חזרה למבחן בתנ"ך

1. חזרה למבחן בתנ"ך שליש ג' תשס"ט מלכים ב'- י"ח,י"ט,כ"א,כ"ב,כ"ג ירמיהו- א,ב' (1-13) ,י"ב (1-6)

2. ממלכה ששלטה באותה תקופה_: אשור. • האם היה עבד למלך מסוים? למי?: כן, לסנחריב. • מצב דתי: חידוש עבודת ה' בבית המקדש. • ביעור האלילים ביסוס השלטון עפ"י תורת ה'. • (חיזקיהו כיתת את נחש הנחושת שעשה משה- מפני שהעם • השתחוו לנחש והפכו אותו לעבודת אלילים). • הנביא באותה תקופה: ישעיה הנביא ומיכה. • מאורעות באותה תקופה: • חיזקיהו עבד למלך אשור- סנחריב מביא לו כל שנה "מנחה" • חיזקיהו כורת ברית עם מצריים ומורד במלך אשור. • [ עפ"י דברי הימים: חזקיהו חוצב את מנהרת השילוח ע"מ להביא מים לתוך העיר, מחזק מבצר את חומות ירושלים] • סנחריב מלך אשור עולה על יהודה וירושלים וכובש 46 ערים • בממלכת יהודה ומתקרב לירושלים. • רבשקה שרו של מלך אשור שם מצור על ירושלים. • רבשקה מנסה לשכנע את העם למרוד בחיזקיהו • ( דו-שיח בין רבשקה לבין שרי חיזקיהו) • [מגיפה בצבא אשור משחררת את ירושלים]. הערכת המקרא את מעשיו: "בה' אלוהי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו".

3. חיזקיהו: בנו של אחז מלך יהודה ואביו של מנשה. שם אמו אביה בת זכריה. חזקיהו מלך יהודה עלה לשלטון עוד בתקופת מלכותו של הושע בן אלה וראה במו עיניו את חורבנה של ממלכת ישראל. בניגוד לאביו, אחז, הוא לא דבק בהשפעה התרבותית האשורית אלה דבק במסורת של המלך דוד, וזכה לשבחים כמלך צדיק. הוא ביטל את העבודה בבמות, שבר את המצבות, כרת את פסלי האשרה וכיתת את נחש הנחושת שעשה משה במדבר. נחש זה, שנקרא נחושתן, הפך לאליל לבני ישראל והם נהגו להקטיר לו. כמשקל נגד, חיזק חזקיהו את עבודת ה' וריכז אותה בבית המקדש בירושלים. מטרת התיקונים הדתיים הייתה חיזוק מעמדם של ירושלים ובית דוד לאחר האסון של חורבן ממלכת ישראל. תחילה מינה חזקיהו כוהנים ולוויים כדי לטהר את בית המקדש מחפצים טמאים ולחדש את עבודת המקדש הטהורה לה'. ניתוץ הבמות והמצבות נעשה אחרי כן בידי כל העם, הם בירושלים והן באפרים ובמנשה. השנים הראשונות של שלטון חזקיהו ביהודה הצטיינו בשפע כלכלי, אף על פי שהוא העלה בכל שנה מס כבד לאשור. חזקיהו גם נלחם בפלשתים והרחיב את השפעתו עד גבולות עזה. במחצית השנייה של מלכותו שינה חזקיהו את מדיניות הנאמנות שלו לאשור והפסיק להעלות את מס השנתי. חזקיהו התכונן למרד זה זמן רב. הוא ביצר את חומות ירושלים ואת מגדליה וצבר כלי נשק ומזון. ברחבי המדינה עסקו בסתימת מעיינות, כלומר בהסתרתם, כדי שלצבא האשורי לא יהיו מי שתייה. חזקיהו דאג לאספקת המים בירושלים לזמן מצור. לשם כך סתמו את מעיין הגיחון והטו את מימיו, דרך מנהרה שנחצבה בסלע מתחת לעיר דוד, עד לבריכת השילוח, שהייתה בתוך חומות העיר.

