ספרות בעקבות השואה:

1. ספרות בעקבות השואה: עדות/ דן פגיס מגישות: טל אימברמן ואילונה וינוקור למורה: רוני ענבר תאריך 7.12.2004

2. תקציר ומהות השיר במרכז השיר עומדת דמותו של הדובר המת, שנרצח בשואה. הוא מוסר עדות על רוצחיו ועל אופן מותו. זהו תיאור סוריאליסטי של קורבן המתאר את מותו. השיר מאופיין בסיטואציה מוכרת בשירה המודרנית, שנקראת סיטואציית המת- החי. השיר המודרני אינו מכיר בגבולות שבין החיים למוות, ומאפשר למת לשאת עדות בדבר נסיבות מותו.

3. מצב הדובר והאווירה בשיר כאמור, הדובר מופיע כדמות סוריאליסטית של קורבן לרצח שהיה לעשן. בתחילת השיר הוא מתקשה לתאר את רוצחיו ואומר במבוכה "איך להסביר", שהרי באמת לא ניתן להסביר את טיבם של הרוצחים הנאצים כבני אדם. הדובר נתון בתחושת אבדון מול רוצחים שלא משאירים זכר לנרצחים האווירה היא של עולם עוין ורקוב מן היסוד, שאדם מאבד בו צלם אנוש, מתאדה באכזריות מעל פני האדמה... ואפילו לאל אין כוחות להושיע. הפער בין עמדת הדובר המתנצל והמפויס לבין ההקשר ההיסטורי המזעזע של השואה יוצר אירוניה ובכך מגביר את תחושת הזעם והכאב של הזוועות.

4. תוכן השיר בית א': "לא לא: הם בהחלט היו בני אדם: מדים, מגפיים. איך להסביר. הם נבראו בצלם" בבית זה מצויים סימניי פיסוק מרובים. הם מדגישים את ההפסקות בין המשפטים הקצרים ואת חוסר היכולת של הדובר- השר להגדיר את רוצחיו. מילים יומיומיות כמו "לא לא", או "איך להסביר" מתגייסות לעזרת הדובר השר, המחפש מילים להגדרת רוצחיו. והפירוט של "מדים ומגפיים", עוזר בהגדרתם ובתפיסת החיצוניות המאיימת שלהם. המשפט האחרון מנסה בכל זאת להסביר: "הם נבראו בצלם" ועל ידי כך באיפוק רב נוצרת האירוניה, שכן מילים, הלקוחות מרובד מקראי גבוה, העוסק בעצם בריאת האדם, שוכנות ליד מילים יומיומיות כמו מדים ומגפיים ומרמזות למהות של אותם ברואים בצלם.

5. בית ב': "אני הייתי צל. לי היה בורא אחר" בבית זה מתבררת עמדת הדובר, הרואה עצמו כ"צל". הדובר טוען שממנו נשלל צלם אנוש, והוא בבחינת צל. המילה "צל" נגזרת מהמילה "צלם" (=דמות, צורה, תבנית) והשימוש בה רומז לראיית הדובר את עצמו כצל ולא כאדם. הטענה היא אירונית ויש בה כדי להוכיח את האלוהים, שגרם לדובר להיות צל- אדם במקום להיות אדם בצלם- האל. הדובר מעיד על עצמו שנברא בידי "בורא אחר", ולא זה שברא את הנאצים לובשי המדים. הצגת האלוהויות השונות משקפת קושי גדול של הדובר: כיצד ניתן לראות באל רב חסד ורחמים, אם בצלמו נבראו האיומים שברוצחיו?

6. בית ג': "והוא בחסדו לא השאיר בי מה שימות. וברחתי אליו, עליתי קליל, כחל, מפויס, הייתי אומר: מתנצל: עשן אל עשן כל יכול שאין לו גוף ודמות." הדובר- השר אינו מביע כעס. להיפך, הבורא שלא נטה לו חסד בבראו צל ולא בצלם, משום שהמוות היה קל, כי לא נשאר כבר מה שימות. בשורה זו באה לידי ביטוי אירוניה עצומה, חדורת מרירות, ורמז על כך שהמוות היה פתרון למי שמת כבר נפשית בחייו אחרי עינויים רבים. המילה "עשן" מבהירה את נסיבות המוות במשרפות, והצטרפות העשן (הדובר) אל "העשן הכל יכול" (הבורא) מגמדת את הכל יכול האלוהי. במקרא מצאנו שהכוונה באמרה "אין לו גוף ודמות" באה מתוך יראה ומתוך גדולה, ואילו כאן מתוך הגמדה ואירוניה. הבורא האחר נתפס כאן "כעשן כל יכול שאין לו גוף ודמות" והצל עולה אליו מתנצל בעלותו. כאשר הדובר אומר "עליתי קליל" הוא מתכוון לכך שהוא עולה בקלילות בגלל היותו צל, אך גם עולה כקורבן. המילה כחל מתארת את צבע העשן.

7. המבנה הארכיטקטוני של השיר הבית הראשון מוקדש לתיאור הגרמנים ומבחינה ארכיטקטונית הוא הולך וגדל, הולך ומתרחב כשם שהם פרסו את אימתם והרחיבו את מימדי הרצח שלהם. לעומת זאת, הבית השני, המוקדש לדובר- השר, הוא הקטן ביותר בבתי השיר הן מבחינת אורכו- 2 שורות, והן מבחינת שורותיו הקצרות. הבית השלישי עומד בניגוד ארכיטקטוני לבית הראשון. הבית הראשון הולך ומתרחב, הבית האחרון הולך ומתמעט. הבית הראשון עוסק בתיאור הנאצים, והבית השני עוסק במוות של הדובר- השר. זאת הסיבה לשוני במבנה.

8. אמצעים אומנותיים מטונימיה- חלק המגדיר את השלם. תיאור הרוצחים הנאצים במילים: "מדים, מגפיים" הוא מאין קוד להופעה החיצונית שלהם זהו תיאור מרוחק ומסווה של מי שעשו מעשי זוועה איומים בחסות הפריטים הללו. הלבוש של החיילים הנאצים אמור לשכנע שמדובר בבני אדם, אך דווקא הבחירה בשני פריטי לבוש ייצוגיים אלו, מבהיר עד כמה נראו הרוצחים המתועבים כגוש אנונימי חסר פרצוף וזהות אנושית. אירוניה באמצעות לשון נופל על לשון- באמצעות משחק המילים הציני: צלם- צל, יוצר הדובר אירוניה חריפה. הוא מסגיר שלנאצים הייתה דמות וצורה ואילו הוא היה רק צל של דמות וצורה. קונוטציות מקראיות- בספר בראשית, בברית בין הבתרים, מופיע העל ב"תנור עשן ולפיד אש" מכאן שהעשן הינו סמל מקראי לאלוהים.

9. סיכום עשיית המצגת נהנינו מאוד מהעבודה המשותפת ומשיתוף הפעולה בינינו. למדנו כיצד להשתמש בתוכנת ה"פאוור פוינט" ולמדנו להכיר את השיר שבחרנו לעמוק. תודות: תודה לנו על המוטיבציה והנכונות. תודה לכל מי שתמך בנו בעת התהליך והאמין בנו, ישר כוח (:

10. ביבליוגרפיה www.knay.alona.k12.il/sitefiles/1/113/838.asp-כפר הנוער אלוני יצחק www.amal.amalnet.k12.il/meida/sisrut/sisshoa/maamarim/ss100/109.htm