אברהם בן שמואל פִירְקוֹביץ

1. Clarita y Efraim PPS אברהם בן שמואל פִירְקוֹביץ

2. אברהם בן שמואל פִירְקוֹביץ' (ברוסית: Авраам Самуилович Фиркович; 1787, לוצק - 1874, צ'ופוט-קלה) חכם דת קראי ואוסף כתבים עתיקים מפורסם. פעיל התנועה הלאומית של קראי רוסיה, שראתה בהם צאצאי עשרת השבטים שאינם כלל יהודים. הקראים הקראים דחו את סמכות התורה הרבנית שבעל-פה, כפי שבאה לביטוי במשנה והתלמוד וקיבלו על עצמם רק את החוקים של התנ"ך ככתבם וכלשונם. קיומם של הקראים ככת מאורגנת ידועה רק מהמאה השמינית. הכת קמה, על פי ההסבר היהודי הרבני, כאשר רבני בבל לא אישרו את בחירתו של ענן בן דוד כראש הגולה בבבל, והוא, בתגובה לכך, סירב לקיים את התורה שבעל פה. ייתכן שראשיתה של הכת מוקדמת יותר. מכל מקום, הכת צברה כוח במזרח, התפשטה לארץ ישראל ולמצרים, ובכמה מקומות התחזקה עד שהיוותה איום על היהדות הרבנית.

3. שנותיו הראשונות אברהם פירקוביץ נולד בשנת 1787 למשפחה קראית של חקלאים בלוצק שבפלך ווהלין (אז חלק מהאימפריה הרוסית, כיום באוקראינה). הוא לא ידע לנהל משק בית, ובגיל 25 פשט את הרגל. לאחר מכן התחיל ללמוד עברית, תורה וספרי קודש אחרים. בשנת 1818 התמנה לחזן הצעיר של הקהילה. עקב מחלוקת בינו לבין החזן המבוגר נאלץ לעזוב את לוצק ולהגר ליבפטוריה שבקרים, שם מונה ב-1823 לחכם וראש קהילה. ב-1825 שלח מכתב לצאר, בו הציע להעביר את האוכלוסייה היהודית מאזור הגבול של רוסיה ולקרב את היהודים לעבודת האדמה, אולם הצעתו לא נענתה. ב-1828 עבר להתגורר בברדיצ'ב, שם הכיר את החסידות ואת כתבי הקודש היהודיים שאינם מקובלים על הקראים, כגון התלמוד. המפגש עם היהודים הרבניים הביא את פירקוביץ לויכוחים קשים איתם, אותם פרסם בספר "מסה ומריבה" (יבפטוריה 1838). בספר העלה טענות קשות נגד אורח החיים היהודי.

4. ספרו של פירקוביץ, "מסה ומריבה" חיבורו של כמה"ר אברהם ירושלמי פרכוויץ. גוזלווא 1838 .

6. חוקר עתיקות פרטי בשנת 1830 התלווה למנהיג הקראים ברוסיה שמחה בבוביץ', שהיו לו קשרים עם הנסיך ומפקד הצבאי הרוסי מיכאיל וורונצוב, בביקורו בירושלים, ואסף שם כתבים עתיקים, יהודיים וקראים. בדרכו חזרה לקרים השתהה באיסטנבול משך שנתיים ועבד שם כחזן ומורה בקהילה הקראית. לדעת פרופסור דן שפירא , בתקופה זו פיתח את גירסתו שהקראים אינם יהודים, אלא צאצאי הכוזרים דוברי השפה הטורקית, ואף קרא לאחווה כלל טורקית. פעולות אלה הביאו גם את איסמעיל בג גספרינסקי, מנהיג הטטארים של קרים, לפרסם את ספריו על אחווה כלל טורקית, אותם הפיץ בכל הארצות מסין עד לסרייבו. ב-1832 חזר פירקוביץ' ליבפטוריה לתפקידו כחזן וחכם, והחל להוציא ספרים המתבססים על מימצאיו. פעמים רבות שינה פרטים בספרים שהדפיס במקור כדי למצוא חן בעיני השלטון הרוסי וכן כדי לאמת את השערותיו ההיסטוריות. בשנת 1838 שימש כמורה לילדיו של בבוביץ'.

