De materia medica

1. קלריטה ואפרים מצגות De materia medica Dioscorides על עניינים רפואיים, מאת דיוסקורידס

2. פדניוס דיוסקורידס Pedanius Dioscorides ביוונית: Πεδάνιος Διοσκορίδης; ‏ 40 - 90) היה רופא, פרמקולוג ובוטניקאי יווני מאנאזרבוס שבקיליקיה. דיוסקורידס עסק ברפואה ברומא בתקופת נירון קיסר, והכיר רפואות מכל רחבי העולם היווני-רומי. דיוסקורידס כתב ספר בן חמישה כרכים ביוונית בשם Περί ὕλης ἰατρικής (על עניינים רפואיים; בתרגום הלטיני של ספרו: De Materia Medica), שהיה אחד מספרי רפואת הצמחים המשפיעים בעולם, ונותר בשימוש מעשי עד המאה ה-17. שלא כמו סופרים קלאסיים רבים, עבודותיו לא "התגלו מחדש" בתקופת הרנסאנס, כיוון שספרו מעולם לא אבד, והוא הועתק שוב ושוב בעותקים רבים לאורך הדורות, פעמים רבות עם הערות ותוספות.

3. ספרו של דיוסקורידס חשוב לא רק להיסטוריהשל רפואת הצמחים; הוא נותן מידע רב עלעשבי תיבולבהם השתמשו היוונים, הרומאים ותרבויות עתיקות אחרות. הספר כולל גם שמות של הצמחים בשפותתרקיהודקיה, שבלעדיו היו אובדים. בסך הכל, מוזכרים בספר כ-600 צמחים שונים והוא אולי העדות האתנובוטנית* הקדומה ביותר המוכרת כיום, זאת למרות שתיאורי הצמחים מעורפלים במידת מה, וחוקרים בני ימינו לא תמיד מצליחים לזהות באילו צמחים מדובר. כמה עותקים מאויירים של De Materia Medica שרדו, חלקם מוקדמים מאוד, מן המאות החמישית והשביעית לספירה. *אתנובוטניקה (מ"אתנולוגיה" - מחקר התרבות ו"בוטניקה" מחקר הצומח) היא המחקר המדעי העוסק ביחסים הקיימים בין בני אדם לצמחים. האתנובוטניקה מבקשת לתעד, לתאר ולהסביר את היחסים המורכבים בין תרבות אנושית והשימוש שלה בצמחים. המחקר עוסק בראש ובראשונה בשאלות כמו: איך הצמחים נתפסים, איך נרכשת שליטה בהם ואיך משתמשים בהם בתרבויות השונות (למשל כתרופות, ככלים לניחוש העתיד, כמוצרי קוסמטיקה, צביעה, טקסטיל, בנייה, ככלים, ככסף, כביגוד. ובנוסף איך הם מופיעים בספרות, בטקסים ובחיים החברתיים). Dioscorides De Materia Medica. Byzantium 15th century

4. Dioscorides De Materia Medica, Spain 12th 13th century

5. בנוסף לתיאורים של 600 צמחים ושימושם ברפואה, נזכרים בה גם בעלי חיים ומחצבים שונים. הספר מצטיין בשיטתיות הסידור ובתיאור מדויק לזיהוי בוטנאי; במשך 1500 שנה נחשב כיצירה החשובה ביותר במקצועו. הוא נשתמר במקורו היווני ובתרגומים ללטינית ולערבית. חכמי ימי הביניים והרנסאנס חיברו פירושים עליו, שהחשובים שבהם הם אלה של אמטוס לוזיטנוס ושל מתיאולוס (ונציה 1550). דיוסקורידס תופס מקום מכובד ביותר בתולדות הציור הבוטני. First image of the author portraits from the Vienna Dioscurides

6. Vienna Dioscurides בין כתבי היד המצויים מחיבור זה חשוב ביותר בתולדות האיקונוגרפיה הבוטנית כתב היד של קושטא משנת 512. רוב התמונות שאנו מביאים במצגת שייכים לכתב-יד זה, ותוספת של צילומים של כתבי יד שתורגמו לערבית. על כתבי יד נוספים ועל הוצאות חשובות אחרות בדפוס נעסוק במצגות נוספות. One of two illustrations of 7 physicians from the Vienna Dioscurides.