4. פרק י"ח: חזקיהו החל את מלוכתו על יהודה, מספר שנים לפני חורבן שומרון. בתחילת ימיו המשיך במדיניות אביו (אחז) ולא מרד במלך אשור. מצב זה העניק לחזקיהו שקט מדיני, שאפשר לו להרחיב את ממלכתו. כמו כן, הלקח של יהודה מחורבן שומרון אפשרו לו לטהר את ירושלים מעבודה זרה ולבצע שינויים בתחום הפולחן, אותם ביצע עפ"י חוקת ספר דברים. בזכות פעולות אלו זכה להערכה גבוהה ביותר מהסופר: "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה', כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה, דָּוִד אָבִיו… בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בָּטָח…וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ, בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ, לְפָנָיו…וַיִּדְבַּק, בה', לֹא סָר, מֵאַחֲרָיו; וַיִּשְׁמֹר, מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת מֹשֶׁה… וְהָיָה ה' עִמּוֹ, בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל"- בפסוקים אלה מובעת הערכה לחזקיהו בכך שעושה הישר בעיני ה', דבק במסורת ושומר על חוקי הצדק והמוסר בהתאם לתורת משה, חיזקיהו היה המלך ראשון מלכי יהודה אחרי פילוג המלוכה שזכה בתארים אלו גם יחד. פעולותיו של חזקיהו בתחום הדתי- א. הסיר את הבמות. ב. טיהר את יהודה מעבודה זרה. (שיבר את המצבות, כרת את האשרה) ג. כיתת את נחש הנחושת.= בספר במדבר מסופר על עונש שנתן ה' לעם ישראל על תלונותיו. העונש היה נחשים שהכישו את העם והרגו רבים מהם. לפי המסופר, ציווה ה' על משה לבנות נחש מנחושת ולשימו במקום גבוה וכל המסתכל אליו ניצל מן הנחשים, בני ישראל יחסו לנחש זה כוח מאגי ואף עבדו לו כאל.

5. מדוע הסיר חיזקיהו את הבמות? א.סיבה דתית- מנהגי האלילות התפשטו בממלכת יהודה ואף חדרו לכמה במות שבהן עבדו את ה'. ב.סיבה מדינית- לדעת מספר חוקרים חזקיהו ביקש ערב המרד באשור לכפות ערי השדה ביהודה את תלותם הדתית במקדש מרכזי כדי להגביר בדרך זו את זיקתם לשלטונו, והן את המוטיבציה שלהם להגן על ירושלים. ג.סיבה לאומית- בהסרת הבמות העלה חזקיה את הבמות ניתן לטהר את פולחן ה' מכל יסודות זרים, וכך ניתן לעורר רגשות לאומיים-היסטוריים המאפיינים את עם ישראל לבדו, הגורמים לאחדותה הלאומית הפנימית של ממלכת יהודה כדי שבבוא היום יעמוד העם מאחורי חזקיה כשינסה לפרוק את עול השלטון הזר של אשור מעליו פעולותיו של חזקיהו בתחום המדיני: א.חזקיהו מרחיב את ממלכתו.("הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבולה."), ב. חזקיהו מורד באשור ("וימרוד במלך אשור ולא עבדו..") ג. (אח"כ נודע לנו מדברי רבשקה, שחזקיהו גם כרת ברית עם מצריים.)

6. מותו של סרגון (הראשון), מלך אשור, הוביל לערעור הממלכה האשורית. מצב זה נוצל על-ידי מלכי האזור: סוריה, צור וצידון וכן ע"י ערי פלשת בראשותו של חזקיהו ובתמיכת מצריים, לניסיון למרוד באשור ולהשתחרר מעולה. פעולה זו הובילה ל"מסע סנחריב" מלך אשור, לכיוון עמי האזור, מסע שהחל בשנת 701 לפנה"ס. הכנות למרד: שעשה חיזקיה. עפ"י המסופר בדברי הימים ב' ל"ב עשה חיזקיהו את פעולות ההכנה האלה: • הוא סתם את המעיינות שמחוץ לחומת ירושלים, כדי שלא ישרתו את הצבא האשורי שצר על העיר (פס' 3-4). • בנה את "נקבת השילוח" אשר הובילה מים מן המעיין שמחוץ לעיר פנימה לעיר.(פס' 30) • חיזק את חומות "עיר דוד" והקיף את כל שטחה החדש של ירושלים המורחבת בחומה.(פסוק 5). • ארגן את צבאו (פסוק 6).