7. צילום משפחת פירקוביץ

9. חוקר עתיקות בשליחות החברה להיסטוריה באודסה בשנת 1839 פנתה החברה להיסטוריה ועתיקות בנשיאות וורונצוב אל בבוביץ' וביקשה ממנו לכתוב עבורה את ההיסטוריה של הקראים. בבוביץ' היפנה אותם הישר לחברו פירקוביץ'. סוכם בין החברה שפירקוביץ' יתחיל לעסוק במחקריו תמורת מילגה מהחברה, ואף יוכל לקבל לידיו כל חומר שיחפוץ. פירקוביץ' החל בעבודה עוד בשנה זו. הדבר הראשון שעשה היה תחילת החפירות בבית העלמין העתיק של צ'ופוט-קלה שבדרום קרים, בו מצא מצבות של קראים, לטענתו מהמאות הראשונות לספירה הנוצרית. לאחר מכן בילה שנתיים בקווקז, חקר שם גניזות רבות, והצליח להוסיף כתבים עתיקים חשובים לאוסף שלו. בקווקז הגיע עד דרבנט, משם חזר ב-1842. על סמך הממצאים שמצא התחיל פירקוביץ' לטעון שהקראים הגיעו לקרים בתחילת המאה ה-1 לספירה הנוצרית, ואף לפני כן, ולכן לא השתתפו בצליבת ישו, ולא מגיעות להם את כל ההגבלות שהוטלו על ידי השלטון הרוסי על היהודים הרבניים, שהואשמו בצליבת המשיח. ב-1853 פנו קראי טרוקי שבליטא לשלטון הרוסי, ודרשו, על סמך ממצאיו של פירקוביץ', שישנה את יחסו אליהם, לא יקרא להם "יהודים-קראים" אלא "קראים" גרידא, וייתן להם חופש שנהנים ממנו כל עמי האימפריה הלא יהודים. ב-1857 הצטרף פירקוביץ' עצמו ביחד עם גיסו גבריאל לעצומה ושיגר מכתב לממשלה, בתקווה שעל סמך ממצאיו תשנה את היחס לקראים. ב-1863 התקבלה בקשתו, והשלטון הסיר את כל ההגבלות ביחס לקראים, בצו מלכותי מיוחד. ב-1871 שיגר פירקוביץ' איגרת דומה לממשל האוסטרי.

10. בית הכנסת הקראי בטרוקי שבליטא, כיום מוזיאון לתולדות הקהילה הקראית במקום.

11. בית הכנסת הקראי בקייב

12. ב-1856 פנה להנהלת הספרייה הקיסרית הציבורית בסנקט פטרבורג (הנקראת כיום הספרייה הלאומית הרוסית) בהצעה לקנות ממנו את רוב כתביו ואוספיו. הספרייה נעתרה להצעתו ותמורת 125,000 רובל קנתה 1490 כתבי יד על עור ועל קלף, 754 העתקים ממצבות קבורה, 25 כתבי יד שנכתבו לפני המאה ה-9, ו-20 כתבי יד שנכתבו במאה ה-10. ב-1863 הובאו לספריה כתבים נוספים של פירקוביץ', שעד אז הוחזקו בחברה להיסטוריה ועתיקות של אודסה. האוסף כולו נקרא בספריה תחת השם: אוסף פירקוביץ' הראשון.

13. ב-1863 ערך מסע למצרים, שם ביקר בבית הכנסת בן עזרא, והיה הראשון לספר על גניזת קהיר, עוד לפני מסעו של שלמה שכטר. המסע שימש כמקור הראשי לאוסף פירקוביץ' השני, שהתמקד ברכישת כתבי יד מהגניזה הקראית שבקהיר. אשר עבר אף הוא מאוחר יותר לידי הספרייה הקיסרית. ב-1865בשובו לרוסיה עבר להתגורר בצ'ופוט-קלה. במסעותיו הבאים ביקר באודסה, שם הכיר את בצלאל שטרן ושמחה פינסקר (אביו של יהודה לייב פינסקר), ובווילנה, שם הכיר את שמואל יוסף פין. ב-1871 ביקר בקהילה הקראית הקטנה בהאליץ' שבגליציה, ותקופה מסוימת אף שימש כמנהיג הקהילה שם. מהאליץ' נסע לווינה, בה הכיר את הרוזן ביוסט ואדולף ילינק. את ימיו האחרונים בילה בצ'ופוט-קלה, שבאותם ימים כבר עזבוה רוב יושביה. הוא נפטר בצ'ופוט קלה ב-1874. משפחה קראית מקרים, סוף המאה הי"ט

14. קברו של אברהם פירקוביץ

15. תולדות אב"ן רש"ף, ספר על חיי פירקוויץ, שהודפס בוארשה שנה לאחר מותו, 1875.

