מגישה: רוית הרן כיתה: ז' 6 בית ספר: שער הנגב

1. מגישה: רוית הרן כיתה: ז' 6 בית ספר: שער הנגב אני ומשפחתי

2. תוכן העניינים

3. בעבודה זו חקרתי את ההיסטוריה המשפחתית שלי. גיליתי פרטים רבים על בני משפחתי ושמעתי המון סיפורים על החיים של כל אחד מהם. כדי לתאר לכם מי אני, מי הם בני משפחתי ולספר את סיפור חיינו אספתי תמונות וגם מסמכים שונים של הורי ושל סביי וסבותיי. תוכלו לראות אותם בהמשך. נהניתי להכין את העבודה כי עכשיו אני מרגישה שאני מכירה את עצמי ואת משפחתי הרבה יותר טוב. אני מקווה שתיהנו לקרוא את עבודתי. מבוא

4. אני

5. תעודת זהות שמי: רוית שם משפחתי: הרן שם אבי: יצחק (איציק) שם אמי: שולמית (שולי) תאריך לידה: י"ג באב תשמ"ה, 18.8.1986 שעת לידתי: 11.15 מקום מגורי: קיבוץ דורות גובהי: 154 ס"מ צבע שיערי: בלונדיני צבע עיני: כחול צבע מועדף: כחול תחביב: כדורעף מידת נעליים: 38-37 מאכל אהוב: פנקייק שמות אחיי וגילם: אורית - 22, ענבל - 20, יואב - 19, שחר - 14

6. שמי ההגדרה במילון: כינוי מיוחד שניתן לאדם או למקום או לבעל-חיים או לדומם כדי להבדיל מאחרים.  פירושו המילוני של שמי הוא המילה רוויה. אדם שאינו צמא, שתה דיו. שתיתי ורוויתי.  כינויים: חברי קוראים לי-אריה בגלל שהשיער שלי הוא כמו של אריה, אחותי קוראת לי- רג', כל שאר משפחתי קוראת לי-רוי, רויתי, רוויתוש, רברב.

7. איך ילד גדל ? / רימונה דינור איך פרח גדל?משקים אותו.איך בית?בונים.איך מסטיק גדל?מותחים אותו.ובלון?מנפחים ומנפחים. אבא אומר שחסה עוזרתוגזר ופלפל אדום.ו... הופ! גדלים - זה אמא אומרת - בעוד סנטימטר ליום. אפשר לעלות על כיסא גבוה,אפשר לטפס על סולם.אפשר לעלות על כתפיו של אבאולהיות גדול מכולם. לא צריך לבנות ולא לנפח,לא למתוח ולא להשקות.אם רוצים לראות איך ילד צומח,פשוט צריכים לחכות.  וילד,איך ילד גדל?משקים אותו?לא.בונים אותו?לא.מותחים ומנפחים?לא ולא. לאט לאט,מרגע לרגע,מיום ליום הוא גדל.עד שיום אחד לפתעפתאום מרגישים בהבדל.

8. קורות חיי קורות חיי – מפי אימא רווית נולדה היום ג' 18.8.86 יג' באב תשמ"ו בשעה 111:15 בבי"ח "ברזילי" באשקלון. משקלה בעת לידתה 3.095 ק"ג. היא חזרה הביתה ללא שם, וסבתא שחכתה בבית בחרה בשם מתוך מספר שמות שהצענו אנו ההורים. אבל סבתא לא שמה לב שבשם שהציעה מסתתרות אותיות שמה – רות. מאותו יום הצטרפה למשפחתנו – רווית. כששאלו אותי למקור שמה, עניתי: "יען כי רוויתי" והמבין יבין. ימים אחדים לאחר צאתי לאוויר העולם

9. היא הייתה תינוקת שקטה ונוחה, והתפתחה ככל התינוקות. בגיל 4 שבועות חייכה. בגיל 3 חודשים התהפכה מהבטן לגב, ובגיל 5 ח' מהגב לבטן. בגיל ח' הוציאה שן ראשונה וגם נעמדה בעגלה. בגיל 10 ח' וחצי החלה השובבה ללכת, ומאז היא הפכה לפרא קטן, משתוללת כמו שני בנים. בגיל שנה רקדה "עוגה עוגה", טיפסה על מיטות וכסאות וירדה ללא חשש, אהבה לעמוד על האוטו של אחיה הגדול שחר, בן השנתיים, וכל זאת ללא ידיים, והחשש היחידי היה שלי. כבר בגיל זה החבר הכי טוב שלה היה ה... טלפון. ידעה היטב לעמוד על שלה ולצעוק.