7. The Vienna Dioscurides or Vienna Dioscorides is an early 6th century illuminated manuscript of De Materia Medica by Dioscorides in Greek. It is an important and rare example of a late antique scientific text. The 491 vellum folios measure 37 by 30 cm and contain more than 400 pictures of animals and plants, most done in a naturalistic style. In addition to the text by Dioscorides, the manuscript has appended to it the Carmen de herbis attributed to Rufus, a paraphrase of an ornithological treatise by a certain Dionysius, usually identified with , and a paraphrase of Nicander's treatise on the treatment of snake bites. The manuscript was created in about 515 and was made for the Byzantine princess Juliana Anicia, the daughter of Emperor Anicius Olybrius. Although it was originally created as a luxury copy, there is some indication that in later centuries it was used daily as a hospital textbook. It includes some annotations in Arabic.

8. Dedicatory drawing of Imperial Princess Julian Anicia (center) in the Dioscoridean recension of 512 CE, flanked by personification of Magnanimity on her right who holds gold coins and Wisdom on her left with scroll or codex. The Cupid-like putto offers an open codex and a prostrate female represents craftsmen who restored the church in Honorata on the beneficence of the princess.

9. Anicia Juliana (Constantinople, 462-527/528) was a Roman imperial princess, the daughter of the Western Roman Emperor Olybrius, of the Anicii, by Placidia the younger, daughter of Emperor Valentinian III and Licinia Eudoxia. Her glittering genealogy aside, Juliana is primarily remembered as one of the first non-reigning female patrons of art in recorded history. From what little we know about her personal predilections, it appears that she "directly intervened in determining the content, as well, perhaps, as the style" of the works she commissioned. Juliana's name is attached to the Vienna Dioscurides, also known as the Juliana Anicia Codex, one of the earliest and most lavish illuminated manuscripts still in existence. The frontispiece features her depiction, the first donor portrait in the history of manuscript illumination, flanked by the personifications of Magnanimity and Prudence, with an allegory of the "Gratitude of the Arts" prostrate in front of her. The encircling inscription proclaims Juliana as a great patron of art.

10. כתב היד הידוע בשם TheVienna Dioscurides נכתב ביוונית עתיקה בשנת 512 בקושטא, בירת ביזנטיון. היוונית נכתבה בימים ההם באותיות גדולות וללא רווחים בין המילים. בשנת 1406 תורגם ליוונית (עם אותיות קטנות ועם מרווחים בין המילים) על ידי יוהנס כרותסמנוס. Text und Transkription zu Weiße Rübe (Brassica rapa L., Fam. Cruciferae) im Wiener DioskuridesDatumMajuskel: um 512, Transkription in Minuskel: 1406 Pedanius Dioskurides / Johannes Chortasmenos

11. בזמן שלטונו של הח'ליף האומאי עבד אל-רחמאן השלישי (961-912) בקורדובה שבספרד, משלחת דיפלומאטית מביזאנטיון הביאה כמתנה למלך כתב-יד יווני של החיבור הפארמאקלוגי של דיוסקורידס, De materia medica. כתב היד עורר סקרנות רבה בגלל ציורי הצמחים ובעלי החיים הרבים שבו. אחד מחברי צוות המתרגמים היה חסדאי אבן שפרוט, עוד בהיותו נער. כתב היד תורגם לערבית והפך לאחד הספרים החשובים הודות לפירוט הרב של תכונות צמחי המרפא וצמחי התבלין. הודות לעבודת התרגום שלו, הפך חסדאי אבן שפרוט למקורב למלך, ועם השנים התמנה על ידי הח'ליף לרופאו האישי ולמשנה למלך. עותק מאויר של הכרך "רפואות ערביות פשוטות" מאת דיוסקורידס, מהמאה ה-13, מוצג במוזיאון הבריטי

