גוף אחד – מערכות רבות

גוף אחד – מערכות רבות המשכיות מערכות הגנה קיום יום יומי של הגוף מערכת רביה מערכת חיסון הפרשה הובלה נשימה עיכול תאום ויסות ובקרה בתוך ובין המערכות המערכה הורמונלית מערכת עצבים מערכות הגוף באדם הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה פנימית יציבה- הומיאוסטזיס

מערכת הורמונלית מערכת שמווסתת את פעילות הגוף באמצעות הורמונים, ויחד עם מערכת העצבים מבקרת תהליכים אלה. המערכת אחראית ליציבותה של הסביבה הפנימית, לקליטת מידע מהסביבה החיצונית והפנימית ולהתאים את תפקודו של הגוף למצבים משתנים בסביבתו. המערכת פועלת בדרך של הפרשת חומרים לדם על ידי תקשורת כימית בלבד

היפותלמוס- איזור במוח המפריש הורמונים רבים ואחראי לתחושת רעב וצמא יותרת המוח בלוטת האצטרובל בלוטת התריס בלוטת התימוס לבלב יותרת הכליה שחלה אשכים

הורמון Hormone(מיוונית) = להפעיל כל הורמון משפיע בדרך אופיינית על תהליכים מסוימים המתרחשים בתאים בגוף. יש הורמונים המשפיעים באותו אופי על כל התאים בגוף, אחרים משפיעים רק על תאים ברקמות מסוימות בגוף. הורמון הוא חומר המופרש מבלוטה, או מתאי בלוטה להפרשה פנימית, ישירות לחומר החוץ תאי ולדם, ומשפיע על תהליך או על כמה תהליכים המתרחשים בתאים.

תאי מטרה התאים הנתונים להשפעתו של הורמון מסוים נקראים תאי המטרה שלו. לעיתים איבר שלם מהווה מטרה לפעולתו של הורמון, והוא ייקרא, בהתאמה איבר המטרה של ההורמון. העובדה שהורמון משפיע רק על תאי המטרה שלו נובעת מכך, שרק תאים אלה מצוידים באמצעי מתאים לקשירת אותו הורמון. אפשר לומר, כי בין ההורמון לבין תאי המטרה שלו מתקיים תהליך של זיהוי הדדי. בקרומי התאים נמצאים מבנים מיוחדים הנקראים קולטנים.כל הורמון נקשר על ידי קולטנים מיוחדים לו, הנמצאים רק בקרומים של תאי המטרה שלו.

קולטנים קולטן הוא חלבון המצוי על קרום תא, ומגיב לגירוי כימי המעורר אותו לפעולה ו/או גורם לו לעורר תגובה כימית או חשמלית נוספת. להורמונים יש 2 סוגים של קולטנים קולטנים בתוך התא קולטנים על קרום התא

תקשורת פרקרינית ואנדוקרינית כל תאי הגוף מפרישים חומרים כימיים המאפשרים מעבר מידע בין תאים בתוך רקמה, ואילו ההורמונים מאפשרים העברת מידע בין תאים מרוחקים. תקשורת פרקריניתמציינת תקשורת בין תאים סמוכים ומשפיעים על גדילת התאים, תנועתם,חלוקתם, התמיינותם ועוד. כל תא מקבל אותות מקרוב - אותות פרקריניים. החומרים המיוצרים בתא מופרשים לנוזל הבין-תאי ונקשרים לקולטנים הנמצאים על קרומי התאים השכנים. כל תא מקבל אותות מרחוק - מבלוטות אנדורקיניות באמצעות הורמונים.

