Download
1 / 73
830 likes | 1.52k Views
סמי מיכאל נולד בבגדאד, בירת עיראק, באוגוסט 1926, בשם סאלח מנשה. אביו היה סוחר. הוא גדל וחונך בשכונה מעורבת של יהודים, מוסלמים ונוצרים. בגיל 15 הצטרף למחתרת הקומוניסטית העיראקית
E N D
סמי מיכאל נולד בבגדאד, בירת עיראק, באוגוסט 1926, בשם סאלח מנשה. אביו היה סוחר. הוא גדל וחונך בשכונה מעורבת של יהודים, מוסלמים ונוצרים. בגיל 15 הצטרף למחתרת הקומוניסטית העיראקית והיה פעיל למען זכויות האדם בעיראק. בגיל 17 התחיל לכתוב לעיתונות המחתרת. בגיל 21 ברח לאיראן לאחר שהוצא נגדו צו מעצר. שם המשיך בפעילותו הקומוניסטית. לאחר שרכש תעודת-זהות על-שם סמי מיכאל עלה ב-1949 ארצה. התיישב ביפו ולאחר מכן בחיפה. סמי מיכאל פרסם מאמרים בעיתונות הערבית. ב-1956 החל לעבוד כמודד מים בשרות ההידרולוגי. הוא בוגר אוניברסיטת חיפה בפסיכולוגיה ובספרות ערבית. בשנת 1974 פרסם את הרומן הראשון שלו "שווים ושווים יותר". ב-1982 הוענק לו פרס ראש הממשלה ליצירה. כתיבתו יונקת מחוויות נעוריו ומן הנוף האנושי המקיף אותו. "ניסיון החיים העניק לי גלריה שלמה של דמויות". סגנונו בהיר, ישיר, נטול סמליות, אך בעל כושר ביטוי בולט. אווירת הסיפור נושמת אותנטיות ומעורבות אישית. הרומאן "חצוצרה בואדי" עובד למחזה מצליח מאוד. ב-1992 זכה מיכאל בברלין בעיטור על שם האנס כריסטיאן אנדרסן על ספריו לבני הנעורים. ובתשס"ד הוענק לו פרס ברנר. ספריו הרבים תורגמו לשפות רבות וזכו לפרסי ספרות יוקרתיים, עובדו לתיאטרון, לטלוויזיה ולקולנוע ונחלו הצלחה רבה. מסתיו 2001 סמי מיכאל הוא נשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל
חצוצרה בואדי מהו רומאן וסוג הרומאן. העלילה ומבנה העלילה: אקספוזיציה סיבוך השיא ההתרה – סוף. רעיונות וקונפליקטים מרכזיים ברומאן. האווירה ברומאן החברה הישראלית ברומאן אפיון הדמויות והיחסים ביניהן. סוף הרומאן דרכי עיצוב ברומאן: סמלים, מוטיבים ואנלוגיות הכותרת ומשמעותה. המספר ונקודת התצפית.
הרומאן "רומאן" על פי המונחון לספרות של ריבלין רומאןהוא ז'אנר בספרות. מקורו בסוף המאה ה-18 באירופה המערבית והואהגיע לשיאו במאה 19. הרומאןהוא הגרסה הארוכה של הסיפור הקצר והנובלה. הרומאןבעל מאות עמודים והוא כולל עלילה רבת רבדים. הוא יכול לכלול סיפורמסגרת בנוסף לעלילה. התיאורים ברומאןהם רבים ומגוונים, יש ריבוי מקומותזמנים ודמויות. המבנה מורכב וכולל אקספוזיציה, הסתבכות העלילה, נקודתמפנה, נקודת שיא, התרה וסיום. אורכו של הרומאןמכניס אותנו לחוויית העלילהלמשך תקופת הקריאה. יסודו של הרומאן, כמו יסודו של המחזה הוא הקונפליקט, המחריף מאפיזודה אחתלשנייה עד לשיא, וממנו להתרה ולסיום. בדרך כלל בנוי הקונפליקט סביבהגיבור הראשי. יש חשיבות עליונה לתפקידי הסביבה והחברה, לקונפליקט ולסיום.
הרומאן הז'אנר הספרותי המכונה רומאן יכול להכיל מספר תת-סוגות: רומאןאהבה, רומאן בלשי, רומאן דידקטי, רומאן פנטסטי, רומאן פילוסופי, היסטורי, פסיכולוגי, אוטוביוגרפי, נעורים, מסעותשושלתוכו'. האבחנה בין סוג לסוג תקבע על פי הנושא הדומיננטי ביותר ברומאן.
הרומאן הריאליסטי רומאןריאליסטי, הינו רומאן השואף ליצור בקורא את הרושם שהאירועים המתוארים ביצירה יכולים היו להתרחש במציאות. גם כשהוא מעצב עולם בדיוני, הרומאןהריאליסטי מנסה ליצור בקורא את הרושם כאילו דבריםאלו היו עשויים להתרחש, בהיותם מתיישבים עם תפיסת המציאות שבנה לעצמו הקורא על סמך נסיונו. הרומאן הריאליסטי מאפיינים מרכזיים: מאפייני הרומאןהריאליסטי אינם מופיעים בכל רומאןהמוגדר "ריאליסטי", אך ניתן לראות בהם אמצעי זיהוי כלליים: • הרומאןהריאליסטי מתאר את הבדוי על רקע המציאות הממשית. הדמויות והאירועים הבדיוניים ממוקמים במקומות ממשיים ובתקופה ספציפית .
