המזרח תיכון – מתחילים

1. המזרח תיכון – מתחילים

2. רפובליקת מצרים הערבית

3. רפובליקת מצרים הערבית מצרים היא המדינה המאוכלסת ביותר מבין מדינות ערב, והמדינה השניה המאוכלסת ביותר באפריקה. נמצאת בפינה הצפון-מזרחית של אפריקה בצפוןלחוף הים התיכון במזרחהים האדום (ים סוף) בצפון-מזרח גובלת בישראל במערבבלוב בדרוםבסודאן.

4. 1928: הקמת תנועת האחים המוסלמים

5. חסן אלבנא (1906-1949)

6. תנועה אסלאמיסטית סונית שנוסדה במצרים בשנת 1928 לאחר התמוטטות האמפריה העת'מאנית. חבריה שואפים להשליט את דת האסלאם הסוני בחוקה ובחיי החברה באמצעות הפיכתה של מצרים ומדינות ערב האחרות למדינות הלכה שכל מערכותיהן מתנהלות בכפוף לחוקת השריעה. סיסמת התנועה היא "האסלאם הוא הפתרון".

7. בשנת 1949 אלבנא נרצח על ידי הממשלה. • אחד מתלמידיו סַיִד קֻטְבּ, הוצא להורג בשנות ה-60. • דווקא עכשיו המהומות של חילונים ליברלים ("האביב הערבי") הם מרימים ראש ותופסים עמדות בכירות כשהחדש והבכיר הוא מֻחַמַּד מֻרְסִי נשיא מצרים.

8. מהפכת הקצינים החופשיים

9. קבוצת קצינים צעירים מחליטים לסלק את המלך פארוּק. והעלתה לשלטון את מוחמד נגיב. שיטת השלטון המצרית עברה משיטה מלוכנית לשיטה רפובליקנית, אם כי נשארה לא-דמוקרטית.

10. ארגון הקצינים החופשיים לאחר המהפכה הקימו הקצינים את "מועצת פיקוד המהפכה" ובה 17 חברים כשבתחילה הועמד מֻחַמַּד נַגִיבּ, קצין בכיר בראש הקבוצה.

11. ארגון הקצינים החופשיים המשותף לקצינים היה גילם הצעיר יחסית 28-35, רבים היו מעורבים בפוליטיקה באמצעות תנועות חוץ פרלמנטרית וכמעט כולם בנים של בעלי קרקעות קטנים או עובדי מדינה זוטרים.

12. זו היתה המהפכה הקיצונית הראשונה שהייתה בארצות דוברות ערבית. מטרתה: החלפת בעלי האדמות הנכבדים העירוניים, ששלטו במערכת הפוליטית במצרים מאז המאה ה-19 בשכבת קצינים צעירה ואזרחים עובדי מדינה. השתלטות המדינה על הכוח הפוליטי הכלכלי והחברתי.

13. מטרת המהפכה 1. החלפת בעלי האדמות הנכבדים העירוניים, ששלטו במערכת הפוליטית במצרים מאז המאה ה-19 בשכבת קצינים צעירה ואזרחים עובדי מדינה. 2. השתלטות המדינה על הכוח הפוליטי הכלכלי והחברתי.

14. מקום הקצינים במערכת המדינית בשנת המהפכה שירתו בצבא כ-4,000, 500 מהם סולקו במהלך טיהורים – 2,300 נשארו בצבא ו1,200 עברו לשירות המדינה ותפסו עמדות בתוך מנגנון המִנהל ובמערכת הכלכלה. הקצינים החזיקו ברוב משרות המושלים המחוזיים ובשליש מתיקי הממשלה – כולל תיקים חשובים. כל הנשיאים, ראשי הממשלה, שרי ההגנה וכמעט כל שרי הפנים באו מהצבא.

15. גמאל עבד אלנאצר

16. מי היה גַמָאל עַבְּד אלנָאצֶר?

17. נולד באלכסנדריה בשנת 1918 והיה בנו של פקיד דואר שהגיע לאלכסנדריה ממקום סמוך לאַסְיוּט שבמצרים העליונה. השתתף ב"מלחמת פלסטין" ואף נפצע. ממקימי תנועת "הקצינים החופשיים" והפך מהר למנהיגהּ.

18. תפיסתו את השלטון במדינה בכלל וב"קצינים החופשיים" בפרט

19. בשנת 1952 גַמָאל עַבְּד אלנָאצֶר היה עדיין זוטר מכדי לנהל את ענייני הצבור לכן אחרים קיבלו את תפקידי המפתח: יו"ר מועצת פיקוד המהפכה, ראשות הממשלה והנהגת המדינה. תוך זמן קצר סולקו הפוליטיקאים הוותיקים מן הזירה, ראש הממשלה, עַלִי מָאהְר, התפטר.