12. בספרו של דיוסקורידס נזכרת כמה פעמים ארץ ישראל, שהוא קורא לה יהודה. על בושם האפרסמון ((Commiphoraopobalsamum , למשל, נאמר כי הוא "צומח רק בארץ יהודה בבקעה עמוקה... במקום הזה נמכר הסטאטמוס (יחידת מידה) ממנו במחיר כפול של משקלו בכסף... מפטראס מביאים חומרים כדי לזייף את הפרי". נזכרים עוד: "אבן יהודה", מחצב לטיפול באבני-כליות, "עשב-יהודה" והביטומן (אספלט) של יהודה. עקבות חיבורו של דיוסקורידס ניכרים, כנראה, בספר אסף הרופא. דיסקורידס נזכר פעמים רבות בספרות הרפואית העברית של ימי הביניים. ב"ספר הנסיונות" על תרופות, המיוחס לר' אברהם אבן עזרא, מתחיל כמעט כל פרק במילים: "אמר דיוסקורידס".

13. הגיאוגרף היווני סטראבון הזכיר את ים המלח ואת איי הביטומן שבו. ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס כתב בשנת 50 לפני הספירה כי "ים המלח הוא ים גדול אשר יש ממנו הכנסה" וכי יש מסחר ער באספלט, בין היתר לצורכי חניטה במצרים. חוקרים מציינים גם את חשיבות האזור מבחינה כלכלית בגלל האפרסמון, הבושם היקר הגדל בעין גדי. יוסף בן מתתיהו מתאר את הים ותכונותיו, את האספלט הנפלט ממנו המשמש לאיטום אוניות ולצורכי מרפא ואת הבושם הנחשק, האפרסמון מעין גדי‏. ההיסטוריון הרומי טקיטוס מתאר את האגם בתרחיב-רקע על היהודים וארצם‏ והגיאוגרף המוסלמי אל-מסעודי תיאר במאה ה-10 אבנים היוצאות ממי הים ואשר משמשות לטיפול בכאבי כליות. Commiphora opobalsamum in by Plantae officinales, oder Sammlung officineller Pflanzen, Düsseldorf (1821-1833) by Theodor Friedrich Ludwig Nees von Esenbeck

14. בושם האפרסמון (הבושם שאליו מתייחס דיוסקורידס) במקורות יהודיים קדומים, אפרסמון הוא שמו של צמח מימי בית שני, שידוע שגדל בבקעת ים המלח ובאזור יריחו. מקובל בדרך כלל כי צמח זה הוא השיח Commiphora gileadensis ((Commiphoraopobalsamum ‏‏או בלסם, בלסאן, בשאם (הכול מלשון 'בושם'). אין זה העץ המכונה אפרסמון בימינו, שמקורו כלל אינו באזור ארץ ישראל. צמח האפרסמון היה מפורסם בתקופת המשנה והתלמוד כצמח בושם יוקרתי. לפי המקורות היוונים והרומים, הוא גדל כצמח תרבות רק בארץ-ישראל. האפרסמון נזכר רבות גם בספרות חז"ל בשמות: צרי וקטף. הוא תפס מקום חשוב בעולם היהודי, וכך למשל הוא נזכר ראשון ברשימת סממני הקטורת שהוקטרו במקדש (בבלי, כריתות ו, ע"א). לשמן האפרסמון התקינו ברכה מיוחדת; לדעת רב יהודה יש לברך עליו 'בורא שמן ארצנו', ולהלכה נקבע שמברכים 'בורא שמן עָרֵב' (בבלי, ברכות מג, ע"א.)המקורות מהתקופה הרומית והביזנטית מזכירים במפורש את גידולו של האפרסמון באגן דרום ים המלח, מצוער בדרום, דרך עין גדי ועד יריחו בצפון. מקורות אחרים מציינים שהוא גדל רק ביהודה, כמו למשל פליניוס: 'אין מכל הבשמים מי שידמה לאפרסמון (balsamum) . הארץ היחידה שלה הוענק צמח זה היא יהודה'. נראה שחבל ארץ יהודה שאליו הם מתכוונים הוא 'עמק יהודה', הכולל בתקופת המשנה את האזור 'מעין גדי ועד יריחו' (תוספתא, שביעית פ"ז ה"י; ירושלמי, שביעית פ"ט ה"ב; לח ע"ד.) השיח במפת מידבא "יש לו שלושה עלעלים (כמו תלתן), כמו שהוא מתואר בספרות הקלאסית (וכך גם בימינו)"