הרומאן הריאליסטי • העלילה הבדיונית, האירועים המתרחשים בה, והתנהגות הדמויות המאכלסות את היצירה הספרותית, ניתנים להסברים סיבתיים. אין מקום ברומאן הריאליסטי לאירועים מופלאים החורגים ממושגיו של הקורא על העולם. אין בו מקום למעשי נסים, למופלא ולעל טבעי. (כמו שקיימים, למשל, בספרים של גבריאל גארסיהמרקס). • הרומאן הריאליסטי מתאר את העולם הבדיוני בצורה מלאה ומפורטת - תיאור הדמויות, חיצוניותן ואופיין ותיאור הסביבה החיצונית והעולם החברתי האופייני לזמן ולמרחב של העלילה. • הרומאן הריאליסטי מציג את המציאות כמו שהיא ואינו מייפה אותה. הוא יכול להתמקד גם בנושאים "נמוכים" (אלימות, פשע, סטיות מיניות וכו'). • הסופר הריאליסטי מבקש לחזק את אשליית המציאות על ידי יצירת עלילה טבעית וספונטאניות .
חצוצרה בואדיכרומאן ריאליסטי הרומאןהוא רומאןריאליסטי, כתוב בגוף ראשון. מסופר בגוף ראשון כיומן בו מתארת הודאאת שעבר עליה מאז שהכירה את אלכס עד למותו. עלילתו היא דמוית העולם המציאותי, כלומר העלילה אפשרית – גם אם לא התרחשה בפועל במציאות. היא מתפתחת באופן הגיוני, אין בה חריגות מן המציאות האפשרית, אין בה אירועים שהם מעבר לטבע. העלילה מתרחשת בזמן ובמקום שאפשר לזהותם . המרחב הגיאוגרפי התקופתי מתואר בפרוטרוט : התקופה ההיסטורית של הרומן היא כשלושים שנה לאחר קום המדינה, 1982 ערב מלחמת לבנון הראשונה ובזמן המלחמה עצמה
חצוצרה בואדיכרומאן ריאליסטי התקופה חשובה להבנת בסיס הרומן, מפני שעשרים שלושים שנה לאחר קום המדינה, הערבים שנשארו בישראל עדיין בטראומה כואבת של ההגירה ההמונית והכוחנית של הערבים הישראלים למדינות ערב, בעיקר ללבנון ולירדן, שם הפכו לפליטים. הסכסוך הישראלי – ערבי – פלשתינאי עובר כחוט השני בין הדמויות, ובין מערכות היחסים בין הדמויות, וברקע של המרקם החברתי שביחסים בין יהודים וערבים בישראל בכלל ובין יהודים וערבים בחיפה בפרט.
חצוצרה בואדיכרומאן ריאליסטי המקום שבו נרקמת העלילה הוא שכונת ואדי אנ-נסנאסשבחיפה. חיפה היא עיר מעורבת שחיים בה ערבים ויהודים בכפיפה אחת, אך בשכונות נפרדות. שכונת ואדי אנ – נסנאס – רוב דייריה ערביים, נוצרים ומוסלמים. אבל אל השכונה הזאת נקלע אלכס – יהודי עולה חדש מברית המועצות.
האקספוזיציה (פרקים 1-2) המקום: שכונת ואדי ניסנס מתקשרת בתודעה הישראלית למהומות שפרצו בשכונה זו על רקע קיפוח האוכלוסייה הערבית . השכונה נמצאת ליד המושבה הגרמנית בחיפה התחתית והיום מהווה מקום מפגש בין התרבות הישראלית והתרבות הערבית. סמי מיכאל מיקם את סיפור העלילה בשכונה זו ובכך ביסס את היסוד הריאליסטי של הרומאן, ונתן משמעות חדשה ואותנטית לסיפור האהבה, אהבה שבין הודא לאלכס.
האקספוזיציה -הדמויות ברומאן רוב הדמויות הפועלות ביצירה מוצגות בפרק הראשון סבא אליאס- משפט הפתיחה מציג את הסבא של הודא ומרי. מכאן אנו מסיקים כי לדמות זו השפעה רבה למהלך העלילה. הודא- המספרת של העלילה, מספרת בגוף ראשון ועל כן על הקורא להתייחס גם למידת מהימנותה. מרי- אחותה של הודא, צעירה ממנה בשנתיים, ושונה באופייה. אום הודא- אימן של הודא ומרי. ג'מילה- שכנה המרבה לבקר את משפחתה של הודא. רווקה מבוגרת. אבו- נחלה- בעל הבית, המשפחות המוזכרות גרות בשכירות, וחוששות שמא אבו נחלה יוציא אותן מדורתן. זוהיר- בנו ההולל של אבו נחלה. אבו נחלה מעוניין במרי עבורו.
האקספוזיציה -הדמויותברומאן בהיג'-המחזר של הודא, שהעדיף על פניה צעירה גרמניה נועזת יותר ממנה. וגרם לה לתסכול רב. האחים של אום הודא- גורשו מהארץ אחר מלחמת השחרור, גרים בירדן. קבוצת צעירים פלשתינאים הגרים בדירה שעל הגג. מעוררים בהודא מחשבות ארוטיות. אלכס-דייר חדש יהודי עולה חדש מרוסיה העומד להיכנס לדירה אותה ייפנו הצעירים הפלשתינאים. אביהן של הודא ומרי- ידוע עליו שנפטר זמן קצר לאחר הולדת הבנות.