17. סביב ראשית המאה ה-16 הקראים הפכו לרוב בעיר קירק-אל, שכן נאסר עליהם להתיישב בבחצ'יסראי הבירה, והם נאלצו להסתפק בעיר הקרובה ביותר אליה. בעקבות הפיכת העיר למרכז הקראים, שמה שונה לצ'ופוט קלה (מבצר היהודים), בזמן האחרון הוחלף שמה על ידי מנהיגי הקראים לג'ופט-קלה(המבצר הכפול בחלק מהשפות התורקיות) כחלק מתהליך התכחשותם לקירבה כלשהי ליהדות. בשנת 1783 העיר נכבשה על ידי האימפריה הרוסית, ותנאי החיים בעיר ובקרים השתנו לבלי הכר. לקראים הותר להתיישב בכל ערי קרים, ועד סוף המאה ה-19 רובם נטשו את עירם המרכזית. בין התושבים האחרונים בעיר, לפני שננטשה סופית, אברהם פירקוביץ'. בסוף המאה ה-20 צ'ופוט קלה נהפכת לאתר תיירותי בעל חשיבות לאומית, ומבנים רבים, כולל בתי הכנסת הקראים עוברים שיפוץ יסודי.

19. פרסומיו האישיים חותם תוכנית, 1835, יבפטוריה - טיעוניו נגד היהדות הרבנית. מסה ומריבה, יבפטוריה, 1838 - מחלוקותיו עם היהודים הרבניים בברדיצ'ב. אבני זיכרון, וילנה 1872 - ספר על מסעותיו בקרים ובקווקז, ועל הספרים העתיקים שמצא בגניזות והצליח להשיג מקהילות יהודיות.

20. בית הקברות הקראי בעמק יוספת ליד מבצר צ'ופוט-קלה, חצי-אי קרים. בבית הקברות כ7000 קברים. רוב הרישומים החרוטים על המצבות הם בעברית.

21. לפי התאריכים החרוטים על גבי המצבות, בית הקברות הוקם באמצע המאה הXIV (שנת 1360). הוא היה פעיל עד אמצע המאה הXIX. זו תקופה היסטורית ארוכה מאד שכללה כיבוש של קרים במאה הXIV, כיבוש עות'מני במאה הXV, וגם סיפוח של קרים על ידי האימפריה הרוסית בסוף המאה הXVIII. עבודתו החשובה ביותר של פירקוביץ' "אבני זכרון", המתבססת על בית קברות זה, יצאה לאור בווילנה ב-1872, היא אוסף של כתובות מצבות, שבמחציתן הוא שינה שמות, תאריכים ומלים והוסיף או מחק שורות; אחדות מן הכתובות פשוט הומצאו על-ידו.

23. אוסף התנ"כים העבריים בלנינגרד בצלאל נרקיס, איורי תנ"ך עבריים מלנינגרד, 1990. (היות ומאמר זה נכתב בשנת 1990, התאמנו משפטים אחדים לזמן עריכת המצגת, 2012). עברו כבר למעלה ממאה ושלושים שנה מאז מותו של אברהם פירקוביץ', ועדיין מוגבלות ידיעותינו על הדרכים שבאמצעותן רכש את אוסף כתבי היד שלו, ועל כי טרם נערך מחקר מקיף ושיטתי אודותיהם. אפילו התנ"כים, גולת הכותרת של אוספיו הגדולים, לא נחקרו ביסודיות, לא על ידי חוקרים רוסיים ולא על ידי חוקרים זרים, אם כי מחקר מעין זה היה עשוי לקרב אותנו לפתרון שאלת 'הטקסט המהימן' של התנ"ך. כיום ידוע כי בניגוד להצהרותיו החוזרות ונשנות של פירקוביץ' בספר הזכרונות שלו, "אבני זיכרון", שעיקר מטרתו הייתה לאסוף מסמכים הקשורים להיסטוריה של הקהילה הקראית בקרים, אוספו החשוב ביותר כולל פרגמנטים של טקסטים תנ"כיים מן המזרח הקרוב, קראים ורבניים כאחד.