7. באנאלים האשוריים נזכר: • מסע סנחריב- בא להכניע לא רק את חזקיה מלך יהודה אלא בין היתר גם מדינות אחרות שמרדו באשור. • כיבושן של 46 עריו הבצורות של חיזקיהו, המכונות "ערי חומה", וכן נזכרת לכידתן של ערים קטנות לאין ספור סביב ערי החומה. • כן מסופר שסנחריב הגלה רבים מאוכלוסיית יהודה. חזקיה הצטווה להעלות לסנחריב מס כבד מאוד. נאום רבשקה: למרות תשלום המס שולח סנחריב חיל כבד לכבוש את ירושלים בלוית שליחיו תרתן, רב-סריס ורבשקה, והם עורכים מצור סביב העיר ומנסים לשכנע את העם להיכנע בפני מלך אשור על מנת שיגלה אותם לאשור. שלושת השרים הם: • "תרתן"- מילה באשורית שפירושה- משנה למלך, שהיה גם המפקד העליון של הצבא. • "רב סריס"- השר הממונה על כל הסריסים. • "רבשקה"- תואר של שר באשור, שר המשקים ומפקד על משמר המלך. הם נעמדים במקום הנקרא "מסילת שדה כובס" = מקום הבריכות שריכזו סביב מימיהן את השואבות והכובסות)

8. מולם מצידה השני של החומה נמצאים שלושת שרי חזקיהו, שניהלו אתם משא ומתן. 1.אליקים בן חלקיה אשר על הבית- שר הממונה על כלכלת בית המלך. 2.שבנא הסופר- שר אשר תפקידו היה לנסח את פקודות המלך ולכתוב את האיגרות הדיפלומטיות השונות שהיה שולח המלך לארצות השונות. 3. ויואח בן אסף המזכיר- שר אשר היה ממונה על כתיבת המאורעות העיקריים לזיכרון בספר "דברי הימים אשר למלך" נאומו הראשון של רבשקה מופנה לחזקיה (בלשון יחיד נוכח) הוא מפנה את נאומו לפני העם. הנאום בנוי על דרך הדיאלקטיקה (= דרך הוויכוח) בנאומו הוא מביא טענות שעשוי חזקיה לטעון והוא מבקש להפריכן. נאומו של רבשקה הוא נאום תעמולה מובהק הערוך היטב מגמתו לערער את בטחונו של האויב, ליצור בקיעים שאמון שבין המנהיגות לבין העם, או בין הצבא לשליט, בתעמולה זו השתמשו במקומות שונים על מנת לקצר באמצעותה את תקופת המלחמה ואת זמן המצור ובכך להימנע מריתוק הכוחות למקום אחד במשך זמן רב, לעיתים אפילו שנים.

9. דרכו של רבשקה: • רבשקה פותח בהצגת מלך אשור כמלך אדיר: " המלך הגדול , מלך אשור.." לכן רק כוח שווה לו או חזק ממנו יכול להתמודד עמו.- בניגוד לחיזקיה . • רבשקה טוען כלפי חזקיה "מה הביטחון אשר בטחת"? בטענה שחזקיה אינו יכול לסמוך על מלך מצריים. מצרים לא תושיע, שהרי גלוי וידוע שהיא "קנה רצוץ" שימיט אסון על כל מי שייסמך עליו. • אלוקי ישראל כועס על עמו ולא יעזור כי פגעו בקודשיו: "וכי תאמרון אלי אל ה' אלוהינו בטחנו, הלוא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו". • לחזקיהו אין צבא שיוכל להתמודד עם מלך אשור, המלך הגדול, ולא רק שאין לו רכב וסוסים, אין לו אפילו אנשי מרכבה ופרשים. • התנהגותו של חזקיה היא איוולת, שהרי אין הוא מסוגל לעמוד בפני פקיד אשורי קטן ("פחת עבדי אדוני הקטנים") כיצד יעמוד בפני מלך אשור?. • מלך אשור הוא שליח אלוקי ישראל אפילו היה לחיזקיה צבא חזק, הרי תבוסתו ידועה מראש, שכן אלוקי ישראל הכועס על עמו ציווה על מלך אשור לאמור: :עלה על הארץ הזאת והשחיתה".