10. מבחינה לשונית הייתה אלופה בלהצחיק ולהמציא. הנה כמה דוגמאות לחקוק בקור = לחכות בתור. אווירון קוס = אווירון טוס, קיפ קיפוק הגשם = טיפ טיפות הגשם, חקול = חתול. אהבה לישון אצל ההורים והתירוץ שלא התקבל עלינו היה: "אני כועסק על המיקה שלי", שפירושו: "אני כועסת על המיטה שלי". בלכתה לישון הייתה זקוקה לשלושה מוצצים. רוית אהבה לצייר בכל מקום: על הידיים, על המחברות של האחים ועל הדפים שהכנתי לביה"ס.

11. בגיל שנתיים ו-5 ח' התלבשה לבד וכבר הלכה לבד הביתה מהפעוטון. לא גאון? אחד הקוריוזים שאסור לפספס באותו גיל היה: "רוית, עוד לא נגעת באורז", אמרתי לה, ומה עשתה הקטנה? היא פשוט שמה ידה על האורז ואמרה: "עכשיו נגעתי." רוית אהבה לאכול שוקולד, אורז עם קטשופ, גלידה. אהבה לשמוע סיפורי אגדות, את הסיפור על בייגלה, ילדה אחת אמרה ועוד. אהבה משחקי לוטו והרבה הרבה הרכבות. גדלה הילדה המשיכה לגן, ומשם לכיתה א'. בקלות דילגה על השנים, סיימה כיתה ו' והנה היא בחטיבה. בת 12, גדולה, יפה, אחראית, תלמידה טובה, חברה טובה, ומה שנותר לי, לנו, לאחל לה: בהצלחה!

12. ימים אחדים לאחר שעליתי לגן

13. היום בו עליתי לכיתה א'

14. ימים אחדים לאחר שעליתי לכיתה ז'

15. תכונותיי הבולטות • פינוקי (מפונקת), אוהבת לישון • מאד אחראית • חברותית • אוהבת לדבר בטלפון • עקשנית • אכפתית

16. תחביביי כדורעף התחלתי לשחק כדור-עף לפני שנה, כשהתחיל חוג ל-ה'-'ו. זה נראה ונשמע מאוד כיף ומעניין, אז החלטנו לנסות כמה בנות ואני מאוד נהניתי. החלטתי להמשיך גם השנה, ואני מקווה מאוד שאני אמשיך גם בשנים הבאות. לצפות בטלוויזיה אמא שלי מכנה אותי "חולת טלוויזיה", כי אני רואה המון טלוויזיה וגם הרבה מאוד סרטים.

17. תחביביי סקי התחלתי לעסוק בסקי כשהייתי בכיתה ד' כי אבא שלי ואח שלי עסקו בסקי. סקי נראה ונשמע עוד יותר כיף. החלטתי לנסות. אני מקווה שגם השנה ירד מספיק שלג ואני אסע לגלוש בחרמון. לקרוא תמיד אהבתי לקרוא, אבל לפני שנה התחלתי לקרוא הרבה יותר כי המליצו לי על שתי סדרות מעניינות: "חלומות מתוקים" ו"חלומות מקומיים". אני מקווה שאחרי שאגמור את שתי הסדרות, אתחיל ספרים קצת יותר קשים ויותר ארוכים שיעניינו אותי ויעזרו לי לשפר את הקריאה שלי.

18. תחביביי לישון אני אוהבת לישון הרבה, ולכן אני שונאת שמעירים אותי בבוקר, לבית הספר, אבל אני קמה ב-6:20 מהר מאוד ואמא שלי אומרת שאני קמה כמו שד. איסוף מיניאטורות ובובות פרווה התחלתי לאסוף את הבובות בכתה ב' והיום האוסף שלי מונה כ-25 בובות בכל הגדלים. יש לי גם אוסף של מיניאטורות, שאותו התחלתי לאסוף רק לפני שנה אבל בכל זאת הוא מונה היום כ-25 מיניאטורות.