15. מפת מידבאבמפת מידבא מופיעים שלושה איורים של צמח בעל עלים תלתניים בסביבות יריחו. צמחים אלה מזוהים עם האפרסמוןהן בשל הדמיון לצמח הפיגם Ruta)) שבו הוא תואר במקורות הקלאסים (תיאופרסטוס, IX, 6; דיוסקורידס I 18; פליניוס XII ). והן בשל מיקומם. איורים אלה ממוקמים מצפון לעיר (ממזרח לישוב ארכלאיס), ושניים במזרח בעבר הירדן באזור של רמתא. כך מקבל התיחום הצפוני המופיע בתלמוד משמעות ברורה יותר: "מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא" (בבלי, שבת כו, ע"א). כלומר, רוב מטעי האפרסמון, לפחות בתקופה הביזנטית, היו כנראה דווקא בעבר הירדן.אשר לאזור יריחו, ניתן לפי המפה למקם את מטעי האפרסמון בתקופה זו בתחום אחוזת ארכלאיס (כנראה חרבת אלביודאת (, שקיבלה את מימיה מאמה שהגיעה מעין אלעוג'ה. באתר זה נחשפו שרידים מראשית המאה הראשונה לפנה"ס ועד לשלהי התקופה הביזנטית, ובהם מבנה מונומנטלי הבנוי אבני גזית ושהתנשא לגובה רב מעל סביבתו. כנראה שמדובר במגדל ועליו סולם המופיע במפת מידבא מזרחית ליישוב ארכילאיס, וביניהם איור הצמח.כלומר, מדובר במגדל שמירה שצפה על מטעי האפרסמון שהיו במקום.מפת מידבא גם רומזת אולי למועד האחרון שבו גידלו את האפרסמון בארץ-ישראל. לדעת רוב החוקרים מפה זו מתוארכת למחצית המאה השישית, ולפי הצעה אחרת, למחצית השנייה של המאה השביעית, לאחר הכיבוש הערבי.יש בכך לאשש את האפשרות שגידולו נמשך באזור עד התקופה האומיית. ע"פ מאמרו של פרופ' זהר עמר: "אזור גידולו של האפרסמון לאור מפת מידבא" לזכרו של מורי פרופ' יהודה פליקס ז"ל שקיווה לראות את האפרסמון שב לערוגות הבושם של ארץ-ישראל.

16. Dioscrorides and a pupilDe Materia Medica of Dioscorides.by Yusuf al MawsiliMosul, Dec. 1228.

17. Vienna Dioscurides פטל Rubus fruticosus. Da Dioscoride, De materia medica 1.

18. בכתב היד וינה דיסקורידס נוספו שמות הצמחים בערבית, בצורה בולטת, ובשוליים התחתונות של הדפים, שמות הצמחים בעברית Artemisia maritima

19. על חידת מיהו הרופא היהודי שרשם בתחתית הדפים את שמות הצמחים בעברית, משער פרופ' זהר עמר כי מדובר אולי בדמותו של משה בן משה, רופא יהודי איטלקי מראשית המאה החמש עשרה., ששמו מתנוסס על אחד הדפים האחרונים בכתב היד Endpapers from theVienna Dioscurides

