כלכלת ישראל האינפלציה בישראל

1. כלכלת ישראל האינפלציה בישראל Based on: Stanley Fischer and David W.H. Orsmond, “Israeli Inflation from an International Perspective” in Avi Ben Bassat, The Israeli Economy, 1985 -1998

2. רקע תיאורטי להסברת האינפלציה • תאורית הכמות של הכסף • השפעת הביקושים - משיכה • השפעת רמות המחירים - דחיפה

3. סקירה היסטורית כללית • במהלך שישים שנות היסטוריה עברה ישראל מגוון רחב של נסיון בתרחישי אינפלציה שונים: • אינפלציה נמוכה בשנות ה- 50 ובשנות ה- 60. • אינפלציה דו-ספרתית בשנות ה- 70. • אינפלציה תלת-ספרתית באמצע שנות ה- 80. • תקופת אינפלציה דו-ספרתית נמוכה לאחר תוכנית הייצוב בשנת 1985. • אינפלציה חד-ספרתית נמוכה מסוף שנות ה- 90 ועד תחילת שנות ה- 2000. • דפלציה בשנת 2003.

4. עליית האינפלציה ויציבות 1985-1951 • האינפלציה עלתה במהירות משנות ה-50' המוקדמות עד לשיא של 60% בשנה. • במהלך כל התקופה עד לשנות ה-70' האינפלציה נשארה ברמה הנמוכה מ-10%. • במהלך תקופה זו (עד תחילת שנות ה-70') הצמיחה הכלכלית עמדה על כ-10%, החוב החיצוני גדל, והאינפלציה הגואה לוותה בשפל וירידת האינפלציה עד קרוב ל-0% .

5. עליית האינפלציה ויציבות 1985-1951(המשך) • עד סוף שנת 1966 שררה מדיניות פיסקלית ומוניטרית הדוקה ומגבילה. • מלחמת ששת הימים הגדילה את ההוצאה הממשלתית ואת כוח העבודה (בעקבות התווספות של הפועלים הפלשתינים). • עד לסוף שנות ה-60', גדלה האינפלציה למרות שנשארה ברמה נמוכה.

6. עליית האינפלציה ויציבות 1985-1951(המשך) • במהלך סוף שנות ה-60' ותחילת שנות ה-70' חזרה הצמיחה הכלכלית לשיעורים גבוהים ביותר. • קצב האינפלציה גדל באופן מהיר מאד: • בשנות ה-70' המוקדמות: אינפלציה דו-ספרתית (תחת מדיניות מרחיבה) • בין השנים 1974 - 1977 האינפלציה הממוצעת היתה 35%. • בין השנים 1980 - 1983 האינפלציה הממוצעת היתה 125%. • בין השנים 1984 - 1985 האינפלציה המכסימלית הגיעה לשיעור שנתי של 450%.

7. שנות ה-70' • אינפלציה שנתית בשיעורים דו-ספרתיים הגבוהים מ- 30%: • קשורה עם האטת הצמיחה לקצב שנתי של 3% בלבד. • קשורה עם משבר מחירי הנפט בשנת 1973. • קשורה עם מלחמת יום הכיפורים אשר גרמה הגדלת הוצאה הצבאית ב-10% תוצר. • המשך הוצאות ממשלה גבוהות. • חלה עלייה מהירה בשכר הראלי, למרות שהיעילות במגזר הפרטי ירדה. • היו כללי אחזקת והמרת מט"ח נוקשים שתרמו לאינפלציה. • היו מגבלות על יכולתו של בנק ישראל לשלוט על בסיס הכסף. • צעדים אנטי-אינפלציוניים נועדו לטווח קצר או התמקדו בבקרה על המחירים והשכר בלבד ולא במטרות פיסקליות לטווח ארוך.

8. תוכנית הייצוב 1985 • מתקפה מקיפה על שורשי הגורמים להיפר-אינפלציה בישראל. מרכיבי התוכנית כללו: • הקטנה משמעותית של הגרעון הממשלתי. • במרכז עמדו תנאי עודפי הביקוש במשך 20 שנה והגדלת החוב הציבורי. • הקטנת הגרעון תוך קיצוץ הסובסידיות למוצרי מזון בסיסיים, תחבורה, ואשראי ליצואנים, הפחתה בהוצאות הביטחון, והחלת כללי מיסוי חדשים. • התוצאה: הקטנת הגרעון הפיסקלי מ-13% בשנת 1984, לפחות מחצי בשנת 1985, התקציב הגיע לעודף בשנת 1986.

9. תוכנית הייצוב 1985 • האפקטיביות של המדיניות המוניטארית • בנק ישראל הגביל את הגידול באשראי על ידי הגדלת יחס הרזרבה והעלאת שיעור הריבית על הלוואות בנקאיות. • הועלתה מגבלת פרק הזמן המינימאלי לפיקדונות מטבע זר (דולריים) לשנה. • חוקק חוק חדש המונע מהממשלה ללוות כדי לממן את התקציב, פרט להלוואות גישור לטווח של שנה אחת. • שופרו תנאי הסחירות של אגרות חוב ממשלתיות (הקלות במכירה).