בלוטות ותאים להפרשה פנימית והשפעותיהם של ההורמונים העיקריים המופרשים מהן השפעותיו העיקריות שם ההורמון הבלוטה, או תאים מפרישי הורמונים מזרז מעבר גלוקוז מהדם לתאים. אינסולין הלבלב: איי לנגרהנס מזרז פירוק גליקוגן, האגור בשרירים ובכבד לגלוקוז. גלוקגון משפיעים על תהליכי חילוף חומרים והפקת אנרגיה. תירוקסין, טריודותירונין בלוטת התריס מווסת את רמת הסידן באמצעות זירוז הקליטה של סידן על ידי העצמות. קלציטונין מווסת את ריכוז יוני נתרן בסביבה הפנימית ובעקבות כך משפיע על כמות המים בשתן. אלדוסתרון מווסת מטבוליזם של חלבונים, פחמימות ושומנים. מקטין את עוצמת התגובה של מערכת החיסון. קורטיזול יותרת הכליה מזרז פירוק גליקוגן לגלוקוז, משפיע על תגובות למצבי לחץ ומאמץ: עלייה בלחץ הדם, בקצב הלב וזרימת דם לשרירים. אדרנלין מווסת הפרשה של מיצי עיכול בקיבה ובמעי הדק, מעורר תנועת שרירים. תאים מפרישים בקיבה גסטרין

בלוטות ותאים להפרשה פנימית והשפעותיהם של ההורמונים העיקריים המופרשים מהן השפעותיו העיקריות שם ההורמון הבלוטה, או תאים מפרישי הורמונים מעורר התפתחות של סימני מין משניים, מווסת את המחזור החודשי. אסטרוגן תאים מפרישים בשחלות מאפשר התפתחות סימני מין משניים, התפתחת אברי מין זכריים ויצירת תאי זרע. תאים מפרישים באשכים טסטוסטרון מעורר הפרשה של מיצי עיכול לחלל המעי. סקרטון תאים מפרישים בתריסריון מעודד גדילה וחילוף חומרים. הורמון גדילה יותרת המוח (היפופיזה קדמית)

סוגי בלוטות בלוטת הפרשה פנימית (אנדוקרינית)- זהו איבר הבנוי מתאים המתמחים ביצור והפרשה של חומר אל זרם הדם, או של קבוצת חומרים ייחודיים לבלוטה. לדוגמה: יותרת הכליה, יותרת המוח, בלוטת התריס. בלוטת הפרשה חיצונית (אקסוקרינית)- זוהי בלוטה המפרישה חומרים שמתנקזים לצינור המוצא ומובלים דרכו לסביבה החיצונית. לדוגמא: בלוטות זיעה, בלוטת הדמעות ובלוטות הרוק.

בלוטת התריס מפרישה תירוקסין היפופיזה- בלוטת יותרת המוח. מפרישה הורמון המגרה תירואיד בלוטת יותרת הכליה מפרישה אדרנלין לבלב- מפריש אינסולין וגלוקגון אשכים מפרישים טסטוסטרון שחלות מפרישות אסטרוגן שש הבלוטות בהפרשה פנימית

יותרת המוח - היפופיזה בלוטת יותרת המוח = היפופיזה, היא הבלוטה המרכזית במערכת ההורמונאלית. ההיפופיזה מייצרת ומפרישה הורמונים, המעוררים בלוטות אחרות בגוף לייצר ולהפריש את ההורמונים שלהן. ההיפופיזה מפרישה גם הורמונים שפועלים ישירות על תאי מטרה בגוף. כמו הורמון הגדילה והורמון אוקסיטוצין. ההיפופיזה מחולקת לשתי אונות צמודות אך נבדלות לחלוטין בתפקודן: היפופיזה קדמית והיפופיזה אחורית.