24. בשנת 1997 יצאה משלחת של מכון בן-צבי, בשיתוף עם מוסדות ברוסיה ובאוקראינה, כדי לבחון את התיאוריה בדבר המוצא הכוזרי. המשלחת נתקלה בהתנגדות מצד חסידי הקו האנטי-יהודי בקרב קראי קרים, אולם חבריה הצליחו לחשוף את מלאכת הזיוף שנעשתה בכתובות הקבר היהודיות. הספר המפורט מביא את סיפור המשלחת וממצאיה לאור ההיסטוריה היהודית של קרים ובוחן את הרקע והמוצא של הקראים בחבל ארץ זה. "מצבות בית העלמין של היהודים הקראים בצ'ופוט-קלעה, קרים", פרופסור דן שפירא. "הו עיר הקברים, הוי עיר קברים על גב קברים!את סמל פלאים, אות וציון לעם תגרים, החי ללא תקווה ולו למיתה מנוולת." שאול טשרניחובסקי, "צ'ופוט קלה - סלע היהודים"

25. מבחינה מספרית 161 כתבי היד של התנ"ך המופיעים בקטלוג הספרייה הבריטית ו-146 התנ"כים שבספרייה הבודליאנה אינם משתווים ל-2425 כתבי היד והפרגמנטים של התנ"ך שבשני אוספיו של פירקוביץ', אלא שאלו הראשונים, שלא ככתבי היד של פירקוביץ, נחקרו ביסודיות ואילו לכתבי היד בלנינגרד גישה מוגבלת. רק אחד מהם, תנ"ך לנינגרד, נחקר בהרחבה. על תנ"ך זה התבססו ר' קיטל ופ' קאהלה באשר ההדירו את הBiblia Hebraica, הגירסה העברית המדעית הידועה ביותר של התנ"ך. (אחרי שנמנע מהם לחקור את כתר ארם צובא שהיה בידי קהילת חלב, שנחשב לקדום במאה שנה לתנ"ך לנינגרד) כתר ארם צובא נפגע קשות בפוגרום ביהדות סוריה ב1947. הכתר הפגוע הגיע בסופו של דבר לישראל, ופורסם בפקסימיליה לפני שנים. פרסומו עורר ויכוח אקדמי ומחלוקת קשה בין החוקרים בשאלה האם זהו אכן התנ"ך השלם המוקדם ביותר שנדבק והוגה על ידי המסורן המפורסם אהרון בן משה בן אשר. ויכוחים אלו מזכירים ויכוחים דומים שנתעוררו בעקבות תגליותיו של פירקוביץ', לפני יותר ממאה שנה, ובמידה מסוימת יש בהם חזרה על המחלוקות בנות למעלה מאלף שנים בין הקראים ובין הרבנים, שאולי הייתה מעורבת בהן אותה משפחת סופרים, משפחת בן אשר.

26. אוסף פִירְקוֹביץ' (Фиркович) הוא אחד האוספים הגדולים של כתבי יהודים, קראים ושומרונים. בשנת 1870 נמכר האוסף על ידי אברהם פירקוביץ' לספרייה הציבורית הצארית, היום ‏הספרייה הלאומית הרוסית, בסנקט פטרבורג שברוסיה. מטרתו של פירקוביץ' ביצירת האוסף הייתה, בין השאר, הוכחת מקורם של הקראים קודם המאה ה-8. כתב יד לנינגרד (Leningrad Codex) כתב יד לנינגרד נכתב בשנת 1008 בידי שמואל בן יעקב מגאבס שבתוניסיה של היום. הוא הועתק מכתב יד השונה במקצת משיטת בן אשר, ולאחר מכן הוגה כדי להתאימו לשיטת בן אשר על ידי מחיקות ותיקונים רבים. במאה הי"ד ניתן תנ"ך לנינגרד על ידי יצחק בן משה בן אליהו המכונה באב עלולי לבית הכנסת הקראי בדמשק במתנה. פירקוביץ הודה כי רכש את כתב היד בדמשק, למרות הקללה המופיעה בכתב היד על מי שיגנוב, ימכור, יקנה או ימיר את התנ"ך. כתב היד שמור מאז 1863 בספרייה הלאומית הרוסית בסנט פטרבורג, באוסף על שם פירקוביץ'. הנסיבות המדויקות שבהן הגיע כתב יד זה לידי פירקוביץ' אינן ברורות.