האקספוזיציה -מערכות היחסים בין הדמויות סבא אליאס: ברח ממצרים ובכך הציל את בנו. דמות אב לנכדותיו. הדמות הגברית הדומיננטית במשפחה. הודא: ביישנית מיניותה מודחקת מרי נועזת מיניותה מתפרצת לעומתה אום הודא: אלמנה חיה עם חמה. היחסים ביניהם מאוד קרובים, רמז לקשר רומנטי למרות עמדותיה השמרניות. אמא דואגת לבנותיה. שונאת את אבו נחלה שהלשין על אחיה לשלטונות ג'מילה שכנה חברה של אום הודא אוהבת את הבנות יודעת כל מה שמתרחש אבו נחלה: בעל בית קשוח אביו של זוהיר משתף פעולה עם הישראלים
האקספוזיציה - הקונפליקטים הקונפליקטים בפרקים אלו: הינם קונפליקטים אישיים וקונפליקטים החברתיים הקונפליקטים האישיים: א. בין מרי להודא ביחסן אל הגברים/ המחזרים. ב. בין אבו נחלה לדיירים בבניין שבבעלותו. ג. בין הודאלבהיג' בנושא מתירנות מינית. ד. קונפליקט פנימי של הודא ביחס לחייה. ה. בין האם לבנות שלא נישאו.
לסיכום האקספוזיציה: מציגה את המקום, הרקע והתקופה. הקורא מתוודע אל הנפשות הפועלות ואל התכונות המאפיינות אותן. מוצגת מערכת היחסים בין הדמויות. מוצגים חלקי מידע, המעוררים את הסקרנות, שבירת שיגרה בכמה תחומים, כנקודת מוצא להמשך העלילה.
הסיבוך המפנה ההתרה רוב פרקי הרומאן מוקדשים לתיאור יממה אחת בחיי הדמויות. אם בפתיחת הספר נחשפות הדמויות וכן הבעיה המרכזית שעומדת בבסיס היצירה: מערכת היחסים הטעונה בין יהודים וערבים. על רקע זה, בולטת דמות הגיבורה המספרת – הודא, הסובלת ממועקה נפשית עקב היותה רווקה בת 30, בתולה, אינטיליגנטית הנקרעת בין שני העולמות: העולם הערבי והעולם היהודי. הרומאןבנוי מ: • תיאורי האירועים המלווים את גיבורי היצירה, היחסים ביניהם ומשמעותם. • מדיון עקרוני-פילוסופי בשאלות של זהות לאומית ובדילמות המתעוררות נוכח שאלות אלו.
הסיבוך המפנה ההתרה -הסוף היצירה מתפתחת סביב רעיון הדילמה בין שני העולמות : יהודי ערבי ומגיע לשיאו בפרק האחרון, המותיר את סוף הרומאן פתוח, משום שאין לדעת מה תחליט לעשות הודא בתינוק שברחמה. האם תפיל את התינוק או תגדלו? מכאן שגם שאלת אפשרות הפתרון למתיחות ביחסים שבין יהודים לערבים – נותרת פתוחה ומעוררת מחשבה.
החברה הישראלית ברומאן. הדמויות ברומאן מייצגות את החברה הישראלית בתקופה של 30 שנים לאחר קום המדינה וערב מלחמת לבנון הראשונה 1982 ובמהלך המלחמה. החברה הישראלית מוצגת על גווניה ומורכבותה . מסביב הדמויות מתפתחת העלילה באמצעותן עולות לדיון השאלות המרכזיות ברומאןכמו למשל: שאלת הדו- קיום בין ערבים ליהודים בארץ? השאלה האם בָּשְלָה כבר השעה למערכת יחסים כזאת?
החברה הישראלית ברומאןהחברה היהודית תיאור החברה היהודית-הישראלית מצומצם יחסית לערבית. מלבד אלכס, שהוא עולה חדש ומייצג עולים חדשים, הישראלים (הוותיקים היחידים) המיוצגים ברומן הם חבריה של הודא לעבודה. עובדי משרד הנסיעות מוצגים כסטריאוטיפ הישראלי הקשור תמיד לצבא: עדינה היא אלמנת צה"ל. בנה רוצה להתגייס לצנחנים ולשם כך עליה לחתום שהיא מאשרת לו להתנדב. בועז בעל סוכנות הנסיעות מחזיק את תמונת בנו שהתנדב לסיירת על שולחנו בעבודה כמו תמונה של שחקן קולנוע: "בג'יפ צבאי משקפי רוח על מצחו תלתליו צהובים, בעיניו מבט של עייפות בוגרת ועל שפתיו חיוך של ילד". ושירלי בת להורים רופאים שחברה קובי מגוייס למלחמה. הודא מודעת לכך שהם פוחדים ודואגים לילדיהם שמא יפגעו בשירות הצבאי שלהם. כאשר הודא מספרת להם על נישואיה לאלכס, אין לחבריה בעיה אישית עם זה, אבל הם יודעים שזאת סיטואציה לא פשוטה.
החברה הישראליתיחסי יהודים ערבים נושא היחסים בין יהודים וערבים מהווה את הציר המרכזי ביצירה. הבעיה המרכזית ביצירה היא שאלת קשרי היהודים וערבים. האם קשר כזה אפשרי בישראל?האהבה המוצעת כפתרון המגשר על השנאה בין שני העמים לא צולחת. המציאות טופחת על פניהם, והמלחמה ממשיכה להרוג. המלחמה העומדת ברקע והופעתן של דמויות יהודיות וערביות בעלות מגוון קשרים הדדיים מסוגים שונים, מחדדות את הבעיה. נושא זה מתפתח לאורך כל היצירה, החל מהצגת הבעיה כשלהודא מתברר שהיא אוהבת את אלכס. האם אומרת, " 'הודא הוא יהודי.''אז מה?' שאל סבא. אמאהתבלבלה. 'היא ערביה! הדודים שלה יושבים פליטים בירדן. הוא יהודי, אתה לא מבין מה מפריד ביניהם?' " שאלה זו היא שאלה דומיננטית שתחזור לאורך כל היצירה.