19. אני אוהבת... צבע כחול לצחוק לקרוא פנקייק ים, בריכה וחופשות

20. אני שונאת... שיעורי בית שמעשנים לידי ריח של זבל שמרגיזים אותי להפסיד יתושים

21. חברות מספרות עלי

22. חלומות ומשאלות... • לטייל בכל העולם • שיהיה שלום אמיתי בין כל המדינות • לראות את כל הסרטים החדשים • להכיר אנשים מפורסמים • להצליח בכל דבר שאני עושה : ספורט, לימודים... • לבלות כל יום • ליהנות כמה שיותר מהחיים

23. משפחתי

24. מקור שם משפחתי הרןהוא דמות מקראית, בנו של תרח ואחיהם הצעיר של אברהם אבינו ונחור. בנותיו היו מילכה (סבתה של רבקה אמנו) ויסכה. בנו היה לוט. הוא מוזכר בספר בראשית יא 26: "ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן". ברגהוא שם משפחתו המקורי של סבי ז"ל. המילה ברג מצויה בשמות משפחה ובשמות מקומות גרמניים רבים ופירושה בגרמנית: הר. עם הגיעו לארץ עִברת סבי את השם: הר + ן = הרן. זהו גם סמל להר סיני.

25. אמי שולי אמא שולי נולדה ב-4.3.52 – בבי"ח "מולדה" להוריה רות ואדמונד יעקבזון, ולאחיותיה רחל ותמי, כיוון שנולדה כבת זקונים אחי הפסקה של 13 שנה הייתה בת טיפוחים לכולם. כשהייתה בת 3.5 אביה נפטר ואמה נאלצה לצאת מהבית לעבוד לפרנסת המשפחה. אחיותיה הגדולות כבר היו מחוץ לבית וכך היא נשארה עת אמה לבדה. אמא למדה בבית הספר היסודי והתיכון בקריית ביאליק. מכיתה ד' ועד כיתה י"א הייתה בתנועת "הצופים". בתחילה כחניכה ואחר כך כמדריכה. עם סיום לימודיה התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל האוויר בסיני ובצפון הארץ. בתום תקופת השירות הסדיר המשיכה בצבא קבע מספר חודשים, ואז החלה ללמוד באוניברסיטת חיפה. עם סיום שנת הלימודים השנייה התחתנה ועברה לקיבוץ דורות. בדורות הקימה משפחה: 5 ילדים בלי עין הרע. במשך השנים ריכזה את וועדת השכלה, וועדת כ"א, וועדת צריכה והייתה גם מרכזת חינוך.

26. אמי שולי זכרונות ילדות הזיכרון הקשה מכולם הוא הלילה בו נפטר אביה של אימי והיא צעירה וקטנה. הזיכרון היפה מכולם: ימי התנועה: טיולים, פעילות, נעורים. בת מצווה את חגיגת בת המצווה חגגו בחוג המשפחה ובקבוצה מספר בנות יחדיו. המסיבה התקיימה בכיתה בבית הספר. הוזמן מפעיל מבחוץ והחוויה בלתי נשכחת. אמא קיבלה במתנה חדר משופץ ומחודש. זו הייתה מתנה מאוד מיוחדת. מסיבות יום הולדת מכיוון שיום ההולדת של אמא חל בפורים, נערך מדי שנה קרנבל פורים בבית. החברה היו באים מבעוד יום, מארגנים, מקשטים ונותנים יד להצלחת הערב.