10. טענתו זו הטילה פחד על שרי חיזקיהו והם מבקשים ממנו לדבר בשפה הארמית השפה הדיפלומטית באותה תקופה, אשר העם לא הבין אותה, טענה זו של רבשקה הזכירה לעם ולשרים את נבואת ישעיהו הנביא אשר ניבא שה' ישלח את האויב האשורי להחריב את יהודה. נאומו השני של רבשקה : רבשקה לא נענה לבקשת השרים לדבר "ארמית" רבשקה פונה אל העם: • ומזהירם כי אם המצור יימשך הם עלולים לאכול ולשתות דברים בזויים: "חוריהם"= צואתם, ו"שיניהם"= שתן. • רבשקה מבטיח לעם שאם יפתחו את חומות העיר, ייקח אותם מלך אשור לארץ טובה עם ביטחון כלכלי. • אלוהיו של סנחריב חזק מכל אלוהי העמים בעולם. גם אלוהי שומרון נכנע לאלוהי אשור, ולכן גם ירושלים לא תינצל. רבשקה נשא את נאומו ב"יהודית" מכאן הובע השערה, שרבשקה היה ישראלי במוצאו, והוא או אבותיו הוגלו משומרון לאשור בשנת 720 לפנה"ס. המילה המנחה בקטע היא: היא ב.ט.ח. (בטחת) מטרת השימוש של מילה זו היא כדי להראות לחיזקיה (ואף לעם השומע) שאין לו במי לבטוח במרידתו במלך אשור לא במלך מצרים ולא בה' , ולא בחזקיהו.

11. שאלת בגרות: קרא מלכים ב' י"ח, 1-17, 22. א. (1)  בסס על הפסוקים 1-6 את הטענה וחזקיהו הגשים את העקרונות המופיעים בספר דברים פרק יב' פס' 2-3. (2)  בסס על פסוק 22 את הטענה שחזקיהו הגשים את העיקרון המופיע בספר דברים יב', 4-5. ב. חזקיהו מתואר כמלך שהיה פורץ דרך מבחינה תיאולוגית , אך גם כמי שדבק במסורת. הסבר כיצד שני האזכורים של משה בפסוקים 1-8 מחדדים צדדים שונים אלה במעשי חזקיהו. ג.    קרא מלכים י"ח, 11, וכן מלכים ב, י"ז 24. מה מלמדים פסוקים אלה על מדיניות הכיבוש של מלך אשור, ומהי מטרתה של מדיניות כיבוש זו?

12. תשובה: מלכים ב' י"ח, 1-17, 22: א. (1) חיזקיהו הסיר את הבמות וטיהר את הארץ מעבודת אלילים (הדבר מתאים לדברים י"ב 2-3) ובכך הגשים את העקרונות המופיעים בדברים לפיהם יש להכרית את העבודה זרה. (בדברים נאמר שיש להרוס את האלילים ואת מקומות הפולחן שלהם) (2) חיזקיהו ריכז את הפולחן בירושלים, ובכך הגשים את העיקרון המופיע בדברים לפיו יש לרכז את הפולחן לה' "אל המקום אשר יבחר ה'" (דברים י"ב 7) ב. מצד אחד חיזקיהו דבק במסורת: עושה את הישר בעיני ה' שומר על חוקי הצדק והמוסר בהתאם לתורת משה. ומצד שני- מבחינה תיאולוגית (אמונית): היה "מהפכן דתי" פורץ דרך בכך שמכתת את נחש הנחושת שנבנה עפ"י מצוות ה' ביד משה, וזאת בגלל שבנ"י היו מקטרים לו ועובדים אותו כאל. ג. מדיניות הכיבוש של מלך אשור: עפ"י פרק י"ח 11 – מפזר מלך אשור את בנ"י ברחבי ממלכתו. עפ"י פרק י"ז 24- באותו אופן מביא מלך אשור לישראל בני עמים זרים שכבש. מטרתה של מדיניות זו שייטמעו בקרב שארית הפלטה הישראלית וכן למנוע סיכוי להתאחדות ומרד.