החברה הישראליתיחסי יהודים ערבים הסב עונה: " 'לא יותר ממה שהפריד ביני ובין סבתה(של הודא- אישתו של סבא אליאס). אני הייתי יחפן והיא בת שיעים מיוחסת'." כלומר סבא אליאס ניטרלי (יחסית), ובהשקפת עולמו מצליח להימנע משנאה לכל צד המעורב בסכסוך. הודא המאוהבת באלכס זוכה לתמיכתה של מרי, המתייחסת יותר אל הצד הנשי שבה. מרי לוחצת על הודא לקיים יחסי מין עם אלכס. אך הודא אומרת לה: " לא, אמרתי, זה לא בשבילי. יהודים וערבים חונקים אלה את אלה ואין לי כוח לחיות את המלחמה המטומטמת שלהם". עד סופה של היצירה היא חיה את המלחמה שבין יהודים לערבים. אלכס, בחצוצרתו, מעניק ביטחון למשפחה, במיוחד לאחר שהרחיק את זוהיר. האֵם מעלה זאת בהרהוריה: "לאלו ימים הגענו! מצאנו משענת ביללות של חצוצרה יהודית".
החברה הישראליתיחסי יהודים ערבים נושא היחסים יהודים-ערבים עולה בהמשך בדיאלוג בין הודא ואמה. האם אומרת להודא: "התכוונתי שהוא יהודי ואת ערבייה. חשבת על זה עד הסוף? " הודאפונה אל סבא ושואלת אותו, "מה תגיד אתה על ערבייה עם יהודי?" ג'מילה מעלה את פתרון הגיור היא אומרת: "הוא יהודי והיא ערבייה. הרבנים לא ירצו אפילו להסתכל עליה, ושום כומר לא יעז לתת את ברכתו. " בעיית ממעמדם של הערבים במדינת ישראל מוקצנת כששני הזוגות, הודא ואלכס, מרי ווחיד, נוסעים לאילת, פחדם של הערבים מחייב אותם לבקש מאלכס, הרוסי, שאינו יודע עברית, לשאול על הדרך, מפני שהם חוששים שמא יזהו אותם כערבים. הבעיה מחריפה כשחיסאם מת(האחיין של אום הודא). השכן, עאדל, תוקף את הודא באומרו: "בן דודה נפל והיא עם היהודי שלה".
החברה הישראליתיחסי יהודים ערבים הקשר האבסורדי הזה של ערבייה הקושרת את עולמה עם יהודי, ויהודי המשרת במילואים, מובלט כשהודא עומדת ומגהצת את מדיו של אלכס. היא אומרת: "הרבה גברים ישראלים שלבשו מדים שכאלה הרגו ערבים". ובהמשך: "והמדים האלה כשהם על גופו של אלכס יהיו מטרה רצויה לכל חייל ערבי או לוחם פלסטיני." קשר זה בין ערבייה ליהודי יכול ליצור ניתוק בתוך המשפחה: בין הודא לבין אחותה. אִם הודא תתחתן עם אלכס ומרי נשואה לווחיד, "נהיה שתי משפחות זרות ועוינות, משפחה יהודיתומשפחה ערבית". כך אומרת מרי לאחותה. החשש נובע מהפער שבתרבות ובאופי של שתי חֶבְרות המנוגדות לחלוטין זו לזו, וכמובן ממצב המלחמה והשנאה שבין שני העמים. הרומאןמסתיים בסוף פתוח כשבעצם התשובה לשאלת הדו קיום עדיין לא נמצאה והשעה כנראה עדיין לא בשלה לכך.
החברה הישראליתהערבי החדש מול הערבי הישן העיסוק המרובה בדמויות ערביות ממחיש לקורא את הדילמה העיקרית, הניצבת בפני הערבי הישראלי – האם להזדהות עם החברה הישראלית ולהיטמע בה או "לשוב למקורות", לערביות השורשית, לפרימיטיביות, לשנאה , לקיצוניות. המפגש עם החברה הישראלית קשה במיוחד לערבי הישראלי. צורת החשיבה שלו משתנית וכן דרכי הדיבור שלו ובגדיו. אנו רואים, שטיפוסים כמו הודא עומדים "רגל פה רגל שם" ונידונים לפיצול אישיות ולדימוי עצמי שנוי במחלוקת. הודא מנסה לפתור את הבעיה ע"י זניחת עמה והתקרבות לחברה הישראלית,
החברה הישראליתהערבי החדש מול הערבי הישן ואפילו בסופו של דבר נישואין ליהודי והמרת דתה. אך הודא אינה יכולה לעשות זאת משום שהסיבה העיקרית והמוטיבציה שלה לעבור ממחנה למחנה נעלמה,אלכס נהרג והותיר אותה חצויה בין שני העמים ונושאת ברחמה ילד ללא זהות שהרי בחברה הערבית נוצרית הוא יחשב ליהודי ובחברה היהודית הוא יחשב כערבי נוצרי. בפני טיפוסים כמו זוהיר, אבו-נחלה וווחיד ומשפחתו בכפר הבעיה פשוט אינה קיימת. הם דבקים בשורשיהם ואינם "מתקדמים" לקראת החברה הישראלית. טיפוס כמו אבו נחלה שואב מהכיבוש רק את טובות ההנאה ונשאר "ערבי שורשי" חסר דילמות.