27. כתב יד לנינגרד ספר שמות - שירת הים אנו ממליצים לעיין במצגת שהוקדשה לתנ"ך לנינגרד: www.clarita-efraim./Leningrad-Codex

28. דף מעוטר בסוף כתב יד לנינגרד, (דף הקולופון).

29. תוכן כתבי היד באוסף פירקוביץ‘ ויקטור לבדב חילק את האוסף, שכלל 1350 כתבי יד, ל- 14 מדורים לפי הפירוט הבא: 28 מגילות של ספרי תורה (הכינוי המקובל; "מדרג'") כתובות על עור, שזמן העתקתן נע בין המאה ה-10 ובין המאה ה-15. שלוש מהן כמעט שלמות . 207 קטעים של ספרי תורה כתובים על עור, שזמן העתקתם נע בין המאה ה-12 ובין המאה ה-16 . 160 קטעי ספרים וספרים על התורה, כתובים על נייר 52 כתבי יד של תרגומים ופירושים לתורה, המאה ה-11-המאה ה-19. 61 ספרי הלכה בענייני מצוות התורה ומשמעותן המעשית 10 כתבי יד של מילונים וספרי דקדוק 48 ספרי היסטוריה וחיבורים היסטוריים ומדרשיים. 70 ספרי אסטרולוגיה, אסטרונומיה וחישובי לוח השנה. 106 ספרי רפואה ומדעי הטבע של שומרונים ושל אחרים. 375 כתבים ובהם קטעי תפילות ופיוטים רבים. 49 כתבי יד שמהם: 88 כתובות נישואין. כתב גט אחד. 10 קמעות. 12 כתובות, כולל כתובת "עשר האמירות" שהעולם נברא בהן מן המאה ה- 4לספירה ושני ציורים של כלי המשכן. 66 קטעים וספרים של שמחות ושירי חג וחול. 45 מסמכים של שטרי קניין, בעלות ופסקי דין. האוסף מתייחס לתקופה של כאלף שנים, מסוף האלף הראשון ועד אמצע המאה ה-19.

30. מתוך ספרו של נתן שור, "תולדות הקראים" לא בשל אוספיו בלבד התפרסם פירקוביץ', אלא אף בשל עמידתו לימינם של מנהיגי הקראים בקרים במאבקם למען זכויות פוליטיות מלאות. בשנת 1839 סיפק פירקוביץ' לשמחה בבוביץ' ולנסיך וורונוצוב חומר על הקראים, דתם, תולדותיהם ומנהגיהם, וחומר זה שיכנע את שלטונות רוסיה להעניק לקראים זכויות שוות לאלה של המוסלמים, ואחר כך אף זכויות שוות לאלה של הנוצרים ברוסיה. התזה של פירקוביץ' הייתה שאבות הקראים התנחלו בדרום רוסיה כבר במאה השביעית לפני הספירה, ולכן לא ייתכן שהיו שותפים לצליבת ישו (ובחיבור התלמוד). לגירסתו היו הכוזרים קראים. כדי לחזק את ההוכחות לטענותיו השונות, היה 'מתקן' אחדים מן הטקסטים שאסף. בעיקר 'תיקן' את התאריכים שבקולופונים לכתבי-היד ואת התאריכים בכתובות של אבני הקבר שפירסם. התאריכים המוקדמים שפירסם תמכו בתמונת ההיסטוריה הקראית שהציג. בדיון על מעשיו אלה צריך לזכור שבחומר שפירסם לא שאף פירקוביץ' לדיוק המדעי המקובל בעולם האקדמי של היום, אלא ראה בחומר הזה אמצעי לסייע לקראים להשיג את מטרותיהם הפוליטיות, והוא אמנם הצליח בכך.