רחם יותרת הכליה חזה יותרת הכליה טסטוסטרון בלוטת התריס שחלה עצם

היפופיזה קידמית ואחורית היפופיזה קדמית: מפרישה הורמונים המעוררים את פעולתן של בלוטת המגן, יותרת הכליה, תאים מפרישים בשחלות ובאשכים. ראשית ההתבגרות המינית מוכתבת על ידי הורמונים שמפרישה ההיפופיזה בתגובה לחומרים המופרשים מההיפותלמוס. בנוסף, ההיפופיזה הקדמית מפרישה הורמונים שאינם משפיעים על פעולתן של בלוטות אחרות אלא ישירות על תאי מטרה בגוף. היפופיזה אחורית: מפרישה הורמונים הקשורים לוויסות ריכוזי המלחים באדם, לשמירה על לחץ הדם וכן להפרשת החלב אצל אישה מניקה.

היפותלמוס ההיפותלמוס הוא אזור במוח מתחת לתלמוס ומעל בלוטת יותרת המוח שאליה הוא מקושר באמצעות מערכת כלי דם ועצבים. תפקידו לווסת תהליכים מטבוליים מסוימים, ואת פעולת מערכת העצבים האוטונומית. ההיפותלמוס שולט במערכת האנדוקרינית וכך שולט בייצור הורמונים. שליטה זו חשובה במיוחד במצבי חירום, שבהם הגוף חייב לבצע מערך מסובך של תהליכים. בשל תפקיד זה מתואר ההיפותלמוס לעתים כמרכז הדחק של המוח. ההיפותלמוס מחבר את מערכת העצבים למערכת האנדוקרינית על ידי ייצור והפרשה של הורמונים משחררים המועברים באמצעות מערכת הדם הוורידית אל ההיפופיזה הקידמית כדי לאפשר שחרור הורמונים ונוירוטרנסמיטרים בעת הצורך. אנימציה - היפותלמוס

בלוטת התריס - תירואיד הבלוטה בצורת פרפר נמצאת בצוואר, משני צדי קנה הנשימה מתחת לגרוגרת וממש מתחת לעור. היא שייכת למערכת האנדוקרינית, והינה איבר בעל חשיבות רבה. הבלוטה מפרישה מספר הורמונים: תירוקסין, טריודותריונין וקלצטונין. ויסות פעילותה של הבלוטה נעשה תחת בקרה של הורמון אחר- TSH, שמופרש מבלוטת יותרת המוח. שתי הבלוטות פועלות כמערכת עם היזון חוזר: כשבלוטת התריס לא מייצרת מספיק תירוקסין, בלוטת יותרת המוח מבחינה בכך ומספקת יותר TSH שמגרה את הבלוטה ומפעיל אותה, ולהיפך- כשיש עודף תירוקסין בלוטת יותרת המוח מפרישה פחות TSH.

בלוטת התריס - תירואיד התאים בבלוטת התריס המייצרים את ההורמון תירוקסין.

תירוקסין תירוקסין (T4), הוא אחד ההורמונים המיוצרים ומופרשים על ידי בלוטת התריס (תירואיד). תירוקסין "חופשי" - שאינו קשור לחלבונים נושאים, משפיע, יחד עם ההורמון T3 (שאליו הופך התירוקסין בתאים), בעיכולחלבונים, שומנים ופחמימות ומסייע בוויסות המטבוליזם בגוף (קרי: חילוף חומרים). התירוקסין החופשי מהווה רק 0.03% מכל התירוקסין בדם, השאר קשור לגלובולין. שם סיסטמטי3,5,3',5'-tetraiodothyronine נוסחה כימיתC15H11I4NO4

בלוטת יותרת הכליה בלוטות יותרת הכליה הן שתי בלוטות אנדוקריניות, הממוקמות על המשטח העליון של כל כליה. בלוטות יותרת הכליה מווסתות את האיזון של תפקודים רבים בגוף האדם על ידי הפרשה הורמונלית. בלוטת יותרת הכליה מורכבת משני חלקים: החלק החיצוני מפריש הורמונים כגון: הקורטיזול- המפקחים על ריכוז הנתרן בגוף, על לחץ הדם ועל מצבי לחץ וגם הורמוני מין. האלדוסטרון- מאפשר ספיגת נתרן, החיוני לגוף, מאבובית הכליות והפרשת אשלגן ומימן. החלק הפנימי של הבלוטה מפריש את הורמון המרץ אדרנלין- הורמון שהפרשתו כפופה במישורים לבקרה של מערכת העצבים, האדרנלין מופרש בעת התרגשות קיצונית, במצבי מתח, במאמץ גופני והוא משפיע על תפוקת הלב.