החברה הישראלית ברומאן- מורכבותה מורכבותה של החברה נובעת מהציר המקשר בין הדמויות השונות, מהאינטראקציה ומערכות היחסים ביניהן ושמסביבן מתפתחת העלילה.
החברה הישראלית ברומאן- על גווניה החברה הישראלית מורכבת מ ערבים • נוצרי • מוסלמי יהודים • יהודי ותיק • יהודי עולה חדש • מסורתי/דתי • חדש מתירני.חילוני
כותרת הרומן – חצוצרה בואדי שם זה מסמל את הקצוות במדינת ישראל: חיבור בין מזרח (ישראל) למערב (רוסיה), חיבור בין יהודי (אלכס) לערבי (הודא). ואדי – מקום נמוך, גיא,מעבר צר בין שני הרים (מילון אבן שושן). הוואדי מסמל את מצבם של ערביי ישראל, שנופלים בין הכיסאות. מחד הם חיים בעולם מודרני, מתפתח, ורוצים להשתלב בו, ומאידך הם כבולים בכבלי המסורת הנושנה, המחייבת אותם לאמות מידה נוקשות. הודא, גיבורת הרומן, מגלמת קושי זה בדמותה: היא עובדת במשרד עם יהודים, קוראת ספרות עברית, אבל יש לה קושי גדול ודילמה קשה בבואה לצאת עם יהודי.
כותרת הרומן – החצוצרה וסמליה לחצוצרה חשיבות רבה בסיפור. בדרך כלל מקובל שהמוזיקה מגשרת בין עמים ותרבויות. אבל נגינתו של אלכס בחצוצרה, (כלי נגינה שהחברה הערבית אינה מורגלת בו), גורמת לשכנים מטרד ואי נוחות. במובן מסויים הצירוף בין שני שמות-עצם אלה: חצוצרה+וואדי, יוצר דיסהרמוניה. בחצוצרה מנגנים בתזמורת או בלהקה ואפילו בחדר פרטי בבית, אבל הצירוף הזה, שחצוצרה מנגנת, בעצם "תוקעת" את תקיעותיה בהד החלול של הוואדי, יוצר תחושה של אי-נוחות. חדירת החצוצרה לוואדי היא בבחינת שינוי הצלילים הנשמעים שם ובאמת אלכס עם החצוצרה שלו מפר את שלוות החיים בשכונת וואדי - נסנאס.
כותרת הרומן – החצוצרה וסמליה דמותו של אלכס, מוצאו היהודי וכלי הנגינה שלו, כל אלה גורמים להם לתהות על מה שקורה בסביבתם. החצוצרה גם מסמלת את הניסיון לשינוי בתפיסת העולם, שהאהבה שהתחילה עם צליל החצוצרה היא זו שתגשר בין שני העמים, הפלשתיני והישראלי. בסיפור החצוצרה מקרבת את לב הסב והאם הערבים אל אלכס היהודי. האם והסב לומדים לאהוב את צלילי החצוצרה, קולה מרחיק מהם את אימתו של זוהיר. אלכס העולה החדש מנגן בחצוצרה, עוד לפני פגישתו עם הודא, היא שומעת את צלילי החצוצרה הנשמעים מחדרו שעל הגג ואלה שובים את ליבה. המפגש בין הודא לאלכס נפתח בחצוצרה. מרי מכנה אותו "אבו חצוצרה".
כותרת הרומן – החצוצרה וסמליה בנוסף החצוצרה היא אמצעי הביטוי הרגשי של אלכס, על אף חיספוסו וקשיחותו, הנגינה בחצוצרה עוזרת לו להתבטא כשאין העברית שגורה עדיין בפיו, באמצעותה הוא מדבר עם העולם. אלכס מנגן בה כשהוא מתגעגע לאהובתו הרוסייה, לאסיה ובכך הוא מביע את תחושת הבדידות שלו טרם ההכרות עם הודא. החצוצרה אף מפרה את בדידותה של הודא. באמצעות החצוצרה אלכס מפגין את נוכחותו במקום. כמו כן , החצוצרה משמשת גם כסמל מיני: כשאלכס נוסע עם הודא לאילת הוא נוטל את החצוצרה עימו , כשהודא נעתרת לאהבתו הוא ממהר להוציא את החצוצרה ולנגן בה. "רציתי להגיד לך בחצוצרה כמה שאני אוהב אותך. תני לנגן קצת לשדיים שלך תראי כמה הם יפים". באמצעותה הוא מביע את אושרו שלאחר קיום המגע הארוטי.