27. אמי שולי מלחמות זכורה לאמא מלחמת קדש, והיא בת 4.5. ההאפלה, השקט והפחד. במלחמת ששת הימים הייתה אמא בת 15, תנדבה ועזרה עם בני הכיתה בחלוקת דברי דואר, מילוי שקי חול ועוד. במלחמת יום כיפור, לאחר שכבר סיימה את שירותה הצבאי, התנדבה לשרת, וחזרה לבסיס בו שירתה בעבר. באותה מלחמה נפל אחיו של גיסה, אליו הייתה אמא קשורה כאח. את מלחמת המפרץ עברה אמאכאמא והדאגה הייתה שונה. סבתא מספרת, כי אמא נולדה כיוון שהאחיות הגדולות שהיו אז בנות 16 ו-13 פנו להורים ואמרו: "אתם רק תעשו" והם עשו. אבל... כשהגיע הרגע להוציא את אמא מבית החולים, שכחו אותה. סבא חשב שסבתא לוקחת אותה ולהפך, וכשנפגשו בתוך המונית, שמעו את האחות מלמעלה צועקת: "ואת התינוקת אתם משאירים לנו?"

28. אמי שולי חגים הבית בו אמא גדלה היה בית חילוני, לא קדשו שבת, אולם הקפידו לחגוג חגים במסגרת משפחתית עם כל הצאצאים, וכך עד היום. כילדה אמא זוכרת בעיקר את חג סוכות. חג זה חגגו עם השכנים הדתיים. שם תמיד אמא הרגישה כאורחת רצויה. בשמחת תורה יצאנו בדרך לבית כנסת להקפות, אבל בעיקר בכדי לקבל ממתקים. פורים – אמא זוכרת את עצמה כבת שנתיים מחופשת לארנבת מקסימה. תחפושת זו ניסתה אמא במשך שנים למצוא לאחד מאתנו. שבועות נחוג בקריה כחג חקלאי כיוון שבקרית ביאליק יש אזור חקלאי. עגלות וטרקטורים מקושטים הביאו ביכורים למרכז היישוב ומכרו את סחורתם במכירה פומבית.

29. אבי איציק אבא נולד ב-15.11.50 בקיבוץ מעוז חיים. בהיותו בן שנה ב-1951 עברה משפחתו לדורות בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית. אבא למד בבית הספר שער הנגב מכיתה ז', כי עד אז למדו בקיבוץ. בגיל 19 התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר. במסגרת השירות פגש מישהי שבינתיים הפכה להיות אשתו. זכרונות כילד בקיבוץ פעם בשבוע היו חייבים לאכול שמן דגים. בחורף היו בונים סירות מפח והיו משיטים אותם בבריכה. "סחבו" רימונים, וגנבו מעצים של חברים. בר מצווה לא נהגו לעלות לתורה, אבל נערכה מסיבה במשק. אבא קיבל במתנה פס, ספר, כלי רחצה וזוג אופניים משומשות. עיסוקים אבא עובד היום בחשמלייה ומרכז משק חום. תחביבו העיקרי הוא הסקי.

30. אחותי אורית אורית נולדה ב-25.06.76. היא בת 22. סיימה שירות צבאי בחיל קשר, עבדה בקיבוץ בחשמלייה. אחר כך כאופר בראשון לציון, טיילה באירופה ומחכה עתה לתחילת שנת הלימודים האוניברסיטאית. אוהבת: לישון, לצפות בסרטים, ובעיקר: לשוחח בטלפון. שונאת: כשמעצבנים אותה, שמעשנים לידה ושנכנסים לה לנשמה.

31. אחותי ענבל ענבל נולדה ב-13.12.78. היום היא משרתת בצה"ל וכבר משתחררת בעוד כחצי שנה. אוהבת: לראות סרטים בטלוויזיה, ילדים קטנים וכמובן את ... גולן. שונאת: גבינת קוטג', שמעשנים לידה, אנשים דואגים רק לעצמם.

32. אחי יואב יואב נולד ב-30.11.79. החל בימים אלה את שירותי הצבאי בנח"ל. רוצה להתקדם בצבא. אוהב: את קבוצת הכדורסל של שיקגו מה-NBA ואת קבוצת הכדורגל "מילאן" האיטלקית. שונא: ילדים קריצים, שמעשנים לידו, לקבל נשיקות.

33. אחי שחר שחר נולד ב-08.07.84. היום בוא לומד בכיתה ט'. אוהב: לשחק כדור רגל, לראות טלוויזיה, לשחק במחשב, לישון, אלגאוצ'ו וסינית, וספורט בכלל. שונא: אנשים מעיקים, שמעשנים לידו, ללמוד.