בלוטת יותרת הכליה גבישיו של ההורמון אדרנלין בהגדלה רבה על ידי מיקרוסקופ אלקטרוני

לבלב הלבלב הוא בלוטה מאחורי חלל הבטן אשר לה פעולות חשובות בגוף האדם. הלבלב דומה לאגס מאורך הרחב בקצהו האחד וצר בשני. החלק הרחב נקרא ראש הלבלב ונמצא בסמוך לתריסריון ואילו קצהו השני של הלבלב נוגע בטחול. ההורמון החשוב בהם הוא האינסולין, המוריד את ריכוז הסוכר בגוף הורמון נוסף הוא גלוקגון והשפעתו הפוכה להשפעת האינסולין – מעורר פירוק גליקוגן בכבד ומעלה את רמת הגלוקוז בדם. ללבלב יש חשיבות גדולה בויסות תהליכים בגוף האדם מבחינה אקסוקרינית כמו גם אנדוקרינית. ללבלב מספר תפקידים: כבלוטת הפרשה פנימית הוא מפריש הורמונים, המשתתפים בוויסות של חילוף חומרים בגוף. כבלוטת הפרשה חיצונית הוא מייצר מיצי עיכול, שתפקידם לפרק פחמימות, חלבונים ושומנים.

לבלב - איי לנגרהנס

ויסות רמת גלוקוז על ידי אינסולין וגלוקגון

פעולותיו האקסוקריניות של הלבלב מערכת ההפרשה החיצונית (אקסוקרינית) בלבלב מורכבת מאשכולות של תאים המפרישים אנזימי עיכול לחלבונים, לשומנים ולסוכרים. האנזימים, ביניהם עמילאז, ליפאז ומלטאז, מופרשים בתוך תמיסת מלחים המאפשרת את פעילותם. ההפרשה מתנקזת במערכת צינוריות אל צינור הלבלב הראשי, המתנקז לתוך התריסריון.

פעולותיו האדנוקריניות של הלבלב חלקו האנדוקריני של הלבלב מכיל את איי לנגרהנס שמייצר הורמונים. כל אי בלבלב מכיל: -תאי אלפא- מפרישים את ההורמון גלוקגון. -תאי ביתא- מפרישים את ההורמון אינסולין. -תאי דלתא- מפרישים את ההורמון סומטוסטטין. ההורמונים גלוקגון ואינסולין אחראים לוויסות של רמות הגלוקוז בדם. הגלוקגון מעודד פירוק של גליקוגן לגלוקוז ושחרור גלוקוז אל הדם. האינסולין, שפעולתו מנוגדת לזאת של הגלוקגון, אחראי למעבר גלוקוז מהדם אל התאיםולעידוד יצירת גליקוגן. סומטוסטטין הוא הורמון המעכב את הפרשתם של הגלוקגון והאינסולין. אנימציה - הומיאוסטזיס

שחלות השחלות הן בלוטות המין באשה בה מתפתחות הביציות.השחלה מייצרת הורמוניםסטרואידים במחזוריות סדירה בתגובה להורמונים גונדוטרופינים שמופרשים מההיפופיזה. בשחלות נמצאים תאים המייצרים ומפרישים הורמונים המווסתים תהליכים הקשורים לרבייה: • אסטרוגן - מעורר התפתחות של סימני מין משניים, מווסת את המחזור החודשי • פרוגסטרון - מווסת (יחד עם האסטרוגן) את המחזור החודשי, תומך בהחזקת העובר ברחם ומעורר התפתחות בלוטות חלב.