20. מול התביעה של מפלגת הוַפְד הוותיקה להחזיר את החוקה המושעית, בשנת 1952 החוקה בוטלה לחלוטין ומפלגות פוליטיות חדלו מלהתקיים. בינואר 1953, נאסר על קיומן של מפלגות פוליטיות ו"מועצת המהפכה" תפסה את מקומן ולקחה את השלטון ל-3 שנים.

21. המלוכה בוטלה ביוני 1953, מצרים הוכרזה לרפובליקה ומֻחַמַּד נַגִיבּ מונה לנשיא ולראש ממשלה. קצינים אחדים נעשו לשרים (ביניהם נאצר, שמונה לשר פנים) ולאחר חודשיים של מאבקים פוליטיים, עמד נאצר בראש הממשלה כש-8 שרים היו "קצינים חופשיים".

22. הגנרל/הנשיא נגיב נשאר נשיא בובה עד שבנובמבר 1954 הודח והושם במעצר בית. נַגִיבּ היה אמנם אהוד ומקובל על העם, אבל נאצר הצליח לגייס תמיכה רבה של "הקצינים החופשיים" ואמר כי "שהצבא הוא הפרלמנט שלו" – הצבא הוא בסיס כוחו. (דבר שהיה נכון עד שנת 1967).

23. התמודדות עם "האחים המוסלמים": פעולות מעצרים והוצאת התנועה אל מחוץ לחוק

24. בשנת 1954 התמודד המשטר עם התנועה החזקה ביותר שפעלה ברחוב המצרי. "האחים המוסלמים" ארגנו בינואר הפגנות סטודנטים, דבר שהביא למעצר מנהיגי התנועה והתנועה הוצאה מחוץ לחוק. התנגשויות אלה המשיכו לאורך השנה ואף נחשף קשר של התנועה בתוך הצבא.

25. דבר שהביא לגל מעצרים ומשפטים גדול, ולאחר מכן? שקט של עשר שנים, אך יצוין כי התנועה המשיכה לפעול במחתרת. קפיצה קטנה קדימה – בשנים 1965-1966 היו טיהורים נוספים, כשהבולט מתוכן היה האינטלקטואל סַיִד קֻטְבּ, מבכירי "האחים", שהוצא להורג.

26. חזרה לשנת 1954: בה טוהרו גורמי ההתנגדות מתוך העיתונות, מועצות מחוזיות. למתנגדים נערכו משפטים בבתי דין מהפכניים בראשות ה"הקצינים החופשיים". עד 1955 לא היו מתנגדים של ממש לקצינים החופשיים.

27. הקמת מוסדות פוליטיים חדשים: פרלמנט, מפלגת המונים פוליטית, חוקה

28. כל המוסדות הקיימות פורקו ו"מועצת פיקוד המהפכה" שהביאה את חוקת 1956 מסרה את סמכות הניהול לידי ממשלה אזרחית נשיאותי, שהיתה היסוד של החוקה החדשה. קצינים שהתמנו לשרים פרשו מהצבא.

29. מערכת ממשל נשיאותית בעל סמכויות רחבות בתחומי החקיקה והביצוע, מעמדו נקבע בחוקה בסמכותו למנות ולפטר שרים. מהמסמכים שהתפרסמו לומדים על עוצמת הממשל. עוצמתו המיוחדת אפיינה את כל מסמכי החוקה שיצאו בחוקות הבאות דוגמת חוקת הרפובליקה הערבית המאוחדת 1958, "האמנה הלאומית" של 1962 ועוד.

30. הפרלמנט בהתאם לחוקת 1956 היה בית אחד שהיה ללא כוח של ממש.

31. מפלגת המונים פוליטית היו לכך מספר ניסיונות:

32. א. שנת 1953: "ארגון השחרור". נאצר שנבחר להיות המזכיר הכללי, הסביר שזהו ניסיון לארגן את העם ולשקם את החברה. מטרת הארגון היתה לגייס את תמיכת הרחוב במדיניות השלטון.

33. ב. שנת 1956: "האיחוד הלאומי". תפקידו היה לבחור מועמדים לפרלמנט.

34. ג. בשנת 1962: "האיחוד הלאומי הסוציאליסטי", כמו הארגונים הקודמים מטרתו היתה לנצל את כוח ההמונים ולבחור את המועמדים לאסיפה הלאומית החדשה. לכאורה מדובר בבניית ארגון מלמטה למעלה, נפתחו אלפי סניפים ואף נוסד קונגרס.

35. אבל בת'כלס, המפלגה נוהלה על ידי הוועד הפועל העליון והמזכירות הכללית. המזכירות התחלקה לענפים ובראש כל אחד מהם עמד מנהיג בכיר של המשטר במעמד של שר.