34. משפחתו של אבי נועה – אחותו הבכורה בת 56 גדי – אחיו השני בן 52 אבא – בן 48 דודי – בן 39 דודתי נועה נועה נולדה ביוני 1942 בקיבוץ מעוז חיים. בהיותה בת 10.5 עברה עם משפחתה לקיבוץ דורות. בכיתות ד'-ט' למדה בדורות. בכיתות י-י"א למדה בקיבוץ משמר השרון, ובכיתה י"ב בבית ברל. כל זה כי כך היה נהוג לגבי כל בני כיתתה. היא שירתה בנח"ל במחלקת הדרכה, ושנתיים לאחר שסיימה את שירותה הצבאי, טסה לארצות הברית ושם נשארה במשך כ-8 שנים. נועה גדי בשנת 1975 עלתה לארץ עם בעלה לארי ושני ילדיה אילן ועמי. המשפחה הצטרפה למושב שדה ניצן בכרם שלום. היום היא עדיין מתגוררת במושב עם בעלה וילדם השלישי אורן (17) שנולד בארץ, בנה הבכור (29) היום בארצות הברית, ואחיו (27) לומד בבאר שבע.

35. דודי גדי נולד בקיבוץ מעוז חיים, שבעמק בית שאן, בשנת 1946. בתקופה זו של ראשית שנות ה-50, היו קרעים בתנועה הקיבוצית, ועקב כך הורי ועוד 9 משפחות עברו לקיבוץ דורות, ואני סך הכך ילד בן 5. עד כיתה ז' למדנו בדורות. היינו 15 ילדים בכיתה אחת והיו לנו מורה ומטפלת ששתיהן עדיין חברות דורות. מכיתה ח'-י"א למדנו בשער הנגב ואת כיתה י"ב למדנו בבית ברל שליד כפר סבא, במסגרת שנקראה מקובצת. חוויה מיוחדת אחת החוויות הייתה הלינה המשותפת. אירוע אחד זכור לי היטב: הגן שלנו היה קרוב לחדר האוכל, וכאשר היה מוקרן סרט למבוגרים, היינו מתגנבים בשקט ומציצים מהחלונות. בחתונה של אמא ואבא גדי אמא ציפי (אשתו של גדי) אבא באחד הסיבובים של שומרת הלילה, היא נכנסה לחדרים ולא ראתה אף ילד. היא כמובן נבהלה מאוד, ורצה לחדר האוכל, הפסיקה את הסרט והודיעה שכל ילדי הגן נעדרים. אנחנו שהיינו עדים לדבריה, רצנו ונכנסנו למיטות. כאשר חזרו לגן לחפש אותנו היו כולם המומים שאנו ישנים כמלאכים.

36. דודי דוד דודי נולד ב-1959 בקיבוץ דורות ולמד בביה"ס שער הנגב. בצבא שירת בחיל השריון במשך 4 שנים, כי היה קצין. לאחר השחרור התחיל לעבוד במפעל והיה שותף בהקמת בית היציקה בקיבוץ. בהמשך למד בקורס חשמלאים ואחר כן למד גם הנדסת מכונות. דודי נשוי. יש לו 3 ילדים: אביתר (14), לילך (9) וברק (6). בקיץ דודי עזב את הקיבוץ. הוא מתגורר היום במושב נתיב העשרה... ועובד כמהנדס בחברת מקורות.

37. סבא וסבתא – הורי אבי סבא שמואל ז"ל סבא נולד בקרלסרוהה שבגרמניה בשנת 1913. הוריו היו סוחרי בדים בגיל 23 הצטרף להכשרה הציונית ועלה לארץ ישראל. הוא הגיע לרעננה ומשם נשלח לקבוצת עבודה בסדום. שם עבד בהובלת חומרי גלם מבריכות ים המלח למפעל. זו הייתה תחילתו של מפעל גדול מאד... בשלב מסוים עבר עם הקבוצה לקיבוץ מעוז חיים ושם פגש במי שעתידה להיות אשתו – סבתא שושנה.

