כרמל / פריכה

1. כרמל / פריכה צילום ועריכה – יגאל מורג. מוזיקה – ים השיבולים – קינן / אגמון, בביצוע הגבעתרון.

2. כך נראים שדות החיטה המיועדים לייצור הכרמל בעונה זו – השיבלים כבר מלאות אך צבען עדיין ירוק, והן נקצרות בטרם יבשו. הנוסעים בעונה זו של השנה – שיאו של האביב (אמצע אפריל פחות או יותר) – בכביש 77 (בין צומת המוביל לצומת גולני, באזור בקעת תורען, [ויתכן שגם באזורים נוספים]) יכולים להחשף לתופעה ייחודית של הכנת הפְרִיכֶה, או ה"כרמל" בעברית.הכרמל דומה במידה מסויימת ל"בורגול" – שכך הוא מתואר בכתובים:בורגול (בערבית: برغل) הנו השם הערבי למוצר מזון ים תיכוני העשוי מגרגרי חיטה מבושלת, שיובשה ונגרסה, ובעברית הוא נקרא - "ריפות". אלא שהכרמל, העשוי מאותם גרגרי חיטה עצמם, שטרם הבשילו לחלוטין עובר תהליך של שריפה/קלייה, המוסיף לטעמו גוון של "ברבקיו". תהליך ייצורו של הכרמל, הנעשה כולו בשדה מרתק ממש, ואני רוצה לקחתכם עימי לעקוב אחריו שלב אחר שלב.

3. את השיבלים קוצרים גבוה, ובשיטה הכי פרימיטיבית שקיימת עוד מאז ימי התנ"ך – במגל. הקוצר אוסף בידו האחת קבוצת שיבולים, בידו השנייה מעביר את המגל על "צווארן"... וחותך. החומר הקצור נאסף אל שקי בד גדולים ומועבר לאזור העיבוד, שלעיתים נמצא ממש בצמוד.

4. כך נראה השדה בעת הקציר – החלק הקרוב אלינו נקצר, והשיבולים הוסרו ממנו, ואילו החלק הרחוק יותר עדיין מצפה להיקצר, וניתן לראות יפה מאוד שהשיבולים נקצרות בעודן ירוקות!

5. במבט מקרוב אפשר לראות שהשיבולים אכן מלאות אך לא יבשות. אנחנו עוברים לאזור העיבוד - על המשטח נפרשות יריעות (פלסטיק או יוטה), לכאן מובאים שקי החיטה הקצורה, מרוקנים ומשוטחים לשכבה דקה כדי לתת לשיבולים להתייבש (יומיים שלושה, בהתאם למזג האויר).

6. עכשיו מגיע הקטע הקריטי והמקצועי – השריפה.לשטח מובא מיכל גז עם מבער, שני עובדים (בדרך כלל נשות המשפחה) גורפים את החיטה שהתייבשה אל קצה השטח, ושם – על יריעות חסינות אש מפעילים את מבער הגז ושורפים את החומר. המקצועיות מתבטאת בכך שעלוות השיבולים אמורה להישרף ברובה, כולל מלעני השיבולת, אך הגרעינים עצמם אמורים להחרך בלבד, ולא להשרף !!!

7. עכשיו אציג בפניכם את התהליך כולו, ללא תוספת מלל מיותר ואתםמוזמנים להנות מצבעי האש העולה ויורדת, ואת פיצפוץ החומר השרוףאני משאיר לדמיונכם הפורה.

9. החומר השרוף מצטבר ונערם בקצה המשטח כאשר החומר ה"טרי" הולך ופוחת תוך שהנשים דואגות לגרוף אותו כל העת אל עבר ה"מוקד".

10. בסיומו של תהליך השריפה משטחים את החומר השרוף על פני אותו משטח וגם הוא עובר ייבוש טבעי של יום יומיים לקראת השלב הבא.

11. החומר השרוף נאסף ביד לארגז (קרטון או פלסטיק) ומועלה אל האדם העומד על המדושה, וממונה על "האבסתה" בקצב מבוקר ואחיד. השלב הבא הינו שלב הדישה, פעולה זו, אף שגם היא נעזרת בהרבה עבודת ידיים, מתבצעת בעזרת מדושה מכנית, המופעלת ע"י מנוע, ונגררת ע"י טרקטור מאתר עבודה אחד לשני, כשבעליה, והמנצח על הפעילות הינו אדם חביב ומאיר פנים בשם אבו האשם, תושב משהד.

12. החומר השרוף ניכנס אל המדושה מלמעלה, נדוש, ויוצא ממנה לשני כיוונים – המוץ הקל מועף אל אחורי המכונה, ואילו הגרעינים ה"כבדים" מוזרמים אל משפך, וממנו לשקים.

13. הגרעינים לאחר הדייש.

14. השלב האחרון הינו ניפוי הגרעינים לפני אריזתם הסופית, גם פעולה זו נעשית ביד בעזרת נפה פשוטה.

15. הכרמל מוזכר כבר במקורותינו הקדומים כנ"ל:"ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה" שהוא הקרבת העומר משעורה למחרת הפסח. ואנו נמצאים בספירת העומר עד לשבועות שבה מקריבים את "שני הלחם"מחיטה.בתנ"ך הוא נזכר תחת השמות כרמל, קלוי או קלי ("ואם תקריב מנחת ביכורים לה' אביב קלוי באש גֶרֶש כרמל תקריב את מנחת ביכוריך", (ויקרא, ב' 14; כג' 14; מלכים ב', ד', 42). ויתכן שיש איזכורים נוספים. אני כתבתי את שם הכרמל בערבית כ – "פריכה" (בכף סגולה), אך יש כאלה המכירים את המוצר כ"פריקה" או "פריקי" (ב ק סגולה או עם חיריק)ובאינטרנט מצאתי "עולם ומלואו" של מתכונים ומאכלים, הקליקו על הקישור הבא כדי לראות זאת: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3480578,00.html

16. ובזאת הסתיימה תצוגת ייצור הכרמל או הפריכה בפי הערבים. הגרעינים נאכלים מבושלים - או כדייסה, או כמרק ומייחסים להם תכונות בריאותיות והם נמכרים גם בחנויות טבע למיניהן. צילום ועריכת המצגת – יגאל מורגmorag-i@013.net.il ואתם מוזמנים להקליק על הקישור שמתחתנו, ולהיכנס לביקור באתר האינטרנט שלי: http://morag.artvision.co.il/