כותרת הרומן – החצוצרה וסמליה אפשר למצוא זהות בין אלכס לבין חצוצרתו. החצוצרה הולמת את אישיותו של אלכס, היא ישירה ,צליליה אינם מן העדינים, צורמים מעט ואיננה חוששת לזעזע עולמות בקולה. כך גם מאופיין אלכס בהתנהגותו ותגובותיו. לא חושש להביע את עמדתו ולהלחם על אמונתו. הזהות בין החצוצרה לאלכס מודגשת במיוחד כאשר לאחר נפילתו אמו לוקחת את החצוצרה ואינה משאירה אותה להודא – ובכך היא כאילו לוקחת מהודא את הקשר שלה עם אלכס. אפשר לראות בכותרת מעיין רמז מטרים לסופו של הרומן– שכן, כאמור, תרועת חצוצרה מתקשרת גם עם צבא ומלחמה, לצליליה המחנה ניעור משנתו. החצוצרה היא כלי הנגינה שמנגנים בו בעת הורדת הדגל לחצי התורן בטקסי זיכרון לנופלים. אם כן, הימצאותה של החצוצרה בידיו של אלכס קושרת אותו עם צבא ועם מלחמה, כאילו היא קוראת לו לקרב בו הוא מוצא את מותו. חזרה לסמלים
הסיום הפתוח שיא תסכולה של הודא עולה כשהיא ניצבת ליד קברו של אלכס כשהיא נושאת ברחמה את עוברו. לפניה עומדת השאלה אם להפיל או ללדת את בנו של אלכס, ואם תלד אותו – מה הוא יהיה? אם תלד את בנו ברחוב היהודי הוא יגדל, יתגייס לצבא, יתנדב ליחידות מובחרות כדי להוכיח את יהדותו וילחם נגד הערבים, ואולי אפילו נגד אחד מקרוביה. לא ברור כיצד תקבל אותו בכלל החברה היהודית – ישראלית, כי הוא בנה של אם ערבייה ועל פי היהדות דתו של הילד נקבעת לפי מוצא האם. אם יגדל בתוך הרחוב הערבי יתבייש בקשריו עם היהדות. לא ברור כיצד תקבל אותו החברה הערבית, האם יוטבע עליו אות הקלון של ילד שנולד מחוץ למסגרת הנישואין, ואות קין של ממזר יהודי, כי בחברה הערבית נוצרית לאומיותו של הילד נקבעת על פי מוצא אביו.
הסיום הפתוח השאלה האם יהיה נאמן ללאום של אמו כנגד היהודים, או נאמן ללאום של אביו כנגד הערבים תעלה כל חייו. הילד הזה לא יהיה מקובל בחברה הישראלית ויהיה תמיד חשוד מבחינת נאמנותו לעם ולמדינה. גם בחברה הערבית הוא לא יהיה מקובל בשל היותו בנו של יהודי וגם ממזר, והודא עצמה תיחשב למופקרת, ובוודאי שלא יהיה לה כל סיכוי להינשא בעתיד לבחור ערבי נוצרי ובוודאי שלא מוסלמי. היא תיחשד גם בנאמנות כפולה הן מצד הלאום הערבי-פלשתינאי והן מצד הלאום היהודי. התוצאה תהיה שלא תמצא את מקומה לא בחברה הערבית ולא בחברה היהודית. הקונפליקט נשאר פתוח, וגם סיום הרומן נשאר פתוח. לא ברור מן הסיום מהי החלטתה הסופית של הודא ביחס לגורל העובר שברחמה.
הסיום הפתוח הרומן פורש את מורכבות החיים בישראל, במיוחד כשמתחברים לבני אדם המתנהלים ככל אדם עלי אדמות: מתאהבים, שמחים ומזדווגים ורוקמים חלומות משותפים וחיים משותפים כמו בכל מקום אחר בעולם. אולם, בשל מורכבות החיים בישראל, והמורכבות של הסכסוך הישראלי-הערבי, הופך מפגש תמים בין בחור ובחורה משני לאומים שונים לפצצה חברתית מתקתקת ולקונפליקט טראומטי שקשה לחזות את סופו. על כן סיום הסיפור הוא פתוח, כי הרומן כולו עוסק בבעיות שאין להן עדיין פתרון חד משמעי.
סוג המספר ונקודת התצפית נקודת תצפית : נקראת גם עמדת תצפית, נקודת ראות, זווית ראיה, עמדת המספר או סוג המספר. כלומר: מיהו המספר? דרך עיניו של מי מוצגת העלילה? האם דרך מספר כל יודע, מספר עד או מספר גיבור ? מספר גיבור : משמש דמות ביצירה ומוסר את הדברים בגוף ראשון מזווית ההסתכלות הסובייקטיבית שלו. ברומן זה המספרת היא מספרת גיבורהעל כל המשתמע מכך: הסיפור כולו מתרחש בהווה, ובמהלכו אנו צמודים להודא, למה שעובר עליה, לחוויותיה, הזיותיה ומחשבותיה.הדבר מקנה לרומן גם מיימד פסיכולוגי.
סוג המספר ונקודת התצפית במהלך הרצף העלילתי לעיתים יש אזכורים של העבר וזאת לצורך הסבר פרטים והבנת הדמויות בצורה טובה יותר. כמו במקרה עם בהיג'. ההיצמדות להווה הסיפורי הופכת את הרומאן ליותר מותח ומושך, מאחר שהוא מסופר יותר בצורה של תמונתיות - SHOWING, מאשר הגדה – TELLING בעת הקריאה יש תחושה של צפייה בסרט. הודא המספרת היא אישה אינטליגנטית ומשכילה שכותבת בשפה לירית, דבר שנובע מהתעניינותה ואהבתה לשירים. הכל כתוב בבהירות, אך למרות זאת נראה כי סגנון הדיבור הוא מלאכותי, אולי מאחר ששפת האם של הודא היא ערבית, והיא פשוט ניסתה לסגל לעצמה סגנון מזויף ומלאכותי. מאחר והמספר הוא מספר גיבור, המחבר הצליח לגרום לנו לחוש כאילו המחברת היא באמת הודא - צעירה ערבית בודדה שהוזה, מאוהבת, ובסוף מתאבלת. עובדה שתורמת לריאליסטיות ברומאן.