31. בחייו של פירקוביץ' ההיסטוריונים קיבלו בלא ביקורת את נתוני החומר שפירסם פירקוביץ‘. אך לאחר מותו עמדו א' הרכבי, ה' שטראק וס"פ פרנקל על אי-הדיוקים, ה'תיקונים' והזיופים שבכתביו. מאז נזהרו חוקרי הקראות מלהשתמש בחומר מפרי עטו של פירקוביץ'. ואולם בשנים האחרונות יש שינוי בגישה לפירקוביץ'. כל החוקרים בני זמננו משתמשים בכתביו, והם יודעים שכתבי-היד הרבים והנפלאים שאסף ערכם לא יסולא בפז. גם המניעים לתיקונים שתיקן בממצאיו מובנים יותר היום, מלבד זה ייתכן שמתנגדיו העלימו חומר בכוונה תחילה כדי לחזק את נימוקיהם בוויכוח עם פירקוביץ' ועם המגינים על שמו.

32. למרות שפרק זה אינו שייך ישירות לנושא המצגת, אנו מביאים פרק זה מספרו של נתן שור, "תולדות הקראים", על הקראים בתקופת השלטון הנאצי, כפועל יוצא ממאמציו של פירקוביץ להבדיל את הקראים מהיהודים הרבניים, דבר שהצליח מול השלטון הצאר, והצליח גם מול השלטון הנאצי. הקראים תחת השלטון הנאצי הפרשה המשונה ביותר בתולדות הקראים היא פרשת יחסיהם עם הנאצים ועם השלטונות הגרמניים בכלל בזמן מלחמת העולם השנייה. נראה שיחסים אלה היו תוצאה חריגה של התנועה הקראית הלאומית. בשנת 1938 פנו שמונה-עשר קראים תושבי גרמניה למשרד הפנים הגרמני, וביקשו שלא להיחשב עוד ליהודים (היהודים נרדפו מאז עלייתם של הנאצים לשלטון ב1933). בהמלצת המחלקה לענייני גזע נענו הנאצים לבקשה. בכל זאת עדיין נחשבו הקראים לבעלי דם לא טהור. את פולין המזרחית כבשה רוסיה בשנת 1939. עם כיבוש ליטא בשנת 1940, עברו קהילות טרוקי, וילנה, הליץ, לוצק ופוניווויז' לשלטון סובייטי. נכסיהם של הקראים הוחרמו וחיי הקהילה נהרסו. שלא כצפוי השתפר מצבם בעקבות הכיבוש הגרמני בשנת 1941. שריה מרקוביץ' שאפשאל, לשעבר ראש קראי פולין, נפגש עם הגרמנים ושיכנע אותם שהקראים אינם יהודים. באחד בספטמבר 1941 פירסם מושל ליטא הגרמני הוראה שאישרה את מעמדם של הקראים כלא-יהודים.

33. לאחר שנכבש חצי-האי קרים בסתיו 1941, הבדילו הנאצים גם שם בין יהודים וקראים. את היהודים הוציאו להורג, ובקראים לא נגעו לרעה. אף-על-פי-כן עדיין היו למנהיגים הנאצים ספקות בדבר טוהר גזעם של הקראים. המיניסטריון לענייני השטחים הכבושים במזרח, חקר חקירה מחודשת את הרקע של הקראים. לעניין זה גויסו גם אנשי מדע אחרים מגטו וילנה, מגטו ורשה,ומגטו לבוב. כדי להציל את הקראים הצהירו הללו, בניגוד לדעתם האמיתית, שהקראים אינם יהודים. המיניסטריון ברשות רוזנברג הכיר שהקראים הם מיעוט אתני נפרד (13 ביוני 1943). הקראים לא נספו בשואה. רק קראיות אחדות מקייב ומקרים הזדהו כיהודיות והוצאו להורג. כחמש עד שש מאות קראים גויסו ליחידות צבאיות גרמניות. ב24 בנובמבר 1944 המליץ קולונל הגרמני גוטליב להתייחס אל הקראים כמו אל כל העמים הטורקים: "דתם, דת משה, אינה רצויה. אך מבחינת גזע, שפה ואמונה הם מתנגדים מוחלטים של היהדות התלמודית. אי אפשר להפלות את הקראים לרעה בגלל קרוביהם לגזע (הטטארים). אבל כדי שלא לפגוע בגישה העוינת ליהודים של העמים שגרמניה ניצבת בראשם, מומלץ בזה שלקבוצה קטנה זו תינתן ההזדמנות לקיום נפרד (למשל בגדוד עבודה) ועצם קיומה יישמר בסוד במידת האפשר"