13. מלכים ב' פרק י"ט 1-7, 32-37: תגובת המלך חזקיה לדברי המשלחת, והפניה לנביא ישעיה פסוקים 1-5: דברי רבשקה הטילו את רישומם על שרי המלך שהאזינו לו. הם באים למלך, קרועי בגדים ומיואשים לנוכח הדברים ששמעו. גם המלך מגיב בקריעת בגדיו. הוא מתכסה בשק, לאות אבל, והולך לבית המקדש. חזקיהו שולח משלחת רמת דרג אל הנביא ישעיהו לבקש עזרה. המשלחת פונה אל הנביא בפתגם חוכמתי, הלקוח מתחום ההיריון והלידה. (מטאפורה) " כה אמר...יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה" (פס' 3) תושבי ירושלים מושווים ליולדת שמתאמצת ללדת, אך אין לה כוח לשלבים הסופיים של הלידה, והאישה והעובר נמצאים בסכנת מוות. הנמשל ברור: תושבי ירושלים עומדים בפני כליה (מוות). המשלחת מבקשת מישעיהו לשאת תפילה למען העם. מלשון הבקשה ברור לחברי המשלחת כי לנביא קרבה גדולה יותר לאלוהים מאשר לשאר האנשים: "אולי ישמע ה' אלוהיך..". כלומר, אולי ה' שמע את החרפות והקללות של רבשקה כנגדו, וירצה לבוא איתו חשבון ולהענישו.

14. תגובת ישעיהו לבקשת חזקיהו פסוקים 6-7: ישעיהו משיב מיד כי אין צורך לפחד מהגידופים של רבשקה. הוא לועג לשרי אשור, קורא להם "נערים" (חסרי נסיון שאינם מהווים איום) ומנבא לחזקיהו כי מלך אשור ישמע "שמועה", כלומר יגיע לידיו מידע כלשהו, שיכריח אותו לשוב לארצו מבלי שיכבוש את ירושלים, ושם הוא ימות בחרב. חשוב לציין שנבואתו זו של ישעיהו התגשמה במלואה ובדייקנות! " הנני נתן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו" (פסוק 7) המשך דברי הנביא והתגשמות הנבואה פסוקים 32-37: פס' 32 – 34 – בקטע זה חוזר ישעיהו על הבטחתו למלך חזקיהו שירושלים לא תיפול לידי סנחריב. האשורים לא יצליחו לבצע שום פעולה צבאית (ירי חיצים, מגינים, בניית סוללה) , ויחזרו בדיוק באותה הדרך בה הגיעו, כל זאת "למעני ולמען דוד עבדי". ה' יגן על העיר משתי סיבות: " ________" -________________________________________________. "_________________"- ________________________________________. פס' 35 – 37 – בפסוקים הללו מסופר על נס אלוהי שארע בסופו של דבר. עם אור הבוקר נמצאו 185,000 מחיילי אשור "פגרים מתים", כתוצאה מכך שמלאך ה' הכה בהם (במחלה קשה) . סנחריב שב לארצו, ותוך כדי שהוא מתפלל לאלוהיו הוא נרצח על ידי שניים מבניו, שנמלטו לארץ אררט, ואילו בנו השלישי עלה למלוך תחתיו.  מכאן החלה להתפתח האמונה שירושלים היא עירו של ה', לכן הוא מגן ויגן עליה לנצח- ירושלים תהיה חסינה לנצח.