38. סבתא שושנה ז"ל סבתא נולדה בשנת 1921 בברסלאו שבגרמניה למשפחה אמידה, שברשותה היו מחסן ובית מסחר לעצים. המשפחה הייתה ציונית פעילה. בתקופת השלטון הנאצי חשו את העתיד לקרות – סבתא נזרקה מביה"ס בשל יהדותה, אחיה הבוגרים כבר עלו לארץ והיא ביקשה מהוריה רשות לעלות גם כן. ההורים לא היססו וכך עלתה סבתא בשנת 1936 עם עליית הנוער של הנרייטה סאלד והגיעה לקיבוץ תל יוסף שבעמק יזרעאל. לאחר כשנה (ב- 1937) השתתפה בהקמת קיבוץ מעוז חיים. שם הכירה את סבא שמואל ונישאה לו.

39. החיים המשותפים של סבא וסבתא בקיבוץ מעוז חיים נולדו 3 ילדיהם הגדולים: דודתי, דודי ואבי. בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית, עברה המשפחה בשנת 1951 לקיבוץ דורות. שם נולד ילדם הרביעי, בן הזקונים. בדורות עבד סבא בפלחה (גידולי שדה) ומאוחר יותר היה לחצרן ועבד במפעל. החברים סיפרו על סבא שהיה חבר ללא חשבון, חבר בנפש ואדם נאמן, שתמיד ידע לעזור. סבתא עבדה ברפת ובהמשך - במכבסה. היא הייתה אמנית: יצרה פסלים, ציירה והכינה עבודות בטיק. בקיבוץ חגגו 3 חגים מרכזיים: חנוכה, פורים ופסח. את השבת לא הדגישו, כי הייתה התנגדות לדת וביום כיפור עבדו כולם ורק מי שרצה בכך צם. סבא נפטר בשנת 1962, יום לפני יום הולדתו ה- 49. סבתא נפטרה בשנת 1978 ממחלת הסרטן.

40. סבא וסבתא רבא – סבי אבי ההורים של סבא שמואל – דוד וברטה ברג חיו בעיר קרלסרוהה שבגרמניה והיו סוחרי בדים. ידוע למשפחה כי נמלטו מגרמניה לצרפת. כוונתם הייתה לעלות לארץ ישראל (אם יצליחו לקבל סרטיפיקטים – אישורים ) או להגיע לארצות הברית (אם יקבלו ויזה), אלא שהתכניות השתבשו. הם נאסרו והובאו למחנה ריכוז ושם אבדו עקבותיהם. ההורים של סבתא שושנה – יצחק ורוזה שטרנברג חיו בברסלאו שבגרמניה. ברשותם היה בית מסחר לעצים. הם ניצלו מהשואה, בזכות היותם ציונים – עלו לארץ ישראל וגרו בקיבוץ עין חרוד שבעמק יזרעאל. אבא של סבתא עבד בנוי במכוורת. הוא היה אהוב ואהוד בקרב חברי הקיבוץ. אמא של סבתא הייתה חולה ונכה. היא סבלה משיתוק ילדים ולכן לא עבדה. שניהם קבורים בבית העלמין שבעין חרוד.

41. משפחתה של אמי שלוש בנות במשפחה: רחל האחות הבכורה - בת 63 תמי האחות האמצעית - בת 60 אמא – בת 46. דודתי רחל רחל נולדה ב-1935 בחיפה. בהיותה בת 3 עברה המשפחה לקרית ביאליק. בצבא היא שירתה בנח"ל. היא עברה לקיבוץ להב שם נישאה וילדה את בתה הבכורה. בשנת 1959 עזבה את הקיבוץ וחזרה לקרית ביאליק. שנים רבות היא עובדת בחינוך: בקיבוץ הייתה מטפלת ומרכזת הגיל הרך, ובעיר הייתה גננת, מורה, לימדה בסמינר "אורנים" ועבדה באוניברסיטה. עם הזמן פרשה מעבודתה זו והיא עוסקת בעיקר באבחון וסיוע לילדים ומבוגרים שלהם קשיי למידה. רחל נישאה לדובי ולהם שני ילדים ששניהם נשואים מיכל ועודד. מהם יש להם ארבעה נכדים.