20. V Plantago asiatica L., Fam. Plantagineae

21. אסף הרופא תרגם חלקים אחדים מחיבורו של דיוסקורידס, אף שאינו מציין זאת מפורשות להלן עמוד מכתב יד מינכן 231 ובו תרגום הערך הראשון של דיוסקורידס העוסק בצמח האירוס. "וידבר עוד אסף על פשר כוח העיקרים למיניהם לחמתם ולקרתם, לפי צורכי הרפואות, למה יועילו, לכל מיני חפציהם לרפא. הראשון שורש שושן ברא הוא איריון, והוא נחלק לשני מינים. האחד ניצתו לבנה, והשני ניצתו כמו תכלת, ועליהו דומה לחרבות ולסיכונים, ושרשיו דומין לשורש הקנה, וטוב ריח. כוחו קל וחם. יועיל לכל שיעול הנשעל בהם בליחה ובדם, ולמרבה לרוק ליחה. ואם ישתה אדם ממנו, יכבס תחלואי קרביו, אף מרירה וליחה יוריד מתחת. והשתייה כמן דרכמון במים חמים ודבש. וגם יועיל למי שתידד שנתו, יביא אותו לשינה, ויעביר כאב המעיים והבטן, למי שישתה ממנו משקל דרכמון בחומץ. ולנשוך בנחש או בכל קטב מרירי או עכשוב או נעקץ בעקרבים, השקה משקל דרכמון במים חמים." הרמב"ם לא הזכיר בכתביו הרפואיים את דיוסקורידס, אבל יש להניח שהכיר את ספריו. הדף מתוך כתב יד וינה בו מופיע צמח האירוס.

22. Physallis Physalis alkekengi: Physalis, or Winter-cherry The Physalis plant grows in many parts of the world: in Europe, China, South America, South Africa, and in the United States. Often called the Winter-cherry or “Chinese Lanterns,” physalis was used as a decorative and medicinal herb. Dioscorides prescribed its stem as a sedative and its berries as diuretics. Mixed with honey, Physalis was said to improve eyesight; with wine, it supposedly cured toothache.

23. Anêthon to esthiomenon

24. Kyklaminos Cyclamen europaeum: Cyclamen, sowbread This herb gets its name (cyclamen means “circle”) from its bulblike, underground stem. Dioscorides suggested its use as a purgative, antitoxin, skin cleanser, and labor-inducer. When used as a purgative, juice from the tuberous root-stock was applied externally, either over the bowels and bladder region or on the anus. Dioscorides also mentioned its use as an aphrodisiac. Many English farmers called Cyclamen “stag-truffle” or “sowbread” since they often observed deer and swine digging up and eating the roots.

25. (Dipsacus silvestris L., Fam. Compositae) aus dem Wiener Dioskurides

26. ציור של הקנביס הרפואי בכתב-יד של Materia medica שבספרייה של וינה. בתוספת לכתב היד הכתוב יוונית, (שתוארך לסביבת שנת 512 לספירה) רואים תוספות השם של הצמח בערבית, ובפינה התחתונה שמאלית, השם קנביס בעברית.

27. (Brassica rapa L., Fam. Cruciferae)

28. Apsynthion Bathyprikon Artemisia absinthium: Wormwood Next to Rue, Wormwood is the bitterest herb. Dioscorides recommended it as a stomachic, a vermifuge, a remedy for jaundice, and a flavoring for absinthe. According to Dioscorides, absinthe was a popular summertime drink in Propontis and Thracia, where they believed it maintained good health. Dioscorides also recommended the use of Wormwood in clothes drawers to repel moths and mice.

29. Kentaureion to lepton Erythraea centaurium: Centaury The genus of this herb was originally named Chironia after Chiron, a centaur of Greek mythology who was famous for his knowledge of medicinal plants. According to legend, Chiron healed himself with this plant after accidentally wounding himself with one of Hercules’s poisoned arrows. Dioscorides alluded to the myth and prescribed Centaury as a treatment for wounds. He also recommended the herb for lung disorders, namely “the old cough” and “blood spitting.” http://www.hsl.virginia.edu/historical/rare_books/herbalism/vienna.cfm

30. Panax Heraklios probably Ferula galbaniflua: Galbanum The genus of this plant (panax means “universal remedy”) suggests its wide use among the ancient Greeks. Dioscorides prescribed the milky juice of Galbanum for ulcers, coughs, convulsions, ruptures, headaches, stomach pains, menstrual cramps, toothaches, snakebites, and labor pains. Rubbed on the eyes as an ointment, it improved eyesight. And taken with honey, Galbanum was a sure remedy for indigestion and flatulence.