רעיונות וקונפליקטים מרכזיים ברומאן. 1. העלילה בעיקרה סובבת סביב סיפור האהבהשבין הודאלאלכס,אהבה כמתקנת, כמבריאה ומגשרת. ובתור שכזאת היא זורמת אל שיא אחד, והוא התגשמות נשיותה של הודאבבית המלון שבאילת. הודא הופכת לאדם אחר, ולאחר מכן באה ה"שקיעה", המסתיימת במותו של אלכס. הודא עוברת ברומן תהליך של מטמורפוזה, של גלגול והיהפכות לאדם אחר. מחציחולה במחלה פסיכוסומטית היא הופכת לאישה שלמה ונורמלית, אך הסוף הטרגי מעמיד את ההשתנות שלה באור קודר.
רעיונות וקונפליקטים מרכזיים ברומאן. 2. יחד עם זאת אפשר גם להגדיר את הרומן הזה כרומן חברתי. החברה הישראלית משמשת הן כרקע ברומן, ליצירת מציאות ריאליסטית שבתוכה הדמויות פועלות, והן כנושא מרכזי בפני עצמו. ברומן משובצים פרטי הווי רבים המשקפים את אורח החיים ואת התרבות הישראלית– מעט מן החברה היהודית, ובעיקר מן החברה הערבית: היחסים בתוך המשפחה, מעמד האישה, מנהגי אבלות, מנהגי הצעות הנישואין ועוד ועוד. הדילמותשהרומן עוסק בהן סובבות סביב שאלות של החברה: המתחים הנגרמים עקב העימות בין החברה היהודית (שאלכס הוא נציגה,) לבין החברה הערבית (שנציגיה הם בני המשפחה), וגם בין דמות הערבי החדש (ה"ישראלי") לדמות הערבי השמרן והשורשי, בין דמות הערבי שומר החוק לערבי העבריין, המשפיע על חייו, בין ערכי המוסר של המסורת השמרנית הערבית לערכי המוסר המקובלים בעולם המודרני בחברה הישראלית וכו'.
רעיונות וקונפליקטים מרכזיים ברומאן. 3. פציפיזם – יציאה כנגד המפלצתיות של המלחמה (הודא מכנה אותה מפלצת). להודא יש דעה נחרצת נגד כל גילוי של אלימות (למשל, כשהיא רואה את הדם של אלכס על המדרגות היא אומרת שכל האמירות על קדושת הדם הן טיפשיות, ואין כל קדשוה בדם שנשפך). המסר של הרומן הוא אנטי-מלחמתי. גם אלכס יצא למלחמה לא מתוך אידיאליזם אלה מתוקף היותו אזרח המדינה. 4. פמיניזם– ישנן ברומן אמירות פמיניסטיות על רקע החברה הערבית הפטריארכאלית השוביניסטית. הודא אומרת: "אותנו הבנות הכשירו וחינכו לנישואין, לא להיות בני אדם". הודא כועסת על חינוך הנשים הערביות, שלא נתנו להן כלים לחשוב או לפעול בכוחות עצמן, אלא חינכו אותן לנסות ולהשיג בכל דרך בעל שיפרנס אותן. היא דואגת לפרנסתה ושולטת בגורל יחסיה עם בן-זוגה. לעומתה, מרי שנראתה תחילה כאישה חופשית אידיאלית, מתגלה בסופו של דבר כקורבן המסורת והשלטון הגברים. היא "נאנסה" על-ידי זוהיר, ונאלצה להסתיר את המעשה המביש ולבסוף לוותר על חירותה כאישה לטובת שמירת הסדר החברתי.
רעיונות וקונפליקטים מרכזיים ברומאן. נוסף על כך, מוצגות נשים נוספות ביצירה כחזקות ודומיננטיות. כמו אום-איסם(אמו של ווחיד), השולטת בבנה ובבעלה. אמו של אלכס השולטת בבעלה ובבנה, לועגת להם, מכה את אלכס, גירשה את אהובתו אסיה, דוחה את בת-זוגתו הודא. דמויות אלו, למרות רשעותן, מחזקות את הרעיון הפמיניסטי, המעמיד את האישה בעמדה שלטת, המסרבת להשלים עם המרות הגברית. מכאן, שהרומאן מציע שתי אלטרנטיבות לפתרון הסוגייה הפמיניסטית. האחת מקדשת את זכויות האישה לפעול בחייה כרצונה, והאחרת שומרת על המסורת הישנה והמתסכלת של האישה כקורבן לשלטונם של הגברים. דווקא הסבא אליאס, שהוא גבר מבני הדור הישן, מקדם בברכה את גישתה המשתחררת של הודא ובכך נרמזת העדפת הסופר את הגישה הזאת. של אישה עצמאית היודעת מה היא רוצה ופועלת להשגת מטרותיה.
רעיונות וקונפליקטים מרכזיים ברומאן. 5. הגדרת האדם באשר הוא אדם. היצירה עוסקת בהגדרת האדם. סבא אליאס אומר: "את חושבת שבכפר שבאתי ממנו ידעתי שאני ערבי או יהודי? אמרו לי שאני ערבי ואמרתי מילא. אילו אמרו לי החיפושיות שאני חיפושית גם אז הייתי אומר מילא. הגבר של הודא דומה לי. אמרו לו שהוא יהודי ולא הייתה לו ברירה" . בדברים אלו מבהיר מחבר היצירה את עמדתו באשר לזהות האדם. אין זה משנה אם האדם הוא יהודי או ערבי. מדובר בהבחנה שרירותית. הרי אין בכוחו של האדם להחליט אם להיוולד יהודי או ערבי. משום כך, אין טעם לתת לשאלת הזהות הלאומית להאפיל על שאלת הזהות האנושית. אדם יכול להיות טוב או רע בלי קשר למוצאו. לפיכך, בהחלט ייתכנו קשרים של אחווה ואהבה בין בני-אדם ממוצאים שונים וכל מעשה של הדבקת תוויות (סטריאוטיפים) הוא טיפשי ופסול מיסודו.