42. דודתי תמי תמי נולדה בשנת 1938. היא גדלה בקריית ביאליק. את בית הספר היסודי סיימה בקריית ביאליק ואת התיכון בקריית חיים. היא נסעה ללמוד טכנאות רנטגן בבית חולים "הר סיני" בניו יורק. כאשר חזרה לארץ התגייסה ושירתה בחיל רפואה. לאחר שהשתחררה נישאה והחלה לעבוד בבית חולים "כרמל" בחיפה. לאחר מכן למדה באוניברסיטה. בשלב מסוים בחרה לעבור להתגורר בקרית ביאליק. עבדה כמזכירה במרכז תרבות, ויותר מאוחר כנציגת מכירות של חברת קוסמטיקה. היא הייתה נשואה ליונה 37 שנה. יונה נפטר לפני כשנתיים ממחלת הסרטן. לתמי שני ילדים נשואים: עמית ורן. ושלושה וחצי נכדים משני בניה. אבא שלה נפטר בהיותה בת 16 כשלמדה בארצות הברית.

43. סבא וסבתא – הורי אמי סבא אדמונד ז"ל סבא נולד בשנת 1912 בגיסטרו שבגרמניה. הוא למד בגמנסיה והיה תלמיד מצטיין. בגיל 17.5, סיים את לימודיו בביה"ס ועבר לעיר רוסטוק, בה החל ללמוד משפטים. כסטודנט – עבר כל כמה שנים ממקום אחד למשנהו - מרוסטוק עבר למינכן, משם לברלין ובחזרה לרוסטוק. כשסיים את לימודיו והגיש את עבודת הגמר, היא נשלחה אליו בחזרה, מכיוון שהייתה זו השנה בה עלה היטלר לשלטון (1933) וכבר לא אפשרו ליהודים להמשיך את לימודיהם או לסיימם. מחוסר ברירה, הצטרף להכשרה חקלאית ושהה בה עד עלייתו לארץ בשנת 1934.

44. סבתא רות סבתא נולדה בשנת 1914 בעיר רוסטוק שבגרמניה. היא למדה בבי"ס עממי, לא יהודי, מכיוון שלא היו בתי"ס יהודיים בקרבת מקום. שיעורי דת, תנ"ך והיסטוריה – למדה באופן פרטי. כשסיימה את לימודיה, המשיכה לבי"ס גבוה לבנות ובהמשך למדה שיננות. בשנת 1933 נאלצה להפסיק את לימודיה, בעקבות הגזירות של הילטר. בבית הוריה הדגש היה על "יהודים למען גרמניה" ואסור היה להזכיר את המילה "ציונות". בגיל 16, למרות התנגדות הוריה, הצטרפה סבתא לתנועת הנוער "החלוץ", שם הפכה עם הזמן למדריכה ולאחראית אזורית ושם גם הכירה את סבא.

45. סבא וסבתא נישאו בשנת 1933 ועברו עם ההכשרה לאיטליה. בשנת 1934 עלו מעיר הנמל טרייסט לארץ ישראל באוניה "גלילאה". כשהגיעו לארץ עברו לקיבוץ גשר. סבתא עבדה במכבסה, במטבח וכשומרת לילה. סבא עבד, אך חלה בדיפטריה והיה חולה מאד. הם נאלצו לעזוב את הקיבוץ ועברו לנתניה. שם עבד סבא בפרדס ובסלילת כבישים וסבתא עבדה במשק בית וכשיננית. מנתניה עברו לחיפה, שם נולדה בתם הבכורה (ב- 1935). בשנת 1936 נסעה סבתא עם התינוקת הקטנה לבקר את משפחה בגרמניה. זו הייתה הפעם האחרונה, בה פגשה את הוריה ואחיה. בשנת 1937 עברו לקריית ביאליק. סבא עבד בחיפה - כפועל בבית חרושת למתכות ועם השנים היה לראש מחלקה, וסבתא פתחה מעון לילדים. בשנת 1938 נולדה בתם השנייה. בבית – סבא דיבר עברית וסבתא גרמנית, במטרה להכין את הילדות לקליטת ההורים (סבים) מגרמניה, אך בשל סיבות שונות, הסבים לא עלו לארץ וגורלם נחתם. בשנת 1952 נולדה בתם השלישית של סבא וסבתא – אמי. סבא היה חבר ועד המועצה בקריית ביאליק, סגן ראש המועצה ומועמד לבחירות לראשות המועצה, אך נפטר לפני יום הבחירות, בגיל 43. באותן השנים עזרה סבתא בקליטת משפחות עולים חדשות שהגיעו לאחר המלחמה ובמלחמת השחרור ריכזה את הטיפול במשפחות החיילים. בעקבות התנסותה, יצאה ללימודי עבודה סוציאלית ובסיומם ניהלה את לשכת הסעד המקומית. בשנות ה- 70 הקימה תחנת יעוץ לאוכלוסיה והתנדבה בארגונים למען קשישים. עם צאתה לגמלאות, המשיכה להתנדב ולבלות עם חברים וחברות. סבתא נפטרה בשנת 2003 בגיל 89. סבא וסבתא – החיים המשותפים