אשכים האשכים נמצאים בשוק האשכים מחוץ לחלל הבטן כדי לשמור על טמפרטורה קרה יותר מהגוף אשר מתאימה ליצור ולאחסון של תאי הזרע. תפקיד האשכים הוא לדאוג לייצור ואחזקה של תאי המין הזכריים המשמשים להפריית הביציות. האשכים מפרישים הורמון מין זכרי שנקרא טסטוסטרון. טסטוסטרון - מאפשר התפתחות סמני מין משניים, התפתחות איברי מין זכריים ויצירת תאי זרע.

משוב שלילי וחיובי מנגנון משוב- מנגנון שבו תוצאות התהליך מווסתות את שלבי התהליך. ההורמונים המופרשים מבלוטת המגן מווסתים מכלול רחב של תהליכים הקשורים בחילוף החומרים בגופנו, והם ממלאים אפוא תפקיד מרכזי במנגנוני ההומיאוסטזיס. מנגנוני משוב בגופם של אורגניזמים מונעים סטיות חדות מערכים תקינים של מדדי הסביבה הפנימית. אנימציה - משוב שלילי

תירוקסין הורמון בלוטת התריס משוב שלילי • הפרשת ההורמונים בגוף מווסתת במנגנוני משוב – לרוב במשוב שלילי. • משוב שלילי: • עקרון המשוב השלילי - עלייה או ירידה בכמות התוצר של תהליך כלשהו מעל לסף מסוים גורמת לדיכוי / עיכוב התהליך המוביל להיווצרות אותו תוצר או להפסקתו.

המשך משוב שלילי ההיפופיזה מפרישה הורמון הנקרא הורמון מגרה תירואיד=TSH . בלוטת התריסמייצרת את ההורמונים שלה (תירואיד) כמות ההורמונים של בלוטות המגן מגיעה לסף מסוים המידע נקלט בהיפופיזה והפרשתו של הורמון TSHנפסקת נוצרת תקשורת מעגלית: ההיפופיזה קולטת מידע על כך שיש עודף הורמוני תירואיד בדם, ומפסיקה להפריש את ההורמון וכאשר חלה ירידה ברמת הורמוני התירואיד בדם, ההיפופיזה קולטת זאת ומחדשת את הפעילות.

משוב חיובי מנגנון משוב חיובי פועל כאשר במקרה של סטייה לכיוון חיובי או סטייה לכיוון השלילי מנגנון המשוב מגדיל את הסטייה באותו הכיוון. לדוגמא: ההפרשה של ההורמון גסטרין המופרש מתאים בדופן הקיבה גורם להפרשת פפסין וHCl – המזרזים פירוק חלבונים עלייה בריכוז תוצרי הפירוק מגבירה עוד יותר את הפרשת ההורמון.

אינסולין האינסולין הוא הורמון הנוצר בלבלב ותפקידו לווסת את כמות הסוכר בדם. הריכוז של חומרי מזון בדם, כגון סוכר, שומנים וגופי קטון (חומרי מזון הנוצרים מפירוק לא מלא של שומנים, בעיקר במצבים של חוסר חמור בגלוקוז בתאים) נשלט על ידי האינסולין בשתי דרכים עיקריות: -הראשונה היא בכבד. האינסולין מעכב את ייצור הסוכר בכבד מחומרי מוצא ופירוק גליקוגן (רב-סוכר שמשמש חומר תשמורת עיקרי לאנרגיה בגוף האנושי) ומעודד את ייצור הגליקוגן מגלוקוז. -השנייה היא בתאי השומן והשריר. בתאים אלה אינסולין מעודד את הכנסת הגלוקוז לתוך התאים על ידי הגדלת כמות הנשאים שמעבירים גלוקוז על קרומי התאים ובכך מאפשר הכנסת יותר גלוקוז לתוך התאים ומקטין את כמותו בדם. בנוסף, בתאים אלה אינסולין מעודד את ייצור השומן ומעכב פירוקו.