15. ממלכה ששלטה באותה תקופה_: אשור. • האם היה עבד למלך מסוים? למי? כן. • מצב דתי: עבודת האלילים שלטה ביהודה. • נבואה על חורבן יהודה. • הנביא באותה תקופה: חוזאי. • מאורעות באותה תקופה: • יהודה משתעבדת לאשור. • מנשה מקים מזבחות לבעל, את פסל האשרה ומזבחות לצבא השמיים בבית המקדש, והעביר את בנו באש. • מנשה הורג הרבה אנשים חפים מפשע – מתנגדיו. • עפ"י דברי הימים: מנשה הוגלה לאשור ושם חזר בתשובה והוחזר • למלוך ביהודה. הערכת המקרא את מעשיו: "ויעש הרע בעיני ה' .. הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס.. ויתעם מנשה לעשות הרע.."

16. מנשה: • מבוא: מלכות מנשה (פס' 1-18) • מנשה בן חזקיהו מלך על יהודה 55 שנה והיה מלך כנוע למלכי אשור, בתקופת מלכותו ירדה יהודה לשפל המדרגה מבחינה מדינית צבאית ותרבותית. הוא הנהיג את עבודת האלילים ביהודה, • ולפיכך מחבר ספר מלכים רואה בחטאיו את סיבת גלות בבל (חורבן יהודה) • עפ"י דברי הימים מנשה חזר בתשובה . • בפסוק 2 נאמר: "ויעש הרע בעיני ה'" – כלל בפסוקים 3-7 (פירוט חטאי מנשה) • מה היו חטאי מנשה? • מנשה בנה במות לעבודה זרה ובכך ביטל את הרפורמה הפולחנית שהנהיג אביו (פסוק 3) • מנשה החדיר את פולחן הבעל והאשרה ליהודה, בנה להם מזבחות ועשה פסל לאשרה. (פסוק 3) • חטאיו האלילים של מנשה חמורים יותר מחטאי אחאב משום שבנה מזבחות לבעל ולאשרה במקדש ה', • יותר מכך הוא הציב את פסל האשרה בתוך בית המקדש מעשה זה נחשב למעשה החמור בחטאי מנשה • משום שהוא סיכן את עבודת ה' (פולחן סינקרטיסטי). • מנשה עבד "לכל צבא השמיים"- לשמש לירח ולכוכבים.( פסוק 3)ובנה להם מזבחות בחצרות ה'. • מנשה העביר את בנו באש (פסוק 6)- זהו פולחן אלילי של העברת הבן באש. הנקרא המולך במקום שנקרא גי בן הינום". • מנשה הנהיג מנהגים אליליים- להגדת עתידות באמצעות מעשי כישוף."ועונן, וניחש ועשה אוב וידעונים"(6)

17. מחבר ספר מלכים דוגל בשיטת הגמול הקיבוצי: בגלל חטאי מנשה וחטאי כלל הדורות יען אשר עשה מנשה מלך יהודה התועבות האלה.. הנני מביא רעה על ירושלים ויהודה אשר כל שומעה תיצלנה שני אוזניו" (לפסוקים 10-16 בפרקנו, בספר מלכים אין מקבילה בספר דברי הימים בפסוקים אלה קיימת נבואת פורענות בגלל חטאי מנשה) מחבר ספר דברי הימים דוגל בשיטת גמול אישי עפ"י ספר דברי הימים מנשה חזר בתשובה, ולכן ה' סלח לו על עוונותיו לפיכך, מחבר ספר דברי הימים אינו רואה בחטאי מנשה את הסיבה לחורבן יהודה וירושלים עפ"י ספר דברי הימים ל"ג, 10-20 מנשה השתתף במרידה נגד אשור, נתפס והוגלה לבבל שם היה מלך אשור הוא נאסר, ולאחר מאסרו, התפלל אל ה, ה' שמע את תפילתו ומנשה שוחרר ושב אל כסא מלכותו מושגים: "תצלנה שתי אוזניו"(פס'12) – תצלנה= תצלצלנה –השמועה על עוצמת העונש שהאלוקים יביא על יהודה תכה בעוז באוזני שומעיה.  קו ומשקולת- מכלי בניה של הבנאי- אשר באמצעותם הוא מודד את אופקיותו ואנכיותו של הקיר. משקולת היא חפץ כבד הקשור בקצהו של חוט. הנביאים משתמשים בכלים אלו בלשון ציורית ובדימוי למדידת יושרם של בני האדם, בעזרתם מודד אלוקים את דבקותם ויושרם של האנשים. בקו שבאמצעותו מדד האלוקים את "יושרה" של שומרון, ובמשקולת שבעזרתה מדד את "צידקת" בית אחאב- הוא ימדוד את צדיקותה של ירושלים. כוונת הדימוי: לא רק היושר יימדד, אלא יינקטו גם אותם אמצעי ענישה.

