגדה. מאות ואלפים מפסקיו,

דרשותיו ואמרותיו מפוזרים בספרות התלמודית, ורבים הם הסיפורים

והאגדות שנרקמו סביבו.

חזרה לסוגיה


רבי חנניא עמוד ב

אמורא. אולי ארץ ישראלי. מאמרו: "אילמלא לא חטאו

ישראל לא ניתן להם אלא חמש חומשי תורה וספר יהושע

בלבד" (נדרים כ"ב ע"ב). "ולפי שבעטו וחטאו, נוסף להם

רוב חכמה, שאר הספרים, להטריחן יותר".

חזרה לסוגיה


טורנוסרופוס עמוד ב

ממלכי אדום

חזרה לסוגיה


ad