סוכרת סוכרת היא מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של גלוקוז בדם ובשתן. הריכוז הגבוה נגרם עקב הפרעות ביצור הורמון האינסולין (שמופרש מהלבלב). ארגון הבריאות העולמי מכיר ב-3 צורות עיקריות של סוכרת: סוכרת מסוג 1, סוכרת מסוג 2, וסוכרת בהיריון שיש להן תסמינים והשלכות דומות, אבל הן בעלות סיבות שונות והתפלגויות שונות באוכלוסייה. סוכרת נעורים: כ-10% מחולי הסוכרת סובלים מסוג זה, הידוע גם בשם סוכרת מסוג 1. עיקר ההופעה היא בחולים מתחת לגיל 30 בייחוד מיד לפני גיל בית-ספר ושוב בגיל ההתבגרות. התגלות המחלה בדרך-כלל סוערת. סוג זה מאופיין בהרס של תאי הבטא בלבלב, הרס זה מוביל בסופו של דבר לחוסר מוחלט של אינסולין ותלות מלאה במתן אינסולין חיצוני. נוהגים לחלק את הסוכרת מסוג 1 לשני סוגים הנבדלים בהימצאות של הוכחות לתגובה אוטואימונית (כלומר תגובה של מערכות ההגנה של הגוף כנגד עצמו): בסוג A1 ישנם הוכחות בדמות נוגדנים כנגד מרכיבים של תאי הבטא בעוד שבסוג B1 חסרים הוכחות אלה. סוג B1 נדיר יותר ונמצא בעיקר באפרו-אמריקאים.

הטיפול בסוכרת מילת המפתח בסוכרת היא איזון, שמירה על כמות תקינה של גלוקוז בדם. רמות האינסולין בגוף התקין מורכבות ממרכיב בסיסי השומר על רמה קבועה כל הזמן, ומרכיב "בולוסי" היוצר קפיצה ברמות אינסולין כאשר אנו אוכלים. כדי לחקות דבר זה פותחו כיום אינסולינים השומרים על רמה קבועה ואינסולינים שרמתם עולה ויורדת בצורה מהירה מאוד. ההתפתחות הבאה הגיעה עם הצגתה של משאבת האינסולין. משאבה זו נישאת על האדם ומזריקה לגופו רמה קבועה של אינסולין. כאשר הוא אוכל הוא יכול להזריק כמות נוספת. מחקרים שונים הראו שמשאבה זו מספקת איזון סוכר טוב יותר וגם מעניקה לנושאיה יותר גמישות באורח החיים. הזרקת אינסולין

הטיפול בסוכרת כעת המטרה היא לעבור למדידה מתמדת שתעניק לחולה מידע בלתי פוסק של הרמות בדמו. כיום טכנולוגיה זו אינה מהימנה מספיק ויקרה מאוד אך פיתוחים מבטיחים נראים באופק. המטרה הסופית היא "לסגור את המעגל". כאשר תתקיים מדידה מתמדת של רמות סוכר, יחד עם משאבה המזריקה אינסולין ישירות לדם, יהיה אפשרי למעשה ליצור לבלב מלאכותי שיחקה את הלבלב האמיתי באמצעות אלגוריתם אשר יתוכנת למכשיר. כיום הישג זה נראה עדיין רחוק. בדיקת רמת גלוקוז בדם

לסיכום- פעילותן של הבלוטות השונות המייצרות הורמונים הוא לפקח על פעילותו ועל התפתחותו התקינה של גופנו. הפרעות בפעילותן מביאות למחלות שונות שחלק מהן אפשר לרפא על ידי מתן הורמונים מלאכותיים. סוף כתבו: אביה שוורץ וליטל לם

גוף אחד – מערכות רבות