רעיונות וקונפליקטים מרכזיים ברומאן. 6. שאלת הדו-קיום בין הערבים והיהודים בארץ – זהו נושא שמתפתח לכל אורך היצירה. כשהודא מבינה שהיא מתאהבת באלכס היא אומרת לאחותה: "זה לא בשבילי, יהודים וערבים חונקים אלה את אלה ואין לי כוח לחיות את המלחמה המטומטמת". אימה נבהלת מן העובדה שאלכס יהודי, בעוד הסבא ומרי מקבלים זאת בשלוות נפש. לגבי ג'מילה הפתרון הוא גיור, כך יתבטלו ההבדלים ביניהם. גם בועז, הבוס הישראלי השמאלן והמשכיל, לא מבין מדוע הודא צריכה להסתבך בנישואין עם יהודי, ואומר: "מה היא צריכה צרה כזו בארץ הדפוקה הזאת?" הבעיה מחריפה כאשר חיסאב, קרוב משפחה של אום הודא, נהרג ע"י הישראלים בלבנון. הודא ואלכס מותקפים ע"י בני השכונה: "בן דודה נפל והיא עם היהודי שלה".
רעיונות וקונפליקטים מרכזיים ברומאן- סיכום. 1. העלילה בעיקרה סובבת סביב סיפור האהבה 2. יחד עם זאת אפשר גם להגדיר את הרומן הזה כרומן חברתי- אורח החיים ואת התרבות הישראלית– מעט מן החברה היהודית, ובעיקר מן החברה הערבית: היחסים בתוך המשפחה, מעמד האישה, מנהגי אבלות, מנהגי הצעות הנישואין ועוד ועוד. 3. פציפיזם – יציאה כנגד המפלצתיות של המלחמה. 4. פמיניזם- שתי גישות מוצגות האחת מקדשת את זכויות האישה לפעול בחייה כרצונה, והאחרת שומרת על המסורת הישנה והמתסכלת, של האישה כקורבן לשלטונם של הגברים 5. הגדרת האדם באשר הוא אדם.-אדם יכול להיות טוב או רע בלי קשר למוצאו. לפיכך, בהחלט ייתכנו קשרים של אחווה ואהבה בין בני-אדם ממוצאים שונים וכל מעשה של הדבקת תוויות (סטריאוטיפים) הוא טיפשי ופסול מיסודו. 6. שאלת הדו-קיום בין הערבים והיהודים בארץ.
האווירה ברומאן. העלילה ברומן היא עלילה מרוכזת ודרמטית, שמזכירה הצגת תיאטרון ע"י כך שמלבד מעט מאוד גיחות , כל העלילה מתרחשת במקום אחד – הדירה . גלריית הדמויות רחבה, שחלק גדול מהן , הן דמויות מרכזיות עגולות ומורכבות. על אף שהעלילה חושפת תמונות רגילות יום-יומיות של הווי קיומי טבעי, נרקמת ביצירה אווירה דרמטית שבאה לידי ביטוי באווירת האיום המתמיד:
האווירה ברומאן. א. קשיי הקיום של משפחת פליטים,-משפחה שאיבדה את רכושה בעבר, והיא נאבקת למען הישרדותה בהווה. ב. בנות המשפחה- הודא ומרי, תלושות מבחינה חברתית ותרבותית ויש בכך משום איום על עתידן. הודא נותרת ברווקותה וזה מעורר דאגה בקרב אמה וסבה ומרי הנוהגת במתירנות מופגנת, מושכת אש מצד העולם הערבי בעל הנורמות המוצקות והבלתי-מתפשרות בכל הנוגע למעמד האישה וצניעותה. ג. הפועלים מן הגדה, המתגוררים בחדר- על הגג (לפני בואו של אלכס) מאיימים בשכרותם על שלום הבנות בבית.
האווירה ברומאן. ד. בעל הבית אבו-נחלה- משתף פעולה עם השלטונות, מאיים לזרוק את המשפחה מביתו, אם לא תיעתר מרי להינשא לבנו זוהיר. ה. זוהירמאיים- תוקף ומשתמש בבריונים שלו על-מנת להשיג את מרי. ו. קרובי המשפחה - מן הכפר מאיימים לבטל את ניסיון ההשתדכותשל מרי לבנם ווחיד. שאם יקרה הדבר, ייחשף קלונה של מרי ההרה.
האווירה ברומאן. ז. משפחה וזהות לאומית דתית -הודא עתידה לעבור אל עולמו היהודי של אהובה, גם אלכס מצדו מאוים על-ידי הזהות הלא- ברורה שלו. הוא יהודי, שעדיין לא הפך להיות ישראלי של ממש, לומד עברית מערביה ונאלץ לטפל בהוריו המערימים עליו קשיים ולשרוד במציאות השולחת אותו להילחם במלחמה שאין הוא מבין כלל את מטרתה.
האווירה ברומאן. האווירה הדרמטית מעוצבת באמצעות מערכות היחסים בין שני העמים ומתבטאות ב: יחסי שכנות ועבודה, יחסי קיום יום-יומיים, יחסי אהבה ויחסי מלחמה. שיאה של הדרמה נסוב סביב המתח בין הרצון לממש את האהבה של נוצרייה ויהודי לבין האיבה בין שני העמים. (יהודים וערבים בא"י.)