18. שאלת בגרות: קרא מלכים ב' כ"א, 1-15 א.בקטע שלפניך מזכיר הכותב חלק מהשמות הפולחנים האליליים פעמיים, כדי להדגיש היבטים חמורים שונים של ואותו מעשה. הבא דוגמא לפולחן אלילי כזה, וציין מהי החומרה המודגשת. ב. במלכים ב', כ"א 10-15 חסר מידע המופיע בדברי הימים ב', ל"ג 9-17,. יש הטוענים שסופר ספר מלכים התעלם מן הנאמר בדברי הימים בגלל תפיסת גמול שונה, מהי תפיסת הגמול הבאה לידי ביטוי בכל אחד מהמקומות? ג. בעקבות איזה מאורע היסטורי מכונה יהודה בפסוק 14 "שארית נחלתי"? (ניתן להיעזר בפסוק 13).

19. תשובה: מלכים ב' כ"א, 1-15 א. הפולחנים האליליים: 1) פולחן האשרה: לא זו בלבד שמנשה בנה את האשרה (ציטוט ביטוי בפס' 3) , הוא אף מציב אותה בבית המקדש (ציטוט ביטוי בפס' 7).  2) פולחן צבא השמיים: לא זו בלבד שהשתחווה לצבא השמיים (ציטוט ביטוי בפסוק 3), הוא אף בונה מזבחות לכל צבא השמיים בשתי חצרות בית ה'. (ציטוט ביטוי בפסוק 5). ב. עפ"י מלכים תפיסת הגמול היא קיבוצית לדורות- מלך אחד חטא ובעונשו יישאו הדורות הבאים. גמול זה בא לידי ביטוי בפסוקים כך: מנשה חטא ובשל חטאיו תחרב ממלכת יהודה. עפ"י דברי הימים תפיסת הגמול היא אישית- החוטא נענש והחוזר בתשובה מכפר על חטאיו. גמול זה בא לידי ביטוי בפסוקים כך: מנשה חטא אולם חזר בתשובה ולכן החורבן לא בא כעונש על חטאיו. (החורבן בא כתוצאה מחטאי צדקיהו ובני דורו) I ג. המאורע היסטורי - חורבן ממלכת ישראל, גלות 10 השבטים לאשור ב- 722 לפנה"ס, מאורע שבעקבותיו נותרה רק ממלכת יהודה שהיא "שארית נחלתי".

20. ממלכה ששלטה באותה תקופה_: אשור. • האם היה עבד למלך מסוים? למי? כן. • מצב דתי: עבודת אלילים ביהודה. • הנביא באותה תקופה: לא מוזכר. • מאורעות באותה תקופה: • מלכות אשור החלה לרדת מגדולתה. • אמון חידש את הפולחנות הזרים. • נרצח בידי עבדיו. הערכת המקרא את מעשיו: "ויעש הרע בעיני ה' כאשר עשה מנשה אביו".

21. אמון: אמון בן מנשה (19-26) אמון מלך שנתיים על יהודה. הוא עשה הרע בעיני ה' כמנשה אביו. לעומת מה שרשום בפרקנו, עפ"י ספר דברי הימים ל"ג, 21 נאמר: "ולא נכנע לפני ה' כהיכנע מנשה אביו כי הוא אמון הרבה אשמה" , מנשה למרות רשעותו היה בעל תשובה ולפיכך אינו נחשב כבר לרשע, אך אמון נשאר רשע גמור עד יום הרצחו בידי עבדיו. "עם הארץ" הרג את הקושרים שקשרו נגד אמון. ויאשיהו בנו של אמון הומלך תחתיו.