34. יהודים אחדים הצליחו להינצל מן השואה על-ידי שהתחזו לקראים. היו גרמנים שהתנגדו לגישה אוהדת לקראים, שטענו שהקראים הם יהודים וכך יש להתייחס אליהם. כשנסוגו צבאות גרמניה מרוסיה, עזבו רבים מהקראים ששיתפו פעולה עם הנאצים את מקומות מגוריהם ויצאו מערבה. במאי 1944 נמסר על יותר מאלף קראים שמצאו מחסה זמני בווינה. בעקבות מערכת אחרונה זו בדרמה של התנועה הקראית הלאומית אמנם ניצלו קראי אירופה מהשמדה בשואה, אך המרכז הגדול והדומיננטי שלהם במזרח אירופה נחלש מאוד גם מבחינה מספרית וגם מבחינה מורלית. מעטים מאד שרדו בתחום רוסיה הסובייטית, והם היו מנותקים כמעט לגמרי משאר העולם הקראי. נתן שור

35. הכוכב מצרים, אמצע המאה העשירית לא ידוע דבר על מקורו של דף זה. הכוכב בן שמונה הקצוות, שהוא מעין חזרה על הכוכב במיקרוגרפיה בן ששת הקצוות המופיע במרכז, מניחים שהדף עשוי להיות האחרון בכתב יד שהכיל את נביאים ראשונים (דוד גינצבורג) . בין העיגולים הקטנים שבקצות הכוכב מופיע כתובת באותיות בולטות יותר: ‘ סימן ברכה, סימן ישועה, סימן שמחה, סימן כבוד, סימן חדוה, סימן זכרון, סימן ששון,סימן טוב'.

36. איורי תנ"ך עבריים מלנינגרד דף פקסימיליה ובו ציורים שלוקטו מכתבי יד שונים שברשות הספרייה.

37. אוסף פירקוביץ' והשומרונים - אילנות יוחסין באוסף יש ריכוז של עדויות אישיות, שמות ובתי אב של מעתיקי כתבי היד ושל אישים אחרים: נכבדי השומרונים בתקופות שונות, בעלי אדמות ורכוש, סופרים ופייטנים, כוהנים וזקנים. ניתן היה להיעזר בפרטים שנמצאו לשרטוט אילנות יוחסין של בתי האב השומרוניים של ימינו בתחילת צמיחתם. במאמר של בנימים צדקה מופיע אילן היוחסין המפורט של בני משפחת הכוהנים "העבתאים". העבתאים היו המתורגמנים בבתי הכנסת השומרוניים בימי השלטון הביזנטי. החל משנת 1624, עם מותו של הכהן הגדול האחרון מבית פנחס בלא בנים, הכהונה עברה למשפחת העבתאים. שושלות אחרות שחוברו בעזרת אוסף פירקוביץ' ונכללות במאמר הן של המשפחות הבאות: בני מנשה הצפרים, משנת 1510 עד 1851 - תקופה של 340 שנה. האוסף איפשר להוסיף לרשימה שמות שלא היו מוכרים קודם. בני משפחת הדפנים, משנת 1650 - 1850 . "בני דנופתה", שהוא שמם המלא, מתייחסים לשבט אפרים. המשפחה התפרסמה בקהילת דמשק. עם חורבן הקהילה שרידיה ברחו לשכם. בני משפחת המרחיבים, משנת 1650 - 1850, אף הם משבט אפרים. עוד שושלות של שלושה בתי אב מופיעים במאמר: בני צדקה בן אברהם, 1650 - 1850. בני יעקב בן אב-סכוה, 1700 - 1850. בני ישמעאל בן אברהם שבא מדמשק 1650 - 1850.