36. חשיבות "האיחוד הלאומי הסוציאליסטי"

37. היו שטענו שמטרת מפלגת ההמונים היתה להבטיח את תמיכת הנכבדים הכפריים כנגד הסכנה במתנגדים למשטר בערים. "האיחוד הלאומי הסוציאליסטי" היתה בעצם אוסף חלש של בסיסי כוח, ולאו דווקא מפלגה פוליטית.

38. בשנת 1962 ראשי המשטר שקלו להקים מפלגה אידיאולוגית קטנה יותר בה הארגון יותר הדור, כמו המפלגה הקומוניסטית. הרעיון נדחה ובמקומו הוחלט לייסד מפלגת המונים נוספת, יחד עם זאת עם הזמן היה ניסיון להקים בתוך "האיחוד הלאומי הסוציאליסטי" מסגרת פוליטית קטנה שתוכל להיות כוח-כנגד משקל הצבא.

39. שכבות מקצועיות בעם ויחסן עם השלטון

40. הפקידוּת מנגנון המנהל התרחב מאוד, כולל עובדי חברות ממשלתיות לכ-3.2 מיליון איש. הוצאות המנהל האזרחי היו מקום שני לאחר הצבא. יש להזכיר כי התרחבות זו באה בין השאר מהתרחבות תפקידי הממשלה, אבל אי אפשר להתעלם מסידור ג'ובים לאוהדי השלטון. משנת 1962 בוגרי תיכונים קיבלו הבטחה למשרה בשירות המדינה ובשנות ה-70 מערכת החינוך הוציאה מתוכה 100,000 בוגרים בשנה.

41. עובדי תעשייה עובדי התעשייה היו קבוצה מועדפת, שכרם עלה ותנאי עבודתם השתפרו (ביטוח, תנאים סוציאליים ועוד).

42. האיכרים והרפורמה בקרקעות אין מעשה בודד ששינה את הפנים הפוליטיים במצרים כמו הרפורמה בקרקעות, שמטרתה היתה ניסיון לקנות את אהדת האיכרים. בשנת 1952 היה הגבלה בגודל השטח שמותר לאדם להחזיק בבעלותו. הרפורמהעזרה לאיכרים חסרי קרקע או בעלי חלקות קטנות, ופגעה קשות בבעלי הקרקעות שישבו בערים ושלטו בזירה הפוליטית.

43. המשטר עודד הקמת קואופרטיבים(חברה בבעלות עובדיה)חקלאיים לאנשים ולאיכרים שקיבלו קרקעות. חברי הקואופרטיב זכו להטבות כמו: אשראי זול, מחירים נמוכים של זרעים ודשנים ותשלום מיסים נמוכים יחסית. המשטר רצה לקשור אותם אל מערכת המדינה בלי להלאים את קרקעותיהם.

44. בנוסף לכך הממשלה דאגה ששיעור המסים מהחקלאות לא יעלה על 10%, וביססה את הכנסותיה מהמשק על מסים עקיפים דבר שהקל את המסים על האיכרים. כמו כן, היה ניסיון להגדיל את שטחי הקרקעות לעיבוד ב50% במפעלים ראוותניים כמו "מחוז השחרור" אבל הוא נכשל משום שעלותו היתה יקרה וההישגים היו נמוכים.

45. סכר אסואן הסכר הגבוה באסואן, שבנייתו הסתיימה בשנת 1970, היה אחד הבולטים ממפעלי התקופה. הסכר יצר מקווה של מים מתוקים - אגם נאצר) ובזכותו גדלה כמות מי ההשקיה לגידולי קיץ, ועיקר חשיבותו באספקת חשמל לתעשייה. בפועל הרפורמה עזרה לנכבדים הכפריים. מחצית מתושבי הכפרים עדיין היו חסרי קרקע משלהם. זה היה מעין פיאודליזם.

46. מדיניות כלכלית: ששת העקרונות והלאמות

47. ב"ששת העקרונות" של 1952 נקבע במעורפל שאחת ממטרות המשטר היא לחסל את האימפריאליזם, לעקור את הפיאודליזם ולשים קץ למונופולין. מטרתם היתה להמשיך לקיים את היוזמה הפרטית לצד ריסון לפי עקרונות הלאומיות והצדק (תחת פיקוחו של המשטר).

48. המדינה צריכה לנהל את תחומי ההשקיה, מסילות הברזל ופיקוח כולל על המשק. בשנת 1956 חל שינוי משמעותי במדיניות המשטר. בין השנים 1959-1961 השתנה כליל תפקיד המדינה בכלכלה. איך זה עבד? הַלְאַמוֹת.

49. הלאמתה של תעלת סואץ, הלאמת בנקים, חברות ביטוח וסחר

50. הצעד הראשון היה הלאמת "חברת תעלת סואץ" ביולי 1956. לאחר מכן בוצעה בנובמבר הלאמה של הבנקים הבריטיים והצרפתיים: מהלך זה נעשה מתוך מניעים לאומיים ומתוך שנאה עמוקה לזרים בכלל ולמערב בפרט.