22. ממלכה ששלטה באותה תקופה_: מצריים • האם היה עבד למלך מסוים? למי? לא מוזכר. • מצב דתי: בעקבות הרפורמה העם שב לעבוד את ה'. . • הנביא באותה תקופה:.ירמיהו • מאורעות באותה תקופה: • יהודה משתחררת מעול אשור, בדק בית. • יאשיהו מוצא את ספר הברית (2 פרשנויות מהו ספר הברית) • יאשיהו עושה רפורמה פולחנית ביהודה ובישראל- ביעור טוטאלי. • סיפוח שטחים ממלכת ישראל. • חגיגת הפסח ברוב עם –כהלכתו. • סוף ימיו טראגי – נהרג ע"י פרעה נכה כשניסה למנוע ממנו לעזור למלך אשור. • עפ"י דברי הימים: • קודם כל עשה יאשיהו את הרפורמה ורק אח"כ נמצא ספר הברית. • (עשיית הרפורמה נבעה מתוך נאמנותו לה') • בדברי הימים מופיעה הסיבה מדוע נהרג יאשיהו ע"י פרעה נכה. הרפורמה של יאשיהו- 622 לפנה"ס הערכת המקרא את מעשיו: "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו".

23. יאשיהו: כתבה: ליהי קמחי הקדמה יאשיהו מלך על יהודה במשך 31 שנה. יאשיהו עשה הטוב בעיני ה' בשנה שמונה עשרה למלכותו הוא מוצא ספר תורה עתיק מטהר את הארץ מעבודה זרה ואביזריה, מחדש את הברית בין ה' לבין העם, מקיים את חג הפסח, ומחולל רפורמות רבות בזמן מלכותו. יאשיהו מת בקרב על ידי פרעה נכה מלך מצרים. בדק בית המקדש- על פי ספר מלכים בשנה ה-18 למלכותו ("ויהי בשמנה עשרה שנה למלך יאשיהו שלח".....כב' פס'ג') יאשיהו מחליט לשפץ את בית המקדש לאחר שמאז שבדק יהואש את בית המקדש עברו למעלה מ-200 שנה. יאשיהו שולח את שפן הסופר לכהן הגדול חלקיהו כדי שיתן לו את הכסף שאספו שומרי הסף (הלווים) וכסף זה יתנו לחרשים לבונים ולגודרים אנשי המלאכה בכדי שיוכלו לשפץ את בית המקדש.

24. מציאת ספר הברית- בזמן שחלקיהו משפץ את בית המקדש הוא מוצא את ספר הברית של ה' בידי משה (ושם עפ" הפרשנות המסורתית, שהכוונה לספר התורה שכתבו משה בעצם ידו, וציווה את הלווים להניחו מצד ארון ברית ה' כדי שישמש לעד). פסוקים ו' –ט' : "מצאתי את ספר הברית": מפתיע ובמקום שלא צפה איש למצוא הרי כתוב שהלווים הניחו את ספר הברית בצד ארון ברית ה', אז מה כל כך מפתיע?! משערים שנעשה מעשה הסתרת הספר בימי אחד ממלכי יהודה הרשעים בידי כוהנים או לווים יראי ה' שחששו לחילולו, כנראה שהוציאו את ספר הברית ממקומו והניחו אותו במקום אחר ולכן הייתה זו מציאה מפתיעה של הספר. כאשר שפן הגיע אל המלך יאשיהו וקרא לפניו את ספר הברית, יאשיהו קרע את בגדיו מפני שהתברר לו כי אין מקיימים ביהודה את דברי הכתוב בספר התורה הזה, חשש מפורענות העתידה לעמו לכן, שלח את שריו ואת חולדה הנביאה בכדי שתבקש את רחמי ה' על ממלכתו. חולדה ניבאה אסון על ממלכת יהודה בשל חטאי האליליות. פרשנויות לספר הברית: פרשנות מסורתית: על פי פרשנות זו זהו הספר שכלל את כל חמשת חומשי התורה שכתב משה. פרשנות ביקורת המקרא: על פי פרשנות זו זהו חלק מספר דברים שהחל להתגבש כבר בימי חזקיהו ואחר כך נגנז בבית המקדש, לאחר שנמצא במקדש סופרי המלך יאשיהו סיימו לכתוב אותו.