10. תוכנית הייצוב של 1985 • שער חליפין: פיחת שער החליפין בשיעור של 25%. השער קובע על יחס של 1.5 שקל חדש לדולר במטרה לעגן את הציפיות למחירים ואת התנאים לקיום רמות השכר "מתאימות". • מדיניות השכר: דחייה של תוספות השכר. עדכון השכר נעשה על ידי תוספת 14% לשכר הנומינלי באוגוסט ותוספת של 12% בספטמבר, כאשר התוספות הבאות נדחו לדצמבר 85'. • הקפאת מחירים: מחירי כ-90% מהסחורות והשרותים במשק הוקפאו למשך שלושה חודשים. • התוצאות: קצב האינפלציה השנתי (12 חודשים) צנח מרמה של 450% באמצע 85' לרמה של 20% בתחילת שנת 86'. • תוכנית הייצוב הישראלית נודעה כתוכנית המוצלחת ביותר בעולם.

11. אינפלציה נמוכה 2000-1986 • אנו מבחינים בשלוש תקופות אינפלציה מאז תוכנית הייצוב: • 1991-1986: אינפלציה שנתית ברמות של 15%-20%. • 1997-1992: אינפלציה שנתית ברמות של כ-10%. • 2003-1997: מאמצע 97' ירידה חדה באינפלציה עד ל-2% בשנת 2000, 0% אינפלציה בשנת 2001, ודפלציה בשנת 2003.

12. האינפלציה בשנים 1986 עד 1991 • מאמצע 86' לחץ אינפלציוני מחודש: הממשלה אפשרה העלאת שכר נומינלי וראלי גבוהה יותר מהתוכנית. גם המדיניות המוניטארית היתה משוחררת יותר ממה שתוכנן. שיעור הריבית ירד מ-6% ל-2%. • לחצי הביקושים גדלו. לאחר ההצלחה בהגדלת רזרבת המט"ח, ונפילה חדה בשיעור האינפלציה היתה הרגשה שהגיע העת לצמיחה. • שעורי המס השולי קטנו והמניעים להגדלת ההשקעות גדלו. כל אלו גרמו להגדלת הגרעון. • לחצי הביקושים נבעו מגידול ראלי בשכר וסטייה מהתוכנית. מ-7% בהסכם שנחתם ב-85' ל-9% בשנת 86' ו-8% בשנת 87'.

13. האינפלציה בשנים 1986 עד 1991 (המשך) • גורמים נוספים שהשפיעו על האינפלציה באותה תקופה היו שינויים בשער החליפין וגל ההגירה הגדול שהחל בשנת 1991. • שינויים אלו בשער החליפין וההגירה הגדולה גרמו הגדלה של הביקושים. • מאידך – מכיוון שהממשלה אפשרה למהגרים לעבוד בשכר נמוך מהשכר של הארגונים, נוצר לחץ להורדה כללית של השכר במשק. • בשנת 1991 שיעור האינפלציה השנתי היה כ-18%.

14. האינפלציה בשנים 1992 עד 1996 • בשנת 92' ירדה האינפלציה לשיעור של 10% הודות לירידה במחירי הסחורות וחומרי הגלם המיובאים. • השכר הנמוך עלה, מחירי הבתים ירדו, המדיניות הפיסקאלית והמוניטארית נשמרו בקפדנות. • בין הגורמים לשיעור אינפלציה ממוצע בתקופה זו של כ-10% היו: • שינויים בשער החליפין • שיעור אינפלציה נמוך הוגדר כיעד של בנק ישראל • מדיניות מוניטארית הדוקה בשנת 1994 (גידול של 4.5% בלבד) מדיניות מוניטארית משוחררת בשנת 95' ושוב מדיניות מרסנת בשנת 96'.

15. אינפלציה חד-ספרתית בשנים 1997 עד 2000' • בסוף שנת 96' הכריזה הממשלה על מדיניות פיסקאלית מגבילה אשר שולבה עם מדיניות מוניטארית הדוקה. • בשנת 2001 הגיע שיעור האינפלציה ל-1% כתוצאה מ: • מדיניות פיסקאלית חדשה והדוקה יותר שהחלה משנת 97'. • המשך המדיניות המוניטארית המגבילה (בשנת 98' היה שעור הריבית כ-4%). • הערכה גדלה והולכת לכוח הקניה של השקל. • שינויים מבניים בשכר ובמחירי הסחורות.

16. האינפלציה משנות ה-2000 עד היום • הפחתה נוספת בשיעור האינפלציה עד לדפלציה בשנת 2003. • כל זה כתוצאה חלקית של מדיניות מוניטארית ופיסקאלית מרסנת. • האינתיפאדה – כגרום חיצוני ראשי תרמה גם היא למצב זה. • מחד, גרמה האינתיפאדה להגדלה מסיבית של ההוצאות לביטחון ואבטחה. • מאידך, גרמה האינתיפאדה לירידה גדלה בהכנסות בענף התיירות ובביקושים הכוללים. • המדיניות הפיסקאלית והמוניטארית המרסנת והמגבילה ושיעור אבטלה גבוה גרמו שיהיו פחות שקלים בידי הצרכנים ועל ידי כך הקטנת כוח הביקושים.

17. סטטיסטיקה מסכמת