38. הארגון החברתי מסמכי האוסף מאפשרים להשלים את התמונה על המבנה החברתי של השומרונים בתקופה שהיו תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. בין השאר, מסתבר כי בדמשק וקהיר היו שכונות מיוחדות לכהנים מבני העדה, שכונו "קריית כהנים". ניתן מעמד מיוחד ל"שופט ישראל" שהוענק לנכבדים ולמורה דרך של הקהילות, שאינם נמנים עם משפחות הכהונה. קיים גם מעמד של "נשיא" - מעין מנהיג ובורר לא-כוהני - תואר שעבר לפעמים בירושה באותה משפחה ובאותו בית אב. על פי האוסף היה קיים גם מעמד של כוהנים "אחרים" בקרב בתי האב של הכהנים שאינם משתייכים לענף המרכזי של בני משפחת פנחס.

39. היכל שלמה, בית המרכז העולמי של היהדות הקראית, ברמלה הקראים במדינת ישראל מוצאם של רוב רובם של הקראים במדינת ישראל הוא בקראי מצרים, ומוצא מיעוטם הוא בקראי עיראק, טורקיה, רוסיה ובכאלו שקיבלו על עצמם את הקראות. כיום מוערך מספר הקראים בישראל בכ-20,000 עד 25000נפש (ובעולם חיים עוד כ-10,000 נפש). קהילות קראיות קיימות ברמלה, שבה נמצא מבנה "מרכז היהדות הקראית העולמית", באשדוד (שני בתי כנסת), באופקים, בבאר שבע, בקרית גת, בבת ים, בערד, בירושלים ובמושבים מצליח, בית עזרא ורנן. בסך הכול ישנם 12 בתי כנסת קראיים בישראל, ב-10 יישובים‏‏ ובית תפילה אחד בערד.

40. היום נפוצים יחסית נישואים בין רבניים לקראיים. בדומה לתהליכים כלליים שהתרחשו בעת המודרנית בזרמים דתיים שונים, גם בקרב הקראים יש תופעה של חילון וישנם קראים שאינם מקפידים על מצוות אמונתם קלה כבחמורה. במשך שנים רבות היה מעמדם של בתי הדין הקראים בעייתי, שכן החוק אינו מכיר בקראים כעדה דתית נפרדת. אף שבדרך כלל ניתנו פסקי הדין בענייני גירושים ונישואים בידי בית הדין העדתי, הדרך הייתה פתוחה לפני אחד הצדדים, אם חפץ היה להעביר את הדיון לבית הדין הרבני. בית המשפט העליון שינה מצב זה ב-1995, ביטל בכך את ההלכה הקודמת, והפך את המשפט הקראי למחייב עבור בני זוג אנשי העדה. בישראל אימצו לעצמם קראים מנהגים רבניים כמו בר מצווה ועליה לתורה בגיל 13, בניגוד לטענה הקראית המקורית שהבגרות של אנשים שונים לא באה באותו גיל. הקראים טוענים שאין במנהג זה כל רע. בשנים האחרונות חל שינוי ביחסה של היהדות הקראית לעניין קבלתם של יהודים שלא נולדו כקראים, והתקבלה החלטה במוסדות הקראיים, לפיה תתאפשר קבלה של יהודים רבניים לקראות, וכבר ישנם כאלה שניצלו החלטה זו. ציצית עם פתיל תכלת בקשירה לפי מנהג היהודים הקראים בגדי כהונה קראים

41. שער הכניסה לחצר הקראים, שם נמצא גם בית הכנסת הקראי, ברחוב הקראים שברובע היהודי בירושלים

42. מקורות: אוסף התנכ"כים העבריים בלנינגרד, בצלאל נרקיס. תולדות הקראים, נתן שור. מצבות בית העלמין של היהודים הקראים בצ'ופוט-קלעה, קרים. ד"ר דן שפירא. http://bar-ilan.haaretz.co.il/?p=396&s=961 http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2319 http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_90.3(1).pdf http://aleph.nli.org.il/nnl/dig/books/bk001213441.html http://jnul.huji.ac.il/dl/books/djvu/1268262/index.djvu?djvuopts&thumbnails=yes&zoom=page http://tora.us.fm/tnk1/sofrim/zuckm/qraim.html http://www.nlr.ru/eng/coll/manuscripts/eastscripts.html http://www.net.abimperio.net/node/1801 קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: www.clarita-efraim.com לתגובות: chefetze@netvision.net.il