31. Pimpernel מרגנית השדה (בלועזית: Scarlet pimpernel, שם מדעי: Anagallis arvensis) היא צמח חד שנתי ממשפחת הרקפתיים.

32. Rosa lutea: Rose The beauty and fragrance of the rose secured its popularity in the ancient world. The Greeks associated the rose with Aphrodite, the Graces, and the Muses. Dioscorides recommended rose petal paste as an eye salve and suggested a decoction of rose petal dust in wine for headaches, earaches, and hemorrhoids. He also prescribed a rose hip decoction against hemoptysis.

33. עירית גדולה Asphodelus ramosus. Da Dioscoride, De materia medica,

34. Aeizon to Mikron (Sempervivum tectorum) in Codex Vindobonensis

35. אלוורה או אַלְוַי אמיתי (Aloe Vera) הוא צמח ממשפחת העיריתיים הידוע בתכונותיו הרפואיות. קיימים מאות מינים בסוג אלוי, דבר המקשה לעתים על הזיהוי של האלוי המכונה "אמיתי" (vera בלטינית) שפריחתו צהובה. השימוש באלוורה הן חיצוני והן פנימי. הג'ל שמופק מתוך החלק הפנימי של העלים עשיר בחומרים רבים כמו ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו וחומרים התומכים במערכת העיכול. כיום אין משתמשים כמעט במיצוי הזה ובמקומו נפוץ השימוש בג'ל המופק ממרכז העלה. בבדיקה כימית של ג'ל האלוורה התגלו יותר מ- 400 חומרים ובתוכם כל אבות המזון הנחוצים לאדם. Aloe vera

36. kapparis צלף קוצני

37. זרעי הכוסברה koriannon ê korion גד השדה (Coriandrum sativum), הידוע בשמו הערביכוסברה.

38. (Dipsacus silvestris L., Fam. Compositae) Wiener Dioskurides

39. הסיגלית כפי שצוירה בMateria Medica בכתב היד שבנאפולי ובכתב היד וינה. 1) Iride 2) Viola porporinaBiblioteca Nazionale di Napoli - Biblioteca digitale - Dioscurides Neapolitanus Viola, Pedanios Dioscurides Codex medicus Graecus 1 der Österreichischen Nationalbibliothek

40. Illustration of the crisantem from the Vienna Dioscurides

41. Strychnos Megas Kepaios Solanum nigrum: Black Nightshade A relative of the notorious Atropa belladonna, or Deadly Nightshade, the Black, or Garden, Nightshade is potentially harmful, but its poison is relatively mild. Dioscorides recommended its leaves for treating skin diseases. He also suggested a decoction of the plant’s leaves for earaches, indigestion, and internal bleeding.

42. Drakontaia Mikre Arum maculatum: Arum, or Cuckoo-Pint Ancient physicians called this plant the Drakontaia Mikre, or “small dragon,” because the central stalk resembles a serpent. According to Dioscorides, its shape revealed its purpose as an antidote for snakebites. Rubbing one’s hands with Arum root was supposed to make one unbiteable. Dioscorides also recommended the Arum root as an expectorant. The leaves, “beaten small,” were to be used on fresh wounds. לוף - הפאלחים ובני עדות ישראל שעלו ארצה מארצות ערב, משתמשים בלוף הגדל בר, והם מתקינים מעליו ומפקעותיו מאכלים רבים. כמו כן הוא משמש ברפואה העממית שלהם כתרופה לשיעול המלווה בליחה, לטחורים, לתולעים בבטן, לעצירות בדרכי השתן ולפצעונים בעור.

43. GingidionThe wild carrot Daucus gingidium. Staphylinos AgriosThe wild carrot, but appears to be a primitive type of cultivated carrot Staphylinos KerasThe cultivated carrot

44. Coral from the Vienna Dioscurides

45. Thalassa ‘ die Personifikation des Meeres Wiener Dioskurides.

46. דיוסקורידס אינו מסתפק בציוני צמחי הרפואה ומוסיף בכתביו תכונות בעלי חיים ומינרלים. ציור של שחף בכתב היד של וינה A gallery of birds Vienna Dioscorides .

47. Page from the Vienna Dioscurides (Parus caeruleus L.) (Athene glaux) (Syrnium).

48. A mythical fire-dwelling salamander Vienna Dioscurides manuscript.

50. http://www.hort.purdue.edu/newcrop/pdfs/JAC.pdf