46. סבא וסבתא רבא – סבי אמי ההורים של סבא אדמונד – מקס וגרטייעקובזון חיו בעיר גיסטרו שבגרמניה. ידוע למשפחה, שאבא של סבא היה בעל בית מלאכה לציוד סנדלרים. מצבו הכלכלי היה טוב. שניהם נרצחו בשואה. ההורים של סבתא רות – זיגפריד (אהרון) ואידה מרשנד חיו ברוסטוק שבגרמניה. אבא של סבתא נולד בשנת 1865 בעיר המקלין שבגבול פולין-גרמניה של היום. אביו נפטר זמן קצר לאחר לידתו. היו לו 10 אחים ואחות אחת. הוא עסק במסחר נעליים והמשיך בו גם כשעבר לרוסטוק. המשבר הכלכלי שפקד את גרמניה בעקבות מלחמת העולם הראשונה פגע בעיסוקו. אמא של סבתא נולדה בשנת 1876 בדרום גרמניה. היא עבדה כעקרת בית. המשפחה הייתה קונסרבטיבית – לבית הכנסת הלכו בראש השנה, יום כיפור ופסח. את החגים חגגו בתוך המשפחה באווירה חמה. הדגש היה על היותם "יהודים למען גרמניה" והם נמנעו מלהציג עצמם כ"ציונים". סבא והוריו

47. אילן יוחסין יואב שחר רוית ענבל אורית שולי איציק אילן, עמי ואורן נועה לארי עמית, רני גל, סער ודרורית יונה תמי גדי ציפי מיכל, עודד אביתר, לילך וברק רחל דוד דובי דורית אדמונד רות שושנה שמואל

48. קהילות וארצות המוצא של משפחתי

49. מפת גרמניה והקהילות מהן הגיעה משפחתי רוסטוק קרלסרוהה

50. קרלסרוהה (בגרמנית: Karlsruhe ) היא עיר בגרמניה שהייתה בעבר הבירה ההיסטורית של מחוז באדן. העיר שוכנת בצפון מדינת באדן-וירטמברג, סמוך לגבול גרמניה-צרפת. בעיר נמצאים בית המשפט העליון של גרמניה ובית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה. משמעות השם קרלסרוהה הוא "מנוחת קרל", על שם מייסד העיר, קרל וילהלם. הקהילה היהודית בקרלסרוהה קיימת מתחילת המאה ה- 18. בתחילת המאה ה- 20 הייתה בקרלסרוהה קהילה יהודית גדולה, מפוארת ומבוססת, שכללה (נכון לשנת 1925) מעל 3,300 תושבים יהודים. רוב היהודים נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם בתקופת השואה. לאחר המלחמה חזרו היהודים להתיישב בעיר באיטיות, וכיום יושבים בה כ-200 יהודים. בנימה אישית: באמצע שנות ה- 90 נוצרו קשרי "ברית ערים תאומות" בין קרלסרוהה לבין המועצה האזורית שער הנגב. במסגרת הקשרים התקיימה תכנית של חילופי תלמידים בין בית הספר האזורי שלנו לבין בית הספר האזורי שלהם. אני מקווה שבעוד מספר שנים גם אני אוכל להצטרף לתכנית, להכיר את הילדים שם ואולי גם להגיע ולראות את הבית בו גדל סבי.